חמדת שלמה חלק א נט

דאלו ידעה שהראשון קדשה בחזרה לא התקדשה עצמה להשני בתנאי דעכ"פ אין הדבר ברור, י"ל דהיינו דוקא אם זמנו של שני כלה תוך זמנו של הראשון וא"כ ממ"נ אם יחזור השני בכלות זמנו תהיה מקודשת להראשון ולא הפסידה בקדושי שני, ואם לא יחזור נהי דלא תהי' מקודשת לראשון מ"מ תהי' מקודשת להשני וכיון דגם מהשני פשטה ידה וקבלה קדושין י"ל דל"ה דבר ברור להיות קדושי טעות מחמת שאינה יכולה להתקדש להראשון, משא"כ היכא דזמנו של שני הוא לאחר כלות זמנו של הראשון, והנה מסתמא אם הראשון קדשה בחזרה דהיינו שלאחר ל' יום יברר דעתו אם רוצה בקדושין או לא וכיון דעדיין בכלות זמנו יהי' ביד השני לבטל קדושי הראשון כיון שזמנו לאחר כלות זמנו של ראשון ודאי דבר זה יגרום חזרה לראשון דאטו בשופטני עסקינן שיאמר שרוצה שיגמרו קדושיו ואח"כ יהיו מתבטלים ע"י קדושי השני ויהי' לבוז, וגם להשני יכול להיות שלא תהיה מקודשת דעדיין יש לו זמן לחזור עד כלות זמנו ותהיה קרח מכאן וקרח מכאן וע"כ י"ל שפיר דודאי אדעתא דהכי לא נתקדשה להשני בתנאי אם הי' יודעת שהראשון קדשה בחזרה וע"כ ל"ח בזה לתנאי וחזרה, וא"ש דלא נקט אביי בתרי גברי כקו' המהרי"ט והבית מאיר די"ל בזה פשיטא לי' דל"ח משום דאדעתא דהכי לא נתקדשה, מש"ה אף דחיישינן לתנאי וחזרה דלא כאביי כתי' הכ"מ מ"מ במידי דפשיטא לי' לאביי דהיינו בקדשה השני לאחר כלות זמנו של הראשון מהכ"ת לדידן לחוש ואתיין דברי הכ"מ על נכון. אך לפמ"ש הרמב"ן דתנאי ל"ה רק אם ימות ולא לענין חזרה יש לגמגם קצת, דאינה מפסדת בקדושי שני אם הי' התנאי לאחר מ' יום יותר מאחר כ' יום כיון דהשני א"י לחזור לשיטת הרמב"ן וא"כ ממ"נ תהי' עכ"פ מקודשת להשני ואי משום שמא ימות ולא יגמרו הקדושין זה החשש הוא גם בקדושי הראשון, ולפמ"ש השעה"מ להוכיח מדברי הר"מ מדכתב שניהם מגרשין או תוך ל' או אחר ל' מוכח דסובר דתנאי ל"ה רק לענין מיתה וכשיטת הרמב"ן דאל"כ למה צריך גט הא בחזרה בעלמא סגי, א"כ עדיין יש לפקפק על תי' הנ"ל על הכ"מ, אך לענ"ד אין ראיה ברורה מדברי הר"מ הנ"ל די"ל דהר"מ דינא אתי לאשמעינן שיכול לגרש אפילו תוך ל' קודם חלות הקדושין. ונ"מ היכא דאינו רוצה לחזור מעיקר הקדושין לאיזה טעם שיהי' לאסרה בקרוביו או לכהנה וכהנה הרבה אמתלאות שאינו רוצה לחזור מעיקר הקדושין, וכפ"ז י"ל שפיר דברי הכ"מ

