חמדת שלמה חלק א קפב

מנחות דף

צה

(א) גמרא תנור מקדש אפסלו לה בלינה פירש"י קודם שיסדרנו על השולחן, וקשה למה פי' רש"י הקושיא על לחה"פ ולא על שתי הלחם הנישנין במשנה קודם או על שניהם, והי' נ"ל לפמ"ש תוס' (דף ט' ודף ט"ו) דרש"י ס"ל (דף ע"ט) בהא דאמר זעירי אין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח דלענין לינה מיירי וה"ה בשתי לחם דהכבשים מקדשים אין מועיל להם התנור ולפי זה א"ש דרש"י מפרש הקושי' על לחם הפנים דעל שתי לחם ל"ק די"ל דמתניתין אתי כבן ננס ור"ש דס"ל הכבשים מעכבים את הלחם ואין לחם בלא כבשים ע"כ אינם נפסלים בלינה לזה פי' רש"י דהקושי' על לחה"פ. ואין לומר לפ"ז למה בשת"ה אפייתן בפנים דלפום רהיטא נראה דרש"י ס"ל אפייתן בפנים משום פסול יוצא ושת"ה אינם נפסלים ביוצא

(ב) אמנם נראה לי להוכיח דע"כ ליכא למימר משום פסול יוצא דהא משנה שלימה שנינו בזבחים (דף פ"ח) וכולם אינם מקדשים אלא בקודש ופי' רש"י בעזרה וא"כ אם אופין חוץ לעזרה אינם נפסלים ביוצא, ועיין מס' פסחים (דף ס"ג) בתוס' (ד"ה מידי דהוי) ורש"י שם ועכ"פ אין לחלוק על משנה שלימה ע"כ מוכרח לומר דרש"י סובר ג"כ סברת התוס' דאי התנור מקדש גנאי הדבר להציאו וכמ"ש תוס'. וכן נראה לדקדק מלשון רש"י שפי' תנור מקדש ואי נפקא נפסלו ביוצא וקשה דהא זה קאי על מאי דאמר אפייתן בפנים ולא בחוץ והוי לרש"י לומר אי אפי להו בחוץ אפסלו ומאי קאמר אי נפקא, ע"כ נראה דכוונת רש"י הואיל והתנור מקדש ואי אפי לה בפנים נפסלו ביוצא ע"כ הוי גנאי להוציא הכלי שרת בחוץ ולאפות שם, ואפשר לומר שהוא משום חשש הרואים שיאמרו שנאפה בפנים ולעולם דכוונת רש"י הוא ג"כ משום גנאי כן נראה לי מוכרח מחמת קושי' הנ"ל

