חמדת שלמה חלק ב קג

ולדידי' ל"ק מידי דהא מתני' בבעל ולא קידש מיירי ועיין בהה"מ ועי' מש"ל ולפע"ד נראה עפי"מ שהקשו תוס' בר"פ ל"ל תני אלמנה לכה"ג ותי' תני ושייר ועוד תירוצים ולפעד"נ דכל התירוצים דשם אינם עולים רק לקושיתם שהקשו ליתני ברישא דאלמנה יש לה קנס וע"ז תירצו שפיר כיון דתני ממזרת שייר אלמנה לכה"ג כיון דאין חידוש דין באלמנה לכה"ג אבל לפום מאי דקיימינן השתא בקושי' ר"פ לרבה אם נאמר דסובר כר"ל דלוקה וא"מ א"כ קשה אדתני בסיפא אלו נערות שאין להם קנס הבא על בתו לתני רבותא טפי דאפי' אלמנה לכה"ג אין לה קנס אע"ג דל"ה רק ח"ל וזה לא מוכח מבתו ול"ש תני ושייר כיון דלא מוכח מבתו וגם תי' התו' דלא מיירי מאיסור כהונה ל"ש כיון דהוי רבותא למה לא תני וא"כ לפי"ז מוכח ע"כ מסיפא דח"ל משלמים קנס רק דקשה ל"ל תני ברישא דמשלמים דליכא למימר תי' התו' כיון דמתני' אתי כר"י א"כ לא תני במתני' ח"ל כלל דח"כ אין לוקין לר"י וממזרת אין בהם בהם מלקות בל"ק וא"כ ל"ל תני ח"ל ברישא לחיוב' אע"כ מוכרח לומ' בהו"א זו דממזרת חייב מלקות בבעל לחוד ומש"ה לא תני ברישא אלמנה לכה"ג דמוכח מממזרת א"כ סגנון הגמ' כך הוא אי ר"י מוכרח לומר מדלא נקט בסיפא אלמנה לכה"ג לפטורא מוכח דחייב ובאמת מזה לחוד קשיא לרבה רק דקשה וליטעמך ל"ל תני ברישא לפטורא וצ"ל דהיינו ממזרת וחייב בבעל לחוד וא"כ קשי' ממזרת ונקט הקושיא כסדר דתני במתני' לר"מ קשיא בתו לרנב"ה קשיא אחותו לר"י קשיא ממזרת וזה נראה ברור למורגל בדרך שקלי וטרי' של גמרתינו הקדושה ודוק היטב בזה ובזה נתיישב היטב דברי הגאון מהרש"ל שהקשה לעולא דיליף מתחת ל"ל שני ריבוים חד לח"ל וחד לח"כ הא ח"ל מוכח מגז"ש דתחת ותי' דהו"א דקאי על נדה לחוד דאית בה הוי' וראוי' לקיימה ולמוהרש"א דחוקים דברי מהרש"ל דנימא דקאי על נדה לחוד דמסתמא הוי אמרי' דקאי על כל ח"ל וקשה שוב ל"ל תרי ריבוים, ולשיטת הרמב"ם הנ"ל בע"כ מוכח דקרא לא מיירי רק מנדה דהא אלמנה לכה"ג הוי נערה שנתארסה ונתגרשה ותנא דידן סובר דנערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה וכר"ע דמתניתן וקרא כתיב ונתן וגו' לאבי הנערה וגו' תחת אשר ענה א"כ מוכח דלא מיירי מאלמנה לכה"ג ולא מצינו למילף מהקישא רק נדה א"כ ממילא לא הוי ידעי' אשה שאין ראויה לקיימה וא"ש

