חמדת שלמה חלק א ה

פתיחה לכבוד התורה

קדושין דף ל"א ע"א דרש רב עולא רבה אפתחא דבי נשיאה מ"ד יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' לך אמרו אה"ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא ראש דברך אמת ראש ולא סוף אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת עכ"ל הגמ'. הרי"ף ז"ל דקדק על הלשון מאי דכתיב משמע דקשה לי' בפשטי' דקרא וקשה מאי קשיא בפשטי' דקרא ואי הא גופי' קשי' לי' מאמר פיך לא נאמר הו"ל לומר כתיב יודוך וכו' מאמר פיך לא נאמר אבל לשון מאי דכתיב משמע דמלבד זאת יש קושיא בפסוק. [וכן דקדק הבינה לעתים כעין זה במאמר דשבת (דף פ"ח ע"ב) מ"ד כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח יעיי"ש]. ואני מדייק עוד במאי דאמר רבא אמר מהכא סגנון הלשון משמע דלדידי' לא קשיא ליה מאמר פיך לא נאמר וא"כ מאי קשיא ליה שהוצרך לדרוש ראש דברך אמת מראש דברך ניכר דהלשון משמע שצריך לדרוש כך ליישב איזה קושי' וע"כ אמר מהכא יליף ליה

והנראה לי בזה דהנה המעמד הקדוש והנורא ההוא שקרבנו הקב"ה לעבודתו לא עשה כן לכל גוי רק לאהבתו אותנו קרבנו לפני הר סיני להסיר מאתנו חלאת זוהמת הנחש כמו דאי' בגמרא ישראל שעמדו לפני הר סיני פסקה זוהמתן וע"כ הוצרך להיות לאחר ז' שבועת לצאתם מארץ מצרים דוגמת ז' נקיים באשה המתקדשת מטומאתה ובכל זאת לא הוטהרו עד קרבם לפני הר סיני בששת הימים שמר"ח עד זמן מתן תורה כמ"ש האלשיך שזה היה להסיר זוהמתן להיות בכוחם להשיג האור הגדול כמ"ש משה רבינו ע"ה במשנה תורה [ואתחנן ד'] כי שאל נא לימים הראשונים אשר הי' לפניך למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. ויש להבין במ"ש הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו כיון שכבר אמר הנהיה דמשמע שמעולם לא הי' כן פשיטא שלא נשמע דכיון שלא הי' מימות עולם כן מהיכן ישמע גם השמע עם קול אלקים מדבר מלת קול מיותר. גם סוף הפרשה הנ"ל כתיב ויהי כשמעכם וכו' ותאמרו הן הראנו וכו' היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי. הדקדוקים בזה בתחלה אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי וכיון שכן מאי זה שאמרו אח"כ למה נמות אדרבא הרי ראו שידבר אלקים את האדם וחי. עיין יד יוסף קל"ג במ"ש בשם חכמי קשטיליא וגם מה שפי' הוא ועיין רש"י פ' יתרו. ועפ"ד י"ל מ"ש במשלי כ"ה פסוק י"ב נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אוזן שומעת דמי שמוכיח כשרואין הצרות אין זה דבר יקר משא"כ כשמוכיח על אוזן שומעת להשיב אל השי"ת ע"י שמועות הצרות ומדוקדק דלא קאמר לאוזן שומעת] וגם בתחלה אמרו כי ידבר אלקים וכו' ואח"כ אמרו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' ולא אמרו את דברי ה'. גם בתחלה אמרו ידבר אלקים את האדם ואח"כ אמרו כי מי כל בשר. גם מלת כמונו הוא מיותר דמשמע כמונו לא שמעו אבל בענין אחר שמעו. גם ה' דהאדם הוא מיותר. גם בפ' יתרו יש לדקדק במקראי קודש שבאו בענין זה וכל העם וכו'. ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו וכו' פן נמות ויאמר משה אל תיראו וכו' ופי' כרמב"ן דזה היה קודם מתן תורה. וקשה האיך עלה מורא על ראשם האל יעוות משפט לקרבם לפני הר סיני להמיתם בהרים. וגם תשובת משה רבינו ע"ה שאמר אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא אלקים היה לו לומר בקיצור אל תיראו כי לא תמותו

