חמדת שלמה חלק א מו

בכולה, ותי' שלא הי' יודעת סכום הפקדון, וקשה לפ"ז לר"מ דאמר מלוה ה"ה כפקדון הא מלוה יודעת הסכום ולמה תהי' מקודשת נימא דכוונתה הי' להתקדש בכולה, אח"כ מצאתי בב"ש שהביא מה שפלפלו בשאלה שכ' הטור והש"ע להקשות כעין זה, וכתב בשם הפרישה דהואיל והיא חייבת באחריות הוי כמו מלוה ופרוטה, והב"ש בשם הט"ז גמגם בזה דלא דמי למלוה ופרוטה כיון שהיא הית' סבורה שהוא בעין, אמנם לכאורה מוכח כן מהא דאמר ר"מ מלוה ה"ה כפקדון, ושוב ראיתי בשער המלך שהקשה כן על הט"ז וב"ש מהא דמלוה ה"ה כפקדון דמוכח בחייבת באחריות הוי כמו מלוה ופרוטה, ולכאורה נראה דזה תלוי בפירושים הנ"ל דאי נימא כפי' שנראה מפשטות דברי הראשונים דגריעותא דמלוה הוא רק שאינה מקבלת דבר מחודש וע"כ א"א להקנות עצמה בשביל המלוה ולפ"ז י"ל דבאמת המלוה מה שמחויבת לשלם הוי כמו מעות בעין רק דהקנין אינו יכול לתפוס בשביל המלוה שפיר י"ל דאם נשתייר שו"פ בעין ויש מקום לתפוס הקדושין בפרוטה מהכ"ת נימא שיש לה קפידא הואיל ואינו בעין ושפיר יש לדמותו למלוה ופרוטה, אבל לפמ"ש לעיל בשיטת הר"מ דגריעותא דמלוה הוא שאינה חשובה אצלה, ומצד הסברא נראה וודאי דמלוה גרע מבעין וראיי' מפורע חובו של חבירו דפטור, נראה לכאורה דאין מקום לסברא הנ"ל לומר דהוי כמו מלוה ופרוטה כיון שהיא הית' סבורה שהוא בעין וודאי גרע עכשיו מה שהוא מלוה וקשי' הא דמלוה ה"ה כפקדון, וצ"ל לכאור' לשיטת הר"מ דס"ל כפי' הרשב"א והריטב"א דלשון בפקדון שיש לי בידך משמע בכל מה שיהי' וגם היא נתרצה בכך, וגם קשה לשיטת הרא"ש מאי מקשה הגמרא לפלוג וליתני בדידי' בד"א שלא קבל עליו אחריות וכו', וקשה נהי דעכשיו קיימא דהמקדש במלוה מקודשת היינו ביודעת שהיא מלוה משא"כ באינה יודעת כיון דמלוה וודאי לא עדיף כמו בעין דלמא אין רצונה להתקדש במלוה, וכן ראיתי שהקשה הפ"י והשעה"מ, ועיין פ"י דקושי' זו קשה לי' אף לתי' הרשב"א ולענ"ד לתי' הרשב"א י"ל דמה שיש לי בידך משמע אפילו החיוב שיש לו בידה אם נאבד כולה לפי ס"ד דעכשיו דמקדש במלוה מקודשת, אך לתי' הרא"ש וודאי קשה בפרט לפי' בהר"מ הנ"ל, ולומר דהר"מ ס"ל כשיטת הרשב"א והריטב"א קשה טובא כיון דהר"מ לא הביא לשון הברייתא רק כתב וז"ל, קדשה בפקדון או בשאלה שיש לו בידה אם הי' הפקדון או השאלה פרוטה או שו"פ באחד מהן קיים ברשותה ה"ז מקודשת, ואלו הי' סובר הר"מ כפי' הרשב"א הי' לו להעתיק לשון הברייתא אמר לה התקדשי בפקדון שי"ל בידך, ודוחק להעמיס פי' הרשב"א בדברי הר"מ ז"ל

ולולי דמסתפינא לפרש פי' חדש הייתי אומר דכדי להנצל מכל הקושי' הנ"ל הי' הר"מ מפרש פי' אחר, דלשון והלכה ומצאתה קשה לכאורה מאי והלכה דהו"ל למימר ונמצא שנגנב או שנאבד מאי והלכה, גם קשה לכאורה אם לא נשתייר שו"פ א"מ משמע דא"מ כלל אפילו ספק קדושין ל"ה וכמ"ש רש"י ותוס' לקמן דמש"ה לא קאמר גבי שמין את הנייר ואם לאו א"מ וקשה למה לא ניחוש דלמא עכשיו נגנבו לאחר הקדושין ובשעת הקדושין הי' בעין, ועיין בגטין (ס"פ כל הגט) המניח פירות ה"ז חושש מעל"ע, וצ"ל דמצאתה שנגנב פי' שידוע שכבר נגנב ולשון והלכה לא משמע כן, ועיין בש"ע ששינה באמת לשון הגמ' ולא כתב והלכה רק סתם ונמצא שנגנב או שאבד, אבל לפי לשון הברייתא קשה, ע"כ נראה דאפשר לומר להנצל מקושיו' אלו דפשיטא לי' להר"מ דוודאי היא צריכה לדעת מה שנשתייר דאל"כ י"ל דדעתה הי' על כל הפקדון כקושי' הראשונים הנ"ל ולכן נקט הברייתא והלכה היינו דלא אמרה הן עד לאח"כ שמצאה שנגנב, דהא ע"כ הברייתא לשון קצרה נקט דהא צריכה לומר הן וכמ"ש הריטב"א דאי לאו הכי הוי שתיקה דלאחר מתן מעות, ולפ"ז י"ל דאמרה הן לאחר שנודע לה שנגנב רק הוא לא ידע דזה וודאי לא משמע מלשון הברייתא שהודיעה לו וס"ד דדעתו לקדשה בדבר חשוב דוקא כמו למ"ד דעתי' אמלוה לפמ"ש לעיל בשם רש"י בסנהדרין דף י"ט ע"ב] קמ"ל דלא אמרינן ואין נפקא מינה לו במה תתקדש, וזהו רבותא יותר ממלוה ופרוטה דהתם נהי דהקנין אינו נתפס בהמלוה מכל מקום המלוה גורם ג"כ שתתקדש דהא נותן לה המלוה משא"כ בזה שהפקדון אבד ואין נותן לה רק הפרוטה ואפ"ה היא מקודשת, והר"מ תפס דרך קצרה וכתב סתם אם הי' קיים דמסתמא דמלתא היא יודעת ולא הוא ואפ"ה מקודשת, ועיין בהרא"ש ג"כ הגי' דעתי' אפרוטה וכן הוא בבה"ג

ולפ"ז נראה ליישב הא דלא הביא הרי"ף הא דמנה חסר דינר כסיפא לה מלתא למתבעי' כת"ק לפי מה דאוקי לה ר"ה, ועיין בחדושי רשב"א שכ' בשם הרמב"ן דמברייתא דלעיל מוכח דדוקא במנה זו א"מ בחסר דינר והרשב"א השיב ע"ד ונראה לו דיש לפסוק כת"ק, ועפמ"ש י"ל לפ"מ שיש לדקדק דבתחלת הסוגיי' אמר לימא כתנאי דמר סבר מלוה להוצאה ניתנה ומ"ס מלוה לאו להוצאה ניתנה ולקמן בכל הסוגיי' קאמר סתם מר סבר המקדש במלוה מקודשת, והנה בהא דסוף הסוגיי' דעשה לי שירים וודאי אין לומר דפליגא במלו' להוצאה דהא לא נתן לה מעות רק שנתחייבה לו שכר פעול', אך בהאי דקדשה בשט"ח הו"מ לומר דפליגא במלוה להוצאה ניתנה, והי' נ"ל דאפ"ל דע"כ לא אמרינן מלוה לאו להוצאה ניתנה וכמ"ש רש"י שחייב להעמידה בעסקא ולכאורה צ"ל טעמא מאי ונראה דהיינו כדי שיהי' הלה בטוח במעותיו, ובשטר כיון דסתם שטר יש שעבוד נכסים נראה דל"ש זה וע"כ וודאי להוצאה ניתנה וע"כ לא קאמר רק במקדש במלוה פליגי, ועיין בהה"מ שלא החליט בדעת הר"מ דקדשה בשט"ח א"מ משום לא סמכי' דעתי' דלא הביא הר"מ דין זה, ואי נימא דס"ל מקודשת ובמעמד שלשתן במלוה ע"פ כתב הר"מ להדי' מקודשת ע"כ הא דתני בברייתא קדשה בשט"ח א"מ ע"כ היינו שט"ח דידה ובמלוה דאחרים י"ל דמיירי בשט"ח דאחרים ופליגא בפלוגתא דרבי ורבנן במסר ולא כתב, ועיין בחדושי ריטב"א שכ' לפי שיטתן ג"כ דבמעמד שלשתן מקודשת ע"כ אליבא דאמת במקדש במלוה פליגא, רק דהגמ' רצה לדחויי דלא מוכח כ"כ אבל באמת מוקמינן דבמקדש במלוה פליגא, ולפ"ז י"ל דבברייתא דלעיל דפליגא ת"ק וי"א ג"כ במקדש במלוה ולאו משום להוצאה או לאו להוצאה כמו דפליגא ר"מ ורבנן בשט"ח דהתם וודאי להוצאה ניתנה וכמ"ש ואפ"ה מקודשת לר' מאיר ה"נ לי"א דלעיל, ולפ"ז ממילא לא קשה הותסברא דתני ושוין במכר שזה קנה דזה ל"ה קשה רק לפום מאי דהוי ס"ד דבמלוה לכ"ע ל"ק רק מטעמא דלאו להוצאה ניתנה י"ל דקנה ולפ"ז ע"כ הושוין הוי כשהוא בעין וכמ"ש רש"י ואי מלוה להוצאה ניתנה מאי מהני הבעין, ולומר דבמכר קנה אפילו אם אינו בעין הוי קשה דוהשוין ל"ה מעין פלוגתתם, אבל לפ"מ דמוכח אליבא דאמת דפליגא במקדש במלוה אפילו אי להוצאה ניתנה י"ל דושוין קאי כפשטי' דמכר קנה כסברת הר"מ הנ"ל דכיון דחזינן דאחשבי' להנאה שמוכר השדה בשביל זה ע"כ קנה וכמ"ש

ובמ"ש י"ל דברי הרא"ש שלא תי' כתי' הרשב"א, והרשב"א הביא ראיי' מירושלמי ועיין בקרבן עדה שהקשה כן על הרא"ש למה לא פי' כירושלמי, ולפמ"ש אין ראיי' לפי' הרשב"א מדברי הירושלמי, די"ל מה דאמר ר"י שם דמיירי דווקא באמר במה שיש לי בידך אבל באומר בכל מה שהפקדתי אצלך אינה מקודשת ופי' הרשב"א דבאומר במה שהפקדתי כוונתו בין רב בין מעט משום דחושש שמא נאבד וע"כ גם היא מרוצה לדבריו, ולפמ"ש י"ל דהחלוק הוא כך דוודאי משום דידה אין ראיי' שהיא מרוצה בין רב למעט ואדרבא כיון שהפקדון הוא אצלה מסתמא סברה שכולו קיים וע"כ צריך לבא לתי' הרא"ש שלא הית' יודעת סכום הפקדון רק מש"ה באומר בכל מה שהפקדתי א"מ משום לתא דידי', דנהי באומר במאי שיש לי בידך אין ראיי' שמקפיד דווקא על כל הפקדון, מ"מ באומר כל מה שהפקדתי מוכח שמקפיד ע"ז וע"כ אינה מקודשת, לא מבעיי' למ"ד מלוה ופרוטה דעתי' אמלוה משום שרוצה לקדשה בדבר חשוב, אלא אפילו למ"ד מלוה ופרוטה דעתי' אפרוטה יש לחלק כמ"ש לעיל דהכא גרע דשם בא עכ"פ המלוה לידה משא"כ בזה שכבר נגנב וכמ"ש לעיל, ולדינא צ"ע בזה דאפשר ר"י דירושלמי ס"ל מלוה ופרוטה דעתי' אמלוה ומש"ה אינה מקודשת באומר בכל מה שהפקדתי וע"כ לדידן דקיי"ל דעתי' אפרוטה מקודשת, ואפשר לומר דהכא גרע כיון דאמר להדיא בכל מאי שהפקדתי, והכי מסתברא, אך לפ"ז קשה שלא העתיקו הראשונים דברי הירושלמי לדינא וצ"ע בזה

ובעיקר הקושי' על הרא"ש למה תהי' מקודשת במלוה בנשתייר כיון שהיא סבורה דכולה קיימת וצריך