חמדת שלמה חלק א לג

סוגיא דחדש במנחות ר"פ כל הקרבנות

הר"מ כתב שומרי ספיחין לעומר ושתי הלחם וכן רש"י בב"מ (דף קי"ח) לעומר או לשת"ה. ולכאורה קשה אי נימא דאף לשת"ה היו צריכין לשמור א"כ מאי מקשה הגמרא רמי לי' רב"ח לר"ח לאכלה אמר רחמנא ולא לשרפה עד לייתי מאשתקד ומאי קושי' דלמא שומרי ספיחין קאי רק לשתי לחם דאתיין לאכילה, ובלא פי' רש"י והר"מ הייתי אומר דדוקא בעומר היו צריכין לשומרים כיון דמצותו לקצור בלילה ודלמא כבר יהי' הכל נקצר משא"כ לשת"ה שאם מצא קצור אינו קוצר ל"ה צריכים לשומרים שהיו יכולים לקנות מן הלוקטים, משא"כ לפי' רש"י והר"מ קשה, וביותר קשה מ"ש רש"י לעומר או לשת"ה ולמה לא כתב לעומר ולשתי הלחם דהא מצינן למימר שומרי ספיחין קאי אתרוייהו כיון דרש"י ס"ל דאף שת"ה היה צריך לשומרים ומאי בעי רש"י דכתב או לשת"ה

ונ"ל עפ"מ דאיתא שם בסוגיי' אלמא משום בכורים הוא ופי' רש"י דהקושי' קאי לר"י דאמר כרמל תקריב ומשמע אפילו כרמל דאשתקד, והתוס' כתבו דאף לר"א קשה דאמר משום ראשית והכא מוכח דמשום בכורים הוא, ולפענ"ד נראה דרש"י מוכרח לפירושו דהא ר"א יליף דעומר מן השעורין משום שנאמר אביב במצרים וכו' ומוכח דלא דריש בכורים ע"כ יליף לי' ר"א מראשית הנאמר בעומר דזה מצי אף ר' אליעזר למדרש דראשית קצירכם משמע ודאי ולא סוף קצירכם, ואע"ג דבשתי הלחם נאמר ג"כ לשון ראשית קרבן ראשית י"ל דזה קאי להיות ראשית לשאר מנחות דבע"כ צ"ל כן אליבא דר"א משא"כ ראשית קצירכם מצינן למדרש אף אליבא דר"א וע"כ ס"ל לרש"י דלר"א לא קשה די"ל דנקט ראשית קצירכם לשנויי אף אליבא דרבי אליעזר, אבל ר"י דנקט כרמל תקריב ומשמע דכשר כרמל של אשתקד וכיון דמסתמא קיי"ל כר"ע נגד ר"א דר"א שמותי הוא וכמ"ש התוס' לעיל (דף ע"ב) ע"כ הקשה הגמרא שפיר כיון דנ"מ לדינא ואנן ודאי קיי"ל כר"ע. אמנם עדיין קשה לכאורה די"ל דר' יוחנן רצה לאוקמי מתני' דשומרי ספיחין ככ"ע וכיון דר"א לא דריש בכורים בע"כ צ"ל דס"ל כרמל תקריב וכיון שכן י"ל אף לדידן נמי דרשינן כרמל תקריב דמנ"ל לחדש פלוגתא חדשה וא"כ מנ"ל דר"י דאמר כרמל תקריב אתי לאכשורי כרמל של אשתקד דלמא אדרבא אתי לאורויי דאפילו משנה זו צריך להיות כרמל דוקא דכיון דלר"א מוכח דדריש כרמל תקריב ממילא אף לדידן דרשינן ומנ"ל דאתי להכשיר כרמל דאשתקד

