חמדת שלמה חלק א ו

כי אז העונש גדול כמאמרם יורד ומסית עולה ומסטין ע"כ מחויב שלא לשמוע לפתויו. היוצא מזה שהיצה"ר בא לפתות לבטל מתורה וכמה מצות מטעם שיוכל לבא לצד גאוה וכדומה וע"כ אמר התנא הוי רץ למצוה קלה ואל תחוש לדברי היצה"ר רק התחזק והי' לבן חיל להיות בורח לבל תתפוס ברשת הגאוה ולזה אמר ובורח מן העבירה פי' העבירה שתוכל לבא ע"י עשיית המצוה והוא מוסר נאות]. נחזור לעניננו דלגבי משה קשה הדבר לשמוע לומר שסירוב היה ממיעוט היראה מחמת קרובו לשכינה

ונ"ל כך עפמ"ש הבעל עקידה בפ' בראשית עה"פ וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' כי עשה את האדם ויתעצב אל לבו. וכ' הוא שאמנם הניחום לגבי הקב"ה א"א לומר כי אם ע"ד דברה תורה כלשון ב"א אעפ"כ יש מקשים שהיה לכתוב לשון אחר או שלא לכתוב כלל, וכ' הוא אדרבא זה הוא הלשון הנאות יותר כי מי שהבטיח לחבירו ליתן לו מתנה ואח"כ חוזר בו י"ל משני פנים או שהמקבל מתנה קלקל השורה והוא לא אמר ליתן לו רק מחמת אהבתו אותו. או שנשתנה דעת הנותן. והנ"מ כי לפנים הראשון לא יקרא חזרה כי ככחו אז כן כחו עתה להיטב למבקשי אהבתו. אמנם כבר סכל בידיעות העתידות שחבירו יחזור מאהבה אותו. ואמנם בפנים השני לא סכל בידיעות העתידות רק שנשתנה דעתו קצת מרוצה ללא רוצה. וע"כ להרחיק מלשלול מהקב"ה לומר ח"ו העדר ידיעת עתידות ע"כ כתב וינחם להורות ע"ד דברה תורה כלשון ב"א שלא היה ח"ו מחמת העדר ידיעת עתידות לא שיקרא בשם חזרה כי זה אין לומר בשום אופן רק שהיה בגדר נחמה קצת. ואף באמת לגבי הקב"ה אף זה ל"ש שום שנוי חלילה רק שהיה נראה ממעשיו שהיה שנוי דעות אבל באמת אף זה לא נכתב רק ע"ד דברה תורה כלשון ב"א והכוונה באמת היה כמו שמצינו כמה ב"א נוטעים אילן אחד לצורך זמורה אחת וגוף האילן לא יצלח לכלום כן היה כאן אף שהכל גלוי וידוע לפניו אעפ"כ ברא האדם בשביל צדיק אחד וכמ"ש את אלקים ירא כי זה כל האדם ודרשו חכז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה כמאמרם וצדיק יסוד עולם. ומה דכתיב ויתעצב אל לבו פי' שהוא על העדר ההשפעה מאתו ית"ש כי חפץ חסד הוא יעיי"ש דברי הב"ע כי נעמו. היוצא מדבריו כי עמקו מחשבת השם אף שידע שעתידין לחטוא ויהיה מוכרח להביא המבול אעפ"כ יצרם לתכלית מה כי גבהו דרכיו מדרכנו. ובזה יש ליתן התנצלות על סרובו של מרע"ה דוודאי לא היה מסתפק ביכלתו ב"ה וב"ש שיוכל להוציא את ישראל על ידו רק שהיה ירא לגודל ענוותנותו שלא ירצה ישראל להאמין בו ולא יצא הכוונה מכח אל הפועל ואעפ"כ רצה הקב"ה לעשות לתכלית מה שלא נודע לנו כמ"ש הב"ע הנ"ל ולהיות מרע"ה חפץ חסד הוא לטובת ישראל רצה שיצא הדבר מכח אל הפועל ע"כ בקש שלח נא ביד תשלח

