חמדת שלמה חלק א פה

עכ"פ דלהוי גט פסול וע"כ ל"ק מכתב בכת"י. וכן בלא זה אי הו"א דהולד ממזר מדרבנן הוי שייך שפיר לומר דאהני. אבל לעולם גוף הסברא של רש"י י"ל דסובר הר"מ ג"כ דאהני דלא יעשה כן הסופר. גם י"ל לפי' הר"מ דעיקר קושי' הגמ' מג' גיטין היינו כתב בכת"י וע"כ שפיר הוצרך לאתויי מתני' דג' גיטין. דבל"ז הו"א דכת"י ל"ה עדות כלל. אבל זה י"ל דאסיק אדעתי' דלא יעשו כן הסופר והעדים ולפ"ז א"ש הכל דבשלמא היכא דניכר בגט שייך לומר דאהני דל"ת כפי' הר"מ. או היכא דאינו ניכר רק דתלי' בסופר ועדים שייך לומר דאהני השתא דפסלינן לי' דלא יעשו כן הסופר והעדים. אבל בנתאחר הנתינה לשיטת הר"מ דחיישינן דלמא יתן לה בצנעא. דליכא לא הא ולא הא. דאינו ניכר בגט וגם ל"ש לומר דלא יעשו כן הסופר והעדים כיון דתלי' בדידי'. ע"כ ליכא למפסלי דמאי הועילו בתקנתם. וגם יש ראיי' לדברי הר"מ מדלא תני לי' נתאחר הנתינה בהדי ג' גיטין פסולין, דהוי רבותא טפי אף דל"ש כ"כ הועילו חכמים בתקנתן כמו באין בו זמן. אלא וודאי דבאמת כשר. כנלענ"ד נכון בפי' התוס' והר"מ

והנה בעיקר הפי' שפי' אליבא דהר"מ דאינו מפרש כפי' רש"י דאלו לפי' רש"י אין ראיי' להכשיר גזיי', מ"מ לפ"מ שפי' רש"י ביבמות דאי גזיי' לזמן קטלינן לה א"כ לפ"ז אין חשש בגזי' משום חיפוי. וא"כ י"ל דאף לפי' רש"י כיון דבגזי' אין חשש חיפוי כלל. מש"ה כשר לכתחלה. הן אמת שהתוס' והרשב"א והרמב"ן הקשו על רש"י מסוגי' הגמ' דהכא. ועיין בפ"י. אך לענ"ד נראה די"ל דוודאי אי הוי לן למיחש שהבעל עשה כן לא הוי מצינו למקטלה. דנהי דהוי ריעותא הא דגזיי' ולא לחנם נחתך הזמן. מ"מ הוי אמרינן דהבעל עשה כן בשביל פירות. ואף דלפי' רש"י צריכה להביא ראיי' אימת מטא גיטא לידה ולא אהני לה הזמן לענין פירות מ"מ י"ל נהי דאנן לא תיקנו בשביל זה זמן. מ"מ הא הרמב"ן סבר לומר דאפילו בגט בע"מ תיקנו זמן דע"י הזמן יזכרו יום המסירה. ואף דלשיטת רש"י מוכרח דר"י לית לי' האי סברא. מ"מ כיון דהוי' סברא בעולם י"ל דהבעל עשה בשביל כן. ותו למ"ש הב"ש (ס' קכ"ז ס"ק ד') מוכח מדבריו דס"ל לרש"י דדוקא הלקוחות יכולים לומר אייתי ראיי' ולא הבעל מדרצה לחלק לרש"י בין נעשה בידיעת הבעל דאז מחל. וקשי' לדבריו ממ"נ אי אמרינן אייתי ראיי'. א"כ אף הבעל אינו יכול לבא לידי הפסד, ואי לא אמרינן אייתי ראיי' א"כ מאי אהני הא דמחל, דהא הלקוחות יכולים לבא לידי הפסד. ועיין בב"מ. וע"כ הוכרחתי לפרש דע"כ ל"ס רש"י אייתי ראיי' רק הלקוחות. אבל הבעל עצמו כיון דהוא נתן לה גט מוקדם עלי' דידי' רמי' לברר. כנ"ל מוכרח בפי' הב"ש. ותמהתי על הב"מ שלא הקשה מהא דלרש"י אמרינן אייתי ראיי' ולמ"ש א"ש. ועיין בהר"ן במתני' דג' גיטין. וגם למה שאכתוב לקמן אי"ה ליישב שיטת רש"י יש ג"כ נ"מ גדולה בהזמן, וע"כ אי הוי לן למיחש שהבעל עשה כן תו ל"ה קטלינן לה. אף דיש ריעותא מבוררת. מ"מ לא ידעינן בשל מי הרעה הזאת. דלמא הבעל עשה כן משום פרי. אבל השתא דאמרינן לרמאי ל"ח. ואין ס' כלל שהבעל יעשה כן. ע"כ אמרינן דבוודאי היא עשתה כן דמשום הצלת נפשה כל טצדקי דמצי למיעבד עבדא, וע"כ שפיר קטלינן לה. ומכש"כ לשיטת הר"מ דס"ל דל"א אייתי ראיי'. וא"כ הו"מ למימר דהבעל עשה כן שלא תטרוף בלא ראיי'. ולשיטת רש"י י"ל כמש"כ או כתי' הפ"י. רק לשיטת הר"מ דס"ל בגט מאוחר מגורשת לאלתר. ליכא למימר כתי' הפ"י וצ"ל כמ"ש. עכ"פ כיון די"ל קושי' התוס' על רש"י י"ל דמש"ה מכשיר הר"מ גזיי' כיון דליכא למיחש מידי. ולפ"ז י"ל קצת ראיי' להר"מ הנ"ל להכשיר בנתאחר הנתינה דאל"כ האיך שייך לומר לרמאי ל"ח. הא איכא למימר דמש"ה חתך הזמן דלמא הי' הגט נכתב כבר וחתך הזמן להכשירו, וא"ל דלא מקדים פורענותא לנפשי' דהא כ' הרמב"ן והבאתי לעיל (אות י"ח) דמש"ה תיקנו לר"ל זמן משום חששא דנתאחר הנתינה. ול"א לא מקדים וכו'. משום דבלא זמן ל"ש לא מקדים כיון דאין ניכר בתוך הגט. א"כ לפ"ז כיון דגזי' כשר. שפיר הוה לן למיחש דסופר ועדים נזדמנו לו. וכתב גט על סמך שיחתוך הזמן. ול"ש לא מקדים. אבל אי אמרינן דנתאחר הנתינה כשר ויכול ליתן הגט כך. הוי רמאות אלו חותך הזמן. וע"כ שפיר אמרינן לרמאי לא חיישינן. ועיין היטב

