חמדת שלמה חלק א לב

כקושי' הפ"י וא"ל כמ"ש לעיל דמה לערלה שא"נ בח"ל דהא אי ל"ה כתיב שדך היה נוהג כמו לר"ש ואף דמצד הלכה הוא קל דספיקא מותר דכיון דהוי רק מצד הלכה לא פרכינן מזה כמ"ש הפ"י וכמ"ש לעיל. אך לפמ"ש לעיל דמערלה אין לעשות תוכיח דהתם גזה"כ דתלי בפרי ולא משום קילותי' דערלה וא"כ אף אי לא כתיב שדך היו משקין דחדש אסורים דילפינן מחמץ ואינך. אך לפי סברא זו שפיר מצינן למימר דמש"ה איצטריך שדך למעוטי כ"כ דליכא למיפרך מה לחדש שכן משקין הי"מ כמותם די"ל דגם בכ"כ נימא דמשקין הימ"כ דנילף מחדש וליכא למימר ערלה תוכיח אף לשטת ר"ת דערלה שאני דתלי רחמנא בפרי

אמנם לענ"ד נראה דמעיקרא דדינא הא ליתא דאע"ג דהוכחתי בפשיטות מר"ש דיליף כלאי כרם מחדש דעל חדא מחדא ל"ה פירכא הא דחדש הוי איסור הבא מאליו היינו לענין שיהא נוהג בח"ל דהוי ענין דכתיב בחדש גופיה אבל לענין משקין דלא כתיב בחדש גופיה וצריך לילף במה הצד וכיון דעל מה הצד פרכינן פירכא זו תו לא מצינן למילף אפילו חדא מחדא מחדש היכא דאיכא למיפרך מה לחדש שכן איסור הבא מאליו דהא חדש גופיה אלו לא היה איסור הבא מאליו לא היו המשקין אסורים כן נלפענ"ד פשוט מצד הסברא, ולפ"ז דלא מצינן למילף כ"כ לענין משקין הי"מ מחדש תקשי שפיר ל"ל שדך למעוטי כ"כ הא לא מצינן למילף מחדש דמה לחדש שכן משקין הי"מ כמותם, ובשלמא לר"ש דיליף כ"כ מחדש ליכא לאקשויי כמ"ש לעיל די"ל לר"ש באמת אף משקין דחדש אינם כמותם הואיל ויש היתר לאיסורו כמ"ש לעיל אך לשמואל דס"ל האיר המזרח מתיר ולדידיה ודאי משקה חדש כמותן א"כ האיך מצינו למילף כ"כ מחדש הא איכא למפרך מה לחדש שכן חמור לענין משקין, וע"כ מוכח מסוגי' זו דלא סבירא להו הפירכא דאיסור הבא מאליו וע"כ אף כ"כ ילפינן דמשקין הי"מ כמותן. [והסברא הנ"ל שכתבתי כיון דעיקר ילפותא דמשקין הוא במה הצד שוב לא מצינן למילף מחדש אף חדא מחדא נראה דמוכח מסוגיא דחולין גופה דאל"כ מאי מקשי הגמ' אין לי אלא איסור הבא מאליו לפי' התוס' דקאי אכלאי כרם דלמא כ"כ ילפינן חדא מחדא מחדש וא"ל מה לחדש שכן נוהג בח"ל דלמא ברייתא זו כמתני' דקדושין דאין חדש נוהג בח"ל או כר"ש או כרשב"א דאין חילוק בין חדש לכ"ה, דאין לומר דרצה לאוקמי אליבא דהלכתא דהא השתא דמשני אליבא דר"א דתרומות הוא ג"כ שלא אליבא דהלכתא, א"ו מוכח דאף חדא מחדא ל"מ למילף מחדש משום הך פירכא גופיה דאיסור הבא מאליו הואיל וכל עיקר ילפותא דחדש הוא במה הצד כמ"ש לעיל והוא ברור בעזה"י] וע"כ י"ל דהר"מ סמך על סוגיא דקדושין דמסייע ליה קרא דאיצטריך שדך. והא דכתב הר"מ שאין לוקין על המשקין י"ל משום דאתי במה הצד ס"ל דאין לוקין [וכ"כ הפ"י שי"ל כן] והא דכתב ביין של כלאי כרם לוקין י"ל דיליף ליה מק"ו דערלה וא"ל הא אין מזהירין מן הדין י"ל כמ"ש הר"מ (בפ"ח מהלכות מ"א) גבי בב"ח ועי"ש בלח"מ דמוכח דהיכא דהוא אסור עכ"פ בלא הק"ו שוב מהני הק"ו אף למלקות או ע"פ סברת ספר הכריתות דמש"ה אין מזהירין מן הדין דשמא אין מלקות כדאי הואיל והאיסור חמור והכא לא שייך זה דודאי אין יין של כלאי כרם חמור מפירות גופי' בעין של כלאי כרם. כן נראה לפענ"ד שיש מקום להליץ בזה ליישב דברי הר"מ, ועיין היטב בכ"ז