ולפ"ז י"ל דרך חדוד קושית התוס' על הא דמקשה ר"פ כמאן מוקי לה דלמא סובר כעולא וס"ל ש"ה דגלי קרא ולפמ"ש י"ל דר"פ הוכיח דלא כעולא דהיה קשה לו קו' מהרש"ל למה לי תרי ריבוי ועל תירוצו של מהרש"ל דקרא אתי לנדה היה קשה לו קושית המהרש"א דמסתמא מיירי בכל ח"ל וא"ל דע"כ לא איירי רק מנדה דח"ל ל"ה רק אלמנה לכה"ג והוי נערה שנתארסה וקרא כתיב לאבי הנערה ז"א דהנה תוס' כ' בר"פ [ועי' שם בסנהדרין דאביי תי' שם תי' אחר לקושי' הגמ' שם ול"צ לאוקמי במפותה] דלר"פ בע"כ תנא דמתני' סובר קנסא לאביה כר"ע דברייתא ושפיר יוכל להיות דקרא איירי אף באלמנה לכה"ג, וקשה קושית מהרש"ל א"ו מוכח דלא כעולא אך לפי"ז סוער עלינו קושיא חזקה על שיטת הרמב"ם שפסק כר"י דמתני' איירי בלא אתרו בי' ולכאורה מוכח דרבא סובר כעולא דהא לא דרש תחת לכדאביי וקשה קושית הגמ' ור"י האי תחת מאי עביד ליה וכן הקשה הגאון פ"י בתוס', ובלא דברי הנ"ל הייתי יכול לתרץ דהי' קשה להרמב"ם קושית מוהרש"ל תרי ריבוי ל"ל והיה סובר כתי' המהרש"א דעולא ל"ד כל הני ריבוי וכיון דסתמא דגמ' קאמ' לעיל שיתא קראי כתיבי ע"כ פסק שפיר אבל לפמ"ש דלשיטת הרמב"ם בע"כ הקישא לא אתי רק לנדה ועולה תירץ המהרש"ל כהוגן הדרי הקושיא לדוכתיה

ונלע"ד לתרץ דלשיטת רבא מוכח בע"כ דלא כעולא דלפמ"ש תוס' דדוקא בהני תלת סובר עולא דמשלם ואינו לוקה א"כ קשה לכאורה קושית תוס' הנ"ל ל"ל תני במתני' אלמנה לכה"ג וא"ל דתני ושייר כתי' התוס' דהא איכא למיטעי ולומר דבאלמנה לכה"ג לוקה וא"מ דמממזרת לא מוכח דהא ליכא מלקות אליבא דרבא לשיטת הרמב"ם ומח"כ ג"כ לא מוכח להדיא דהא אפשר לומ' דמתניתין אתיא כר"י כמו דהקשה ר"פ לרבה אי ר"י ולמה לא ביאר לן התנא חידוש דין כזה מאי דחדית לן רחמנא באונס ומפתה להדיא בשלמא לר"י דמוקי לה בלא אתרו לק"מ דאיהו סובר בכ"מ היכא דלא אתרו משלם ואדרבה במיתה וממון צריכין להקישא דחזקי' אבל לעולא קשה וצ"ל בע"כ דעולא סובר כאביי דממזרת ח"מ בבעל לחוד א"כ מוכח זה מממזרת אבל רבא דסובר דליכא מלקות בח"ל זולת אלמנה לכה"ג מוכח דלא כעולא והא דמשני הגמ' לר"י תחת מבעי לי' לכדאביי היינו לשיטת אביי ולא רצה הגמ' להאריך בשקלי וטריא בדרך הניחא וזה נראה ישר ופשוט ויש לכוין לזה דברי תשובת הרמב"ם הובאו בהרה"מ שדבריו במ"ש דאפשר דר"י סובר כאביי וכעולא ודבריו נפלאים מנ"ל דעולא ס' כאביי ולפמ"ש ניחא, ולפי זה צריך לבוא לתי' מוהרש"ל ומהרש"א בפשט, ויש לי עוד בזה הרהורי דברים ואכתוב בקיצור, דלכאורה יש להוכיח ג"כ דעולא סובר כאביי, דהנה יש מקום עיון לפי מש"כ הרמב"ם פכ"א מהא"ב דכל עריות לוקין ע"י קריבה אפי' על חיבוק ונישוק וכתב שם הרה"מ דלפי"ז מאן דפליגא בגמ' בענין העראה אי הוי נשיקה או ה"ע לא נ"מ לענין מלקות דח"כ רק לענין חייבי לאוין דבחייבי לאוין אין לוקין על הקריבה מד"ת, ולפ"ז קשה כעין קושית הגאון המנוח מו"ה דוב בעריש זצ"ל רב דק"ק גלויגא בהקדמת הפ"י למה הוצרך עולא לאוקמי באחותו נערה ת"ל דחייב מלקות בשביל נשיקת אבר דהוי קודם חיוב קנס אף לשיטת רוב הפוסקים דבהעראה חייב קנס מ"מ ח"מ קודם משום נ"א ובשלמא במתני' י"ל דכיון דחייב מיתה דהוי עונש הגוף ממילא ליכא מלקות אבל לענין עונש ממון שפיר י"ל דחייב מלקות משום נ"א ודוק שם בלשון הרה"מ היטב ותירוצו של הגאון הנ"ל אינו עולה על קושיא זו, ועיי"ש דלענין להצילו בנפשו ודאי דשייך בהעראה ואדרבה בנשיקה מסתבר דלא ניתן להצילו

וליישב זה י"ל דלעולא היה קשה קושית המקשן על ממזרת ונהי דהמקשן סובר אליבא דהלכתא כרבא לשיטת הרמב"ם דאין מלקות בח"ל בלא קידש או כתי' התוס' דניחא ליה למפרך מרישא דהתם אבל עולא דסובר כאביי דיש מלקות בח"ל בלא קידש היה קשה לו ממזרת ונקט אחותו בוגרת משום דהמקשן הקשה מאחותו דהמקשן היה סובר מילקא לקי ממונא לא משלם ע"כ שפיר הי' מקשה מאחותו אבל עיקר תי' על ממזרת, והוצרך לאוקמי בבוגרת דבח"ל אין לוקין על נשיקה וא"ש, אך אי משום הא לא אריא די"ל לעולם דעולא סובר כהלכתא דאין מלקות בח"ל בלא קידש והא דלא משני דחייב מלקות על נשיקה די"ל דהיה קשה לו על אלמנה לכה"ג דתני התם במתני' ומסתמא מיירי בל"ק כיון דבאמת איכא מלקות באלמנה לכה"ג בל"ק והוצרך לשנויי באחותו בוגרת משום אלמנה לכה"ג רק דלפ"ז קשה כיון דבע"כ מיירי במפותה דאל"כ קשה הא איכא צערא וכיון דאיירי במפותה הדרי הקושיא לדוכתי' ל"ל לשנויי בבוגרת דאלמנה לכה"ג הו"ל נערה שנתארסה ונתגרשה וקנסה לעצמה לר"ע דמתני' ומחלה ליה אמנם לשיטת הרמב"ם דסובר רק קנסא לעצמה אבל בושת ופגם לאביה הוצרך לשנוי' בבוגרת משום בו"פ דהוי לאביה ולא מצית מחלה ולפ"ז י"ל קו' תוס' דל"מ דתלמודא דידן פליג על הירושלמי מדמשני ביתומה מפותה דהנה הרשב"א רוצה ליישב דיתומה היינו נערה שנתארסה ונתגרשה ומתניתין דאלו הן הצוקין ס' כר"י דל"ל קנס ודחיקא לי' לישנא דיתומה לא משמע נערה שנתארסה, ולפ"ד אתי שפיר כיון דכל הקושיא אינו רק מאלמנה לכהן גדול דהוי באמת נערה שנתגרשה שפיר י"ל דאתי' כר"י