(כד) עיין בב"י מחלוקת הפוסקים בגט בע"מ בלא ע"ח אם צריך זמן, ועיין בלח"מ שהקשה על הב"י הא מוכח דכשר מתי' הגמ' דשם [בב"ב דף קע"ב ע"ב] דלמא אבא שאול כר"א ס"ל. וכ' הג"פ דאשתמיט לי' פי' הרמב"ן דשם. ואני אומר דהלח"מ כ' שפיר דהא בע"כ מוכח דהר"מ לא סבר פי' הרמב"ן. מדכתב סתמא ממך כשר ולא כ' דבעינן דווקא ע"מ. דהא לפי' הרמב"ן בעינן דוקא ע"מ. והר"מ פסק דגט בע"ח לחוד כשר. וא"ל דא"כ אף לפי' הרשב"ם קשה לדחיית אביי הוי כגט שאין בו זמן. ובע"כ דלא פסק כדחיות אביי. א"כ גם לפי' הרמב"ן ל"ק די"ל דל"פ כאביי. דז"א דבשלמא לפי הרשב"ם י"ל דלא חש להשיבו ע"ז כמ"ש התוס' שם דקשי' לי' למה לי מהיום. אבל לפי' הרמב"ן דאף לר"א צריך זמן ובע"כ דמהיום הוי זמן אף לתי' אביי א"כ מנ"ל דלא חש רבה לדחיות אביי אדרבא כיון דלא שני רק לנפילה ל"ח. אבל בהא דאבא שאול כר"א ס"ל הודה לו כיון דל"ה רק קושי' חדא. הן אמת דקשי' לכאורה לפי' הרמב"ן כיון דאביי ל"ס לי' האי יומא דנפיק א"כ הוי כגט בלא זמן וכ"ר שהקשה בס' ב"מ. אמנם י"ל ל"מ לטעם הראשון של הרמב"ן משום שלא תחלוק בגיטין י"ל היכא דכתב מהיום כיון דאינו כשר רק בע"מ ל"ש לומר שלא תחלוק. אך לטעם השני דע"מ עצמם ישכחו קשה. רק אפ"ל לפי' הרמב"ן כיון דלאו מטעמא דזמן אתי' עלי'. י"ל דלא מיירי רק דכשר מן התורה. דלא נימא דל"ה כרות גיטא. או אפשר דאבא שאול כר"ש ס"ל דלית לי' שמא יחפה רק משום פרי. ומש"ה אמר כשר דנ"מ בארוסה ועיין היטב. ועיין תחלת לשון הר"מ (בפ"א מה' גירושין הלכה כ"ד) שכ' אע"פ שחתימת העדים בגט מדבריהם תיקנו וכו'. וכן תקנו שיהיו כותבין זמן בגט. משמע ג"כ כדברי הלח"מ. דאל"כ איך תלה תקנת הזמן במ"ש תחלה חתימת העדים מדבריהם ומדכ' הר"מ בהלכה אחת נראה דסובר דדוקא בגט בע"ח צריך זמן וע"כ שפר תלה הדבר במה שהקדים וכתב אע"פ שחתימת העדים מדבריהם. וה"א כיון דאין עיקר כלל מדאורייתא לחתימת עדים אין לעשות תקנתא לענין הזמן. אבל אי הוי סובר דתקנת הזמן הוי אף בע"מ לחוד דברי הר"מ בלתי מקושרים זולת לטעם הראשון של הרמב"ן דמש"ה צריך זמן בע"מ משום לא פלוג אבל עיקר התקנה הי' בע"ח. י"ל דברי הר"מ דקמ"ל רבותא בעיקר תקנת הזמן. ודוק

