חמדת שלמה חלק א נ

שיהי' שלוחו אצלה ברור לשם קדושין, ובזה יש ליישב הקושי' לפי גי' זו מהו דתימא ניחוש למיעוט, מהכ"ת לחוש למיעוט להקל, ולפ"ז י"ל כיון דעכ"פ איכא מיעוטא דמסבלי והד"מ ל"ה אצלה דבר ברור שהוא לשם קדושין ול"ה כמו מענין לענין וע"כ אפילו באמת הי' כוונתו לשם קדושין מ"מ לגבי דידה ל"ה ידיעה ברורה וע"כ ס"ד דל"ה קדושין, כנ"ל נכון, ובמ"ש מיושב לשון הטור שכתב דלשיטת רש"י ודאי לא חיישינן למיעוט ועיין מ"ש הב"ח בזה, ולענ"ד נראה נכון כמ"ש

ועפמ"ש י"ל ג"כ הקושי' לשיטת התוס' מהכ"ת ס"ד דניחוש למיעוט כמ"ש הרמב"ן, וי"ל דלכאורה צריך להבין לשיטת התוס' דחיישינן שקדשה כבר מחמת חששא דסבלונות מהכ"ת יכול הוא לאסור אותה, לו יהי' שאומר להדי' קדשתיך דאינו נאמן רק לגבי נפשי', ואין לומר הואיל וקבלה הסבלונות מוכח שגם היא מודה קצת שקדשה וע"כ שפיר יש חשש, אך לכאורה זה ליתא דהא התוס' כתבו דמש"ה כ' רש"י דמיירי בשדיך דאל"כ מנא ידעה, וגם ע"ז הקשו דאפילו בשדיך ל"ה כמו מענין לענין, וע"כ לומר דתוס' ס"ל דהסבלונות אינם ראי' דשמא לשם מתנה נותן לה, וא"כ עדיין קשה מהכ"ת תאסר בשלוח סבלונות כיון דמצד קבלתה אין ראיה כלל, ואע"ג דמצדו נראה דס"ל לתוס' דהוי [לשם קדושין] כל כמה דמצינו לומר שאינו נותן לשם מתנה מדכתבו התוס' מנא ידעה משמע דהקושי' היא רק אע"ג דתלינן שהוא נותן לשם קדושין דמהכ"ת יתן לשם מתנה, אבל מצד קבלתה אין ראיי' וא"כ מהכ"ת יכול לאסרה, ונ"ל ע"כ לפרש דע"כ לא סבירא להתוס' דמקבלתה אין ראי' רק לשיטת רש"י דהחשש הוא רק מחמת רגע קבלת הסבלונות דמשתיקה דלאח"כ אין ראיה דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות, ועל אותו רגע של קבלת הסבלונות י"ל דקבלתה לשם מתנה ולא אסקי אדעתה לקדושין ואין אדם מדקדק כ"כ במה שניתן לו, ואי דהוי לה לומר אח"כ שלא קבלתה לשם קדושין כי היכי שלא יהיה חשש לעז קדושין זה לא הוי רק שתיקה דלאחר מ"מ וזה לא מהני, אבל לשיטת התוס' דהחשש הוא שקדשה כבר א"כ נהי דברגע קבלת הסבלונות אין ראי' מ"מ הוי לה להעלות על הדעת אח"כ סמוך לקבלת הסבלונות להודיע שלא נתקדשה כבר כי היכי שלא יהי' חשש לעז של קדושין וע"כ משתיקתה אח"כ ראי' שנתקדשה כבר ואין זה ענין לשתיקה דלאחר מ"מ וע"כ ס"ל לתוס' שפיר דחיישינן, ואין הזמן מסכים כעת עמי לעיין במפרשים אם העירו מזה ולענ"ד הקלושה כעת מוכרח לומר כן, ולפ"ז דגם מצדה צריך ראי' שכבר קדשה ע"כ שפיר י"ל נהי דרובא מקדשי והמ"ס וע"כ וודאי הוא מהרוב, מ"מ מצדה אין ראיי' משתיקתה. דהיא יכולה להתנצל מחמת שנפשה יודעת שלא קדשה ע"כ תלתה שוודאי הוא מן המיעוט וע"כ ל"ה צריכה לומר אח"כ שלא קדשה וע"כ הוצרך להשמיענו דל"א הכי וצ"ע בזה ודוק

שם ע"ב מתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינה מקודשת עד סוף הסוגיא, מה שיש לדקדק לכאורה חדא על קושית אביי מהמרבה במעשר ולכאורה יש לחלק דהתם מה שאינו בזה אחר זה הוא משום כיון שכבר נפטר הכרי אין שייך לחול שם מעשר כלל ולאו משום גזה"כ הוא וע"כ מצינן למימר דבבת אחת חייל שפיר שם מעשר על החצי, משא"כ במתני' הא דליתא בזא"ז לא מצד הסברא הוא רק מצד גזה"כ דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות שפיר מצינן למימר דאף בבת אחת אינו כיון דמשום חומר הענין הוא שאינו בזא"ז משא"כ במעשר דלא שייך כלל, אמנם נראה פשוט כיון דסוגי' זו נשנית בערובין (דף נ') ג"כ ושם הוא עיקר מלתא דרבה אמאי דאמר רב שם לא אמר כלום כל עיקר דאפי' לתחתיתו של אילן לא מצי אזיל ואמר רבה משום כל שאינו בזא"ז והתם ג"כ לא שייך בזא"ז כלל דממה נפשך כיון דבזמן קנית שביתה קנה במקום אחד איך יכול לקנות אח"כ במקום אחר דזמן קניית שביתה הוי או סוף היום או תחלת היום וכיון שכבר קנה במקום אחד איך יכול לקנות במקום אחר וע"כ הקשה אביי שפיר ממעשר, ולפ"ז י"ל עוד דלכאורה קשה עוד על קושי' אביי דלמא סברת כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו היינו לענין שיחול על שניהם, דלכאורה הי' אפ"ל נהי דבדחייבי כריתות לא תפסי קדושין היינו שהיא כבר חייבי כריתות אבל במקדש שתיהם כאחת דקודם הקדושין ל"ה ח"כ דלמא חיילי שניהם וע"ז י"ל שפיר דכיון דאינם בזא"ז אפילו בב"א אינו דכמו שבזא"ז אין שתיהם מקודשת אף בב"א אין שתיהם מקודשות, אבל לענין שלא תהי' אחת מקודשת י"ל דלא מהני סברא זו, והא דתני במתני' דשתיהם אינן מקודשות י"ל כיון דע"כ חדא א"מ הוי קני את וחמור לשיטת הר"מ ובה"ג דאפילו לדידן אינה מקודשת היכא דהוי קני את וחמור, ולפ"ז לא קשיה קושי' אביי ממעשר דלענין שלא יחול על אחת לא מהני סברא זו דכל שאינו בזא"ז, אך לפמ"ש דעיקר קושי' אביי נשנית בערובין אמאי דאמר רב דאפי' לתחתיתו של אילן לא מצי אזיל דל"ק כלל ע"ז הקש' שפיר ממעשר

