חמדת שלמה חלק ב קב

צ"ע קצת לפ"ז דהו"מ לתרוצי כנ"ל כיון דלא דייקי בתירוצם האי לישנא דהא אסקי דרבנן סברי קנסא, עכ"פ היוצא לנו מזה דאיכא למימר דהמקשן היה סובר היכא דאשכחן דמשלם ממון עבדי' תרווייהו וליכא למימר דגלי קרא דא"כ קשיא בתו, אבל כאן הקשו תוס' שפיר כיון דעולא חדית לן דאיכא למימר ממונא משלם ולא לקי מנ"ל דעולא סובר כן בכ"מ דלמא ש"ה דגלי קרא ובזה מחולק עם המקשן וס"ל דקרא אתי לארויי דמשלם וא"ל ול"ק בתו וכנ"ל

ולפ"ז נכון דלא רצו תוס' לפרש כפי' ר"ת וכמ"ש המג"ש דבעלמא חייבי מלקות שוגגין פטורים והכא גלי קרא דלשלם בשוגג הדרי קושיא לדוכתי' דקשיא בתו כיון דאינו חייב מיתה שפיר י"ל דלשלם כמו חייבי מלקות שוגגין, וגם יש ראיה לסתור פי' המג"ש דלדבריו קשה מאי מקשה הגמ' לקמן לר"י קשיא ממזרת דלמא ש"ה דגלי קרא, ובאמת דאיירי בלא אתרו ובעלמא סבר כר"ל ולמ"ש א"ש דא"כ קשיא בתו וכיון דקושית המקשן אזלא כפשוטו הקשה תוס' שפיר מרישא הו"ל למיפרך

אמנם תי' תוס' צל"ע קצת שכתבו דניחא לי' למפרך מרישא דהתם, ולכאורה נראה דלמפרך על חייבי לאוין ל"ה צריך להביא מתני' דהתם כלל דפשיטא דלקי בשלמא על ח"כ צ"ל למתני' דא"ה הלוקין לאפוקי מדר"י וראיה לזה דרש"י כתב התם דתני ושייר רק דתני הני דאיכא חידוש ברובן וחשיב רש"י התם חידושא דכל חד ולגבי ממזרת לא חשיב שם שום חידוש וא"כ הדרי קושית תוס' לדוכתיה דלפרך מרישא דהכא ול"צ לאתויי למתניתין דהתם כלל ודוחק לומר דתוס' סברי דמתני' דהתם נקט ממזרת לאשמועי' דאיכא מלקות בביאה בלא קי' ולאפוקי מדעת הרמב"ם מדקתני דומיא דח"כ ואלמנה לכה"ג ע"כ שפיר הוי צריך לאתוי סיפא דהתם ע"כ כ' תוס' שפיר דניחא ליה למפרך מרישא וגם עוד יש לפקפק ע"ז בכוונת תוס' מלבד הקיצור לשון

