חמדת שלמה חלק א מא

החנוני כיון דהוא צריך לשבע א"כ שפיר מצינן לחלק דמש"ה צריך הכא השליח לשבע דמצטרף הברי של המלוה דהוא בע"ד אי משום שרוצה הממון אי משום השבועה, ואפילו אם אינו רוצה להשביעו יכול המשלח לומר איני רוצה לשלם לך עד שתשביע השליח כיון שהוא רוצה ליטול, ואין דומה למ"ש התה"ד שם דאין הבע"ח יכול לכוף השליח להשביע החנוני דהכא שאני כיון שהוא נוטל וכמ"ש התה"ד שם כעין זה עיי"ש, וצ"ע דברי התה"ד הנ"ל, ודוק היטב

שם תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה, עד סוף הסוגיא, והקשו התוס' על רש"י שפי' דווקא נערה וקשה ממתני' דקטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה משמע דכשיגיע גט לידה מגורשת, ואע"ג דמסיק חסורי מחסרא מ"מ וכו' עיי"ש וכבר האריך הרמב"ן בישוב קושיא זו ליישב שיטת הרי"ף שהוא ג"כ כשיטת רש"י וכמ"ש הר"ן ז"ל עיי"ש, ולענ"ד נראה דאפ"ל לפמ"ש הרמב"ן דדחיקא לומר דנקט נערה לרבותא דר' יהודה דיותר הו"ל לאשמעינן קטנה להודיענו כחא דהיתרא אליבא דרבנן וזה הוא עיקר דקדוקו של רש"י והרי"ף ז"ל, ולפ"ז י"ל לפ"מ דס"ד שם דנערה עושה שליח לקבל גט ל"ה קשה כלל ממתני' דנקט נערה, דלכאורה יש לדייק מלשון המשנה דתני היא ואביה מקבלין את גיטה ולשון מקבלין משמע בכוונת מקבל דאם אין הכוונה רק כשנותן הבעל הגט לידם מתגרשת הו"ל למתני נערה המאורסה מתגרשת בין ע"י עצמה בין ע"י אביה כדתני בסיפא א"י להתגרש וכן בג' מדות בקטן תני קטנה מתגרשת בקדושי אביה אבל לשון מקבלין משמע דתלוי בדעתם שהם הפועלים להגירושין ע"כ הוי מצינן למידק דמתני' אתי לאשמעינן שהיא כמו אביה לגמרי ויכולה אפילו לעשות שליח לקבלה ואז היא פועלת הגרושין דלולי שהי' לה כח להתגרש לא הי' מהני עשיית השליח ולא היתה מתגרשת בקבלת השליח, ולפ"ז לא הוי מצינן למידק דקטנה לא מדלא תני קטנה, דכיון דמתני' אתי לאורויי דיכולה אפילו לעשות שליח ע"כ הוצרך לאשמעינן נערה דווקא דקטנה ודאי אינה יכולה לעשות שליח אבל כשיגיע גט לידה שפיר יכולה להתגרש אפילו קטנה, וא"כ מיושב קושית התוס' על נכון דלפום ס"ד דשם דנערה עושה שליח ל"ה קשה כלל מהא דתני אינו גט עד שיגיע לידה דשפיר הו"מ למימר דבהגיע הגט לידה אפילו קטנה מתגרשת ונערה נקט לאורויי דמצי לעשות שליח כדדייק לישנא דמקבלין אבל אליבא דאמת דפשט ר"נ דאפילו נערה ל"מ לשויא שליח וע"כ מקבלת גיטה היינו בהגיע הגט לידה ואפ"ה תני נערה מוכח דנערה ולא קטנה

ולפ"ז י"ל מה דקשי' למה הוצרך הגמ' לומר חסורי מחסרא דהו"מ לתרוצי דרישא דמתני' קטנה שאמרה מיירי בכולל קטנה בין יש לה אב ובין אין לה אב א"י לעשות שליח ודייקינן מינה דנערה איכא גוונא דמצי לעשות דהיינו באין לה אב, ומנ"ל למידק דנערה מצי לעשות שליח אפילו ביש לה אב דהדיוק לא בעי להיות בכל ענין רק דנערה ל"ה כמו קטנה באין לה אב ועלה תני אם אמר לו אביה כיון דרישא מיירי אף ביש לה אב, ולפי שיטת הרי"ף ורש"י א"ש דלפום פשטות הגמ' דא"י לעשות שליח ומוכח דקטנה לא ממילא צריכין למימר חסורי מחסרא בשביל הרישא (וזה מצינן למימר ג"כ לתי' הרמב"ן על הרי"ף, עכ"פ מזה יש ראיה גדולה לשיטת הרי"ף ורש"י ז"ל]

ולפ"ז יש מקום ליישב לשון הגמרא אלא כולה ר' שמעון ובשליחות סבר לה כר' יהודה דלאיזה ענין קאמר בשליחות סבר לה כר"י כמו שתמה מהרש"א גם הפ"י עיי"ש, ולפמ"ש אפ"ל עפ"מ שהקשה הרשב"א על קושי' הגמ' לתני בה ובשלוחה דנהי דר"ל ס"ל כמחלוקת לגרושין כך מחלוקת לקדושין מ"מ מנ"ל דס"ל דאפילו שליח יכולה לעשות, ולענ"ד הי' נראה פשוט לולי קושי' של הרשב"א דר"ל דס"ל דאפילו להתקדש יש לה רשות א"כ ע"כ יש לה יד כמו אביה כיון דיכולה להפקיע כח האב בלא רשותו ועד כאן לא אבעיא לי' לרבא רק לר"י דלא מצינו שש לה שום זכות לעשות דבר מרצונה רק דקבלתה מה שקבלה הגט הוי כאלו ניתן ליד אביה ומעשה אצטבא בלבד היא דעבדה ע"כ יש מקום להסתפק דאפילו שליח ל"מ משוי משא"כ לר"ל דיכולה אפילו להתקדש שהוא מידי דתלי בדעתה ואפ"ה מהני בלא דעת אביה אע"ג שמפקעת עצמה מרשות אביה מכש"כ דיכולה עשות שליח להתגרש, ונראה ראיה לזה דהא לפום מאי דמפרש הגמ' ספיקת רבא משום דכחצר אביה דמי' מש"ה ל"מ משוי' שליח, ומטעם זה נראה פשוט דא"י להתקדש בלא דעת אביה דאטו אם זרק קדושין לחצר אביה תהי' מקודשת בלא דעתו וע"כ הוי צריכין לומר דהאבעיא לא קאי רק לר"י, ה"נ מצינן למימר למאי דמסיק מי אלימא ידה כיד אביה אתי' ג"כ רק לר"י אבל לר"ל פשיטא כיון דיכולה להתקדש דאלימא ידה כיד אביה, ובזה ניחא דמסדר הש"ס אבעיי' דרבא במס' קדושין ולא במס' גטין כיון דאין האבעיי' רק בגט הו"ל לסדר האבעיי' במס' גטין, ולפמ"ש א"ש דכל כמה דלא אסיק כולה חברותא כר' יוחנן והוי ס"ל דאפילו בקדושין פליגי אין מקום להאבעיי' דפשיטא דמצי למשוי שליח וע"כ לא מבעיי' לי' רק הכא בקדושין לבתר דאסיק בקדושין ד"ה אביה ולא היא

ולפי זה יש מקום לומר בעיקר מחלוקתן של ר"י ור"ל דתלי' בדקדוק לשון המשנה, דהתוס' הקשו על מה דצווח ר"ל ככרוכיא ויצאה והיתה הא ע"כ לא דמי דקטנה מצי לקבל הגט אע"ג דאינה יכולה להתקדש, ותי' דמ"מ מה דמצינן למילף לקיים ההיקש יש לנו לקיים, ויש להטעים דבריהם דהא בקטנה אינה מתקדשת משום דבעי ריצוי שלה וכיון דאין לה דעת אין הריצוי שלה כלום ול"מ למילף מויצאה והיתה רק כמו בגט יש לה יד אבל ריצוי ל"מ למילף מהתם מה שאין כן נערה דבת דעת שפיר מצינן למילף כמו שיש לה יד בגרושין יש לה יד בקדושין ובת ריצוי היא על כן יש לן למילף שפיר מויצאה והיתה, וכל זה אי אמרינן דבגרושין מצי משוי שליח וא"כ חזינן דריצוי שלה מהני בגרושין וי"ל דה"ה בקדושין, אבל א"א דל"מ משוי שליח הרי בגרושין גופי' מידי דבעי דעתה לא מהני וא"כ אין מקום למילף מויצאה והיתה, אלא ודאי דלר"ל ס"ל דבגרושין מצי לשווי' שליח ושפיר יליף ור"י דס"ל כפי פשטות ר"נ דל"מ לשווי' שליח ע"כ לא אשגח במה דצווח ר"ל ויצאה והיתה כיון דבגרושין גופא ל"מ דעתה במידי דבעי דעתה ורצונה, ולפ"ז י"ל דר"ל דהוי סבר דמצי למעבד שליח הי' מפרש במתני' נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה לענין שליחות וכמ"ש לעיל ועיקר הרבותא במתני' דיכולה לעשות שליח כמו אביה וע"ז שייך שפיר לשון מקבלין כמ"ש לעיל, ולפ"ז מצינן למימר הא דפליג ר' יהודה ואמר אין שתי ידים זוכות כאחת היינו דווקא במידי דבעי כח וזכות דהיינו לענין עשיית שליח משא"כ קבלת הגט בעצמה מה שנותן לה בעלה אין זה בגדר זכי' כיון דיד אביה היא נעשה הגרושין ממילא בקבלתה מחמת נתינת הבעל וע"כ מודה ר"י דמהני ולא פליג רק ע"מ דאמר ת"ק מקבלין דמשמע אפילו עשיית שליח וע"ז אמר אין שתי ידים זוכות כאחת אבל אם בא הגט לידה י"ל דגם ר"י מודה דמהני ולפ"ז מדויק לשון הגמ' כולה ר"ש ובשליחות סבר לה כר"י, דעיקר פלוגתא דר"י ורבנן לר"ל לא הוי רק בשליחות. ואין לדקדק לפ"ז דר"י ור"ל פליגי בגרושין אי מצי לשווי' שליח או לא א"כ הו"ל לפלוגי בגטין בפי' דמתני', י"ל דבאמת לולי פלוגתא דקדושין גם לר"י היה מסתבר לומר דמצי משוי שליח דאי נימא דל"מ משוי שליח צריכין למימר חסורי מחסרא רק דהוי קשה לר"י אי מצי משוי שליח א"כ ממילא ה"ה בקדושין כיון דדעתה מהני ומצי למשוי שליח אית לן למילף מויצאה והיתה והי' קשה לו מתני' דקדושין דלא תני בה ובשלוחה ולומר דמתני' כר"ש וסבר לה כר"י דחיקא לי' מלתא לאוקמי ממתני' שלא אליבא דהלכתא, וכיון דעיקר חילי' דר"י מכח דנראה לו ממתני' דקדושין דבקדושין כולי עלמא אביה ולא היא ע"כ נקטי עיקר פלוגתתם בקדושין

ואין להקשות לפ"ז דעיקרא דמתני' לאשמועינן נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה דמצי משוי שליח א"כ למה להתנא למיתני בסיפא דמתני' ואם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה אם רצה לחזור לא יחזור והיינו לאשמעינן דין שליחות דהאב מצי לעשות שליח לגרש בתו הא כבר תני לה ברישא. ונ"ל עפ"מ שכתבתי כבר בעזה"י בלמדי מס' גטין ליישב קושי' הפ"ח בס' מים חיים שהקשה למה תני מתני' האי חדושא בקטנה דהאב מצי לעשות שליח הא אפילו בנערה פשוט דמצי לעשות שליח עיי"ש שסיים שהיא קושי' חמורה ולא תי' כלום, ולענ"ד הי' נראה בשנדקדק בלשון המשנה אבל אם אמר לו אביה כ"ה הגי' בגטין בגמ' ובמשניות שם ותיבת לו אין לו ביאור דתחלה תני קטנה שאמרה התקבל לי גטי ולא תני לו וכן תיבת צא דתני במתני' הוא מיותר כמו דלא תני בבבא דקטנה שאמרה