חמדת שלמה חלק א לה

פסול מאשתקד כיון דישן פסול לגמרי לא מקיימינן מצות עומר כלל אבל אי אמרינן דלא מוכח ממתני' לפסול דיעבד א"ש. וע"כ אליבא דאמת מצינן לאוקמי מתני' כר"ע ור' נתן דשת"ה מן הישן כשר, וא"ל דלמא מתני' בדיעבד פסול וע"כ לתנא דמתני' באמת לא היה אפשר להביא בשביעית דליכא לאשכוחי ראשית קצירכם וע"כ ס"ל דתנא דשקלים ע"כ ס"ל דכשר דיעבד וע"כ מקשה לייתי מאשתקד כיון דא"א לקיומי ראשית קצירכם, דזה אינו דמנ"ל לתנא דמתני' לפסול דיעבד ע"כ משום בכורים והוי שנה הכתוב לעכב וא"כ אף בשביעית אי אפשר להביא מאשתקד משום בכורים וכדמסיק, וא"ל דמראשית לחוד ס"ל לתנא כיון דאין לנו ראיה להתיר דיעבד י"ל דאפילו דיעבד פסול, דזה אינו כיון דכתיב לדורותיכם מהכ"ת לפסול דיעבד כיון דבשביעית אי אפשר בע"א ע"כ דל"ה פסול דיעבד וע"כ יש לקיים בשביעית ג"כ וא"כ מהכ"ת לפסול דיעבד וע"כ משום בכורים וא"כ שוב אף בשביעית אי אפשר להביא מאשתקד משום בכורים וכדמקשה באמת בגמרא, אע"כ דאין הכרח ממתני' לפסול דיעבד רק לכתחלה משום ראשית וזה אי אפשר לקיומי בשביעית ע"כ הקשה הגמרא שפיר

ומה שהקשיתי עוד על מ"ש הר"מ ורש"י דשומרי ספיחין קאי ג"כ על שת"ה א"כ דלמא לא קאי רק אשת"ה ולא קשה לאכלה ולא לשרפה דהא שתי הלחם לאכילה אתיין, ועומר דצריך לשרוף הקומץ יש לומר באמת דאייתי מאשתקד, ועיין מ"ש לעיל ליישב דמתני' אתי' כר"ע ולר"ע ספיחין אסורין א"כ השתי לחם ל"ה ממשקה ישראל, דבשלמא בעומר תי' התוס' דבלא זה ל"ה ממשקה ישראל, אבל על שת"ה לא שייך תי' התוס' וא"כ ע"כ אייתי מישן לר"ע דס"ל שת"ה מן הישן כשר. אך לר' יוחנן דס"ל לקמן האיר המזרח מתיר וא"כ לא שייך תי' התוס' על עומר דבל"ה ל"ה מן המותר לישראל דלר"י דס"ל אף בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר שפיר הוי מן המותר לישראל כדאיתא לעיל (דף ה' ע"ב), [ודוחק לומר דר' יוחנן סבר דר"ע ס"ל כר' יהודה דאמר מן התורה אסור וס"ל עד ועד בכלל דבלא זה תמהו התוס' על ר' יוחנן מנ"ל דאיכא שום תנא דפליג על ר"י] ור' יוחנן תי' ג"כ כרמל תקריב ולדידי' הו"מ למימר דקאי על שת"ה דהא ע"כ צריכין ליישב קושי' התוס' דל"ה מן המותר לישראל דלר' יוחנן ל"ש תי' התוס' דעומר לא בעינן ממשקה ישראל דמצותו בכך ולר"י ל"ש זה דמצותו בכך

אך לענ"ד נראה ליישב קושי' התוס' שהקשו דל"ה מן המותר לישראל דיש לומר דע"כ ל"ש לאסור לגבוה משום ממשקה ישראל היינו רק דבר שנאסר מחמת שהדבר מתועב וע"כ לא ירצה להקריב ממנו אשה לה' משא"כ שביעית עיקר איסורו מקרי קודש דמש"ה תופסת דמי' כהקדש וכן כתיב ושבתה הארץ שבת לה' ומה שנאסר משום קדושה לא שייך לאסרו לגבוה ואדרבא הלא כל הקדשים תיכף כשהקדישן מועלין בהם ואפ"ה מקריבין אותם ול"ש דל"ה מן המותר לישראל כיון דקדושתן גרמה האיסור, ה"נ י"ל בשביעית כיון דאקרי קודש ומש"ה תופסת דמי' כהקדש כדאיתא פ"ח דשביעית ובע"ז וע"כ ל"ש לאסרו משום מ"ה לישראל, ומיושב שפיר התי' הנ"ל דלר"ע לא מצי קאי על שתי הלחם דנהי דל"ש לאסרו לגבוה משום מן המותר לישראל מ"מ להדיוט ודאי אסור משום שביעית וע"כ ל"מ הכהנים לאכלו וע"כ אף שת"ה לשרפה אתיין. אך לפמ"ש כאן עדיין הקושי' במקומה עומדת דשתי הלחם הבאין מן החדש הוא משום דכתיב מנחה חדשה וע"כ צריך להביא אפילו בשביעית משום לדורותיכם דמנחה חדשה שייך אף בשביעית משא"כ עומר דנפ"ל מראשית קצירכם וזה י"ל שפיר דל"ש בשביעית וכמש"ל בדבור שלפני זה] והדרי' הקושי' לדוכתי'

וסברא זו נ"ל להכריח מקושי' התוס' לעיל (דף ה' ע"ב ד"ה שכן) על הגמ' טריפה נמי מתיר לאו שבתוכו, ותמהו התוס' על רש"י דהא אפילו לאו דשביעית אינו מתיר, ולפמ"ש י"ל דקושי' הגמ' נימא דמתיר כי היכי דלהוי ממשקה ישראל ולאו דשביעית ל"צ להתיר דבשביל הקרבן לא פקע קדושת שביעית ועדיין נקרא קודש, ואע"ג דעדיין דברי רש"י צריכין ישוב דמ"מ מנ"ל לדמות לאו דחדש ללאו דטריפה דחדש שאני דלעולם מתיר איסור חדש, ונראה דס"ל לרש"י דעכ"פ בשביעית לא בא להתיר ואין לו חשיבות של בא להתיר רק דנימא כיון דאח"כ יהיה מותר ע"כ לית לן בה וע"כ הקשה הגמרא דאף טריפה יהיה מותר אח"כ, ואפשר משום דעשה דאכילת קדשים ידחה איסור טריפה [ועיין זבחים (צ"ז ע"ב) דמשמע דוקא ל"ת שבמקדש אין נדחה מפני עשה אבל ל"ת דעלמא י"ל שפיר דנדחה לפני עשה של מקדש] עכ"פ עיקר קושי' התוס' מיושב היטב ע"פ סברא זו על רש"י ז"ל

ולקושי' הנ"ל דלמא הא דתני שומרי ספיחין קאי רק אשתי לחם ומשום לדורותיכם י"ל דהקושי' הוא אדתנא במתני' חוץ מעומר ושת"ה שאינן באין אלא מן החדש לעולם וא"כ קשה הא איכא שביעית דבא מן הישן ובשלמא בלא מתני' דשקלים הו"א דבשביעית ל"ה קרב. כלל אבל עכשיו דתנו שומרי ספיחין ונהי דקאי על שתי הלחם מ"מ קשה הא לשרפה קאתיין וצ"ל משום לדורותיכם וא"כ ע"כ עומר ג"כ היו מקריבין בשביעית וקשה לייתי מאשתקד וצ"ל דבאמת היו מביאין מן הישן דל"ש ראשית קציר וא"כ קשה לשון המתני' דתני אינם באים אלא מן החדש, ודוק

עוד היה אפ"ל דהוי ס"ל הא דתנן אינם באים אלא מן החדש היינו שלא יהיה עבר עליו עומר דאשתקד וע"כ זקוק לעומר של שנה זו ומקרי ג"כ ראשית קציר כיון דאסור לקצור קודם לעומר, ואין לומר האיך היה אפשר לקצרו אשתקד כיון שנשרש לאחר העומר די"ל לצורך העומר ודאי שפיר דמי דהוי קציר מצוה וכדאיתא במתני' קוצרין מפני הנטיעות, ולפ"ז נסתר הראיה הנ"ל לדעת הר"מ די"ל דהוי חדש ממש, אך לפ"ז הדרי' הקושי' הנ"ל לדוכתי' דלמא מיירי שומרי ספיחין לשתי הלחם, גם קשה אי שייך ראשית קציר בשביעית א"כ תיפוק לי' דמצוה לקצור בלילה וע"כ אי אפשר לבא מאשתקד ואע"ג דנקצר ביום כשר מ"מ הוי כמו כרמל דכשר בדיעבד יבש ואפ"ה שני ר"י כרמל תקריב דמוכח אף מה דהוי רק לכתחלה אפ"ה צריך לעשות משום לדורותיכם] אבל לפמ"ש דראשית קציר ל"ש בשביעית כלל א"ש: ס

ולפי דברי התוס' הנ"ל דשביעית ל"ה ממשקה ישראל והוצרכו לתרץ דעומר בל"ה ל"ה מן המותר לישראל ולכאורה דברי התוס' תמוהים דרא כבר תי' קודם דמותר משום לדורותיכם רק שהקשו דהו"ל להביא מן המופקר ולר"ע ל"ש זה, וצ"ל דלא נראה לתוס' לומר כן דשרינן משום לדורותיכם מה דהוי פסול בגופו בכל הקרבנות וע"כ דלדורותיכם ל"ק על שביעית או דמוכח מהכא דמותר להביא מן ח"ל רק לעיל דחו התוס' בקיצור דהו"ל להביא מן המופקר ולעולם דלא נראה להו להכשיר משום לדורותיכם מה דהוי פסול בגופו ואפילו פסולו בקודש ל"ה כדאיתא פ"ט דזבחים דטריפה ל"ה פסולו בקודש [ועיין לעיל תחלת ענין זה מ"ש בישוב דברי תוס' מקושי' זו משום לדורותיכם]. ולפמ"ש היה מקום ליישב תמיהת התוס' לעיל (ס"ח ע"ב) על ר"י ור"ל דס"ל האיר המזרח מתיר מנ"ל דאיכא שום תנא דפליג על ר"י דס"ל עד ועד בכלל עיי"ש, ולפ"ז י"ל לפ"מ דמקשה הגמ' לעיל (דף ה' ע"ב) על עומר דל"ה ממשקה ישראל ומשני הגמ' הואיל ובא להתיר ועיי"ש דלר"ע דס"ל ספיחין אסורים ולמ"ד חדש א"נ בח"ל לדידי' עומר לא בא להתיר ודחיק הגמ' לומר שאני עומר דמצותו בכך, ולפ"ז י"ל דר"י ור"ל ס"ל לר"ע דחדש אינו נוהג בח"ל וכשטת הירושלמי דמושבות אתי לפירות א"י שיצאו לח"ל וא"כ קשי' לר"ע דעומר ל"ה ממשקה ישראל וע"כ מוכח דהאיר המזרח מתיר וע"כ שפיר הוי ממשקה ישראל וכדאיתא לעיל (ה' ע"ב) דמש"ה לר"ל מנחת העומר שנקמצה שלא לשמה כשרה וע"כ ל"ק מר"י דס"ל עד ועד בכלל דר"י לשטתו דס"ל שביעית (פ"ט) ספיחין מותרין עיי"ש, והא דאמר כל הספיחין אסורים היינו ללקחם מן החשודים ומש"ה מתיר ספיחי חרדל דלרבנן דהתם כל הספיחין אסורים וע"כ לר"י הוי שפיר בא להתיר ספיחים אבל לר"ע מוכח דהאיר המזרח מתיר, רק דעדיין קשה הא ל"ה ממשקה ישראל בשביעית מחמת איסור שביעית, אבל לפמ"ש דמשום איסור שביעית ל"ש לפוסלו משום ממשקה ישראל הואיל ואיקרי קודש א"ש

אמנם חוץ לדרך זה היה נ"ל ליישב עפ"מ שיש לדקדק שם ברש"י שכתב האיר המזרח הנץ החמה, ולכאורה מוכח בתמיד (כרק ה') ברכו ברכה אחת דהאיר המזרח הוא קודם הנץ החמה, גם קושי' התוס' משום מצוה ליקו ולגזור והקשו למה לא, גם י"ל ברש"י שכי' למצוה מצוה שלא לאכול עיי"ש, ולעיל על קושי' הגמרא מעד הביאכם ומשני למצוה לא פי' רש"י כלל, וע"כ הי' נ"ל דרש"י ס"ל הא דמשני הגמ' עד הביאכם למצוה היינו דגלי לן רחמנא שמצוה להקריב העומר בתחלת עצומו של יום וע"כ כתיב עד עצם היום הזה עד הביאכם ולעולם אי אתרמי שלא הקריבו תיכף י"ל דאין כאן מצוה דאורייתא שלא לאכול חדש וע"כ הקשה הגמ' הא תנן משקרב העומר ופי' רש"י אלמא דהיתר חדש תלה בעומר ולכאורה קשה הא כבר שני למצוה ומאי הקשה עוד, ולמ"ש א"ש דס"ל למצוה היינו שמצוה להקריב העומר תיכף בהאיר המזרח אבל לענין איסור חדש אף שלא עשו המצוה להקריב העומר בהאיר המזרח מ"מ חדש הותר בהאיר המזרח וע"כ הוצרך לשנות שגם זה הוא למצוה וכפי' רש"י מצוה להמתין (ועיין בלשון רש"י שכתב