חמדת שלמה חלק א נב

הרביעית קשאמ"ל, ובשלמא אי נימא דכוונתו להוכיח דקדושין שאמ"ל ל"ה קדושין דעיקרא של הוכחה דסיפא ע"כ מיירי דאמר אחת משתי אחיות ואפ"ה אין האחיות מקודשות אתי שפיר דנקט זה לרביעית דזה מוכח מדאמר אין האחיות מקודשות וזה נשנה לבסוף אבל אי נימא דהוכיח ממתני' דקדושין שאמ"ל הוי קדושין מדתני ברישא אשה ובתה כאחת אבל אחת מאשה ובתה מקודשת הוי לי' למנקט זה תחלה דזה מוכח מרישא דמתני', ומשני הגמרא דמספקא לי' ואתי שפיר דנקטו לבסוף דהספק הוא אם להוכיח מרישא או מסיפא, ולפ"ז מוכח דלא כתי' הפ"י דלתי' סוף סוף מוכח מרישא והו"ל להקדים הא דקשאמ"ל, ויש ראיה לזה ממ"ד ואידך קדושין שאמ"ל ולא פי' מה א"כ קודם דאסיק דמספקא לי' ע"כ הוי סובר המקשן דאקשי' ולחשבי' דכוונתו הוא קדושין שאמ"ל ל"ה קדושין וע"כ חשבה באחרונה ואתי' דברי רש"י על נכון ועיין היטב דלפ"ז אפ"ל לקיים דברי הפ"י וליישב דברי רש"י, דלפום הו"א דלא מספקא לי' הוי מוכח דסמך עצמו הואיל וחשבה באחרונה כוונתו להוכיח מסיפא דקשאמ"ל ל"ה קדושין וע"כ אמר סתם קדושין שאמ"ל, ולפי מה דמשני מספקא לי' אפשר דמש"ה חשבה באחרונה הואיל ואין הדין ברור אצלו ושפיר י"ל דמספקא לי' כמ"ש הפ"י, עכ"פ לשיטת הר"מ אתיא כפשטא דחשבה באחרונה

במה שכתבתי לעיל בתחילות הסוגיא די"ל לולא סברת כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו הי' אפ"ל דשתיהם מתקדשות ואע"ג דהוי אחות אשה מ"מ כיון דקודם הקדושין ל"ה חייבי כריתות י"ל דחלים קדושי שתיהם, רק ממ"ש הר"ן ליישב הא דתמורת עולה תמורת שלמים דהיכא דאפשר לקיים שניהם ל"א כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו וא"כ מוכח דבלא סברת כל שאינו בזא"ז וכו' אי אפשר להיות שתיהם מקודשות, ועתה נראה דאין ראיה הנ"ל מוכרחת דאפשר לומר בהאי דתמורת עולה ותמורת שלמים הא דליתא בזא"ז היינו כיון שכבר חל תמורת עולה פשטה הקדושה בכולה וממילא אין מקום לחול תמורת שלמים אבל בב"א שפיר מצי לחול דאין א' מזיק להשני שלא לחול כיון דמחצית השני נשאר מקום לחול, משא"כ בקדושין הא דליתא בזא"ז הוא משום גזה"כ כיון שקידש אחותה שוב אינו יכול לקדש אחותה השני' אע"ג שהיא פנויה בזה שפיר מצינן למימר כל שאינו בזא"ז שהאחד מזיק וגורם לחבירו שלא לחול אפילו בב"א אינו שכ"א גורם להשני שלא תחול, ולכאורה לא הבנתי לפ"ד הר"ן הנ"ל דהיכא דשניהם יכולים לחול לא אמרינן כ"ש בזא"ז אפילו בב"א אינו מאי מקשה הגמ' מהא דאמר רבא יצאו שנים כאחד עשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה הא התם אפשר לקיים שניהם ובזה ל"א כללא דכ"ש בזא"ז אפילו בב"א אינו. אבל לפמ"ש א"ש דכללא דכ"ש בזא"ז וכו' הוא אפילו כדי שלא לחול שניהם, ותמורת עולה ותמורת שלמים לא מקרי ליתא בזא"ז דהא דאינו בזא"ז הוא משום שכבר פשטה הקדושה בכולה לשום עולה, משא"כ במעשר היכא דקרא לאחד עשר עשירי אע"ג דאפשר לחול על השני שם שלמים אפ"ה בקרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודשת כדאיתא ס"פ מעשר בהמה ע"כ מקשה הגמ' שפיר דאפילו שניהם לא יחולו אע"ג דאפשר לחול, משום כל שאינו בזא"ז וכו', ודברי הר"ן צ"ע

