חמדת שלמה חלק א פד

דבר שאינו שלו. ע"כ יותר מסתבר למתלי שאירע שנתאחר הנתינה ע"י איזה סיבה, אף דל"ח היכא דליכא רעותא, מדנימא שמכר דבר שאינו שלו ונחזיקנו לגזלן גמור. כנ"ל ליישב סברת רש"י. והנה לפ"ז יש לחלק ולומר דוקא הלקוחות שקנו אחר זמן הכתוב בגט יכולים לומר אייתי ראיי' מטעם הנ"ל, אבל אותן הלקוחות שקנו קודם זמן הכתוב בגט רק שלקחו הפירות של שנה או חצי שנה, באופן דל"ה דבר שלב"ל [ועיין סי' פ"ה סעיף י"ז י"ח] לגבי אותן הלקוחות אין לומר אחזוקי אינשי בגזלנותא וכו' דהא בשעה שמכר באמת עדיין לא גירשה רק אחר כך גירשה וזמן המכירה נמשך אחר הגירושין. אבל בשעת מכירה י"ל שלא ידע עדיין שיגרשנה. וכיון דאין לנו רעותא אחזוקי אנשי בגזלנותא וכו' הדרינן לס' לא מקדים כקושי' הרמב"ן ואמרינן ביום שנכתב נמסר. ולפ"ז י"ל דקושי' הגמ' ואזיל וזבין פירות מניסן ועד תשרי היינו קודם כתיבת הגט, דהיינו שזמן הגט הוא באמצע ניסן והוא זבין בתחילת ניסן רק שמכר על זמן גדול עד תשרי ואותן לקוחות לא יוכלו לומר אייתי ראיי'. וכיון דמשני הגמ' דאמרינן אייתי ראיי' ס"ל לרש"י ג"כ משום רעותא דנפילה אפילו הלקוחות שלקחו קודם הזמן יכולים לומר איייתי ראיי'. הקשה הגמ' שפיר א"ה שט"ח נמי, וא"ל לפ"ז למה כ' רש"י דזמן לא מהני לה מידי, הא ס"ס מהני לה למה שמכר קודם הזמן. די"ל בשלמא מה שימכור אח"כ י"ל דלא תיסק אדעתה שימכור ולא תלך לב"ד. אבל מה שמכר קודם הנתינה מסתמא יודעת ותלך לב"ד, ותו כיון דבע"כ צריכין לילך לב"ד משום הלקוחות שיקנו אח"כ שוב ל"צ לתקן בשביל הלקוחות שקנו מקודם כיון דבע"כ תילך לב"ד. כנלענ"ד נכון לקיים דברי רש"י

(כ"א) ובזה מיושב ג"כ קושי' הב"ש שהקשה דלפמ"ש הר"ן דלרש"י דאין חשש במוקדם משום פרי אם נשאת לא תצא. א"כ למה פי' רש"י בריב"ל בשעת הדחק כגון שנשאת. הא נשאת בלא"ה לא תצא. ותי' מגומגם, ולקמן (אות כ"ג) אכתוב מה שנ"ל לפרש דבריו ולמ"ש כאן א"ש בפשיטות דאף לרש"י איכא למימר במוקדם תצא. דאיכא חשש פירות הלקוחות שקנו קודם הזמן הכתוב בגט. אך לפמ"ש לעיל (אות ט"ז) להוכיח דריב"ל ס"ל תצא. והבאתי ראיי' מדברי התוס' לעיל דף ה' דמוכח להדי' דריב"ל ס"ל תצא. בל"ז דברי רש"י נכונים, והתמי' על הב"ש דאשתמיט ליה דברי התוס' הנ"ל, ועפ"ז יש ליתן עוד טעם נכון להשמטת הרי"ף והר"מ הא דריב"ל. די"ל דאינהו מפרשי שעת הדחק דריב"ל היינו בנשאת רק דריב"ל לשיטתו דס"ל תצא. ע"כ הוצרך לסמוך בשעת הדחק על ר"ש. אבל לדידן דקי"ל לא תצא. וס"ל דאף במוקדם לא תצא, וליכא לאשכוחי שעת הדחק רק בהלך לדרכו. וע"ז אין לנו ראיי' דמקרי שעת הדחק כיון די"ל דריב"ל בנשאת מיירי