(כה) ולשיטה זו הי' נ"ל ליישב קושי' בעה"ע על הא דהוצרך עולא לומר לקמן משום גיטה קודם לבנה לדידן דקי"ל משום ב"א. דהג"מ הביא בשם העיטור להכשיר בע"מ בלא ע"ח אפילו מוקדם דהיינו נב"י ונב"ל, ולפ"ז י"ל דבמתני' קתני צריך שיניח מקום הזמן. משמע דהוי קפידא גמורה כמו אינך. ולכאורה הא יכול למוסרה בע"מ ואין כאן פסול כלל ולפ"ז י"ל הא דקאמר הגמ' הניחא למ"ד משום ב"א. היינו אי מוקי לה כר"מ. ומכש"כ לפמ"ש התוס' שם דלר"י וודאי מתני' אתי' כר"מ עיי"ש ע"א בתוס' ואדרבא מוכח מזה דר"י סבר משום ב"א מש"ה לא קאמר הניחא אי מוקי לה כר"מ] אבל למ"ד משום פרי קשי' אף אי אתי' מתני' כר"מ. ולפ"ז י"ל דלפ"מ דמוקי עולא בפ"ב מתני' דהכל כשרין כר"א. א"כ י"ל דמוקי כולי מתניתא כר"א וכמ"ש התוס' שם ע"א. וע"כ קשי' לדידי' אף לטעמא דב"א למה קתני צריך שיניח דמשמע דאין לו תקנה דומי' דאינך אף בע"מ לחוד, וע"כ משני משום גיטה קודם לבנה די"ל כשיראו העולם זמן הגט מוקדם לא ישימו לב לחקור ע"י ע"מ. וכעין שכ' התוס' והרשב"א שם דבקל יש לחוש ללעז. ולפ"ז י"ל קושי' התוס' שם שהניחו בקושי' למה לא קאמר משום פרי שלא תוכל לגבות מש"ח. ולמ"ש א"ש דמשום פרי ליכא למיחש אם מוסר לה בלא ע"ח דאז אין לה פירות עד ש"נ ועדיין קשי' למה צריך שיניח וע"כ תי' משום גיטה קודם לבנה. והא דהכשיר הבעה"ע נב"י ונב"ל בע"מ. היינו היכא דליכא למיחש לפייס כדאי' התם אם איתא דפיייס קלא אית לי'. לאפוקי התם בארוסה דוודאי הי' פיוס ל"ש זה. וכן במוקדם גמור שלא מדעת הבעל ל"ש לומר קלא אית לי' דהפיוס הי' קודם הקטטה

ולפ"ז י"ל קושי' המהרמ"ש שהקשה למה לא קאמר עולא גבי לכשאכנסנה אגרשנה משום מוקדם, ותי' אינו עולה לשיטת הפוסלים נתאחר הנתינה. ולמ"ש א"ש דקשי' לי' לעולא למה נקט לכשאכנסנה אגרשנה, ולא נקט שאמר שרוצה לגרשה לאח"ז באשה דעלמא דהיינו נשואה, [ואפ"ל דשם פשיטא לי' דהוי מוקדם גמור. אך אף בלא הכרח הדברים נכונים, דעולא משמע לי' מדקתני סתם אינו גט משמע אפילו בע"מ]. א"ו דמיירי אף בע"מ לחוד וטעמא משום גיטה קודם לבנה, ובאשה דעלמא י"ל אם איתא דפייס קלא אית לי'. ע"כ נקט לכשאכנסנה דהוי וודאי פיוס וכמ"ש התוס'

ולפ"ז מיושב ג"כ קושי' התוס' דלא מקשה ממתני' דנכתב ביום, ולפ"ז י"ל דהמסדר הגמ' נקט הקושי' הכא, משום דעולא לא הוכרח לתי' דגיטה קודם לבנה רק על מתני' דהכא, אבל במתני' דנב"י הו"מ לשנויי משום ב"א. וגם לר"ל ל"ק די"ל משום