חמדת שלמה חלק ב קה

דיש איסור אחר חוץ מחובל כיון דממונא לחומרא ודוק היטב כי לע"ד נראה לפ"ר נכון לשיטת ריב"א הנ"לק: ד"ה אין לה פתח בית אב

דף מד ע"א תוס' וי"ל ש"ה דגלי קרא ומתה כו' והיינו נמי אין לה אב עייש"ה ק"ל לפ"ז מנ"ל דמתה אתי לרבות הורתה שלא בקדושה דשמעית מיני' תרתי חדא דהו"של בקדושה הוי בסקילה ואידך דפתח ב"א אינו מעכב דלמא לא אתי רק להא לחוד דפתח בית אב אינו מעכב כגון באין לה אב או יש לה אב ואין לה פתח ב"א ומנ"ל לריבוי הורתה שלא בקדושה, גם יש לראו' למה לא הוכיחו תוס' דפתח ב"א אינו מעכב מדאיצטריך בישראל למעוטי הורתה שלא בקדושה ת"ל דא"ל פתב"א, אך זה י"ל דליכא להוכיח מדאיצטריך בישראל די"ל לעולם דבעי קרא כדכתיב, ובישראל כיון דליכא לאוקמי להורתה שלב"ק נימא דאתי למעוטי אף הורתה בקדושה וכמו גבי חליצה כיון דהוי יתירא מוקמינן למעוטי אף הורתה בקדושה, אך לשיטת תו' לקמן דאיכא למילף קנס ממיתה מוכח שפיר בלא קרא דומתה דל"ב קרא כדכתיב כנ"ל מדאיצטריך למעוטי הורתה שלב"ק וא"ל כנ"ל דהוי מוקמי' בישראל להורתה בקדושה א"כ בתולת ישראל למאי אתא כיון דאפי' הורתה בקדושה ממועט מסקילה וא"ש דליכא למימר ומתה אתי לארויי דנ"ב קרא כדכתיב דזה הוי ידעינן בלא קרא דומתה מדאיצטריך מעוטא דבישראל ובתולת ישראל, אך לשיטה דס"ל דליכא למילף קנס ממיתה הדרי' הקושי' לדוכתי' אליבא דאמת דלמא קרא דומתה אתי לארויי דל"ב קרא כדכתיב ועל התו' ודאי קשה לכאו' כיון דלא כ' כלל דמוכח מדאצטריך בישראל רק מקרא דומתה קשה כנ"ל, ותו קשה דלפי שיטת התוס' דמקרא דומתה מוכח דל"ב קרא כדכתיב ולפ"ז בקושית הגמ' לקמן דמקשה דלמא ומתה לרבות הורתה ולידתה בקדושה לפי הו"א זו לית לן ריבוי דל"ב קרא כדכתיב אם לא מדאיצטריך ולפמ"ש לקמן דאין ס' להוכיח מדאיצטריך וכמ"ש תוס' לקמן גבי מאן ימאן] א"כ בע"כ דישראל אתי לדרשא אחריתי דליכא למימר למעוטי הושל"בק ת"ל דאין לה פתח ב"א כיון דבעי קרא כדכתיב ואפ"ה איצטריך קרא דומתה דלא ניטעי למעוטי מבישראל וע"ד משני הגמ' האי ישראלית מעלייתא היא וליכא למעוטא מבישראל וקשה לפי הו"א כיון דבעי קרא כדכתיב וליכא למעוטי מבישראל הושלב"ק א"כ הוי מוקמינן קרא דבישראל בע"כ למעוטי הורתה ולידתה בקדושה וכמ"ש תוס' לענין חליצה, ודוחק לומר כעין דחיית המורמ"ש דמהא גופא הוי מוכח דל"ב קרא כדכתיב כי היכא דלא נצטרך למעט מישראל הור"ול בקדושה מלבד דדבריו על קושייתו לכאו' דחוקים ומכ"ש על קושי' כיון דבעלמא אמרינן דבעי קרא כדכתיב ואשכחן גבי חליצה דישראל אתי למעוטי אף הורתו ולידתו בקדושה מסתמא הוי אמרי' הכי ג"כ דבעי קרא כדכתיב וישראל אתי למעוטי הו"ול בקדושה ומכש"כ לפמ"ש ראיה מתוס' גבי מאן ימאן דל"ש תי' המורמ"ש, ולפי"מ שהסברתי ס' תוס' דמש"ה ל"א מדאיצטריך דא"כ ל"ה הקרא חוזר לגופי' לאפוקי מידי דתלי' בסברא דגלי לן קרא דלא כסברתן

ולכאורה י"ל דאכתי הוי מוקמינן בישראל להושל"בק וא"ל כנ"ל כיון דבעי קרא כדכתיב ל"צ קרא להושל"בק כיון דממעוטי דישראל ממעטינן אף שלא ע"י הוצא' ש"ר וכגון שבאו עדים קודם שנכנסה לרשות הבעל א"כ ל"ק ל"ל מיעוטא ת"ל דאין לה פב א דצריך למעוטי כנ"ל היכא דל"ב פתח ב"א מעיקר הדין וא"ל לפ"ז מאי הוכיחו תו' מקרא דומתה דלמא ומתה אתי להיכא דל"צ פב"א וכנ"ל ז"א דבשלמא מיעוטא שפיר איכא לאוקמי אף דל"צ לגבי הוש"ר מוקמי' באם אין ענין וכאן עדיף מאא"ע דעלמא) כיין דס"ס ממועט גיורת אף מהוש"ר תיתי מהי תיתי אבל קרא דאתי לרבות היכא נימא דאתי לדין אחר וגבי הוש"ר לא מקיימינן קרא דומתה ע"כ הוכיחו שפיר דבעי קרא כדכתיב וע"כ משני הגמ' שפיר האי ישראלית מעלייתא דל"ה ממעטינן כלל מבישראל, ויש לראות לפי' ר"ש דאשכחן בהוש"ר היכא שזנתה אחר שנכנסה לח פה דל"ב פתח ב"א מעיקר הדין א"כ דלמא ומתה אתי לגבי הוש"ר בכה"ג היכא דל"ב פתב"א ולעולם דבעי קרא כדכתיב דהיכא דמעיקר הדין בעי פב"א רק שאין לה אב או פתח ב"א דלמא מעכב, ולפמ"ש הרמב"ם דין מוש"ר א"ש כיון דאתמעט מדין ש"ר ל"ה ביה הדין החדש וצ"ל דמסתמא ומתה קאי ע"כ ענייני הוש"ר וצ"ע ועי' ברמב"ם שסוב' ג"כ כשיטת ר"ש ואעפ"כ כ' שסוקלין אותה ע"פ ב"א וא"ש קושיא זו לשיטתו