(כ"ב) תוס' ד"ה עד ש"נ עד סה"ד. הקשו המפורשים למאי דמסקו התוס' לא מקדים אינש וכו'. ל"ה צ"ל לענין פירות קלא אית לי'. ועיין מהרמ"ש ונה"מ וס' ג"פ וכבר כתבתי לעיל (אות ה) מה שהי' נ"ל לפום רהיטא דהתוס' ס"ל דס' לא מקדים ל"מ רק לענין זנות דל"ש, והוי תרי חששות. אבל לענין פרי דשכיח ל"מ ס' זו. וראייתם מדתיקנו זמן לר"ל בשביל חששא זו שיתאחר הנתינה ול"א לא מקדים. וע"כ הוצרכו לתרץ קלא אית לי'. אך כבר הבאתי לעיל (אות י"ח) בשם הרמב"ן בחי' ישוב לזה הא דתיקנו לר"ל ול"א לא מקדים משום דאי ל"ה כתוב זמן ל"ה שייך לא מקדים. והדרי הקושי' לדוכתי', האמנם כי לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר דהתוס' לית לי' ס' הרמב"ן ולק"מ על התוס', אך אחרי העיון נלענ"ד דיש ליישב בפשיטות הקושי' הנ"ל דהנה לכאורה יפלא על התוס' לפ"מ דהחליטו בתירוצם דבעי ע"מ מאי הוצרכו לומר דמפקי לקלא הו"ל לתרץ בפשוט כיון דקי"ל דע"מ צריכין לקרות הגט, אם יראו שהגט מוקדם לא יניחו למסור בפניהם גט פסול. ומש"ה כותבין גט לאיש וכו' שימסרנו תיכף. ודוחק לומר דחיישינן דלאו כ"ע דינא גמירא ואולי ימסרנו בפני עדים שאינם יודעין הדין דגט מוקדם פסול. דמנ"ל למיחש לכולי האי דעל חששא זו אין להם ראיי' משט"ח. ע"כ נלענ"ד דהתוס' ס"ל דמוכח ממתני' דאפילו ידעינן שנתאחר הנתינה כשר בדיעבד וכשיטת הרמב"ם. והרמב"ן בחי' כתב דמוכח כן ממתני' מדלא קתני נכתב ונחתם ביום ונמסר בלילה. והא דלא הקשו כן על המתני' דהכא למה כשר. די"ל בלא מתני' דכותבין אף ממתני' דהכא ל"ה מוכח מידי. דהו"מ למימר דמש"ה לא נקט כן משום דהוי מלתא דל"ש כיון דאין כותבין גט לאיש אא"כ אשתו עמו מסתמא כיון שנגמר הכתיבה והחתימה ביום מוסר תיכף לידה בפני הע"ח. ומכש"כ למאי שסוברים התוס' דעסוקין בא"ע כשר בגט. וא"כ אי לא היו כותבין גט רק באשתו עמו אם נתאחר הנתינה עד הלילה מקרי עסוקין בא"ע כיון דשניהם עומדים כאן להתגרש. אבל השתא דהוכיחו התוס' מהתם דכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ממילא מוכח ממתני' דהכא דכשר בדיעבד אם נתאחר, מדלא קתני במתני' כהוכחת הרמב"ן ז"ל, וע"כ ל"ה מצי לתרץ כנ"ל, דע"מ לא יניחו למסור בפניהם גט מוקדם דהא מוכח ממתני' דכשר. וגם ל"ק קושי' המפורשים הנ"ל דהו"ל לתרץ לא מקדים, דנהי דבזה מתורץ דמש"ה כותבין דל"ח שיתאחר הנתינה, מ"מ היכא דחזינן שאירע כן הוי לן למיפסל. [וי"ל דל"ס סברת הרמב"ן שהבאתי לעיל ובפרט דראיי' הרמב"ן סובב ג"כ מחמת קושי' התוס' עיי"ש] ע"כ תירצו שפיר דקלא אית לי'. ואין להקשות דמ"מ כיון דלענין שמא יחפה בע"כ צריכין לתרץ משום לא מקדים כמ"ש התוס' לבסוף ואפ"ה כשר בדיעבד א"כ למה לא נימא כן אף לענין פרי. אך נלענ"ד דלק"מ כיון דלענין שמא יחפה חיישינן שימסור לה בצנעא. א"כ מאי אהנו חכמים בתקנתם לפסול בדיעבד אם נתאחר הנתינה דהא עדיין בידו למוסרה בצנעא, דבשלמא הפסול שנעשה בש"כ הועילו חכמים דלא יעשו כן הסופר והעדים כמ"ש רש"י, אבל החשש של ש"נ לא הועילו חכמים דיוכל למוסרה בצנעא. וכיון דלכתחלה כותבין משום לא מקדים אף בדיעבד כשר. אבל לענין פירות דל"ח שימסור לה בצנעא דלענין ממון ל"ח לי' שיתן לה גט בטל וכ"כ הנה"מ. גם לזה אין תקנה ודוק] הקושי' במק"ע דהוי לן למפסל שלא יוכל למסור לה בע"מ, ושפיר הועילו חכמים דבצנעא לא ימסור לה. וע"כ הוכרחו לתרץ דממ"נ כיון דבוודאי ימסור לה בע"מ אית לי' קלא כנלענ"ד נכון. ואף אם יש לפקפק ולומר דהתוס' בקושי' לא נחתו על הדיעבד מ"מ א"ש דהוכרחו אליבא דאמת לתי' קמא ג"כ ולא כתבו אלא י"ל. וכ"נ מהראשונים הרשב"א והרא"ש במה שהאריכו בדין זה אם כשר בדיעבד מחמת חשש פירות, ולא כתבו משום ב"א ולמ"ש א"ש דלענין ב"א כיון דמותר לכתחלה משום לא מקדים. אף בדיעבד בוודאי לא תצא משום דלא הועילו בתקנתן