דף ס' ע"א מתני' ה"א מקודשת ע"מ שאתן לך ר' זוז ה"ז מקודשת ויתן. עיין פ"י שהקשה לר"י דס"ל לכשיתן, הוי משנה שאינה צריכה דפשיטא שצריך לקיים התנאי עיי"ש שהאריך, ותי' דבאמת מלתא דר"י מתנא באפי נפשי' לענין הלכה, אבל מתני' מוקי ע"כ כרבי דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, ודבריו תמוהים דלפ"ז הו"ל להגמ' להקשות לר"י בפשיטות ממתני' קודם דאסיק דהוי פלוגתא דרבי וחכמים ולמה ליה להקשות מברייתא וע"כ לומר דממתני' לא מוכח דמקודשת למפרע וצ"ע על הפ"י. ובישוב הקושי' הי' נ"ל דאפ"ל לפמ"ש רש"י והר"ן דלר"י דס"ל לכשיתן היא מקודשת בהמאתים זוז שנותן לה אח"כ, ונראה כוונת רש"י כיון דסוף סוף אינה מקודשת עד שמקבלת הר' זוז מסתמא הי' כוונתו לקדשה במה שתקבל בשעת גמר הקדושין, ונראה שיש נ"מ לדינא בזה לפ"מ דקי"ל דיכולה לומר הריני כאלו התקבלתי רק בגט אבעי' להו בגטין שם ופשיט דל"מ משום דלצעורי קא מכוין מוכח דבקדושין מהני, ולפ"ז יש נ"מ אם הי' כוונתו שתהי' מקודשת בפרוטה בתנאי שיתן לה אח"כ מאתים זוז מתנה, תוכל לומר הריני כאלו התקבלתי ומקודשת בהפרוטה שנתן לה לקדושין, אבל אם תחלת הקדושין הי' במאתים זוז תו לא יכולה לומר הריני כאלו התקבלתי כיון דזה הוא עיקר כסף קדושין, ואין לומר דסוף סוף תוכל להיות מקודשת בפרוטה שנתן לה תחלה כיון שניתן לה לשם קדושין ואע"פ שנתאכלו כדאיתא לעיל דהנהו זוזי לאו למלוה דמי, י"ל לפמ"ש הר"ן דאם הוא חוזר א"צ להחזיר הפרוטה בקדשה לאחר ל' יום דאל"כ כבר נעשה מלוה אצלה ובמאי מקודשת לאחר ל' יום אלא ודאי דא"צ לחזור ומעולם לא נעשה מלוה אצלה רק שקבלה לשם קדושין, ולפ"ז היכא שקדשה לכשיתן לה ר' זוז דא"צ להחזיר הפרוטה אם הוא אינו גומר הקדושין וכיון שתחלה לא קדשה עצמה בפרוטה רק בהמאתים זוז ואם אינו נותן לה הר' זוז א"צ להחזיר הפרוטה במה תתקדש עכשיו כיון דעכשיו הוא קנין חדש שמעולם לא הקנתה עצמה בפרוטה לחוד וכיון דא"צ להחזיר במה תתקדש. ולפ"ז מיושב קושית הפ"י דלר"י הפי' והוא יתן דאומרת התקבלתי לא מהני, וכן י"ל בגטין והיא תתן דמחולים לך לא מהני משום דלצעורי קא מכוין כדאסיק התם, [דמ"ש הפ"י דאתי לאורויי שאסורה לינשא עד שתתן, זה אינו מוכרח מלשון המשנה, גם נראה דהוי מלתא דפשיטא כיון דאין בידה לקיים, מיהו כיון דבברייתא תני לה ולאחר לא תנשא עד שתתן מוכח דל"ה מלתא דפשיטא] והא דבעי התם ר"א מר' יוחנן אם מחולים לך מהני בגט ולא פשיט לי' ממתני' דתני והיא תתן, י"ל דר"י לשיטתו דס"ל דכ"ע ס"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"כ אתי' בפשיטות שפיר לאשמעינן דמקודשת מעכשיו וכמ"ש הפ"י דלר"ה א"ש

עוד יש להסתפק אף לשיטת הר"ן דס"ל שא"צ להחזיר הפרוטה אם הוא חוזר, י"ל דהיינו דוקא אם קדשה סתם לאחר ל' יום דיכול לקיים הקדושין אם ירצה בלי שום עכוב ואעפ"כ חוזר, מסתבר דעכ"פ היא א"צ להחזיר כיון דעושה קצת נגדה שלא כהוגן. אבל בקדשה על תנאי ע"מ שיתן לה ר"ז י"ל שאין בידו לקיים התנאי ובזה י"ל דגם הר"ן מודה דצריכה להחזיר. שוב ראיתי בחי' מהרי"ט שחולק על הר"ן וכתב דדמי לקדשה על תנאי ואינו מקיים התנאי דלא מסתבר שאינה צריכה להחזיר משמע דבתנאי פשיטא לי' דאף הר"ן מודה וע"כ דהיינו מטעמא שכתבתי. ולפ"ז אתי' בפשיטות שפיר דהר"ן מוכרח לומר שקדשה בהמאתים זוז דאל"כ בנתאכלו א"מ כלל דדמי למלוה כיון שהי' צריכה להחזיר ופשיטא דמחילה לא מהני ואף לשיטת החולקים על הר"ן וס"ל דצריכה להחזיר הכ"ק אם הוא חוזר ואפ"ה לא דמי למלוה עיין בחי' מהרי"ט ובב"ש (ר"ס מ') אפ"ה י"ל דמחילה לא מהני אם תחלה הי' רצונה להתקדש בפרוטה שקבלה ובהמאתים זוז שתקבל אח"כ ועכשיו רוצה להתקדש בהפרוטה שקבלה תחלה. כיון דעכשיו הוא מעשה חדש י"ל דעכשיו דמי למלוה