ונראה ליישב קושית תוס' על דרך זה דעל חייבי לאוין ל"ה מצי להקשות דהוי מצינן למימר דילפינן מחובל דמשלם ולא לקי ולא חיישי' לפרכת הגמ' די"ל דאיכא למימר ממונא לקולא וליכא למיפרך מה לחובל שכן הותר מכללו דאיכא למימר חייבי לאוין ג"כ הותרו מכללם במקום יבום דהא אי' ביבמות אלמנה לכה"ג חולצת ולא מתייבמת וקאמר הטעם גזירה ב"ר אב"ש, ועי' תוס' ר"פ יש מותרות שכ' דהטעם בכל ח"ל משום גזירה אבל מה"ת הותרו במקום יבום וא"כ הוי דומיא דחובל דהא מה שהותר בב"ד הוא ג"כ מ"ע להלקות מי שמחויב מלקות וכמ"ש הרמב"ם להדיא בה' סנהדרין, אבל על ח"כ הקשה שפיר דלא הותרו מכללן דהא דהותר אשת אח במקום יבום שם הוי מצותו בכך דעיקר איסור אשת אח לא נאמר רק במקום בנים והא ראי' דאף ביאה שניה מותר לאפוקי אם יבמתו היא מח"ל דלא הותר רק ב"ר שפיר מיקרי הותר מכללו דומיא דחייבי מלקיות שהותר להכותן ארבעים ולא יותר ע"כ לא מצי להקשות רק מח"כ והא דהקשה ר"פ בסוף הסוגיא אי ר"י קשיא ממזרת ולא שני כנ"ל דהותר מכללו כיון דלר"י ל"ק מח"כ דז"א דלפי המסקנא דמסיק הגמ' דנפקא לר"י מקרא דלו"ואמ תו ליכא למילף מחובל כיון דגלי קרא כדי רשעתו וסמיך ליה ארבעים יכנו דמזה נפ"ל מלקות בח"ל אפי' באותן שהותרו מכללן ותו ליכא למילף מחובל וכוונתי ת"ל בסברא זו לגדולי ראשונים הביאם הש"מ דאליבא דמסקנא תו אין הו"א כלל למילף מחובל אבל המקשן דלא ידע עדיין מהסמיכות רק מצד הסברא היה סובר דלוא"מ שפיר הוי מצינן למילף מחובל מאי דדמי לי' דהיינו ח"ל שהותרו מכללן ע"כ הוצרך להקשות מח"כ ואין להקשות לפי הנחה זו דח"ל איכא למילף מחובל א"כ הדרי קושיא לדוכתיה דלמא שאני דגלי קרא וליכא למימר כתי' דלמא חד לח"ל וחד לח"ע דהא לח"ל לא צריך קרא אי אמרי' ממונא לקולא וכנ"ל דז"א דאכתי איכא למימר חד לחייבי עשה דא"צ ראויה לקיימה וחד לנדה דליכא למילף מחובל ועדיין שאר ח"כ שאין בהם הוי' מנ"ל אלא דלפ"ז קשה לכאורה בתוס' שכ' ודלא כר"ע והיינו דלר"ע אתי ח"ל וח"כ מחד קרא והקשה הש"מ דהא לר"ע ג"כ איכא חד קרא לח"ע וחד לנדה [י"ל למ"ד מעין א' הוא א"כ נדה הותר מכללו בימי טוהר ונוכל למילף מחובל אי ממונא לקולא], ועדיין ח"ל וח"כ שאין בהם הוי' מנ"ל ולפמ"ש הקושיא יותר חזקה דהא לרבנן צ"ל גם כן אי אמרינן ממונא לקולא דחד לח"ל ועשה כו' והוי ממש כמו לר"ע ועיי"ש מה שתי' הש"מ ותירוצו לא הבנתי בלא דברי שכתבתי לעיל דאין ס' לומר דקרא אתי לרבוי נדה בלחוד דהנערה או הבתולה אתי לרבוי בתולה מיוחדת לאפוקי מסתם נשים וזה שייך בח"ל או שאר ח"כ אבל ח"כ דנדה דווסתן גורם אפשר דל"ש לרבוי בלישנא דהנערה כיון דזה שייך בכל הנשים רק דתלוי בזמן, ובזה נתיישב קושית המהרש"ל על תוספת ד"ה לאפוקי מדרנב"ה ואפ"ה א"ש תי' המהרש"ל כאן בגמרא דתחת ודאי דאיכא לאוקמי בנדה לחוד אבל לפמ"ש דבע"כ אף לרבנן צ"ל דחד קרא אתי לנדה הדרי הקושיא לדוכתי' למה כ' תו' ודלא כר' עקיבא