וגם הרשב"א תי' כתי' של הר"ן בשם התוס', ואח"כ כתב בשם התוס' להקשות מאי דמקשה הגמ' לרבא לימא משום קדושין שאמס"ל והקשה הא רבא צ"ל נעשה ומוכח דבשניהם כאחת איכא טעם אחר ותי' די"ל בשתיהם כאחת דאם חלו קדושי שתיהם הוי ודאי קדושין שאמס"ל משא"כ באחת דהוי רק משום ספק ושפיר שייך נעשה, ולמ"ש תחלה בשם התוס' מוכח דלקדושי שתיהם ל"צ שום טעם דודאי אינם חלים משום אחות אשה רק לענין שלא יחולו הקדושין באחת וע"ז ל"ש תי' התוס' דלענין קדושין שאמס"ל הוי כאלו קידש אחת משתי אחיות כיון דהוי משום ספק, אבל לפמ"ש דשפיר י"ל שיחולו שניהם ולענין זה שייך שפיר תי' של הרשב"א, ועדיין אף לפמ"ש לא נתחוור לי' תי' של הרשב"א הנ"ל. לרבא דס"ל הפי' במתני' באומר אחת משתי אחיות אין אחת מקודשת משום דנעשה כאלו קידש שתיהם, וע"כ הפי' כמו בקידש שתיהם אין אחת מקודשת ה"נ בקידש אחת ולענין שלא תתקדש אחת משתי אחיות אין לחלק לענין קשאמס"ל בין אמר אחת או קידש שתיהם דסוף סוף ל"ה רק מטעם ספק ואיך שייך נעשה. והדבר מוכרח דמה משני הגמ' לדבריו דרמי בר חמא קאמר, וצ"ל דמרב"ח מוכח דלא ס"ל קשאמס"ל ל"ה קדושין דלפי תי' ע"כ באומר אחת משתי אחיות מקודשת כיון דיליף רק מלא תקח לא יהי' לך לקוחין בשעה שנעשו צרות. ועדיין קשה דלמא עכ"פ בקידש שתיהם י"ל משום קשאמ"ל דזה גרע וכמ"ש הרשב"א, וע"כ דעכ"פ לענין שלא תתקדש אחת אין חילוק וא"כ האיך אפ"ל נעשה. ולכאורה הי' אפ"ל קושי' הרשב"א דע"כ לא קשה לרבא מדיוקא דמתני' רק לבתר דשני כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו וא"כ בקידש שתיהם י"ל משום כ"ש בזא"ז משמע ממילא בקידש אחת דל"ש טעמא דכ"ש בזא"ז מקודשת וקשי' לרבא, אבל אם הי' אפ"ל דל"א סברא זו, רק בשתיהן הטעם משום קשאמ"ל ל"ה קשה ממתני' די"ל ה"ה אחת. והא דנקט בקידש שתיהם כאחת משום דבעי למתני מעשה בה' נשים דמשם יצא לתנא זה הדין והמעשה הי' בקידש שתיהם, וקושית הגמ' הוא רק לבתר דחדית כל שאינו בזא"ז, רק לפ"ז יהי' מוכח כשיטת הרי"ף דלדידן מצינן לאוקמי מתני' בכולכם דקני או"ח קנה מחצה. דלשיטת הר"מ דע"כ צריכין לאוקמי בכולכם ואחת משתי אחיות א"כ הרישא באחת משתי אחיות ונעשה כאלו קידש שתיהם והדרא קושית הרשב"א לדוכתה, אם לא דנימא כתי' הראשונים דדוקא בכולכם ס"ל להר"מ דלא קנה, אבל באומר כולכם ושתי אחיות כיון דפרט האחיות בפני עצמו שפיר קנה מחצה, ולפ"ז הו"מ לאוקמי סיפא דאמר כולכם ושתי אחיות, והא דמשני הגמ' אחת או הראויה לביאה היינו אליבא דרב ששת, אבל לתי' הר"ן דמשום קפידת הקונה אין חילוק בזה וע"כ באומר אחת משתי אחיות וצריכין לדחוק כתי' ש רש"י או כמ"ש לעיל והדרא קושית הרשב"א לדוכתה ועיין היטב ועיין בשעה"מ שכתב דבאומר כולכם ושתי אחיות י"ל דשתי אחיות ל"ה רק פירושא דכולכם וע"כ הוי קני את וחמור רק באומר כולכם ואחת משתי אחיות דע"כ כולכם ל"ה בדיוק ולא קאי רק על הנכריות ע"כ ל"ה קני או"ח ולפ"ז גם לשיטה זו נסתר תי' הנ"ל

והנה לענין הקושי' מתמורת עולה תמורת שלמים הי' אפ"ל בפשוט חוץ לדרכי הנ"ל כיון דבתמורה רבי רחמנא יהי' לרבות שוגג כמזיד כדאיתא (פ"ב דתמורה) ואפילו טעה בדיבורו וזה אפשר דעדיף ממה שתי' בגמ' במעשר דאיתא בטעות דהא זה לא מקרי הקדש טעות כלל כדמוכח ממה דהשיבו ב"ה לב"ש בנזיר (פרק ב"ש דף ל"א) הכתוב שקידש עשירי קידש תשיעי ואחד עשר עיי"ש

שם בגמ' מיתיבי המקדש בתו סתם וכו' הא קטנות בכלל וקשי' לרבא, קשה לי לדעת השאלתות שהביא הטור דאם אומר האב שהי' כוונתו על אחת מהקטנות נאמן ואין אסורה רק היא, וכתב הב"ח דמתני' מיירי כשלא אמר לאיזה כוון כגון ששכח, ולפ"ז קשה מה קושי' לרבא דהוי קדושין שאמ"ל דלמא לרבא מיירי ג"כ שהאב אמר שכוון לאחת הידוע רק ששכח לאיזה כוון וא"כ בשעת קדושין הוי קדושי מעליא ול"ה קדושין שאמ"ל דהא ידע לאיזה כוון וע"כ כששכח אח"כ כולן אסורות דהוי כהוכרו ולבסוף נתערבו, ואין לומר דלרבא כיון דבלא פירש היו כולן מותרות דהוי קשאמ"ל, אינו נאמן האב לאסרם, דאדרבה לכאורה הוא כש"כ דהא האב נאמן לאסור את בתו יותר מלהתיר, ואפ"ל לדעת מהר"מ בספק קרוב לה אם העדים מסופקים הוי כקידש בלא עדים ה"נ כיון דבלא אמירת האב הוי קדושין שאמס"ל רק ע"י אמירת האב שאומר לאיזה כוון ע"כ הוי כמקדש בלא עדים, אמנם כבר כתבתי במ"א דע"כ אף מהר"מ לא אמר רק אם העדים מסופקים על מעשה שראו שלא ראו על נכון, אבל שארי ספק קדושין ע"כ אינם בכלל זה, ועיין תשובות מהר"מ (ס"א) בנתן לה סתם והיא אומרת שכוונה לשם קדושין הוי ספק מקודשת וע"כ צריכין לחלק כמ"ש ע"כ עדיין צ"ע

לענ"ד אינו מובן לאביי וכמו דקי"ל בקידש אחת משתי אחיות דשתיהם אסורות, לא אוכל לצייר ענין חלות הקדושין כיון דספק זה לא יוכל להתברר ע"י ברירה ואין אחת מהן ראויה להתקדש יותר מחברתה, וספק זה אף בידי שמים אין מקום להתברר, ולמאן דסבירא לי' אין ברירה משמע דדבר שאינו עומד להתברר לא חייל כלל, וצע"ג לענ"ד להבין סברא זו, והנה גם באומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים קשה ג"כ קצת וצ"ע

דה נב ע"א אמר רב ש"מ ממתניתין ארבע כו' עיין בירושלמי שהוכיח ממתני' חמש, וחד מנהון מקדשין בגזילה. ופי' תמוה ועיין בפני משה, ולכאורה הי' אפ"ל דלשון ושלהם היתה קשה לכאורה אם הי' בשביעית דהכל הפקר האיך שייך ושלהם היתה, ע"כ אפ"ל דושלהם היתה שהם זכו