(כג) ולפ"ז יש ליישב קושי' מהרש"ך על הר"מ שפסק ג"כ אם נתאחר הנתינה כשר ולדידי' דס"ל ע"ח לחוד מהני לא שייך תי' התוס' קלא אית לי' ואיכא חשש פירות, ועיין בב"ש ולפמ"ש י"ל דנהי דכתבתי לעיל דלענין פירות ל"ח שימסור לה גט פסול היינו מה דל"ה גט כלל. דלא חשוד לקלקלה ודלמא תנשא לאחר בגט זה ותהי' באיסור כל ימי' ובני' ממזרים אבל מה דל"ה רק פסול דרבנן ולכתחלה לא תנשא אבל בדיעבד לא תצא. ובני' בוודאי כשרים. שפיר איכא למיחש אף לענין פירות. דאם ירצה לעשות קנוני' יתן לה גט כזה, ולפ"ז התוס' לשיטתי' דס"ל דצריך דוקא ע"מ הקשו שפיר דהוי לן למיפסל בדיעבד. ואהנו חכמים בתקנתן. כיון דבלא ע"מ חף בדיעבד אין כאן גט. וליכא למיחש לענין פירות שימסור בצנעא. וכיון דבע"כ צריך לע"מ. לא יניחו למסור גט פסול ולפחות יהי' רמאות גדול ולרמאי ל"ח] אבל לשיטת הר"מ דגט בע"ח לחוד כשר מדאורייתא. א"כ אף אם נפסול הגט מדרבנן מחמת מוקדם מ"מ יוכל למסור בצנעא בלא ע"מ ויהי' כשר מדאורייתא, ע"כ אף לענין פירות לא הועילו בתקנתן בדיעבד דימסרנו בצנעא. וע"כ שפיר הכשירו בדיעבד. ול"צ לשיטת הר"מ לס' דקלא אית לי'. אך לכאורה יש לפקפק ע"ז לפ"מ שפסק הר"מ דגזיי' כשר לכתחלה וכתבו המפורשים שלא הי' מפרש כפי' רש"י אהני דלכתחלה לא תנשא ולא יעשה כן הסופר, רק כפשוטי' דקושי' הגמ' היא מה אהני וכו'. ותי' דאהני דלכתחלה ל"ת, [והנ"ל לפרש בדברי' דהוי דרך קנס. כיון דהוי גט שיוכל לבא לידי פסלות לענין פירות או חיפוי מש"ה גזרו חכז"ל דלא תנשא בגט זה. ואף דעדיין החשש במקומו עומד] וא"כ לא הועלנו כלום בתי' הנ"ל דמש"ה כשר בנתאחר הנתינה משום דמה הועילו בתקנתן. הא לפי' הר"מ מ"מ פסלו גט כזה. אף דאעפ"כ יעשה כן. אך נלענ"ד דע"כ ל"א דהוי תועלת עכ"פ במאי דלכתחלה לא תנשא רק מאי דניכר בגט ואם כן הועילו חכמים כגון אין בו זמן, ואי תבא לפנינו להנשא אמרינן דל"ת בגט כזה. אבל היכא דאין הפסול ניכר בגט כגון נתאחר. מאי הועילו במאי דלכתחלה ל"ת אף היא תעבור על האיסור דרבנן ותנשא כיון דאנן לא ידעינן, ול"ד לנכתב ביום ונב"ל דאין הפסול ניכר בגט ואפ"ה ל"ת. חדא דהתם יוכל לבא לידי בירור ע"י העדים לאפוקי בנמסר בצנעא. ותו די"ל דוודאי דהר"מ ס"ל ג"כ דוודאי זה אהני ג"כ מה דל"ת דלא יעשה כן הסופר והעדים, רק דקשיא לפי' רש"י קושי' המהרמ"ש הא יוכל לכתוב בכת"י ותי' המהרמ"ש דחוק מאוד. וגם הבל"ז שהקשה המהר"ש למה הוצרך לאתויי הא דג' גיטין פסולין דפשיטא כיון דל"ה רק תקנתא דרבנן כדאמרינן תחלת הסוגי' מ"מ תיקנו זמן. א"כ פשיטא דלא קטלינן לה בגט שאין בו זמן. וע"כ הוכרח הר"מ לפרש דוודאי י"ל דאהני