(ג) ובזה נראה לי ליישב קושי' עצומה שפי' רש"י בתי' ר' אשי מאי לפנים במקום זריזין שישמרנו מחימוץ והקשה הגאון בעל אור חדש הובא בתשובת נוב"י חא"ח סי' ו' תינח לחה"פ אבל שתי לחם שבאים חמץ למה לי מקום זריזין, ואף לפמ"ש דעל שתה"ל הקושי' מעיקרא ליתא מ"מ היינו אי התנור מקדש א"ש דאפייתן בפנים ואינם נפסלים בלינה דהכבשים מקדשם אבל השתא דמשני בלחה"פ דאפייתן בחוץ במקום זריזין מוכח דאין התנור מקדש והדרי הקושיא על שתי לחם למה אפייתן בפנים ועיין בנוב"י שכתב על הקושיא הנ"ל שהקשה אדם קשה כברזל ונדחק מאוד ליישב דרך דיחוי עיי"ש שהעיד בעצמו שהוא דוחק, ולפמ"ש י"ל דהנה עוד יש לדקדק ברש"י שפי' מקום זריזין ולא בפנים ממש וקשה מנ"ל לרש"י הא דלמא מקום זריזין צריך בפנים ממש ונראה דלשון ר"א קשיא לרש"י דתירוץ מאי בפנים מקום זריזין משמע להדיא דכוונת ר"א לפרש פי' אחר בהך לפנים ממאי דהוי ס"ד מעיקרא דאל"כ הו"ל לומר ה"ט דבעי לפנים משום זריזין וע"כ הוצרך רש"י לפרש דלא לפנים ממש, אך עדיין יש לדקדק דהו"ל לרש"י לפרש ולאו דווקא בפנים ממש דמלשון ולא בפנים משמע שיש קפידא בדבר שלא יאפו בפנים, וגם על ר"א גופי' קשה ג"כ דלמא בעי מקום זריזין בפנים ממש ועיין במס' פסחים (דף ל"ו ע"א) אם אמרו מקום זריזין פי' רש"י בעזרה, ואף שיש ליישב זה ולומר דהוצרך התם לפרש כן דאל"כ מנ"ל דמנחה בעי מקום זריזין מ"מ קשה למה לר"א לדחוקי להוציא לשון בפנים מפשטי' דמשמע בפנים ממש, ע"כ נראה דהשתא לתי' דר"א ס"ל באמת התנור מקדש וע"כ אי אפשר לאפות בפנים דא"כ נפסלו ע"כ הוצרך ר"א לומר מאי בפנים במקום זריזין והוצרך רש"י לפרש שלא יאפוהו בפנים רק בחוץ במקום זריזין ואז אין התנור מקדש דבחוץ אין כלי שרת מקדשים אלא בפנים בעזרה, ואף לפמ"ש לעיל דגנאי הדבר להוציא הכלי שרת מ"מ הכא א"א בענין אחר כיון דהתנור מקדש ובמקדש לא הוי רק תנור א' עיין תו' מנחות (דף ס"ג) ובשת"ה י"ל דהאפי' הי' באמת בפנים ממש כיון דאינם נפסלים בלינה דהכבשים מקדשם ומש"ה הוצרך לומר לא לפנים ממש והתנור מקדש ולא הו"מ למימר דאין התנור מקדש ובפנים ממש משום זריזין דא"כ הוי קשה שת"ה למה צריך בפנים כיון דאין התנור מקדש וגם זריזין ל"ש דבאות חמץ כקושיא הנ"ל ע"כ הוצרך להעמיד דהתנור מקדש ולא בפנים ממש ול"ה גנאי כיון דאי אפשר בע"א ושת"ה אתי' בפנים כפשוטי'. ואף דלפי"ז לשון המשנה מבפנים הוא לצדדין דבש"ה הוא מבפנים ממש ובלה"פ הוא רק במקום זריזין אין זה קושי' כ"כ דעיקרא לא אתי אלא לאורויי שיש חילוק בין הלישה ואפיי'. ואדרבא לפ"ז א"ש מאי דנקט מקום זריזין בלשון לפנים די"ל דנקט בהאי למכללינהו בלפנים דשת"ה דהתם א"ש לפנים ממש כיון דאפשר בהכי אין מוציאין הב"ש לחוץ משום גנאי ואינם נפסלים בלינה הואיל והכבשים מקדשם כן נ"ל נכון בפי' דברי רש"י באין גמגום ודוק

(ד) ולפ"ז יש להביא ראי' לפסק הרמב"ם שפסק כר"ע דהכבשים אינם מעכבים את הלחם והקשו עליו דפסק כיחידאי דר"ש וב"נ פליגי על ר"ע, ועפמ"ש י"ל ראי' ממאי דאי' (דף נ"ט) ר' יונתן אומר מדת היבש לא נתקדש תדע דכתיב ממושבותיכם תאפינה בכורי' לד' אימת הוי לשם אחר אפי'. וקשה הא למ"ד הכבשים מעכבים את הלחם אין התנור מקדשם וע"כ דהך לד' קאי אחר שחיטת הזבח וא"כ מנ"ל לומר דכלי יבש אין מקדש דלמא מקדש והכא שאני דלא נתקדש אפי' לאחר אפייה עד שישחטו הכבשים וצ"ל דר' יונתן ס"ל הכבשים א"מ את הלחם וא"כ מצאנו חבר לר"ע ולא הוי יחידאי ועיין בהא דזעירי הנ"ל ברמב"ם וכ"מ וברה"ז, ולפמ"ש יש ראיה לפי' רש"י בהא דזעירי מתירוצא דר"א ודוק היטב, ועיין מנחות (דף ס"ג) פי' רש"י ואי תנור מקדש איפסל ביוצא וצ"ע כיון דאין כלי שרת מקדש אלא בפנים למה נפסלו ביוצא וצ"ע ואפשר לומר דלר"ש כשרות בעזרה וקשה פשיטא וצ"ל דקמ"ל דלא נפסלו בלינה וה"נ כשרות בחוץ היינו אם נאפו בפנים ואח"כ הוציאן אינם נפסלות וע"כ כ' רש"י שפיר אם הוציאן נפסלו ביוצא ודוק

(ה) ומכאן יש להקשות למאי דאסיק בפ' ר' ישמעאל (דף ע"ב) דרבי ס"ל תנור מקדש ועיקר הוכחת הגמ' שם משום דרבי תלמידו דר"ש ור"ש סבר כר"ע כל מלאכה שאפשר לעשות מע"ש אינו דוחה את השבת וקשה דהא עדיין אין סובר כר"ש דר"ש סבר תנור אינו מקדש וצ"ע וצ"ל כמ"ש התוס' וא"ש דדוקא כר"א הואיל ושמותי הוא לא ס"ל משא"כ בפלוגתא דתנור מקדש דפליג ר"י ור"ש מצי שפיר סבר כר"י

(ו) ודע דנסתפקתי בהא דקיי"ל דשת"ה אינם דוחים שבת אם אפאן מעיו"ט ונטמאו או שנאבדו אם מותר לאפות בשבת או לא, ולכאורה נראה דתלי' במאי דפליגי סוף מס' עירובין בנימת כינור שנפסק דמסיק שם דרבנן ור"ש פליגי דלרבנן הוי מכשירין שא"א לעשות מע"ש הואיל ונפסקו בשבת וע"כ דוחה שבת ולר"ש אינו דוחה וע"כ קאמר עונבה, מעתה נראה דה"ה בכל הדברים הדין כן דמכשירין שא"א לעשות דוחין שבת ואפי' שת"ה אף דהי' אפשר לאפותם מע"ש מ"מ אם נטמאו או אבדו לא גרע מנימת כינור שנפסק דמותר לקשרו אף דהוי אב מלאכה. ונראה דממאי דקאמר ר"ע זה הכלל כל מלאכה שאפשר לעשות אינו דוחה שחיטה שאי אפשר לעשות וכן בפ' ר"א דמילה הגי' מילה שאי אפשר לעשות משמע דווקא דומיא דשחיטה ומילה שאי אפשר בשום פעם לעשותו מע"ש דוחה שבת אבל מכשירין כיון דמצד עצמותן אפשר לעשותן בשבת אף שאירע מקרה שנאבדו מ"מ ל"ה דומי' דמילה ושחיטה וע"כ לא דחי שבת וע"כ א"ש ג"כ דר"ש סוף עירובין הנ"ל הוא בשיטת ר"ע ממש כמ"ד במנחות

(ז) ולפ"ז יש ליישב קושי' הברה"ז על הרמב"ם שפסק נקצר ביום כשר ודוחה שבת דלא כמסקנת הגמ' ולפ"ז י"ל לפמ"ש תוס' אע"ג דתחלת מצותו בלילה מ"מ מסתברא דומי' דתמיד בעינן י"ל דזה דווקא לר"ש ור"ע דס"ל אפי' מכשירין שאי אפשר לעשות מע"ש א"ד שבת וצריך להיות דומי' דתמיד דווקא לגמרי כמ"ש ר"ע בפסחים רבי הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה משא"כ למאן דס"ל מכשירין שא"א לעשות דוחים שבת א"כ חזינן דל בעי' דומיא דתמיד ואפשר דנפקא ליה ממשמעותא דמועדו וכמ"ש תוס' (ר"פ אלו דברים) דתנאי פליגי בהכי אי יליף מתמיד או ממשמעותא דמועדו וע"כ אפי' מכשירין שא"א לעשות דוחין ושפיר מצינן למימר הואיל ותחלת מצותו בלילה מש"ה דוחה שבת, רק הגמ' קאמר ראב"ש בשיטת ר"ע רבו של אביו ולדידי' באמת מכשירין שאי אפשר אין דוחין וכמו דס"ל לר"ש להדיא וכדמשמע ממאי דפרע ר"ע שחיטה ומילה כמ"ש לעיל ע"כ הוכרח הגמרא לומר דלרבי לא דחי משא"כ לדידן שפיר מצינן למימר אפי' נקצר ביום כשר אפ"ה דותה שבת דלא בעינן דומי' דתמיד לגמרי ודוק

(ח) ועפ"ז יש ליישב קושית התוס' יו"ט על הרמב"ם שפסק דשת"ה ולחה"פ אפייתן בפנים ואינם דוחים שבת וקשה קושי' הגמ' איפסלו לה בלינה, ולפמ"ש י"ל דהנה התוס' הקשו לעיל (דף נ"א) הא כ"ש אינם מקדשים אלא בזמנן ותי' כיון דאינו דוחה שבת