ונראה לי ובזה יהיה מקום ליישב דברי תוס' התמוהים שהקשו שם וא"ת לר"ע דס"ל ספיחי שביעית אסורין האיך היו מביאין העומר בשביעית הא בעינן ממשקה ישראל, ותי' דבל"ה לא היה ממשקה ישראל עי"ש, ודבריהם תמוהים דהא התוס' הקשו לעיל האיך היו יכולים להביא מן המשומר הא בעינן ממשקה ישראל ואי משום לדורותם הא יכולים להביא מן ההפקר וא"כ לר"ע דכל הספיחין אסורים ואין חלוק בין מופקר למשומר מצינן למימר משום דכתיב לדורותם, וכן ראיתי שהקשה בס' מעין גנים, ונדחק מאוד דקושי' התוס' דהמקשן הו"ל לאקשויי משום משקה ישראל, והוא תמוה דודאי עדיף לאקשויי מלאכלה ולא לשרפה דהוא אליבא דכ"ע מלאקשויי רק אליבא דר"ע, ולפמ"ש אשכחנא פתרא דהא הקשיתי לעיל לפי' רש"י והר"מ דלמא שומרי ספיחין קאי רק אשתי לחם, והנה שם בשקלים איתא במתני' מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן וכו' ר"ע אומר אין משתכרין בשל הקדש ומדפליג ר' עקיבא בסיפא מוכח דברישא מודה וכיון דר"ע ס"ל ספיחין אסורים לא מצי קאי אשתי לחם דל"ה ממשקה ישראל וע"כ דקאי אעומר והקשה הגמ' שפיר, ולפ"ז יש לתקן דברי תוס' דכיון דע"כ קושי' הגמרא אליבא דר' עקיבא הקשה התוס' שפיר דהו"ל לאקשויי אעומר משום ממשקה ישראל, ותי' שפיר דבעומר ל"ש ממשקה ישראל אבל בשתי הלחם צריך דוקא ממשקה ישראל (ואף דמדברי תוס' שם נראה דלא נחתו לזה דהא תחלה שקלי וטרי להיות אסור משום משומר, אפשר שהוא איזה גליון דהא לפי תרוצם דבעומר ל"ב ממשקה ישראל נסתר כל דבריהם הקודמים רק דהדברים מצד עצמותם הם תמוהים דלמא משום לדורותם ולפמ"ש א"ש דקושיתם הוא על המקשן כיון דע"כ קושיתו אליבא דר"ע ודוק]

ולפ"ז מיושב הקושי' הנ"ל דדלמא ר' יוחנן אתי לתרוצי אף אליבא דר"א, ולפמ"ש דכל קושי' הגמרא הוא דוקא אליבא דרבי עקיבא דלשאר תנאים מצינן למימר דשומרי ספיחין קאי לשתי הלחם ר"ע דריש בהדי' בכורים וע"כ הקשה הגמ' שפיר על ר"א ור"י דמנ"ל לחדש דרשא אחריתא משום דרצו לאוקמי מתני' אף כר"א הא. לר"א בל"ז לא קשה מידי די"ל שומרי ספיחים קאי לשת"ה ומתני' נקט סתמא לכל מר כדאית לי' רק דהקושי' הוא לר"ע ולדידי' הא ס"ל דרשא דבכורים, ולפ"ז דמוכח ע"כ דס"ל להגמרא דשומרי ספיחין מצי קאי אשת"ה רק דלר"ע ל"מ קאי דאיהו ס"ל ספיחין אסורים, [ומלדורותם ל"מ למילף דהא ס"ל לעיל ר"פ שת"ה מן הישן כשרות ובפרט להמקשן דס"ל לסברא פשוטה לייתי מאשתקד אפילו בעומר] וע"כ הקשה שפיר, משא"כ לדידן דס"ל ספיחין מותרים שפיר מצי קאי אף לשת"ה וע"כ פסק הר"מ שפיר דאף לשת"ה היו שומרים. ולפ"ז מדוקדק דברי רש"י דכתב או לשתי הלחם ולא כתב דקאי לתרווייהו דכיון דמתני' ר"ע הוא ע"כ הפירוש רק לעומר וע"כ פירש"י לעומר שהוא לכ"ע או לשת"ה אליבא דידן, אך לשיטת רש"י בפסחים דלר"ע ספיחין אינם אסורים רק אחר הבעור א"כ אף לר"ע מצי קאי לשתי הלחם רק התוס' הקשו שם הרבה קושי' על רש"י, ואפשר דרש"י בב"מ הוי ס"ל כשיטת הר"ת, ומיושב הפירוש שכתבתי לעיל ברש"י ליישב קושי' התוס' לשיטתו בפסחים דאף לר"ע מצי קאי אשתי הלחם וע"כ דלפי שיטה זו לא היו צריכין לשמור לשתי הלחם ודוק היטב

