חמדת שלמה חלק א ז

בזוה"ק החכם עיניו בראשו במי שהוא על ראשו ע"כ לא תעשון אתי אלקי כסף כי כביכול אתי אתם עושין הואיל ואני תמיד עמכם ע"כ תגדל הפגם חלילה

ועתה נשית לב למאמר הפונה קדים על ההערות הנ"ל במאי דפתח מה דכתיב דמשמע דקשיא ליה בפשטות הכתוב ויתר הדקדוקים, ונראה לי כך כי הן אמת במעמד הקודש ההוא נודע כי ד' אלקינו אין בלתו ונתפרסם אלקותו לעיני כל וא"כ יותר נאות היה לכתוב יודוך ד' כל חכמי הגוים כי בענין החקירה יותר הדבר נוגע לחכמים אם להימין אם להשמאיל וכמ"ש האלשיך בפסוק שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון וכתב הוא בנורא תהלות בני איש כנוי לחשובים וחכמים ע"כ עשה שני מדריגות בני אדם ובני איש, משא"כ עשיר ואביון לא עשה רק מדריגה אחת כי בענין החכמה אין מעלה לעשיר יותר מן העני וע"כ מה שנוגע לענין החקירה היה לכתוב כל חכמי הגוים, ואדרבה מצינו פרעה עשה עצמו אלקי והיה יכול להטעות המון עם אבל הוא עצמו ודאי היה יודע שאינו אלקי כמ"ש רש"י בפסוק הנה יוצא המימה, וע"כ יותר שבח היה אם היה כתוב יודוך ד' כל חכמי הגוים, אמנם איתא במדרש הביאו הרי"ף בע"י בקדושין אצל מאמר הנ"ל שהמלכים כשהיו רואים שהקב"ה מדקדק על כבודו אמרו הא כדידן שדרך מלכי בשר ודם לפקוד על בני מדינתם להאמין במלכותם ושלא לעבוד למלך אחר ושלא לישבע בשמם לשקר ולשמור יום גנוסיא שלהם לזאת חשבו עליו חלילה לומר שהוא בערכם ואחר כך כששמעו כבד אמרו מי שהוא מוכתב למלכות צריך לקבל עליו שלא לירא משום אדם רק למלך ע"כ הודו בע"כ שהוא אינו צריך לכל ובכל חכמי הגוים ובכל מלכותם אין כמוהו, וע"כ א"ש דנקט יודוך כל מלכי ארץ אף שהיה להם פתחון פה אפילו הכי לבסוף הודו, ומיושב קושית המהרש"א ע"מ דאמר אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר והקשה הא קאי על אנכי ולא יהיה, ולפמ"ש א"ש דכיון דכתיב אמרי פיך יכולין אנו לומר דקאי על כל המאמרים דהיינו מכח כבד הודו לדברות הראשונות, וכן רבא אמר מהכא אתי ג"כ ליישב הקושיא הנ"ל דמשום הכי כתיב מלכי ולא כתיב חכמי, ולפמ"ש לעיל י"ל קושית התוספות בשבת (דף פ"ח ע"א) על הא דכפה עליהם את ההר כגיגית ואמר אם מקבלין אתם את התורה מוטב והקשו התוספות הלא כבר אמרו נעשה ונשמע, ולפמ"ש לעיל י"ל הפירוש אם מקבלין שתהיו כלי קבול לתורה ע"י שתתקנו מעשיכם ותזדככו החומר שלכם וע"כ לא אמר אם רוצים אתם לקבל את התורה ודוק]

סוף מגילה וסוף נדה תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות, ועיין רש"י בחבקוק על הפסוק הנ"ל שפי' הליכות עולם שלו ונחסר השי"ן, וע"פ דברי התנד"א הנ"ל י"ל הפי' הלכות לו עפ"מ שאמרו כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה א"כ מלבד שתלמיד גדול שמביא לידי מעשה התלמוד בעצמותו הוא יקר עד אין חקר ע"כ שייך שפיר הלכות עולם אף שמדומה כי הוא רק להתנהגות עולם אבל באמת כל התורה שמותיו של הקב"ה כמוזכר בסה"ק ע"כ קאמר הלכות עולם לו לשמו הגדול. ועם זה נתבאר פירוש המהרש"א שפי' דמשום הכי הובא זה המאמר סוף נדה כדי שלא לומר לסמוך על חומרת ר' זירא ושלא ללמוד כל הלכות נדה ע"כ הביא מאמר זה, ולפי פשוטו לא מוכח ממאמר זה ללמוד דבר שאינו נהוג דדלמא כוונתו כל השונה הלכות הנהוגים ועם ביאורי הנ"ל א"ש, [וע"ד רמז דהיו"ד של הליכות מרמז על עולם הבא שנברא ביו"ד וע"כ קאמר מובטח לו שהוא בן עולם הבא] וי"ל כן בפי' הפסוק חלקי ד' אמרתי לשמור כדבריך כי בזה ד' חלקינו ומנת גורלינו במה שאנו הוגים בתורתו הקדושה בזה יש לנו דביקות בשמו הגדול וזהו הפי' חלקי ד' ע"י מה שאמרתי לשמור כדבריך היינו כינוי ללמוד תוה"ק, ועם הפי' הנ"ל א"ש הא דקאמר כל השונה הלכות ולא קאמר כל הלומד, כי הלימוד צורך אל המעשה ואין בזה רמז ליתרון קדושת התורה בעצמותה מצד הלימוד ע"כ קאמר כל השונה רמז פעם אחר פעם אף שכבר למד ויודע ואפילו הכי שונה בזה מופת על הלימוד בעצמותו שהוא יקר מפז ומפנינים היות כל התורה שמותיו של הקב"ה וכמו שכתב המהרש"א (בח"א לברכות דף כ"א ע"א) ששמע פירוש על הא דילפינן ברכות התורה מדכתיב כי שם ד' אקרא וכו' ע"ד זה שכל התורה שמותיו של הקב"ה והיינו שם ד' אקרא בלימוד התורה