במ"ש לעיל דלהפנ"י בחלה המחוהו וגמעו פטור דהמחוהו הוא שוה למשקין, ולפ"ז בכל איסורי קדשים פטור בהמחוהו, והנה כבר כתבתי במ"א [בתשובת חמדת שלמה חיו"ד סימן ט"ז] ליישב הא דאיתא במתני' דמעילה (פ"ד מ"ב) חמשה דברים בעולה מצטרפים הבשר והחלב והסלת והיין והשמן, והקשו התוס' האיך מצטרף אוכל עם משקה הא אין שיעורן שוה, ותי' דמשקה הנבלע באוכל דינו כאוכל, והקשיתי לשטת הר"מ בנזיר פ' ג' מינין דפלוגתא דר"ע ומשנה ראשונה הוא רק לענין משקין ודלא כפי' רש"י שם וא"כ אי נימא דמשקה הנבלע באוכל שיעורו כאוכל מאי האי דקאמר ר"ע אפילו שרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית להוכיח מזה דמשקה שיעורו בכזית הא כיון שנבלע באוכל אף לרבנן שיעורו בכזית וא"כ מוכח להר"מ דמשקה הנבלע באוכל אין שיעורו כאוכל והדרי קושי' התוס' הנ"ל לדוכתי', והיה נ"ל לתרץ דנפ"מ בהמחה הבשר וגמעו דשיעורו ברביעית כמ"ש הר"מ להדי' (פי"ד מהלכות מ"א), אך לשטת הפ"י הנ"ל דהמחוהו וגמעו פטור בתרומה ואינך הדרי הקושי' לדוכתי' וצ"ע. ולפמ"ש לעיל דיש לומר לקולא לא מצינן למילף הקדש מתרומה א"ש די"ל בהקדש המחה חייב אף א"נ דבתרומה המחה פטור. ולפ"ז מוכח אפילו דלוקין בהמחה וא"כ לפמ"ש הר"מ דאין לוקין על משקין הי"מ מוכח עכ"פ דהמחה חמור ממשקין דההוא מתני' דקדשי מזבח חמשה דברים בעולה מצטרפין ע"כ לענין מלקות איירי דלענין איסור למה לי צירוף הא חצי שיעור אסור מן התורה ודוק היטב

עיין בשער המלך שהביא קושי' המגיה במשנה למלך (הלכות שגגות פרק י"ג הלכה ה') על תוס' שהקשו לחזקי' יהא נהנה מחמץ בפסח בכרת והקשה המגיה הנ"ל ת"ל מדאצטריך נפש לרבות השותה מוכח דנהנה אינו בכרת וכמ"ש התוס' שם והשער המלך פלפל בקושי' זו. ולענ"ד נראה לפמ"ש התוס' דמשקין הי"מ גריעי מהמחה ואפ"ה ילפינן משקין אליבא דאמת וכמ"ש המהרש"א א"כ אין התחלה לקושי' הנ"ל דאיצטריך נפש למשקין דס"ד אמינא דהוי זיעה בעלמא וכמו משקה כלאי כרם דאסירי בהנאה ואפ"ה צריך ריבוי למשקין, ואפ"ה הקשה תוס' על מאי דמקשה הגמ' על המחה אכילה כתיב בהו דהתם הוא בעין רק דלא הוי אכילה והקשו התוס' שפיר דלמא משום הנאה אבל נפש ודאי דאצטריך למשקין, והוא ברור ופשוט לענ"ד שאין מקום לקושי' הנ"ל בעזה"י