שוב נ"ל בפשוט ליישב הקושי' על תוס' שהקשו לר"ע דס"ל ספיחין אסורים הא ל"ה ממשקה ישראל וקשה הא התוס' כתבו לעיל על קושייתם מן משומר דל"ה ממשקה ישראל וא"ל משום לדורותיכם הא אפשר במופקר משא"כ לר"ע דלא אפשר בהפקר כיון דכל הספיחין אסורים שפיר י"ל משום לדורותיכם וכמו שהקשה בס' מעין גנים. אמנם נלענ"ד בפשוט די"ל דל"ש לרבויי מלדורותיכם מה דהוי פסול בגופי' דהיינו שאינו ממשקה ישראל, ול"ד למאי דמשני הגמרא לדורותיכם על הקושי' לאכלה ולא לשריפה דהתם ל"ה פסול בגופיה של העומר רק שיש איסור לשרוף שפיר י"ל דהתורה גילה לן דמצות העומר דוחה האיסור דלא לשריפה משא"כ הקושי' משום משקה ישראל דהוי פסול בגופי' דמה שאינו ממשקה ישראל פסול להקרבה ל"ש להתיר משום לדורותיכם דל"ה קרבן כלל וע"כ לדורותיכם ל"ה רק היכא דאפשר לקיים המצוה רק שיש איסור מצד אחר, וע"כ הוצרכו התוס' לתרץ דבעומר כיון דבל"ה ל"ה ממשקה ישראל ואפ"ה היו מקריבין משום דמצותו בכך, ושוב שפיר ילפינן מלדורותיכם דגם בשביעית יקריבו הואיל ומצותו בכך ובלא לדורותיכם ל"ה ידעינן בשביעית שיהי' מותר להקריב רק לעיל הקשו התוס' בקצרה משום לדורותיכם כיון דבל"ה הקשו התוס' ע"ז דהא אפשר מן המופקר על כן כתבו בקצרה וא"ל משום לדורותיכם ובאמת כוונתם הי' ג"כ משום מצותן בכך אבל כאן לר' עקיבא שתי' התוס' תי' זה אליבא דאמת הוצרכו להסבר הדבר דלא יקשה דהוי פסולא בגופי' ול"ש לרבויי מלדורותיכם ע"כ ביארו הדבר דבעומר ממילא ל"ה ממשקה ישראל כן נראה לי פשוט ונכון ועיין לעיל (דף ה' ע"ב בתוס' ד"ה שכן באה להתיר) שהקשו התוס' בפשיטות על רש"י דל"ה ממשקה ישראל. וקשה הא יש לומר משום לדורותיכם, ולפמ"ש א"ש דסברת התוס' דלדורותיכם לא מהני רק דהוי כמו איסור חדש גופיה וע"כ דבא להתיר לאו שבתורה וע"כ הוי קצת כמו ממשקה ישראל אף דקודם הקרבה ל"ה ממשקה ישראל ה"נ צריך להיות בשביעית וכ"ז ילפינן מלדורותיכם אבל היכא דאיסור שביעית לא הותר מכללו לא מצינן לרבויי מלדורותיכם דל"ה דומיא דשאר שנים ול"ה ממשקה ישראל ע"כ הוכיחו התוס' דלא כרש"י רק דמתיר גם איסור שביעית, ובזה א"ש כ"ד התוס' ממה שהקשיתי לעיל דלפי תי' דבעומר ל"ב ממשקה ישראל א"כ מה הקשו תחלה על משומר, ולפמ"ש כאן א"ש דכל זה הוא רק מילפותא דלדורותיכם, דלולי זאת אין ראי' מעומר דעיקרו בא להתיר חדש רק מלדורותיכם יכולין ללמוד דגלי רחמנא דנימא כן אף באיסור שביעית וע"כ כתבו התוס' שפיר דא"ל משום לדורותיכם דאפשר במופקר ודוק היטב, כי כן נ"ל נכון ופשוט בעזה"י

חוץ לדרך הנ"ל הי' מקום לומר דקושית הגמרא משום בכורים דכיון דר"א שמותי הוא ל"ה צריכין לומר דרשא אחריתא רק משום בכורים, ולפ"ז צ"ל דברייתא דלעיל דס"ל עומר הבא מן הישן כשרי ולא דרש בכורים אתי' ג"כ כר"א דשמותי הוא וע"כ הקשה הגמרא שפיר דבכורים דרשי כ"ע חוץ מר"א, רק דקשה לפ"ז לר' ישמעאל דס"ל קצירת העומר דחי שבת ומוכיח ר"י לעיל (דף ע"ב) דס"ל נקצר שלא כמצותו פסול ומוכח ממילא דעומר מן הישן פסול וע"כ דלא דרש בכורים להכא וכיון שכן מצינו חבר לר"א בדרשא דבכורים דלא דרש לי' וא"כ מצינן למימר דרצו לאוקמי אף אליבא דר"א דלא דרש בכורים דכיון דאף ר' ישמעאל לא דרש בכורים ונהי דלר' ישמעאל