חמדת שלמה חלק א נא

על הפ"י שלא העיר מזה לשיטת הר"מ. דקושי' על רש"י לא קשה כ"כ די"ל דרש"י סובר דסוגי' אזלא אליבא דרב ששת ואפ"ה הקשה רש"י מנ"ל לרב להוכיח דלמא אף לדידן מוקמינן באומר אחת מכם משום דאין אשה נעשה שליח לחברתה מקום שנעשה לה צרה אבל קושי' הנ"ל קשה טובא לשיטת הר"מ, גם ליישב מה דאמר תחלה אחת מכם ולרבא כולכם ואחת משתי אחיות, וע"כ הי' עולה ע"ד דאפ"ל לפ"מ שהקשה הרשב"א לאביי דלא ס"ל הא דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו קשי' לי' מתני' למה אינה מקודשת כיון דס"ל קשא"מ לביאה הוי קדושין, והייתי רוצה לפרש דלאביי י"ל הא דשתיהם אינן מקודשות דזה מודה אביי דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו לענין שלא יתקדשו שתיהם וקושיתו ממעשר ל"ה רק לענין זה דמ"מ על אחת מהני וכמ"ש לעיל דקושיתו הוא בערובין לתי' דרבה אליבא דרב והא דהכא אפילו אחת אינה מקודשת הוא מטעם קני או"ח, וע"כ מוכח לאביי דזה גרע מקני את וחמור דלדידן קנה מחצה וע"כ קושי' רבא לקמן רק לשיטת אביי דלדידי' מוכח דלא קנה אבל לשיטת רבא דמטעם קדושין שאין מסורים לביאה אינה מקודשת אין ראי' כלל לומר דבזה ל"א קנה מחצה ומיוש' כל הקושי' הנ"ל על נכון, אך לפ"מ שהוכחתי מדברי הר"ן דדינא דמתני' לא דמי לקני או"ח ע"פ הסברות הנ"ל וא"כ ע"כ צריך לתרץ לאביי כתי' הרשב"א הדרא הקושי' הנ"ל לדוכתה לשיטת הר"מ כיון דע"כ לרבא גרסינן אחת מכם איך מוכיח רב דאשה נעשה שליח לחברתה אפילו במקום שנעשה לה צרה. אחר שעלה ד"ז על רעיוני ליישב קושית הרשב"א לאביי משום קאו"ח מצאתי שכוונתי בעז"ה לדעת הגדול בעל ס' המקנה דהא דאמר קני את וחמור לא קנה הוא דווקא לאביי, ונתיישבו הקושיו' הנ"ל, אך מלבד שהי' נ"ל רחוק לפרש כן דהגמ' יקשה סתם קני את וחמור הוא ויהי' הכוונה דלאביי מוכח כן, אך ע"פ הסברות הנ"ל שכתבתי נסתר ] לגמרי וכדהוכחתי מדברי הר"ן

ונראה לפענ"ד דאפ"ל ליישב הגי' הנ"ל כך, די"ל בלשון כולכם ואחת משתי אחיות יש להסתפק בכוונתו כיון דתחלה אמר כולכם ואחת משתי אחיות והם עשאו לאחת מהן שליח לקבל בשביל כולם י"ל דכוונתו הי' לפי שהי' יודע שאינו יכול לקדש שתיהן גם י"ל דהיה יודע דקדושין שאין מסורים לביאה נ"ה קדושין וע"כ הי' כוונתו שיבררו קודם קבלת הקדושין אחת משתיהם, ואף שהם לא ביררו ועכ"ז נתן הוא י"ל באמת שלא הי' כוונתו רק לקדש הנכריות ולא האחיות, ובפרט לרב לשיטתו דס"ל בערכין (דף ה') כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה באומר ערך כליו עלי שנותן דמיו וע"כ מתרצינן דבורו במאי דאפשר וכן המקדיש בהמת חבירו כדאיתא התם, ה"נ יש לתרץ דבריו דתחלה הי' כוונתו שיבררו אחת מהם ואח"כ כשלא ביררו אין ראיה מהנתינה שהי' כוונתו להאחיות מידי דלא מהני ומבטל כל הקדושין דהוי קני את וחמור, וע"כ הנכריות מקודשות, ואפ"ה מייתי הגמ' ראיה ממעשה זו דקדושין שא"מ לביאה ל"ה קדושין דאי הו"א דמצי לקדש אחת משתי אחיות אין ראיה שהיה כוונתו שיבררו דוקא וקשה למה האחיות אינם מקודשות, אלא ודאי דקדושין שאמ"ל ל"ה קדושין וע"כ האחיות ודאי אינם מקודשות, וכיון דלא מצי לקדש אחת משתי אחיות אמרינן דכוונתו הי' שיבררו וכמ"ש, ואף דאפ"ל דלמא לא הי' יודע הדין וטעה בזה וע"כ ל"ש אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכדאיתא בערכין, מ"מ הא אשכחן בכתובות דף נ"ח דאף לענין אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אמר נעשה כמי שאמר יקדשו ידי לעושיהן אע"ג דאין הדין ברור וכמה תנאי פליגי בזה, ועיי"ש בערכין בתוס' שכתבו דאע"ג שאינו יודע הדין י"ל שכוונתו לתקן הלשון באופן המועיל, ולענ"ד עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דיש לפרש כוונתו כך, בפרט לרב דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה, וע"כ אמרו שפיר אין האחיות מקודשות אבל נכריות מקודשות עכ"פ מספק דהא לא אמרו להדי' נכריות מקודשות, ועיין לקמן דלענין גזל דידה דאשמעינן דאינן מקודשות היינו קדושין דרבנן וכמ"ש התוס' שם ודוק, [עיין מ"ש לקמן דמוכרח לשיטת הר"מ כסברת הפ"י דמיירי מקדושי ודאי בהנכריות ומוכח לפ"ז כמ"ש לקמן דאדם יודע]

ועפ"ז אפשר ליישב הגי' הא דאמר תחלה אחת מכם ואח"כ בתי' דרבא אמר כולכם ואחת משתי אחיות, דלכאורה קשה טובא אמאי דאמר המקדש אחת מאשה ובתה נעשה כאלו קידש שתיהם כאחת, ולכאורה מה ענין זה לזה הא בשתיהם כאחת הטעם משום כל שאינו בזה אחר זה ולא משום קדושין שא"מ לביאה וכדאמר רבא לעיל, ולפמ"ש אפ"ל לפמ"ש הריטב"א בשם הראב"ד דלענין שתיהם כאחת י"ל בפשיטות אדם יודע ולהשטות נתכוון משא"כ באחת משתי אחיות עיי"ש, ולפ"ז י"ל דהתנא אתי לאורויי דהוי מלתא דפשיטא ואף באחת משתי אחיות הוי כקידש שתיהם, וזה יצא לו ממעשה דה' נשים דנכריות מקודשות ע"פ הסברא הנ"ל דאמרינן דכוונתו הי' שתברר משום דמסתמא ידע דקדושין שאמ"ל ל"ה קדושין, ולפ"ז מדוקדק לשון הגמ' דתחלה קודם שתי' נעשה על הרישא רק דמוכיח מסיפא דקדושין שאמ"ל ל"ה קדושין ל"ה מצי למימר דסיפא ע"כ כולכם ואחת משתי אחיות דתקשי עדיין הוי קני את וחמור כיון דאין האחיות מקודשות, ולתרץ דבריו כמ"ש שכוונתו שיתבררו קודם אין הכרח לומר כן ע"כ קאמר בפשיטות אחת מכם, משא"כ למה דשני אליבא דאמת הרישא נעשה ולפמ"ש דאתי לאורויי שהוא דבר פשוט וע"כ כדי להוכיח זה ממעשה דחמש נשים הוכרח לומר כולכם ואחת משתי אחיות דאפ"ה ל"ה קני את וחמור משום דמתרצינן דבורו ומוכח דהוי דבר פשוט, ובזה אתי' לשון הגמ' מדוקדק על נכון כפתור ופרח, ועיין חי' רשב"א שכתב דאחת מכם גם כן הכוונה אחת משתי אחיות כדי ליישב לשון הגמרא עיי"ש

וא"ל לפ"ז דלרבא לא הי' כוונתו אח"כ רק לקדש הנכריות כיון שלא ביררו, וא"כ קידש כל אחת בשלישית הכלכלה אם כן האיך אמר רב ש"מ קידשה בחל דידה א"מ הא מעורב חלק האחיות, דבשלמא אי הי' כוונתו לקדש אחת משתי אחיות לא קשה הא מעורב חלק חמישית דזה פשוט דשניהם צריכים לזכות כיון דלא נתברר איזה תהי' מקודשת פשיטא דשניהם צריכין לזכות בקדושין דאל"כ אין אחת מהם מקודשת וכ"כ בפ"י, אבל למ"ש דאין כוונתו לקדש האחיות כלל כיון שלא ביררו א"כ קידש כל אחת בשלישית הכלכלה דהאחיות לא זכו כלל והוי גזל דאחרינא, אמנם זה ליתא דהא בל"ז צריך להבין לאביי דאמר הראויה מכם לביאה ולא הי' כוונתו על האחיות תקשי קושי' הנ"ל, וע"כ נרא' פשוט דנהי דאח"כ שבא המעשה לפני חכמים פסקו הדין אין האחיות מקודשות אעפ"כ כולהו נשי לאו דינא גמירי וכדאיתא במתני' להדי' וקבלה אחת מהן ע"י כלם, וא"כ רצתה כל אחת להתקדש בחמישית הכלכלה והוי גזל דידה ואפ"ה תני של שביעית הי' מוכח דבגזל דידה אינה מקודשת כ"נ פשוט. והי' נ"ל לסייע שיטת הר"מ מדאמר מספקא לי' אי כאביי אי כרבא ומשמע דלכל א' מהסברות יש ראיה ממתני', ובשלמא אי נימא דאף לדידן צריכין לבא לתי' דאמר הראוי' מכם לביאה וא"כ שפיר יש ראיה לכל אחד, דלאביי אתי' רישא כפשטי' דווקא שתי אחיות כאחת אבל אחת משתי אחיות מקודשת. נגד זה צריך לדחוק בסיפא ולומר הא אחת מקודשת ואם אמר הראוי' לביאה א"מ ומעשה בחמש נשים ואמר הראויה מכם לביאה וכ"ז לא נזכר במתני', ולרבא צריכין לדחוק ברישא דאחת א"מ אע"פ שאינו נזכר וצריך לומר נעשה אבל הסיפא א"ש דלא קאי על הדיוק, וכיון דלכ"א מהצדדים צריכין לדחוק ואנן לא ידעינן איזה דרך מרווח טפי וע"כ מהמתני' נולד לנו הספק אי הוי קדושין אי לא הוי קידושין, אבל אי נימא דאליבא דאמת מוקמינן מתני' דאמר כולכם דקני או"ח קנה מחצה א"כ לאביי אין כאן דוחק כלל, וא"כ אם באנו להוכיח ממתני' ודאי משמע יותר דקדושין שא"מ לביאה הוי קדושין. רק רבא הואיל ופשיטא לי' בלאו. הכי דקשאמ"ל ל"ה קדושין מסברא ומקרא כדאסברא לי' בר אהינא ע"כ הוצרך לדחוק במתני' אבל כ"כ דלא פשיטא לן ממקום אחר דקשאמ"ל ל"ה קדושין ודאי ליכא למפשט ממתני' וא"כ האיך קאמר ש"מ ממתני' ארבע. ונהניתי שמצאתי ראיי' זו בפ"י וכתב הוא לדחות די"ל דרב הי' מסופק דלמא לא אמרינן כלל כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו וא"כ בע"כ טעמא דמתני' משום קדושין שאמ"ל וכתב ליישב בזה דברי רש"י התמוהים שכ' ולחשבי' נמי דמוכח ממתני' דקשאמ"ל ל"ה קדושין, וכוונתו נעלמה ממני איך מיושב בזה דברי רש"י דעדיין י"ל דהוכיח ממתני' דקדושין שאמ"ל הוי קדושין דפשיטא לי' הא דכל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו

ע"כ נראה דיש לומר פשוט דמשמע דרב אמר הד' ש"מ כסדר תחלה אמר המקדש בפירו' שביעי' מקודשת דזה מוכח כפשטי' מדאמר של שביעית היתה ואח"כ אמר קדשה בגזל א"מ דזה מוכח ג"כ מדאמר שלהן ושל שביעי' היתה דעיקר הוכחה ג"כ מדאמר של שביעית היתה ואח"כ אמר אשה נעשה שליח לחברתה דזה מוכח מדתני אח"כ וקבלה אחת מהן ע"י כולם ואידך פי' רש"י