חמדת שלמה חלק א ל

ישמעאל תיובתא. ונהי דאבעי' להו להגמ' לומר דלקולא פליג היינו קודם דידעינן דאיכא תנא דס"ל דמושב לאחר ירושה וישיבה אבל השתא מוכח ע"כ דלחומרא פליג. וזה וודאי דוחק לומר דאשתמיט להו הברייתא לרבנן דבי רב אשי

ולפמ"ש י"ל ג"כ בהא דס"ל להירושלמי לר"ע מוקמינן מושבות בכ"מ שא"י היינו בפירות א"י שיצאו לחוץ לארץ. ובגמרא דידן אין זכר מזה, ואין לומר מהכ"ת להמציא פלוגתא חדשה ויהיה ג' מחלוקות בחדש דלר' ישמעאל לאחר ירושה וישיבה ולר' אליעזר בכ"מ שאתם יושבים ולר"ע לפירות א"י שיצאו לח"ל, די"ל דר"א ור"ע לשיטתי' דצריך להבין על הירושלמי למה לן ילפותא על פירות א"י שיצאו לח"ל מהכ"ת יהיו פטורים, ונ"ל ע"פ מה דאיתא ריש פ"ב דחלה] פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה יצאו מכאן לשם ר"א מחייב ור"ע פוטר ועיין בתוי"ט [רפ"ב דדמאי] דס"ל דלענין תרומות ומעשרות ג"כ הדין כן. ולענ"ד היה נראה דוודאי אם יצאו לאחר מירוח שכבר נתחייבו וודאי דחייבים ובזה מיושב קושי' התוי"ט שם אח"כ מצאתי כן במשנה למלך (פ"א מהלכות תרומות ומעשרת], עכ"פ מצינו לר"ע דפוטר פירות א"י שיצאו לח"ל מחלה וחדש ילפינן מחלה בגז"ש דלחם לחם ולפ"ז היה מקום לפטור פירות א"י שיצאו לח"ל כמו בחלה ע"כ צריך מושבותיכם לזה, משא"כ לר"א דס"ל בחלה דחייבים אין צריך מושבות לזה וע"כ ס"ל בכ"מ שאתם יושבים ואין זה פלוגתא חדשה. אמנם נ"ל נהי דמצינו למדרש כן אליבא דר"ע מ"מ כיון דר"ע הוכיח משבת דמושבות בכ"מ שא"י משמע מהכ"ת לומר מושבות דחדש לא אתי רק לפירות א"י שיצאו לח"ל. וע"כ לומר כיון דהוי חובת קרקע מסתבר לומר דאינו נוהג רק בארץ כדרשא דאלה המצות וע"כ למעט בחידוש עדיף, וא"כ י"ל דזה לא שייך רק למאן דס"ל ערלה הלכות מדינה ולא מצינו שום חובת קרקע הנוהג בח"ל ואף הרכבת אילן כתב הפ"י דלא דכ"ע הוא דנוהג בח"ל וע"כ מהכ"ת להיות חדש יוצא מן הכלל ע"כ דרשינן מושבות לפירות א"י שיצאו לח"ל אבל לדידן דקי"ל ערלה הלכה למשה מסיני והרכבת אילן נוהג בח"ל מהכ"ת לאפוקי מושבות ממשמעותיה דכ"מ שאתם יושבים וע"כ אף לר"ע נוהג בחוץ לארץ

ועדיין צ"ע אצלי לפמ"ש לעיל בשם המשנה למלך דפירות שנתמרחו בא"י ודאי לא פקע חיובם אף בח"ל א"כ לענין חדש דחייבים תיכף אף קודם מרוח וא"כ מושבות בחדש למה לי לפירות א"י שיצאו לח"ל דכיון דכבר נאמרו בא"י פשיטא דחייבים וצ"ע, ולפום רהיטא נ"ל דמפ"ל דנפ"מ לפ"מ דקיי"ל אכל לחם וקלי וכרמל בהעלם אחד חייב ע"כ אחד ואחד בהתראה אחת כדאיתא בכריתות וכן פסק הר"מ, דכל אחד הוא איסור בפ"ע מדכתיב לחם וקלי וכרמל, ולפ"ז י"ל דנ"מ אם הביא כרמל מא"י ועשה ממנו לחם בח"ל וכיון דכשנעשה לחם נתחדש איסור חדש ללקות בפ"ע אם אכלה עם כרמל שיתחייב שתים דזה אינו נוהג בח"ל דאיסור זה לא היה עדיין כשהיה בארץ ישראל ודמי לפירות א"י שיצאו לח"ל הואיל ונתגלגל בח"ל פטור מן החלה לר"ע ה"נ בחדש לענין לחם ע"כ צריך מושבתיכם לר"ע לשטת הירושלמי ודוק היטב אמנם נ"ל ראי' כיון דכבר היה עליו איסור מצד כרמל ממילא לא פקע איסורו כשנעשה לחם וחייב משום לחם, והוא ממה שתי' הירושלמי על מעיקרא לא אכיל מהיכן אכלו מצה ותי' ממה שתגרי נכרים מוכרים להן, וקשה נימא הואיל ונעשה לחם בא"י הוי כמו פירות ח"ל שנכנסו לארץ וע"כ דלא הוי חיוב חדש ודוק

