חמדת שלמה חלק ב קד

דל"ל קנס ול"ק רק מבושת ופגם וכיון דמיירי ביתומה דהוי לדידה ומחלה א"ש

ובזה יכולים אנו לקיים תי' ר"ת בגי' תוס' דמוכח מעולא גופי' דתי' קאי על בוש"ופ וצ"ל דלמאי דתי' דנ"ל מתחת קאי אכל מילי' לא לקנס לחוד וכצ"ל בל"ז לשיטת הגי' אליבא דר"ת וכ"מ קצת ממה שתי' הגי' תוס' ע"ב על קושי' על הא דמקשה הגמ' ר"י מ"ט ל"א כעולא ופי' בגי' תוס' דקושי' הגמ' ל"ל דריש תחת וצ"ל מה תי' הגמ' דנ"ל מכדי רשעתו וסמיך לי' כו' עדיין קשה דלמא ש"ה דגלי קרא א"ו דמתחת ילפי לכל מילי וא"כ נסתר דרשא דתחת מסמיכות של כדי רשעתו אמנם לשיטת התוס' ולפי מש"ל בדעת הרמב"ם דלא ילפי' מתחת לכל מילי הדרי' קושי' הגי' לדוכתי' ואפשר ליישב תי' הגי' אף לשיטה זו דקושי' הגמ' ל"ה קאי רק מנ"ל לר"י לחדש תי' אחר ולומר דח"ל שוגגין חייב בתשלומין הא יכול לתרוצי כעולא ומשני הגמ' מכח הסמיכות ול"ק דעדיין נימא אף כעולא וש"ה דגלי קרא דזהו קושי' הגמ' השני' ור"י האי תחת מאי עביד לי' אמנם לפמ"ש הגאון בס' הפלאה ש"י לאוי"ט דלשיטת התוס' דתחת ל"ק לכל מילי בע"כ צ"ל דעולא סובר ח"מ שוגגין פטורי' מתשלומים דאל"כ קשה מבו"פ כיון דמתני' מיירי מכל מילי וצ"ל כיון דמשלם קנס ולא לקי הו"ל לגבי בו"פ כחייבי מלקות שוגגין א"כ בע"כ קושי' הגמ' דלישני כעולא כפשוטי' דש"ה דגלי קרא וע"ז לא וה' הגמ' מידי מסמיכות כדי רשעתו ודוק

ולפע"ד הקלושה נראה ליישב קושי' הגי' דהא צריך להבין הסברא אי אמרי' דממונא לחומרא למה לא נימא דמשלם וכאשר התעורר רבינו המהרש"א דהא קשה אתגורי אתגור ול"ש תי' התוס' ואמרתי ליישב כך דוודאי הסברא נותנת כל היכא דמשלם ואינו לוקה ודאי נשאר עליו חיוב [ועי' דף ל"ה סוף הסוגי' מה שכ' מוהרש"ל ובפ"י שם בהדי' דמחי' אמנם אינו ענין לכאן דשם משלם החבלה גופי' ושפיר י"ל דנתקן הלאו בזה] דאינו עולה עה"ד דלפטור ע"י התשלומין מהעבירה שעשה שבא על ח"ל ורק כיון דאינו לוקה הוי בגדר ח"מ שוגגין וכמש"ל בשם הגאון הפלאה שי' לאוי"ט ות"ל כוונתי לדעתו בזה ולפי"ז י"ל כיון דהתורה כ' לן כדי רשעתו שלא לעשות יותר מרשעה אחת א"כ אין אנו יכולים לעשות יותר ממלקות דאם נאמר שישלם עדיין נשאר עליו ח"מ שוגגין וכיון דסתמא דגמ' הי' סובר דחמ"ש פטורי' מתשלומין א"כ א"א לומר דלשלם ולא לקי ע"כ הקשה הגמ' שפיר מנ"ל לעולא דמשלם ולא לקי דאף אי ממונא לחומרא הס' נותנת דלילקי ולא לשלם כי היכא דלא ליהוי ב' רשעות ואף דנשאר עליו חיוב ממון לצי"ש מ"מ בממון כה"ג ל"מ דליהוי רשעה אבל בעונש הגוף מצינו כמו חמ"ש אבל ר"י דסובר חמ"ש חייבי' בתשלומי' הקשה שפיר מנ"ל דבאתרי' בי' לוא"מ דלמא משלם וא"ל ול"ש לומר דעדיין הוי ב' רשעות דהא ר"י סובר חמ"ש לא מקרי רשעה וא"כ אף אתרו בי' מנ"ל דלמא משלם עיון דממונא לחומרא אך לפי תי' זה צריכין אנו לומר ג"כ דעולא סובר חמ"ש פטורים דאל"כ מנ"ל דיליף תחת דלמא סובר מצד הסברא כיון דממונא לחומרא ממונא משלם ודוק היטב בכ"ז, שוב ראיתי בפ"י שכ' דלשיטת התוס' דעולא לא יליף בכ"מ ממונא משלם רק בקנס ל"צ לאוקמי אליבא דעולא מתני' דאלו הן הלוקין במפותה ולכאורה תמו' קצת דלא מצינו מזה רמז בגמ' ולפע"ד נראה בדרך זה דוודאי לפמ"ש תוס' בגי' דבו"פ היינו חובל א"ש אי אמרי' ממונא לחומרא אך לפמ"ש הריב"ן בתוס' דדוקא גבי לאו דחובל אמרי' כן ל"ש זה