אמנם מהר"ן משמע להיפך דלענין שלא יתקדשו שתיהם לא מהני הא דכל שאינו בזא"ז ממה שתי' על הקושי' מתמורת עולה תמורת שלמים דהתם אפשר לקיים שניהם אבל הכא לא אפשר לקיים שניהם דשתיהם ודאי אינם מקודשות דהוי אחות אשה הרי מוכח להדי' דלענין שלא יתקדשו שתיהם לא מהני הא דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, אמנם מדברי הראב"ד שהביא הריטב"א שתי' דמש"ה אי אמר כולכם אין אחת מהם מקודשת דכ"ע ידעי שאין שתי אחיות מתקדשות משום דרבה וע"כ להשטות נתכוון, הרי שכתב להדי' דהאי שאין שתיהם מתקדשות הוא מדרבה ושלא כדברי הר"ן הנ"ל. והנה לדברי הר"ן הנ"ל, דשתיהם ודאי אינם מקודשות רק דקושית הגמ' מ"ט דעכ"פ אחת תתקדש קשה לכאורה נימא דהוי קני את וחמור אך לשיטת הר"ן דס"ל דלדידן דקיי"ל קני או"ח קנה מחצה אף בקדושין הדין כן וסוגית הגמ' קאי רק אליבא דרב ששת אתי שפיר, אך לשיטת הר"מ מוכח לכאורה כמ"ש דקושי' הגמ' נימא דשתיהם יהיו מקודשות כיון דלא הי' עדיין חייבי כריתות, אך לכאורה נראה דזה תלוי בשני תי' הנאמרים בדעת הר"מ, דלפמ"ש הה"מ לחלק דמש"ה בקאו"ח קנה מחצה הואיל וחלקם לשנים דקני את הוי ענין בפני עצמו משא"כ באומר כולכם דכללם יחד לא קני, אך הר"ן תי' לחלק בין לקנות או להקנות דלקנות הוי קפידא יותר, והנה לכאורה בקדש אשה ואחותה איכא לאשכוחי שנתן לכל אחת פרוטה בפ"ע בפעם אחד ואמר להם שתיכם מקודשות לי וא"כ לא דמי לקני או"ח דכל אחת עושה קנין בפ"ע בפרוטה, וא"כ לתי' הראשון הנ"ל שפיר י"ל כסברת הר"ן הנ"ל דלענין שיתקדשו שתיהם אינו ענין לכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו רק לענין שלא תתקדש אפילו אחת, ולקני את וחמור לא דמי דכל אחת קנתה בפ"ע, אך לשיטת הר"ן בעצמו בישוב דברי הר"מ דאזלינן בתר הקונה ואפילו בקונה משני מוכרים ביחד עיי"ש, לפ"ז נראה דשפיר דמי לקני או"ח אפילו נתן לכל אחת פרוטה בפ"ע מ"מ קידש שתיהם ביחד, והדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' לשיטת הר"ן אליבא דהר"מ, [מיהו עדיין אין הדבר ברור בעיני דאפ"ל דע"כ ל"ק הר"ן דאף בשני מוכרין אם אין קונה שתיהם לא הוי קנין אפילו באחד משום קני או"ח רק היכא שנתן המעות לשניהם ביחד, וכ"מ קצת מלשון הר"ן שכתב שלוקח רע ויפה ביחד והם יעשו פשרה ביניהם וע"כ הוי קנין אחד, מה שאין כן היכא שנתן לכ"א בפ"ע אע"פ שקנה משניהם ביחד אין ראי' שיהי' תלוי אחד בחבירו כיון דכ"א עשה קנין בפני עצמו, וע"כ אף לשיטת הר"ן אליבא דהר"מ י"ל הקושי' הנ"ל דהוצרך הגמ' לומר משום כל שאינו בזא"ז אפלו בב"א אינו דמתני' סתמא קתני ומשמע אפילו נתן לכל אחת פרוטה בפ"ע ואמר שתיכם מקודשות לי וזה לא דמי כלל לקני או"ח, ואחר העיון נראה סברא זו נכונה]

עוד נ"ל פשוט דהיכא דקידש שתיהם זו שלא בפני זו כגון שנתן לכל אחת כסף קדושין ואמר לכ"א ה"א מקודשת לאחר למ"ד יום וזמן חלות הקדושין של שתיהם הוא ברגע חדא בכלות השלשים יום דודאי אין דומה לקני או"ח כיון דכ"א אינה יודעת מקנין חברתה ל"ש לומר כלל שאחת תלויה בחברתה, ובמתני' נכלל הכל אפי' בזה האופן דל"ד כלל לקני או"ח ע"כ הוצרך הגמ' לומר משום כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו. ובזה נסתר מה שעלתה ע"ד בישוב כמה קושיות ולהוכיח שיטת הר"מ, חדא דלפי ס' הר"ן בישוב דברי הר"מ נראה דע"כ צריך לגרוס לקמן בתי' דרבא אחת מכם, דכולכם ואחת מב' אחיות הוי קני או"ח, ותי' רש"י נראה דל"ש לס' הר"ן כיון דקפידא הוא מצד הקונה וכ"כ הפ"י עיי"ש, ולפ"ז קשה אמאי דאמר רב לקמן ש"מ אשה נעשה שליח לחברתה אפילו במקום שנעשה לה צרה, וקשה כיון דמספקא לי' אי כאביי או כרבא ולרבא ע"כ צ"ל אחת מכם וא"כ לא מוכח דאשה נעשה שליח לחברתה במקום שנעשה לה צרה, וצ"ע