יש לומר בישוב שיטת הראב"ד בעושה עיסה מחיטין ואורז דבעי דוקא כזית בכדי א"פ והרמב"ן כתב מטעם גרירה כדאיתא בירושלמי. והרא"ש ס"ל מטעם טעם כעיקר ודלא כשטת הירושלמי וצ"ע על הראב"ד והרא"ש מדוע דחו שטת הירושלמי. ונראה דאפ"ל לפמ"ש המג"א (סימן תפ"ט) דמש"ה מקילין בחדש בזה"ז דס"ל כשטת הירושלמי דאף לת"ק י"ל מושבות בכ"מ שאתם יושבים ואתי לפירות א"י שיצאו לח"ל. ולכאורה צ"ע מדוע לא הוזכר מזה בתלמודא דידן ומסתמא דתלמודא משמע דלמ"ד בכ"מ שאתם יושבים נוהג אפילו בח"ל. גם קשה לדרשא דירושלמי במאי פליגי ואמאי לא מוקי ר"א ג"כ לפירות א"י שיצאו לח"ל. ונראה די"ל לפ"מ דקשיא לשטת הירושלמי משום גרירה ואע"ג דטעם כעיקר ל"ד כמ"ש הרמב"ן אפ"ה יוצא י"ח משום גרירה א"כ תקשי למ"ד בירושלמי ויאכלו מעבור הארץ מעיקרא לא אכל שלא אכלו מצה בליל פסח הא הי' אפשר לקיים מצות אכילת מצה ע"י עיסה מחיטין ואורז כיון דטכ"ע ל"ד אין כאן איסור חדש וידי מצה יצא משום גרירה. אך באמת לק"מ דהא כל עניני לחם למדו ממצה א"כ כמו דהוי לחם לענין מצה הוי נמי לחם לענין חדש ואף בזה מהני טעמא דגרירה לחייב משום חדש. ולפ"ז י"ל שיטת הירושלמי מה שהקשינו לעיל למה לא מוקי ר"א ג"כ לפירות א"י שיצאו לח"ל. די"ל דר"א לשטתו לפ"מ דאיתא (רפ"ב דחלה) פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה יצאו מכאן לשם ר"א מחייב ור"ע פוטר ולפ"ז לר"א דס"ל דפירות א"י חייבים בחלה אפילו בח"ל ועיין בתוי"ט (רפ"ב דדמאי) דה"ה בתרומות ומעשרות פליגי וא"כ לר"א ל"צ לימוד לפירות א"י שיצאו לח"ל דאפילו בתרומה חייב אבל לר"ע לשטתו שפיר מצינן למימר כיון דס"ל דבתרומה וחלה פטורים פירות א"י שיצאו לח"ל ע"כ גלי קרא דאפ"ה בחדש חייב. אמנם התוי"ט הקשה שם דברי הר"מ אהדדי דבפ"ד כתב דפירות א"י שיצאו ח"ל חייבים. ונלפענ"ד פשוט ליישב דהתם מיירי שכבר נתחייבו בא"י דהיינו לאחר מרוח ע"כ חייבים אפילו כשיצאו אח"כ דלא פקע החיוב מני' ופלוגתת ר"א ור"ע לא קאי רק היכא דלא נתחייבו עדיין בארץ (וכן מצאתי אח"כ במשנה למלך]. אך לפ"ז נסתר לכאורה מ"ש ליישב שיטת הירושלמי לומר דר"א ור"ע אזלו לשיטתי' הא בחדש דאפילו כרמל אסור כבר נתחייב בא"י. אך להירושלמי לשטתו א"ש דנ"מ בעושה עיסה מחיטין ואורז דהחיטין שנתחייבו בא"י ל"ה רק טעם וטכ"ע ל"ד ואין החיוב רק משום גרירה וזה נעשה בח"ל וא"כ נתחדש החיוב בח"ל ושפיר צריך לימוד שיתחייב לר"ע דס"ל בתו"מ אם לא נתחייבו בא"י פטורים אבל לר"א ל"צ לימוד לזה וע"כ ס"ל בכ"מ שאתם יושבים. ולפ"ז י"ל דמש"ה בגמ' דידן לא פי' כן כיון דלא סבר טעמא דגרירה ליכא לאוקמי בהכי. ולפמ"ש לפמ"ש הפוסקים דמוכח מסוגיי' דמנחות דחדש בח"ל דאורייתא אתי שפיר דלא פסק הראב"ד טעמא דגרירה ודוק היטב כי נ"ל נכון לענ"ד

עוד האריך הפ"י להקשות דאי נימא חדש בח"ל דאורייתא תקשי קושי' התוס' נילף ערלה וכלאי כרם מק"ו ומה שתי' דממעטינן כלאי כרם משדך דלמא שדך אתי למעוטי רק כלאי זרעים דס"ד לאסור מהיקשא דבהמתך לא תרביע. ונראה לענ"ד לפמ"ש הר"ן בסוגיא זו לפ"מ דדרשינן את חוקתי חוקים שחקקתי לך כבר דהיינו מ"ש למינהו במעשה בראשית וזה קאי רק על הרכבה עיין היטב בלשון הר"ן דהתורה הקפידה שלא יתרכב מין בחבירו וא"כ פשיטא דאין לאסור משם רק הרכבה וע"כ דשדך אתי למעוטי כלאי כרם דלא נילף ק"ו מחדש ומוכח דחדש דאורייתא דאל"כ למה לי שדך. ואין לומר דהו"מ למילף כלאי זרעים במ"מ מהרכבה לא מבעיא למ"ד בן נח מצווה על הרכבה דאיכא למיפרך מה להרכבה שכן איסורו נוהג בב"נ אלא אפילו למ"ד ב"נ אין מצווה על הרכבה מוכח ג"כ דלא ילפינן מהרכבה דכיון דס"ל לשמואל דאף לרבנן דרשינן את חקתי חוקים שחקקתי לך כבר וכיון דאין ב"נ מצווה על הרכבה א"כ למאי נ"מ כתב רחמנא חוקים שחקקתי דקאי אלמינהו כמ"ש הר"ן אלא ודאי דאתי למעוטי שארי כלאים כגון כלאי זרעים וא"כ ע"כ דמעוטא דשדך אתי לכלאי כרם דלא נילף מחדש ומוכח דחדש בח"ל דאורייתא. [ואפ"ל דהפ"י ס"ל דמש"ה כתיב חוקים שחקקתי דאל"ה ל"ה ידעינן כלל הרכבת אילן. אך יותר מסתבר דהוי מעוטי דוקא חוקים אלו למעוטי זרעים דאל"כ הו"ל להורות בהדיא הרכבת אילן. ובפרט שיש ראייה לזה ממ"ש דבלא מה מצינו הו"ל למימר דההיקש מה בהמתך בח"ל קאי אכלאי זרעים דכתיב בהאי ענינא. ולמ"ש א"ש] ובזה מיושב מה שהאריך לתמוה למאן דס"ל חדש ל"ד למה לי שדך וכן לר"ש דס"ל חדש וכלאי כרם דאורייתא למ"ל שדך וע"כ הוכיח דאיצטריך שדך למעוטי כלאי זרעים וע"כ מוכח לדידן כיון דכלאי כרם אינו נוהג דחדש ל"ד. לפמ"ש לק"מ די"ל ר"ש ל"ד חוקים שחקקתי וע"כ צריך למעט כלאי זרעים משא"כ למאן דדריש חוקים שחקקתי מוכח ע"כ דאתי למעוטי דוקא הרכבה אסור ולא כלאי זרעים וע"כ דשדך אתי למעוטי כלאי כר ובזה א"ש לפמ"ש הר"ן דשמואל מצי סבר כרבנן דב"נ א"מ על הרכבה ולכאורה קשה מנ"ל דרבנן דרשי חוקים שחקקתי ולפמ"ש א"ש דאל"כ קשי' מנ"ל למעט כלאי כרם כיון דחדש דאורייתא אבל אי דרשי חוקים ע"כ דמעוטי אתי לכלאי כרם דלכלאי זרעים לא צריך דממילא ממועט מחוקים שחקקתי ומיושב ג"כ מה דהוי קשי' לי בלא ילפותא דהרכבה במ"מ כמ"ש הפ"י למה לא יהי' היקש גמור כיון דמשדך לא תזרע כלאים נפקא תרוויי' כלאי זרעים והרכבת אילן והוי לן לומר דהוקשו להדדי ולפמ"ש א"ש. ובזה מיושב ג"כ מה שהאריך הפ"י להקשות מבעיי' דרבינא בחולין הרכיב שני דשאים ועיי"ש

עוד ראיתי בפ"י בסיומא דפסקא דחדש שכתב דמוכח דמשקין היוצאין מחדש ל"ה דאורייתא לדידן דפסקינן כר"י ובערלה ובתרומה פטור על המשקין היוצאין מהם וא"כ תו ליכא למילף חדש מחמץ