אמנם נסתפקתי באונס דחייב לשלם צער וקאמר הגמ' צער פיסוק רגלים אם צער זה ל"ה בכלל לא יוסיף כיון דאצערא קפיד רחמנא מה לי' ע"י הכאה או ע"י ביאה הן אמת דברמב"ם ה' חובל כ' [בפ"ה ה"א] דרך נציון וי"ג דרך בזיון ואפשר לומר היכא דלהנאתו נתכוין ל"ה בכלל לא יוסיף ועדיין לא מצאתי הדבר מבואר, ולכאורה יש לה"ר ממ"ש הרמב"ם בה' נו"ב דאונס ומפתה ח"ל ואתרו בי' פטור מקנס ואם נימא דאונס הוא בכלל לא יוסיף קשה הא הרמב"ם פסק בחובל **(ידוע, שדיני חבלות לא היו דנים רק בדיינים סמוכים וכעת אין לנו רשות לדון בזה, וענינים כאלה הולכים בזמן הזה כפי חוקי המדינה כי דינא דמלכותא דינא,)** בחבירו ביו"ט או ביוה"כ משלם וא"ל א"כ ה"נ נימא דלישלם אך אי משום הא לא ארי' הא קי"ל בממון אחר בהדי' חובל דהיינו בהכאה שאין בה שו"פ וקרע שיראין של חבירו לוא"מ וע"כ צ"ל אי ממונא לחומרא ה"נ לשלם כיון דלאו דל"י חמור לשלם ולא לילקי ובע"כ צ"ל כיון דהתשלומין ל"ה על הלאו דל"י ל"ש לומר כיון דהלאו חמיר לשלם כיון דתשלומי השיראין אינם ענין להלאו כלל א"כ אף אנו נאמר לפמ"ש הרמב"ם דצער דא נס דאבו' הוי ל"ש לומר דהצער הוא תשלום הלאו דהא הלאו עבר נגדה והתשלומין הם לאבי' דהא בהו"א דלקמן דמפתה אית לה צער קאמר הגמ' דידה דאבו' הוי אלמא מוכח אפי' מפותה דוודאי ל"ש לאו דלא יוסף על הצער כיון דמדעתה עבדה ואפ"ה משלם צער לאבי' א"כ י"ל באונס ל"ש למפטרי' ממלקות במאי דמשלם צער לאבי' ובפרט לשיטה זו אליבא דעולא ומכש"כ אליבא דידן דבכ"מ מלקי לקי רק בחובל דגלי קרא א"כ אין לך בו אלא חדושו היכא דהתשלומין שייכי' להנחבל וא"כ אין ראי' מהרמב"ם הנ"ל דל"ש לאו דחובל באונס כיון דהצער לאבי' ל"א דלשלם ולא לילקי ולפי"ז מיושב קושית הפ"י הנ"ל דעולא דמוקי התם בבוגרת דהוי הכל שלה צריכי' אנו גם אליבא דאמת לאוקמי במפותה דאל"כ קשה משום צער דהוי חובל נימא דלשלם ולא לילקי כיון דצער דידה הוי ולפי"ז מיושב מ"ש הגאון בס' הפלאה שי' לאוי"ט על הרמב"ם שפסק בחובל בחבירו ביו"ט חייב מזה מוכח דממונא לחומרא דאי ממונא לקולא א"כ נהי לגבי לאו דחובל היקל רחמנא דלשלם אבל מנ"ל לגבי לאוי דיו"ט א"ו דממונא לחומרא מש"ה צריך לשלם והקשה הגאון ש"י מנ"ל הא, ולפמ"ש מוכח מדהוצרך הגמ' לאוקמי אליבא דעולא במפותה מוכח דהיכא דאיכא צערא והוי לדידה כגון בבוגרת מוא"ל אפי' לגבי לאוי אחרינא כגון מתני' דאלו הן הלוקין א"כ מוכח דממונא לחומרא, אמנם לבי מהסס בס' זו די"ל כיון דהתורה זכתה החבלה להאב הוי כאלו נותן לה ועוד דלכאורה מוכרחי' לומר כן אליבא דר"ל דס' חמ"ש פטורים מתשלומין א"כ אונס דמשלם קנס היכא משכחת לה הא הוי חמ"ש משום לא יוסיף ולפי הס' שכתבתי דחובל אינו משלם רק היכא שהמעות מגיע להנחבל קשה הא באונס המעות לאבי' בשלמא לר"י יוכל להיות שלא אתרו בי' משום לא יוסיף אבל לר"ל קשה ודוחק לומר דלר"ל מוכח דגלי קרא אפי' היכא דדמי חבלה לאבי' דזה דוחק להמציא פלוגתא חדשה לכן נראה יותר מאחר דהרמב"ם פסק דבח"ל ואתרי' בי' פטור אונס ומפתה מוכח דלאו דל"י ל"ש באונס כיון דלהנאתו נתכוין וכמש"ל ואפ"ל דדינו של הרמב"ם דצער הוי של אבי' אינו רק לר"י בהחובל דס"ל אפי' פצעה בפני' דאפחתה מכספי' הוי של אבי', אבל לר"ל י"ל כיון דלא זכתה תורה רק שבח נעורים אף צער דידה ועי' בכ"מ שם ודוק והדבר צריך תלמוד