ולפי הנחה זו י"ל המדרש הנ"ל דכבר נודע שהמעמד הגדול והנורא ההוא וגם עמדם כנגד ההר היה כדי להזדכך חומרם ולהסיר זוהמתם להיות מוכנים לקבל האור הגדול ההוא וכמ"ש האלשיך בטעם ז' שבועת ובטעם ההגבלה והחני' כנגד ההר. ובלתי ספק היו צריכים לעשות השתדלות רב ועצום לזה לשיהיו מוכנים להשגה זו ואולי לא עשו כפי הראוי ע"כ באמת נפשם יצאה בדברו ואף שהקב"ה היה יודע שיהיה כן אעפ"כ עשה כן לתכלית מה. ובפרט לפי משמעות המדרש דוודאי מרע"ה היה נשאר וכן מוכח ממ"ש המדרש משיא בתו והורג בני ביתו ולמי היה משיא בתו אם לא למשה וע"כ עשה כן כדי שיהיה נודע יד ה' לדורת בני משה הבאים אחריו וא"ש. ומ"ש ר' לוי וכי לא היה יודע שאם מראה להם את כבודו שא"י לעמוד ולא אמר ח"ו כמו שהקשתי לעיל נ"ל כך עפמ"ש היד יוסף להקשות על ר' לוי שאם כוונת הקב"ה היה להראות כבודו מה היה צריך לצאת נפשם ולהחזיר להם היה לו ליתן להם כח שיוכלו להיות נשארים חיים. וכ' הוא שהיה כאן ב' כוונות הא' לדעת שהנשמה הקדושה הוא חלק אלקי ממעל ושע"כ יוכלו לבא לידי נבואה בהקיץ ולא כדעת המתפלספים לומר שהנשמה עיקרה היא משכל הפועל שא"כ לא יוכל להיות מדרגתו גדולה משכל הפועל בעצמו שאינו משיג רק ע"י כמה אמצעים. וגם מה שיצאה נפשם הוא להבין שהנשמה היא חלק אלקי ממעל וע"כ יצאה נשמתם כדרך החלק שמטבעו לדבק בכל וכמו שפי' האלשיך בפסוק ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם עיי"ש. ולפ"ז י"ל הפי' כך שר' לוי אמר אחר שאף לפי דברי חכמים בע"כ היה יודע הקב"ה שיצא נפשם ע"כ אין אנו צריכים לומר שהתורה בקשה עליהם רחמים רק שכך היה הכוונה בתחלה כדי להרחיקם מע"ז ולא צריכים אנו לדרוש נפשי יצאה היה מחמת מיעוט זכזוך חומרם רק שהיה לכוונה מיוחדת להודיע כי ה' הוא חלקם ומנת גורלם כדי להרחיקם מע"ז

ונבא לישוב המקראי קודש הנ"ל, הנה הרמב"ם במורה נבוכים דעתו שלא הי' ישראל שומעים בשוה כמו משה כמ"ש אנכי עומד בין ד' וביניכם ע"כ שמשה היה שומע דברי ד' ממש וכל ישראל לא היו שומעין רק הקול כמ"ש קול דברים אתם שומעים, ועל פי הצעת האלו יתיישב הכל על נכון דמ"ש בפרשת יתרו ויאמרו אל משה דבר עמנו וכו' פן נמות י"ל מחמת שהיו חוששים שעדיין לא נזדככו כל הצורך ואולי יצא נשמתם כדעת רבנן שבאמת היה כן להעדר זכזוכם ואמר להם משה אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא אלקים ולמען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כדעת ר' לוי לדעת שנשמתם הוא חלק אלקי ממעל וע"כ אף אם יצא נשמתם יחזיר להם הקב"ה וע"כ לא אמר לא תיראו כי לא תמותו כי באמת פרחה נשמתם רק שהיה לכוונה הנ"ל, ומעתה נשית לב להכתובים הנאמרים במתן תורה הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו, כי כאן היה שני ענינים הא' הוא מה שיצאה נשמתם ואח"כ חזרה להם וחיו, והשנית גוף השמיעה אפילו לא חיו, ע"כ אמר הנהיה כדבר הגדול הזה הוי' חדשה מה שחזר נשמתם או הנשמע כמוהו היינו השמועה מצד עצמותו הוא דבר גדול וביאר זה השמע עם קול אלקים