ונבא לכלל ישוב ע"פ המדרש פ' יתרו כיון שבאו לסיני ונגלה להם פרחה נשמתם עד שדבר עמהם שנאמר נפשי יצאה בדברו אבל התורה בקשה עליהם רחמים יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו כל עולם כולו שמחים ובניך בצער מיד חזרה נשמתן שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש א"ר לוי וכי לא היה גלוי וידוע לפני הקב"ה שאם הוא מראה כבודו לישראל ומשמיעין קולו שא"י לעמוד אלא צפה הקב"ה שהם עתידים לעשות ע"ז שלא יהיו אומרין אלו הראנו את כבודו והשמיענו את קולו לא היינו עושין ע"ז לכך נאמר שמעו עמי ואדברה ע"כ. והדבר תמוה מאי ס"ד דרבנן הא קשה קושי' ר' לוי וכי לא היה גלוי. גם על ר' לוי קשה שהיה לו להתמיה יותר והו"ל לומר חס ושלום וכי לא היה גלוי וידוע כמורגל לשון בכעין זה. ונראה לפרש כך עפ"מ שמעולם נתקשיתי על סירוב משה רבינו ע"ה בתחלת שליחותו לישראל פעם אחר פעם וכן לא יעשה כי אין מסרבין וכו' ובפרט לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ובפרט מ"ש מי אנכי כי אוציא כיון שהשי"ת אמר לו להוציא האיך היה מסתפק ביכלתו חלילה. וע"כ לא נתקרר דעתי במ"ש רש"י שלא היה רוצה נקבל גדולה הואיל ואהרן היה גדול ממנו דקשיא מ"ש מי אנכי כי אוציא. וראיתי בספר אור החיים פ' יתרו שרצה לההנצל בזה ע"פ הפסוקים הבאים במעמד הקדוש כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל ופי' רש"י לבני יעקב יאמר אמירה רכה ולבני ישראל יגיד דברים הקשים כגידים וכ' הוא שטעמו של דבר כי באמת רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיקבלו התורה מאהבה כדי להרבות שכרן רק מחמת האהבה יחשוב האדם כי יוותר השי"ת לאוהבו ובאמת נאמר כי לא יקח שוחד שאינו לוקח שוחד מצוה אשר ע"כ הצדיקים העובדים מאהבה צריכין לעשות גדר ליראה. ע"כ אמר כה תאמר וכו' כי לפחותי ערך צריך יותר להלהיב ענין האהבה מענין היראה משא"כ לבני ישראל גדולי הערך צריך יותר חיזוק ענין היראה וע"כ שם זה לקצת התנצלות על מרע"ה מצד קורבתו להקב"ה ע"כ סירב בתחלה ע"כ. האמנם יפלא מאוד לומר כן על מרע"ה כי הוא פנת יקרת ראש לכל היראים כנראה מאומרו מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה ושאלו ע"ז אטו יראה מלתא זוטרתי הוא ואמרו אין לגבי משה וכו' וראיתי הפי' ע"פ דרשתם מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה דכתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה' וע"כ אמרו אין לגבי משה הואיל והיה עניו ביותר ע"כ היה אצלו היראה מלתא זוטרתי ע"כ. והנה אז השתמש במדת ענוה באומרו מי אנכי כראוי לענוי ארץ השלימים במדת ענוה וכפי' הבינה לעתים ע"פ הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני ואנכי עפר ואפר כי עיקר מעל הענוה הוא בהיותו ברום המעלות ע"כ אמר א"א ע"ה הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני וע"כ אני ברום המעלה אעפ"כ לא גבה נפשי ואומר ואנכי עפר ואפר וכן הוא הדבר במרע"ה וע"כ חלילה לומר שהי' מחמת העדר היראה הגדולה אחר שאחז אז במדת ענוה ועקב ענוה יראת ה': [ואגב אורחא אמרתי לפרש מ"ש באבות (פ"ד מ"ב) הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה ופי' האלשיך דמש"ה אמר בורח מן העבירה כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ע"כ אמר שאתה צריך לברוח מחמת העבירה שעשית כבר וע"כ אמר ובורח מן העבירה בה' הידועה. ואפ"ל עוד ע"פ פי' הבעל עקידה עה"פ טוב ילד מסכן וחכם שהיצר טוב נקרא מסכן וכ' הוא טעמו של דבר כי היצה"ר בא לאדם בחלקת לשונו ואומר שמפתהו לעשות מצוה ורוצה לבטלו מכמה מצות מחמת שיבא לידי גאוה וכדומה. ולפ"ז גוזל מהיצ"ט כל כוחו ע"ד משל שנים המכים זא"ז ובא אחד ונטל מקלו של חבירו והכהו בו אין לך מסכן גדול מזה שאין לו במה להתחזק וכן היצה"ר שמפתה בכזביו לעשות מהעבירות מצות ונוטל כחו של היצ"ט וע"כ נקרא היצ"ט מסכן. וכן שמעתי הפי' ע"מ דאי' בגמ' לעתיד לבא מביא הקב"ה היצה"ר ושוחטו לצדיקים נדמה להם כהר ורשעים נדמה להם כחוט השערה. היינו להצדיק שבא לפתות אותו לעשות מצוה ואפ"ה מרגיש בזיופו כאמרם כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וע"כ נדמה לו כהר משא"כ הרשעים שמפתה אותם לעשות עבירה בהדיא וזה הוא דבר נקל להנצל ע"כ נדמה להם כחוט השערה. ועפ"ז פירשתי הפסוק במשלי י"ט פסוק כ"ז כ"ח חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת עד בליעל יליץ משפט ופי רשעים יבלע און. ורש"י פי' התם מקרא קצר הוא עיי"ש. ולפמ"ש י"ל הפי' כך חדל בני לשמוע מוסר היינו מוסר היצה"ר לשגות מאמרי דעת כגון שלא ללמוד תורה כדי שלא יבא לידי גאות כמ"ש הב"ע ואפשר אשר ע"כ דקדק לשגות מאמרי דעת כי יש דרך להיצה"ר אחרי ששגגת תלמוד עולה זדון ע"כ מוטב שלא ללמוד. עד בליעל יליץ דבר משפט עד בליעל הוא היצה"ר יליץ בדבר משפט דהיינו שראו לעשות דברי פתויו ע"פ טענותיו המזוייפות. ופי רשעים יבלע און דהיינו למי שאינו בגדר רשע בא אליו בטענת מזוייפת אבל פי רשעים יבלע און דהיינו לעשות בלי שום טענה