ועם זה י"ל המסורה ג"פ ונשמע, נעשה ונשמע ונשמע פתגם המלך, ונשמע קולו בבואו אל הקודש, די"ל נעשה ונשמע דהיינו מלבד שאנו רוצים לדעת לשמור ולעשות רק מלבד העשייה אנו רוצים לשמוע כי השמיעה מצד עצמותו הוא דבר גדול מאוד וזה כי ונשמע פתגם המלך כי לא בלבד מה שמורים פשטות דברי התורה יש סוד כמוס על כל קוץ כמאמר מה"ש תנה הודך על השמים ופירשו המפרשים שכוונתם היה לפנימיות התורה (עיין זוה"ק ריש פ' קרח) וע"כ מלבד המעשה עסק התורה הוא דבר יקר למאוד, וראיה לזה כי מצינו זאת תורת העולה כל העוסק בפ' עולה וכו', והנה חכז"ל תקנו לומר בכל יום פרשת התמיד קודם התפלה כי עולה דורן הוא ומרצה, ובזה י"ל פי' הפסוק מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה כי זבח רשעים תועבה כיון דלדידיה אין תועלת בלימוד הפרשה, וזה ע"י ונשמע פתגם המלך זוכה לונשמע קולו בבואו אל הקודש [ואא"ז הרב הגדול המנוח מהר"י ז"ל פי' המסורה הנ"ל נעשה ונשמע קאי על תורה שבע"פ שבכל דור ודור מחויבים לשמוע תורה שבעל פה הנמסר לחכמינו ז"ל ע"פ עקרים ידועים ואל תאמר חלילה כי אין זה תורת ד' כי ונשמע פתגם המלך מלכו של העולם כולם נתנו מרועה אחד וידוע כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, והרמז בזה אותיות שבת "שופע "בקול "תורה "שומע "בורא "תפלתך כי לא נתנו שבתות לישראל רק לעסוק בתורה כמו דאיתא במדרש וטור א"ח, וע"כ סיים על ידי זה שתשמע דברי פי חכם ולא תסור אזנך משמוע תורה על ידי כן ונשמע קולו בבואו אל הקודש ע"כ דפת"ח של אא"ז זצלה"ה]

ועם זה י"ל מה דאיתא בשבת דף פ"ח ע"א בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס' רבוא מלאכים וקשרו לכל אחד שני קשרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ועיין יד יוסף פ' יתרו דרוש אחרון שהקשה כיון דהכתרים היו בשביל הקדימה אין מקום לשני כתרים דבשלמא אלו היה בשביל נעשה ונשמע בעצמו היה ניחא והוא דקדוק נכון, ולפי האמור י"ל דאלו לא הקדימו נעשה לנשמע לא היה מוכח שעסק התורה הוא נחשב בעיניהם מצד עצמותו רק שצריכין לשמוע לידע כדת מה לעשות וכיון שכן הוי הכל ענין אחד ולא היו ראוים לשני כתרים, אבל עכשיו שהקדימו נעשה לנשמע מזה נשמע שהלימוד מצד עצמותו הוא יקר בעיניהם וע"כ זכו לשני כתרים וזה נלענ"ד נכון, ועיי"ש עוד שהביא קושיא למה אחר כך באו ק"ך רבוא ונטלו מהם ולא היה די בס' רבוא, ותוספות תירצו דמדה טובה מרובה, ולפמ"ש אפשר לומר דנודע אף דהלימוד מצד עצמותו גדול אעפ"כ עיקר הלימוד צריך להיות ע"מ לעשות והלמד ע"מ שלא לעשות מוטב לו שתהפך שליתו על פניו ולפ"ז כשאמרו נעשה ונשמע היינו ללמוד על מנת לעשות וחישב לעשות מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, ונודע דמכל מצוה נברא מלאך, ולפ"ז בבחינת הלימוד ישנו שני בחינות ע"כ היה שני כתרים ע"י מלאך אחד, ואחר כך כשחטאו ועשו את העגל ובע"ז מחשבה מצטרף למעשה ובמקום אחר כתבתי טעם לזה דבע"ז עיקר האיסור הוא בלב [ת"ל שמצאתי סברא זו בשל"ה דמשום הכי בע"ז מחשבה מצטרף הואיל דעיקר האיסור הוא בלב] אבל עכ"פ המעשה פוגם יותר וע"כ היה ע"י שני מלאכים ועיין, ד' ישימנו מהלומדים לשמה ונזכה שיוחזר לנו העטרות במהרה בימינו אמן סלה: