חמדת שלמה חלק א לד

פסול מצד אחר מדאשתקד משום שנקצר שלא כמצותו מ"מ שוב אין קושי' דרצו לאוקמי מתני' דהתם אף כר"א דבדרשא דבכורים מצי להיות הלכה כמותו כיון דר"י קאי כוותיה. ולכאורה היה מקום להוכיח מזה דלא כסוגיא דלעיל דהתם הוא רבה ב"ח א"ר יוחנן והוא לא אסיק אדעתי' מדרשא דבכורים דהא איתותב הכא מברייתא ע"כ הוי מצי סבר דאי דחי שבת ממילא מוכח דנקצר שלא כמצותו פסול ומוכח דישן פסול וע"כ דל"ד בכורים אבל לפ"מ דאיתותב הכא וס"ל לסתמא דגמרא דודאי דרשינן בכורים לכ"ע מוכח ע"כ דאף למאן דס"ל דדחי שבת לא מוכח דנקצר שלא כמצותו פסול די"ל חביבה מצוה בשעתה כדחוי הגמ' לעיל וע"כ צריך בכורים לעכב [וצריך שני פעמים בכורים דהיכא דל"מ מן הקמה דמצוה לכתחלה מן עומרי חדש ובכורים השני אפילו לעכב]. ולפ"ז א"ש פסק הר"מ דפסק נקצר ביום כשר ודוחה שבת דמסוגי' זו נסתר מ"ש ר' יוחנן לעיל ראב"ש בשיטת ר"ע רבו של אביו אמרה וכיון דאיתותב כאן ממילא לא קי"ל כהא דר' יוחנן לעיל, אך לפמ"ש לעיל דכל קושי' הגמ' הוא רק לר' עקיבא א"ש בל"ז, ודוק הדק היטב

עוד היה מקום ליישב הקושי' שהקשיתי לעיל דלמא קאי אשתי לחם, די"ל דמוכח דקאי אעומר מדאיתא התם במתני' ר"י אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם ופי' הרע"ב דס"ל לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה. וקשה לפ"ז למה קאמר הרוצה מתנדב ש"ח ולא קאמר הרוצה מתנדב בחנם דהיינו שנותן במתנה לצורך שתי הלחם, אבל אי קאי אעומר א"ש דצריך לשומרו שתהי' הקצירה לשם מצות עומר, אך לפ"מ דאסיק הגמ' בב"ק דכ"ע ס"ל חיישינן שלא ימסרם יפה והכא פליגי אי תקינו לי' ד' זוזי וכ"פ הר"מ כהאי אוקימתא עיין בתוי"ט מס' שקלים לפ"ז נסתר תו' זה דאף ר"י לא ס"ל מתנדב רק להיות ש"ח אבל ליתן לגמרי מודה דאסור, וע"כ לומר כמ"ש לעיל דאתי' כר' עקיבא ולדידיה ע"כ אעומר קאי, וכמ"ש לעיל

ולפ"ז מוכח דלא כשיטת הפ"י בק"א לפסק חדש שכתב דמאן דס"ל חדש נוהג בח"ל ע"כ דס"ל עומר בא מח"ל וע"כ כתב דסתמא דמתני' דכאן דס"ל עומר מח"ל פסול ע"כ דס"ל חדש א"נ בח"ל כדמשמע מפשטי' דלישנא דגמרא מתני' דלא כריב"י וקסבר חדש בח"ל דאורייתא וכיון דאורייתא אקרובי נמי מקרבינן עיי"ש ודלא כהרמב"ם דאע"ג דפסק חדש בח"ל דאורייתא ואפ"ה פסק עומר הבא מח"ל פסול. ועיין לעיל מ"ש בזה ליישב שיטת המקילין בחדש בח"ל. ולפמ"ש דמתני' דשומרי ספיחין ע"כ כר"ע אתי ור"ע הא ס"ל בקדושין מושבות בכ"מ שאתם יושבים, וא"כ לדידיה חדש בח"ל דאורייתא ואפ"ה מוכח דס"ל דעומר אינו בא מח"ל כמ"ש התוס' להוכיח דמתני' דשומרי ספיחין אתיא דלא כריב"י מדלא הביאו מחוץ לארץ ואתי שפיר פסק הר"מ,. אך לפמ"ש הפ"י שם דאפשר לומר דאף ר"ע ס"ל חדש אינו נוהג בח"ל ומושבות אתי לפירות א"י שיצאו לח"ל כאוקימתא דירושלמי וכמ"ש המג"א [סימן תפ"ט] אין מכאן ראיה, אך לפמ"ש לעיל באריכות בעזה"י דלענ"ד נראה עיקר דלר"ע חדש נוהג בח"ל כמו מושבות דשבת דיליף מניה ר' עקיבא ואפ"ה ס"ל דעומר אינו בא מח"ל כדמוכח משומרי ספיחין וא"כ מוכח כשיטת הר"מ

ובזה יש ליישב ג"כ קושי' הלח"מ על הר"מ שכתב דשתי הלחם מן הישן כשר ועיין בכ"מ שנדחק מאוד בישוב הסוגי' וכתב דלתנא דמתני' בדיעבד כשר ולתנא דברייתא אף לכתחלה כשר רק דלמצוה מן המובחר צריך מן החדש ומאן דלא בעי למעבד מצוה מן המובחר מותר להביא מן הישן עי"ש, ועכ"פ קשה מנ"ל להר"מ הא, ולפמ"ש י"ל דקשה לכאורה מאי מקשה הגמרא לייתי מאשתקד הא במתני' קתני חוץ מן העומר ושת"ה שאינן באין אלא מן החדש, ולפמ"ש י"ל דהקושיא קאי אליבא דר"ע דס"ל כתנא דברייתא שת"ה מן הישן כשר והוי ס"ל דאף עומר כשר לדידיה מן הישן והוצרך לשנויי משום כרמל תקריב וא"כ מוכח דלר"ע שתי הלחם אפילו לכתחלה באין מן הישן מדלא קאמר לא יביא ואם הביא כשר כמ"ש הכ"מ, דא"ל דאף אם לכתחלה צריך להיות מן החדש אפ"ה הו"ל להביא מן הישן כיון דבדיעבד כשר, דא"כ מאי משני משום כרמל תקריב הא כרמל ג"כ ל"ה רק לכתחלה כדאיתא להדיא במתני' אלא ודאי מוכח דלר"ע אף לכתחלה כשר מדלא קתני לא יביא. ולפ"ז שפיר מצינן למימר דאף לתנא דמתני' לא הוי רק פסול לכתחלה ולא דיעבד וכמ"ש הלח"מ ג"כ דחדשה איצטריך שיהא חדשה לכל המנחות, ועיין היטב בכל זה

וליישב לשון הגמרא דאמר מתני' דלא כהאי תנא משמע דמתני' פוסל דיעבד וע"כ השיג הראב"ד על הר"מ ועיין בכ"מ שנדחק לפרש אליבא דהר"מ דלא כרש"י, והלח"מ תי' דס"ל להר"מ לחלק בין עומר לשתי לחם ובעומר בדיעבד פסול לתנא ע"כ לא תנא ואם הביא כשר דלא מצי קאי אתרווייהו וראיה דהר"מ לא כתב בעומר דכשר מן הישן. ולענ"ד יש לומר דרש"י פי' אפילו מן העלי' מחטים ישנים שבעלי' וזה קאי ע"כ על שתי לחם דבא מן החטים, וקשה למה לא פי' רש"י קודם אעומר דתני תקריב אפי' מן העלי' הו"ל למימר אפילו מן הישנים בעלי', ונראה פשוט דה"ט כיון דאסור לקצור קודם העומר וע"כ מסתמא מן העליה הוא מן הישן, אבל בשת"ה אין ראיה ממה שהוא בעליה שהוא מן הישן ע"כ הוצרך רש"י לפרש דמן העלי' משמע מן הישנים שבעלי' דלולא זאת אין ראיי' מן העלי' שהוא ישן, וע"כ י"ל כיון דהר"מ הביא בעומר לא מצא מן הלח יביא מן היבש וע"כ שנקצר קודם וע"כ ממילא הוא ישן לכן לא הוצרך להביא בפי' מן הישן [אך לכאורה מוכח דאין ראיה מזה דהא במתני' קתני ג"כ סוף הפרק ל"מ מן הלח יביא מן היבש], וי"ל לעולם דס"ל בעומר כשר ג"כ מן הישן, וכן משמע דהא לקמן על הא דתנן מצותו להביא מן הלח ל"מ יביא מן היבש מייתי הגמ' דרשא דתקריב אפילו כל שהוא משמע שאין עיכוב כלל אפילו מן הישן עיי"ש, ולפ"ז צריכין ליישב קושי' הראב"ד הן על הלשון דהר"מ העתיק אינן באין ומשמע אפי' דיעבד הן על גוף הענין דפסק דלא כתנא דמתני', ועיין לח"מ שהקשה דאשכחן דתני אין מביאין מן הגרגרים ואפ"ה הוצרך לשנות ואם הביא פסול, מוכח דאין מביאין לאו היינו דיעבד, ועי"ש שתי' איידי דרישא. ולפענ"ד אפ"ל דקשי' על התוס' שכתבו דכל קרבנות ע"כ לא קאי אזבחים דאל"כ הו"ל למיתני חוץ מבכור ומעשר שאינם באים אלא מן הארץ, דלכאורה הוא תמוה דשם תני להדיא ואם באו תמימים יקרבו ואפשר דקושי' התוס' דעכ"פ הו"ל למיתני דלכתחלה אינם באים. ואפשר דבשביל זה דקדקו התוס' דהו"ל למיתני אינם באים מח"ל ולא אינם באים אלא מן הארץ די"ל היכא דתני אלא מן הארץ משמע עכובא, ובזה הי' מיושב קושי' הלח"מ אבל אינם באים מח"ל י"ל לכתחלה, אך לפ"ז הי' אפ"ל לקושי' התוס' דמש"ה מוכח ממתני' דאפילו דיעבד פסול מדלא תני חוץ מבכור ומעשר כנ"ל, אמנם נ"ל מברייתא שהביא התוס' דתני חוץ מבכור ואי נימא דהוי דיעבד ע"כ ברייתא כר' עקיבא דתמורה דס"ל בכור ומעשר בדיעבד אינם באים וכסתמא דמתני' סוף חלה וכמ"ש הר"מ, א"כ תקשי אינם באים דעומר ושת"ה דלר"ע כשר דיעבד, וע"כ נ"ל לפמ"ש הר"ן במגילה גבי הלועז ששמע אשורית יצא ול"ק יונית דאפ"ה ל"ה סתם מתני' לפסול יונית די"ל דהתנא לא מעייל נפשיה בפלוגתא, וא"כ י"ל כיון דלא תני ואם הביא כשר מוכח דלא בריר לתנא למסתם הכי וע"כ תני רק שאינם באים דהוי אליבא דכ"ע ולענין דיעבד לא סתים מידי ואתי' התוספתא ג"כ שפיר באופן זה. והא דקאמר הגמרא מתני' דלא כהאי תנא היינו דלא סתים כהאי תנא ולעולם להיפוך ג"כ לא מוכח כדמוכח מהתוספתא דלא תקשי רישא לסיפא וע"כ אתי שפיר לשון הר"מ גם להלכה דפסק כר' עקיבא ור' נתן, ודוק כי קצרתי

מה דקשי' לי כמה שנין על קושי' הגמרא לייתי מאשתקד הא במתני' תני להדי' עומר ושת"ה אינם באים מן הישן, ונלחצתי מאוד לעיל בישוב קושי' זו בכמה אנפין, ועכשיו נ"ל ליישב דכיון דר"י ור"א לא אסקי אדעתייהו דרשא דבכורים ואין לנו ראי' להצריך העומר מן החדש רק מראשית קצירכם וע"כ י"ל דזה לא שייך רק בשאר שני שבוע אבל בשביעית כיון שאין חריש וקציר אין כאן ראשית קציר, ומכ"ש למאי דדרשינן [ר"פ כל שעה] קצירכם שלכם יהא וזה ל"ש בשביעית דהכל מופקר ע"כ י"ל דל"ש ראשית קציר וע"כ ס"ד דגמ' דאין כאן מצות ראשית וממילא מצי לבא מאשתקד כיון דא"א לקיומי ראשית קצירכם, והא דשני ר' אלעזר ראשית קצירכם ולא סוף קצירכם י"ל דר"א הכי דרש דלכאורה יש לדקדק דל"ק בפשיטות ראשית קצירכם והאי לאו ראשית קצירכם הוא ומה בעי במה דהוסיף ולא סוף קצירכם. ולפמ"ש י"ל דר"א ס"ל דראשית קצירכם כולל שני דרשות חדא דלהוי ראשית קציר גם אתי למעוטי שלא להיות סוף קציר וע"כ תי' דנהי דלא מצינן לקיומי ראשית קצירכם מ"מ מאי דממעטינן ולא סוף קצירכם זה מצינן לקיומי וע"כ אי אפשר להביא מן הישן דלא להוי סוף קצירכם וע"כ עדיף להביא מן החדש דנהי דל"ה ראשית קצירכם מ"מ ל"ה סוף קצירכם ור' יוחנן תי' כרמל תקריב דנהי דל"מ לקיומי ראשית קצירכם מ"מ כרמל מצינן לקיומי

ולפ"ז יש ג"כ סייעתא לשיטת הר"מ דלא מוכח ממתני' לפסול דיעבד דאל"כ מאי ס"ד לומר לייתי מאשתקד כיון דאף דיעבד