ונלע"ד לתרץ עפי"מ שהקשה עוד הש"מ דלמא מתני' אתי' כמ"ד אשה שיש בה הוי' והיינו דלישנא לא משמע כלל אשה הראוי לקיימה ול"צ אלא חד לח"כ וחד לח"ל דלשלם ולא לילקי ותי' דמתני' בע"כ אתי' כמ"ד אשה הראוי לקיימה וצריך שני רבוים חד לח"ע וחד לח"ל מדנקט מתני' ממזרת ובשלמא אי אמרי' דמתני' סברי שא"ר לקיימה שפיר נקט ממזרת אע"ג דא"ר לקיימה אפ"ה חייב קנס דרבי קרא אבל אי נאמר דמתני' סברי אשה שיש בה הוי' א"כ אין חידוש בממזרת רק דלשלם ולא לילקי הו"ל למתני אעפ"י שיש בהן מלקות כמו בסיפא אעפ"י שהן בכרת עיש"ה ולפי"ז מיושב הקושי' הנ"ל בפשיטות דלר"ע מצינו למימר דמתני' סברי אשה שאין בה הוי' ושפיר נקט ממזרת לרבותא אף שאין בה הוי' ואיכא למימר שפיר ש"ה דגלי קרא ומוקמי' חד לנדה דמשלם ולא לקי וחד לח"ל וכריתות שאין בהם הוי' ע"כ כתבו תוס' שפיר ודלא כר"ע וא"ש על המקשן דלא הקשה ממזרת וכנ"ל, אך לפי"מ שיישבתי קושי' מהרש"א דמש"ה לא הקשה תוס' על המקשן וגם תי' תוס' ליכא למימר על המקשן מכח קושי' מוהרש"א השני דלא משני עולא מידי כאן באחותו בוגרת ולפי"מ שתירצנו קושי' מהרש"א דהמקשן הי' סובר בעלמא היכא דגלי קרא לוקה ומשלם א"כ וליכא למימר דיליף מחובל דכיון דעבדי' תרווייהו איכא למפרך שכן חייב בחמשה דברים ותו דאף ח"כ נילוף ע"כ הקשו תוס' שפיר ארישא דמתני' הו"ל למפרך, והנה לשיטת הרמב"ם דאין מלקות בח"ל בלא קידש יש לפקפק על תי' הש"מ כיון דל"מ למתני אעפ"י שיש בהן מלקות שפיר איכא למימר דמתני' אתי' כמ"ד אשה שאין בה הוי' רק דאפ"ה נקט ממזרת דלא תטעי דבעי אשה שראוי' לקיימה בשלמא בלא שיטת הרמב"ם הו"ל למתני רבותא טפי אע"פ שיש בהן מלקות אבל לשיטת הרמב"ם קשה ועוד קשה לפי הצעה הנ"ל דקושי' כאן ל"ה רק אליבא דרבנן דר"ע א"כ מאי הקשה ר"פ בסוף הסוגי' לרבה כמאן מוקי לה דלמא מתני' אתי' כר"ע ול"ק ממזרת דאיכא למימר ש"ה דגלי קרא כיון דדחיק לאוקמי אפי' כר"י ודלא כסתמא דאלו הן הלוקין א"כ קשה דלמא אתי' כר"ע וצ"ע וצ"ל כתי' המהרש"א לקמן דא"כ קשי' בתו ואף לפמ"ש דאין סברא לומר דלשלם ולפטור ממיתה מ"מ אפשר לומר דקושית הגמ' לוקמי בלא אתרו בי' דתפסת מרובה לא תפסת ובאמת קשי' על תנא דמתני' מנ"ל לפטור בתו וממילא ל"ק קושי' תוס' כאן

אמנם בגוף דברי הרמב"ם שפסק פ' ט"ו מה' אי' ביאה דכל הבא על חייבי לאוין בל"ק אינו לוקה חוץ מאלמנה לכה"ג והראב"ד השיג עליו דקשי' לדידי' מאי מקשה הגמ' לרבה קשי' מתני' אי ר"מ כו' אי ר"י קשי' ממזרת