חמדת שלמה חלק א לח

דבר של הקדש לחצירו ע"מ לקנות כגון דסבר שהוא של הפקר וכיון לקנותו וממילא עי"ז הוציא מרשות הקדש וכיון דחצר משום שליחות אתרבאי אשכחן שליח במעילה ג"כ [ועיין נדרים [ל"ה ע"א] ברא"ש שם] מוכח להדי' דכעין זה מועל כיון דהמעילה בא ע"י עצמו. ודוחק לומר דהילפותא הוא דבתרומה הוא דווקא ע"י בן דעת ע"כ צריך לאשכוחי במעילה ג"כ ע"י בן דעת, אך לפי' הפ"י דעיקר קושי' הגמ' הוא דיותר מסתבר שימעול השליח יש לומר לפ"מ דמשמע שם במעילה ר"פ הנהנה יכול אפילו פגם ולא נהנה ובשליח שעשה שליחותו נאמר חטא וכו' ופי' רש"י דס"ד בשליח שעשה שליחותו ימעול השליח, והוא מוכרח בפי' הגמרא דאמר יכול בשליח שעשה שליחותו וקשה הא בשליח שעשה שליחותו באמת יש מעילה ע"כ פי' רש"י דס"ד שימעול השליח. וצריך לפרש הילפותא מתרומה הוא כמו בתרומה בשליח שעשה לא נקרא העשי' על שם השליח שיהי' הוא העושה דאל"כ ל"ה תרומה ה"נ לא מקרי הוא העושה מעתה גם בתור' מן הרעה על היפה דהוי שלד"ע ולא מהני השליחות מ"מ בשום פעם לא אשכחן שמעשה השליח יהי' מעשה מצד עצמותו רק מצד המשלח ה"נ במעילה וע"כ לא מעל השליח [רק בלא עשה שליחותו דמעל השליח ומקרי המעשה ע"ש השליח, דבלא עשה שליחותו מקרי הוא הבעלים דמעות הקדש אין לו בעלים רק המוציא המעות לצרכו מועל. והבן] וכיון דעל כרחך לא מעל השליח ממילא מעל הבעל הבית דהא לא בענין שליחות כקושי' הפ"י ולא קשה הקושיא הנ"ל האיך מצינן למילף מתרומה שימעול ע"י שליח הא בתרומה איכא גוונא דל"מ ובמעילה איכא גווני דמהני כמו שהקשיתי לעיל דעיקר הילפותא ל"ה רק דהשליח לא מעל, אבל לפי' השעה"מ ע"כ הילפותא דהבעה"ב מעל והדרי' הקושי' הנ"ל לדוכתי' דהא בתרומה אשכחן ג"כ גוונא דל"מ השליחות כגון לד"ע דהיינו לתרום מן הרעה על היפה, ולפ"ז הדרי' התמי' על שיטת התוס' דבנזכר השליח ע"כ לא מעל השליח וע"כ הקושי' כפשוטי' דלא למעול בעה"ב וקשה דזה ל"מ למילף מתרומ'

וארווחנא במ"ש ליישב התמי' מה דקשה לעיל בסוגין דמקשה גם אתם ל"ל דנילף תרומה מבינייהו, וקשה דלמא אי ל"ה כתיב בתרומה הוי ילפינן חטא חטא ממעילה דאין שליח דבמעילה לא מהני שליח משום דאשלד"ע וע"כ הוי ס"ד דאף בתרומה אין שליח, אח"כ מצאתי קושי' זו בספר טורי אבן הנ"ל ובשעה"מ הלכות תרומות ולפמ"ש הנה נכון דאפ"ל דלא הו"מ למילף תרומה ממעילה דהא במעילה גופי' אשכחן ע"י שליח כגון בחצר וממילא בתרומה ג"כ היכא דל"ש אשלד"ע משוי שליח רק להיפוך מעילה מתרומה שפיר מצינן למילף לענין פטורא דשליח דזה לא אשכחן בתרומה בשום אופן שיהי' נקרא המעשה ע"ש השליח והוא ברור ונכון, [שוב נ"ל דאפ"ל דהילפותא הוא כמו בתרומה אשכחן דמהני רק מתורת שליחות דהא ע"י חשו"ק לא מהני ה"נ במעילה איכא דוכתא דמהני ג"כ מתורת שליחות ואם השליח שוגג בלא שליחות מהני דהוי כמעטן של זתים רק היכא דהשליח מזיד דאלו ל"ה שליח הו"מ לומר כס' השעה"מ דהעשיי' נקרא על שמו רק הואיל והוי שליח מש"ה מעל הבעה"ב, רק דלפ"ז צ"ל דזה אין סברא לומר דאשכחן במעילה ע"י חצר די"ל כיון דשליח דתרומה לא אשכחן רק על ידי בן דעת, ע"כ ילפינן דגם במעילה מהני ע"י בן דעת ואפ"ה א"ש ליישב קושי' הגאונים הנ"ל על הגמ' גס אתם ל"ל דהוי ילפינן ממעילה כיון דסוף סוף אשכחן ע"י חצר במעילה]

ולפ"ז י"ל קושי' התוי"ט על הר"מ בפי' המשניות שכתב בשליח שעשה שליחותו מעל הבעה"ב דכתיב ואשמה הנפש ההוא. והוא תמוה למה שביק דרשת הגמרא דילפינן חטא חטא מתרומה עיין תוי"ט (רפ"ו דמעילה), ועיין בשעה"מ מה שתי' בזה, ולענ"ד אין תי' ברור, ועפמ"ש אפ"ל דלכאורה קשה בלשנא דגמ' יכול בשליח שעשה שליחותו וכפי' רש"י לחייב השליח, ולכאורה קשה מהכ"ת יתחייב השליח כיון דלא עשה מדעת עצמו לכאורה לא מקרי נהנה כלל כיון דאין לו חפץ בעשיית הדבר ליתן הפרוטה לאחר והוי כמו פגם ולא נהנה, וע"כ הי' אפ"ל דואשמה הנפש ההוא אתי לרבויי דאפ"ה מעל כיון דע"י נעשה המעשה שהוציא מעות הקדש וע"כ צריך ללמוד חטא חטא מתרומה דלא מעל השליח דלא נקרא המעשה ע"ש השליח כמו בתרומה, ואעפ"כ הו"מ למימר דבעה"ב לא מעל ג"כ כיון דאין שליח לד"ע ע"כ אתי ואשמה הנפש ההוא להורות דאפ"ה מעל הבעה"ב אך בלא לימוד דחטא מתרומה הו"מ למימר דאתי להורות שהשליח ימעול וע"כ צריך תרווייהו, וכיון דאליבא דאמת מואשמה הנפש ההוא ילפינן שימעול הבעה"ב ע"כ נקט הר"מ בפי' המשניות סוף הדרשא

שוב נ"ל דלפום הו"א דשם דאפילו פגם ולא נהנה יהי' חייב קודם דילפינן חטא חטא מתרומה ממילא א"ש דס"ד דיתחייב השליח נהי דלא נהנה הא בהו"א זו אפילו פגם ולא נהנה חייב, גם מנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח דחייב השליח מוכח דמקרי נהנה ודוק. [ואפשר דג"ז ילפינן מואשמה הנפש ההוא דמי ששגג בהוצאת המעות הוא ימעול, ובלא נזכרו שניהם דאי אפשר שימעול השליח מגז"ש דחטא חטא מתרומ' מעל בעה"ב ובנזכר בעה"ב דהוי כמו ביטול שליחו' מעל השליח), אמנם פליאה דעת ממני נשגבה על הר"מ הא קרא דואשמה הנפש ההוא שהביא הר"מ הוא בפרשת נשא וזה לא מיירי כלל במעילה רק בגזל ופי' רש"י דפרשה זו נשנה בשביל גזל הגר הנאמר שם ואם אין לאיש גואל, ואפ"ל דהר"מ ס"ל דרישא דקרא כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בד' ואשמה הנפש ההוא לאו בגזל מיירי. וכ"מ בתרגום יונתן שפי' והתודו את חטאת' ויודן ית חוביהן אין ממונא אנס לחברי' משמע דרישא דקרא מיירי בשאר עניינים, וכ"מ בהר"מ (הל' תשובה רפ"א) עיי"ש דרשא דספרי דיליף מני' מצות וידוי לכל העבירות: וע"כ שפיר מצינן למימר דואשמה הנפש ההוא לדרשת הר"מ וכמ"ש

אמנם אפ"ל בישוב קושי' הפ"י דבמעילה לא בעינן שליחות דהנה רש"י פי' שליח שעשה שליחותו ששלח לקנות עיין רש"י, ולכאורה יותר הו"ל לפרש שעשה שליח ליתן לאורחים שהוא תיכף בתחלת הפרק השליח שעשה שליחותו (פ"ו דמעילה) עיי"ש. [גם קשה טובא בגמ' דמביא דתני' שליח שלא עשה שליחותו וכו' וזה הוא ברייתא קשה למה לא מביא מתני' דמעילה. ולומר דתניא הוא ט"ס וצ"ל דתנן. אך זה ליתא דבמתני' תני מקודם שליח שעשה שליחותו] ואפ"ל לפמ"ש כבר דבנותן לשליח שיתן לפלוני לזה לא בעי שליחות כלל דפלוני זוכה בקבלתו ע"פ ריצו הנותן והוי כמו ממנה שליח שלא בפניו דמהני כמ"ש הרא"ש (ספ"ק דגטין) והשליח אינו עושה רק מעשה קוף בעלמא שמודיע להמקבל כוונת הנותן, [ובקדושין דבעי שליחות היינו משום שצריך שיאמר שמקדשה כמ"ש כי יקח וגו' ואפילו נתן הוא ואמרה היא לא מהני, ומכש"כ לפמ"ש הב"ש (בס' כ"ז) דטלי קדושיך מעל גבי קרקע י"ל דל"מ ובעי נתינה ממש ע"כ בעי שליחות משא"כ במתנה נראה דאם שולח מתנה לחבירו ע"י נכרי וחבירו קבלה זכה בקבלתו]. וע"כ בנתן לאורחים י"ל דל"ב שליחות רק בשלח לקנות דכוונתו הי' שהשליח יקנה בעדו החפץ וצריך משיכת החפץ ושיזכה בעה"ב במשיכת השליח וכיון דאשלד"ע הו"ל לומר שלא זכה לו וממילא לא מעל, ולפ"ז י"ל דחשו"ק עדיף לפמ"ש התוס' בגיטין (דף ס"ד ע"ב) דבדעת אחרת מקנה אותו יכול לזכות לאחר ולדבר עבירה לא שייך בדידהו והוי כמו חצר דבע"כ מותיב. משא"כ בבר דעת שפיר י"ל דא"י לזכות משום אשלד"ע. [אח"כ מצאתי ראייה לדברי בתוס' מעילה שם בסוגיי' דעשאן כמעטן של זתים. שהקש' התוס' למה לא נימא דבעי שליחות כמו בתרומה, ותי' מגומגם קצת ונראה דעיקר תי' הוא דכיון דע"י חשו"ק נעשה שינוי רשות ועיקר מעילה תלוי בשינוי רשות מש"ה מהני ע"י חשו"ק, ומזה סעד דדווקא בנתינה ע"י חשו"ק או בקנין הואיל והוי דעת אחרת מקנה אותו ממילא נעשה הקנין והוי שינוי רשות, משא"כ בקנין ע"י גדול היכא דשייך לומר אין שליח לד"ע ממילא לא נעשה השינוי רשות ע"י המשלח ע"כ הקשה הגמ' שפיר] אך לפ"מ שנראה לכאורה מסוגיי' דנתנ' לבלן (ר"פ הזהב) כיון דכסף קונה מדאורייתא מעל בנתינת הכסף נסתר תי' זה. אך לפמ"ש הר"מ (פ"ה מהלכות מעילה) דלא מעל עד דמשך א"ש ועיי"ש בכ"מ, וע"כ פי' רש"י שליח שעשה שליחותו ששלח לקנות וכו', והנה לכאורה הו"מ ליישב כפשוטי' דקושי' הגמ' אי אמרינן אשלד"ע לא מהני קבלת החנוני משום אשלד"ע דהחנוני בעצמו הוי ג"כ כמו שליח ושייך ד"ה ודה"ת דברי מי שומעין [אף דל"ה שליח ממש מ"מ מחמת סברת ד"ה ודה"ת דברי מי שומעין הוי כאלו עשה מעצמו) וכמו דמוכח לקמן באומר צא ואכול חלב ובתוס' שם בהושיט ידך לכד של שמן, אך לפמ"ש התוס' דבשוגג יש שליח לד"ע ול"ק רק מנזכר השליח ואז לא בעינן שליחות למה יגרע הזכרת השליח דסוף סוף ממילא נעשה שליחותו, ועיין בס' ושב הכהן שמצאתי אח"כ שמיישב ע"פ הסברא הנ"ל אף לשיטת התוס', ולדעתי הדבר קשה לומר כן לשיטת התוס' דהזכרת השליח יבטל שליחותו של בעה"ב, ולפמ"ש א"ש אף לשיטות התוס' דקושי' הגמ' כיון שנזכר השליח לא מהני זכיות השליח

גם נראה לפמ"ש הש"ך (סימן שמ"ח) דבאמת הי' ראוי בשוגג לומר יש שליח לד"ע דל"ש לומר ד"ה ודה"ת ד"מ שומעין רק דבאמת זה אינו עיקר הטעם דא"ש לדבר עבירה ועיי"ש מ"ש בשם הריטב"א ולפ"ז נראה דזה ל"ש רק מה שנעשה ע"י שליח י"ל דבזה ל"א שלוחו