ולכאורה יש להוכיח דלא כס' מהרי"ט הנ"ל אליבא דהר"ן דאי נימא כס' מהרי"ט דאם נתבטלו מחמת שלא קיים התנאי צריכה להחזיר הכ"ק א"כ קשה בקדשה לאחר ל' יום למה תהי' מקודשת כיון דא"צ להחזיר וכמ"ש הר"ן. הא אפ"ה איכא לאשכוחי דתהי' צריכה להחזיר דשמא ימות קודם ל' ואזי הקדושין ממילא בטלים בלתי פשיעתו ואכתי דמי למלוה לס' הר"ן הנ"ל. ואפ"ל כיון דמיתה ל"ש לא אסקי אדעתה כלל וע"כ לא הי' אצלה בגדר מלוה מעולם. ואפשר בזה ליישב קצת קושית מהרש"א לעיל ברש"י ששינה דבריו בפלוגתא דרב ושמואל מקודשת וא"מ לעולם דתחלה כ' רש"י הטעם דאסורה משום שמא ימות ויתקיימו קדושי שני ובענין התנאי כתב רש"י משום חזרה, ועיין בשעה"מ שכתב דהוכרח רש"י לומר משום שמא ימות דמשום שמא יחזור אינה אסורה לראשון דמסתמא לא יקלקל על עצמו עיי"ש. רק עדיין קשה למה לא כתב רש"י דהתנאי הוא אם ימות וכמ"ש הרמב"ן. ולפמ"ש י"ל דקשי' לרש"י כיון דע"כ דמיתה לא אסקי אדעתה וכמ"ש א"כ י"ל דהכא לא אמרינן דהוי תנאי אם ימות כיון דלא אדכר מיתה י"ל דלא אסיק אדעתי' והאיך מדמה הגמ' לגט דאמר להדיא מהיום ולאחר מיתה ע"כ מפרש רש"י דעיקר התנאי הוא לענין חזרה וממילא אם ימות ממילא הקדושין בטלים דמיתה אין חזרה גדולה מזו אבל עיקר התנאי ע"כ הוא בשביל חזרה

ע"ב מתני' ע"מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני ויש לו במ"א א"מ. ובגמרא פשיטא. מ"ד אנא אטרח ואייתי וכו'. קשה לי לפ"מ שנחלק הר"ן על הרשב"א דאפילו במקום קרוב אינה מקודשת למה לא משני פשוט דהא קמ"ל אפילו שהוא במקום קרוב

דף סא ע"א מתני' ר"מ אומר כ"ת שאינו כתנאי ב"ג וב"ר וכו'. ופי' רש"י כגון שאומר לאשה ה"א מגורשת ע"מ שתתני לי ר' זוז. ולא ידעתי מדוע נקט רש"י התנאי בגט ולא בקדושין דבי' איירי כולה מכילתין וקאי אמתני' דלעיל ה"א מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז. ועיין בפ"י שכתב בפשיטות דמדתני לי' במכילתין דקדושין מוכח דאקדושין קאי וע"כ הקשה לסוגיא דשבועות דבאיסורי מודה ר"מ דאמרינן מכלל הן אתה שומע לאו אדמקשה מסוטה והוצרך לשנויי איסורי דאית בי' ממונא למה לא מקשה מקדושין עיי"ש. ולענין קושית הפ"י הי' נ"ל פשוט דודאי היכא דהתנאי הוא ממון כגון ע"מ שתתן לי מאתים זוז ס"ל לר"מ דל"א מכלל לאו אתה שומע הן וצריך לכפול כמו אם יעברו דהוי חיוב על ב"ג וב"ר שצריכין לעבור לעזור לאחיהם. רק היכא דהתנאי הוא מלתא דאיסורי ס"ל להגמרא דאית לי'. כדמוכח לי' התם מיין ושכר. ולפ"ז ל"ק מקדושין דנהי דקדושין הוי מלתא דאיסורי קודם