אך עדיין קשה מאי משני הגמ' האי ישראלית מעלייתא היא הא לפי הו"א זו דומתה אתי להורתה ולדב"ק ובעי קרא כדכתיב א"כ בע"כ דבתולת ישראל דכתיב במוצא שם רע ודאי אתי להו"ול בקדושה דאל"כ ל"מ לקיומי ואם אמת היה הדבר ולפי"ס התוס' דתלי זה בזה ע"כ דאתי להו"ול בקדושה דבשלמא בישראל דכתיב גבי מיתה מצינן לאוקמי בלא הוצאש"ר אבל בתולת ישראל א"א לאוקמי רק לגבי הוש"ר א"כ אי ל"ה כתיב ומתה בע"כ הוי מוקמינן בתולת ישראל לה"ול בקדושה א"כ מאי משני הגמ' ישראלית מעלייתא היא הא בהאי פרשתא אימעט לפי הו"א זו והוי איכא למימר דבישראל קאי ג"כ לענין הוש"ר וממעט ג"כ הו"ול בקדושה ומזה יש ראיה דאשכחן הוצש"ר דדינו מעיקר הדין לשער העיר היכא שזנתה לאחר שנכנסה לחופה א"כ מצינן לאוקמי מיעוטא דבתולת ישראל ג"כ בהורתה שלב"ק ול"ק ת"ל דאין לה פב"א ולא מצינן לקיומי ואם אמת היה הדבר לפי הו"א זו דשפיר מצינן לאוקמי מעוטא להיכא שזנתה אחר שנכנסה לחופה דל"ב מעיקר הדין פתח בית אב ולעולם הו"ול בקדושה ישראלית מעלייתא היא ומשני הגמ' שפיר

ולפי"ז י"ל דרך חדוד ליישב קושית מוהרמ"ש הנ"ל מאי מקשה רבא מדתני אמי לפי' התוס' דלמא בתולת ישראל אתי להו"ול בקדושה והיא קושיא גדולה ולפ"ו גם ההמשך בגמ' דקושית רבא דוקא לאחר שחילק הגמ' דבא עליה ואח"כ נתייתמה ל"ה בכלל מוצש"ר על היתומה וא"כ מקשה רבא שפיר דבע"כ מעוטא דבתול"י לא אתי להו'ול בקדושה וכקושי' הנ"ל דאם נימא דקרא דבת"י אתי להו"ול בקדושה א"כ י"ל דומתה קאי ג"כ להויול בקדושה כקושייתי הנ"ל וא"כ בעי' קרא כדכתיב וכיון דבעי קרא כדכתיב אפי' בא עלי' ואח"כ נתייתמה קודם העמדה בדין דהייני קודם שהביאה היא עדים להזים עדי הבעל פטור, ומדנקט המש"ר על היתומה וממעט מקרא דונתן לאבי הנערה משמע דלא ממעט רק היכא שהיתה יתומה בשעת הוש"ר גם הו"ל לאשמועינן רבותא טפי היכא שאין לה פתח ב"א פטור כיון דליכא לקיומי קרא כדכתיב, [גם י"ל בדרך זה כיון דבישראל מוכח בודאי ממתני' דדרשינן ליה מדממעט הול"בק מסקילה וא"כ כמו דמפ' תוס' דהי' קשה לרבא דודאי אין חולק לדרשא דבת"י ה"נ ודאי דהי' סובר דאין חולק על דרשא דבישראל וא"כ אם נימא דבת"י אתי להו"ול בקדושה כקושית מור"מ שיף אף השתא דכתיב בישראל אי ל"ה כתיב ומתה הוי מוקמי על הו"ול בקדושה ואיצטריך ומתה לריבוי הו"ול בקדושה וקשה לא נכתוב לא בישראל ולא ומתה רק בתו"י וממילא הוי ידעי' דהו"ול בקדושה בסקילה כיון דל"ל מיעוטא לגבי מיתה והורתה שלא בקדושה ממילא ממועט כיון דבעי קרא כדכתיב] [אם לא דנימא דריב"ח ס"ל כאינך תנאי דל"ב קרא כדכתיב] וא"ל דמדאיצטריך הכל מוכח דל"ב קרא כדכתיב דהא כבר כתבתי לעיל דתו' ל"ל הא סברא אך לפמש"ל הא ליתא דדרשא דבישראל דכתיב גבי מיתה איצטריך להיכא דל"ב פתח ב"א כגון בלא הוש"ר [ויל"ע לשיטת הרמב"ם דלזנות ב"א כתיב ובעי פת ב"א לשיטתו] ולפי תי' הראשון י"ל קושית תוס' שהקשו ל"ל מאן ימאן ת"ל מבפ"י ולפ"ז א"ש דאי לא הוי כתיב מאן