כאשר שמעת אתה ויחי אמר שני ענינים האחד על השמיעה והב' על התחייה, ומעתה נבא ליישב הפסוקים הבאים במתן תורה אחר עשרת הדברות, עיין פירוש הרמב"ן שפירש כי מה שנאמר בפרשת יתרו היה קודם עשרת הדברות שאמרו למשה דבר אתה עמנו ומ"ש במשנה תורה היה לאחר עשרת הדברות שהיו סבורין שהשי"ת ידבר עמם כל התורה כמו עשרת הדברות וע"כ באו בטענה דבשלמא בתחלה קודם עשרת הדברות שפיר אמרת לבעבור נסות ולמען תהיה יראתו על פניכם, אבל עכשיו שכבר ראינו כי ידבר אלקים את האדם ואמרו האדם הידוע דהיינו משה רבינו ע"ה שאליו היה הדיבור ממש משא"כ הם שלא שמעו רק קול דברים, וע"כ אמרו אחרי שראינו כבר כי ידבר אלקים את האדם וחי ממילא הושרש בנו תכלית הידיעה לדעת כי הנשמה הקדושה הוא חלק אלקי ממעל ושע"כ תוכל הנשמה לבא לידי מדריגה זו ועתה למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ד' כי באמת שיערו בנפשם שעדיין אינם ראוים לשמוע הדיבור ובע"כ שלא נזדכך חומרם כל כך וע"כ היו יראים אולי מחמת החומר שלהם יצא נפשם בשמוע קול ד' וע"כ אמרו כי מי כל בשר אשר שמע קול ד' כמונו היום ויחי ולהורות אחרי שעדיין נקראים בשר שהוא כינוי לחומר וע"כ אמרו כמונו לשלול משרע"ה שהוא אינו בגדר בשר רק רוחני ממש ועל כן לא עצרו הגשם מלשמוע בדבר ד', ועיין באלשיך פרשת בחוקותי עה"פ ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם שציינתי לעיל. כללו של דבר שבאו בטענה דבשלמא בתחלה קבלו שפיר תשובת משרע"ה שהוא למען תהי' יראתו אבל אחר שבאו כבר לידיעה זו היו יריאים חלילה שלא יהיה חומרם מזוכך כ"כ ויצא נפשם ולא יחזור להם כי בתחלה חזר להם נפשם מחמת התועלת הגדול כמ"ש היד יוסף הנ"ל אבל עכשיו היה יריאים שלא יהיו כדאי לעשות להם נס (וי"ל בזה מ"ש בתחלת הפרשה ועתה אם שמוע תשמעו וכו' פי' אם שמוע שתזכו לשמוע בקול ד' על ידי זה תתחזקה אצליכם האהבה והיראה] ויש לפרש בזה ג"כ מ"ש הקב"ה הטיבו את אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה להם פי' שכבר נמשך התועלת מהשמעת קולו ב"ה לקנות להם אמונה אמיתית בהשארת הנפש, ועיין יד יוסף בשם המדרש פי' הטיבו יעיי"ש] ובזה י"ל הפסוק אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלקי כסף ומלת אתי קשה להבין וע"כ דרשו בגמרא שאסור לעשות דמות אדם א"ת אתי אלא אותי, ולפמ"ש י"ל עפמ"ש (עמוס ג' פ"ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם, וי"ל הטעם הואיל ונפש הישראלי הוא חלק אלקי ממעל א"כ הפגם גדול כביכול עד שמלך במסיבו נרדו נתן ריחו, ולפמ"ש דמחמת שדיבר הקב"ה עמם מן השמים מזה מוכח שהנשמה הקדושה הוא חלק אלקי ממעל, [ועיין במהר"מ מינץ מ"ש עה"פ נצר מטע] וע"כ אמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וממוציא הדבר שהנשמה הוא הוא חלק אלקי ממעל ותמיד השכינה חופף על איש הישראלי וכמ"ש