אך נראה לפמ"ש הפ"י דף ל"ה ע"ב דבחובל כיון דמשלם להנחבל תו ל"ה בגדר חמ"ש דנתקן הלאו לגמרי עי"ש במאי שחולק עם המהרש"ל וא"כ יש מקום למה שכתבתי היכא דהצער לאבי' ל"ש לומר דנתקן הלאו שעבר נגדה שציערה במאי שמשלם לאבי' כיון דס"ס לא מטי' הנאה לידה מהדמי חבלה ולגבי דידה הוי כמו חבלה שאין בה שו"פ דלא ניתן לתשלומין אצלה ומה שהקשיתי לס' זו לר"ל היכא משכחת תשלומין באונס כיון דהוי צער ועבר על לא יוסף נראה ליישב עפ"י שיטת ריב"א בתוס' ד"ה ר"א אמר בזר שאכל תרומה דממון לזה ותשלומין לזה חייב א"כ ל"ק מאונס דהלאו הוי משום צער דידה והתשלומין הוי לאבי' וא"ש ג"כ פסק הרמב"ם הנ"ל היכא דהוי מח"ל פטור באונס דבזה ל"ש ממון לזה כיון דחייב מלקות לשמים עיש"ה בתוס' ומיושב ג"כ דהוצרך עולא לאוקמי בבוגרת ומפותה דבאנוסה כיון דהצער שלה והוי כמו חובל הו"ל לומר ממונא משלם ולא לקי ואף