עיין פ"י בק"א לפסק חדש שכתב לכאורה י"ל דאין חדש נוהג בשל נכרים ממ"ד בירושלמי חלה (דף ו') ר' יונה בעי קומי ר"י בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה וכו' עד כך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח. ועיין במפרש שם שכתב שהוא לשון בתמיה ולבסוף מסיק מן מה שמכרו להם תגרי נכרים וכר"י דר' ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה וכתב הפ"י דע"כ הוא שני תרוצים ומ"ד וכר"י הוא כמו אי נמי וא"כ מוכח לתי' קמא דאפילו אליבא דידן א"נ בשל נכרים ותמה על הפוסקים שלא הביאו ראייה זו ואח"כ כתב דמהירושלמי אינו מוכח כ"כ די"ל דהירושלמי לשטתו דס"ל מושבות לפירות א"י שיצאו לח"ל עי"ש. ולענ"ד הדבר קשה לומר דהוי שני תי' אם לא שנגיה אי נמי ע"כ נראה לענ"ד לקיים לשון הירושלמי כפשוטי' ומוכח להיפוך דנוהג בשל נכרים לדידן, די"ל בתי' כר' ישמעאל לחוד לא סגי' דנהי דס"ל לאחר ירושה וישיבה והיו יכולים לאכול מצה כשבאו לארץ מ"מ תיקשי על לאחר י"ד שנים שלא היו יכולים לאכול מצה בפסח הראשון דנראה פשוט לר"י כיון דבהקרבת העומר כתיב ביאה ומושבות שלא היו מקריבין עד לאחר ירושה וישיבה כמו דס"ל גבי נסכים ועיין בהר"ש (פ"ב דחלה) [דא"ל דהקושי' הוי רק על פעם הראשון דכתיב שעשו פסח וכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו, דהר"מ כתב להדי' דאין מעכבין זא"ז עיין ספר המצות] וע"כ דהקושי' הוא כפשוטי' שהוא תימה לומר שלא היו יכולין לקיים מצות מצה וא"כ הקושי' על לאחר י"ד במקומה עומדת, ולזה, תי' שפיר ממה שתגרי נכרים היו מוכרים להם דלר' ישמעאל דס"ל מושבות ל"ה בכל מקום שאתם יושבים היו התגרים יכולים להביא מח"ל, גם י"ל אם אינו נוהג בח"ל י"ל דא"נ בשל נכרים למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מן המעשר אבל לדידן דקיי"ל חדש נוהג בח"ל אין ראייה מזה דא"נ בשל נכרים, ולפ"ז מוכח משטת הירושלמי דלא פסיקא לי' דלר"ע אתי מושבות לפירות א"י שיצאו לח"ל דא"כ הוי מצי לשנויי בקיצור דאכלו מפירות ח"ל ולא היה צריך לומר דאתי' כר' ישמעאל

הי' נ"ל דבר חדש בעז"ה לצדד היתר בשתיות השכר שלא יהי חשש איסור דאורייתא, לפמ"ש הר"מ דמשקין היוצאין דתנו בברייתא דאסורין וכתב הר"מ דאין לוקין ועיין לעיל מ"ש בטעמו של הר"מ, ולפ"ז י"ל לפמ"ש התוס' בפסחים בסוגיי' דמשרת למאן דיליף טכ"ע מגעולי מדין מנ"ל למילף בנזיר טכ"ע דהוא קל מכל אסורים, ותי' התוס' דהיו צריכין להגעיל אף כלים המיוחדין ליין משום נזירים, והיה נ"ל לפרש דבריהם כיון דסתם נאמר להגעיל הי' הכל בכלל, והנה נראה פשוט דענין טעם כעיקר הוא שני ענינים דהטעם אלו הי' בעין לא הוי רק משקין היוצאים מהם ואח"כ מה שנבלע במקום אחר שאינו בעין יש ג"כ מקום לומר דבטל רק דגלי לן רחמנא לומר טכ"ע מש"ה אסור. דהא אפילו בנבילה ושרצים דטעם היוצא מהם הוא לגמרי כמותן מרבוייא דקר כדאיתא בסוגיי' ולוקין אפילו בחלב וחמץ מדרשא דנפש ואפ"ה צריך למילף דנימא טכ"ע והוא פשוט, והנה אותם האיסורים דחשיב הר"מ דהיינו חדש ואינך דאין לוקין על משקין היוצאין מהן כולם לא היו שייך במדבר ואין לנו ראייה דאף בזה טכ"ע דאורייתא כקושי' התוס', ומכש"כ למאן דיליף לי' מנזיר דליכא למילף מני' טכ"ע באותם האיסורים, דיש לומר נזיר שאני דמשקין יין היוצא מהן כמותם לגמרי ואפילו לוקין עליו משא"כ בחדש דקיל לא נוכל למילף טכ"ע מגעולי מדין ונזיר. כן נראה לי לצדד בעז"ה: