חמדת שלמה חלק א יח

ל"מ קבלתה וצ"ע על הר"ן. ולכאורה צ"ל דלא ברירא ליה להר"ן שיטת הר"מ כאן

ולפ"ז י"ל ראיה לשיטת הר"מ (בהלכות בכורים) שכתב נתן לכהן טלית או כלי שאינו שוה ה' סלעים וקבלו הכהן בה' סלעים בנו פדוי. והקשה הר"ן לעיל עליו הא בגמרא איתא לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ומבעי סודרא לרישא והניחו בצ"ע. וכ' הכ"מ ליישב דר"מ סובר דלא בעי דוקא שישוה לדידיה ה' סלעים רק כיון דשוה לשום אדם מהני, וזה כוונת הרמב"ם שאינו שוה בשוק, ולעולם יש מיעוט אנשים שנותנים ה' סלעים ע"ז, ועיין שם האיך מפרש הפירוש בגמרא, ופסק כן בש"ע ועיין שם ביו"ד בט"ז וש"ך] ודברי הט"ז שם צ"ע קצת מה שהקשה, דא"כ מנ"ל דבעי קבלה עלי'. ולכאורה מוכח מרישא דברייתא עגל זה לפדיון הבן אין בנו פדוי ובע"כ דמיירי דשוה לשום אדם ה' סלעים דאל"כ למה בסיפא בנו פדוי ועיי"ש. ולפ"ד הנ"ל יש לומר דהי' קשה להר"מ חדא דדחיקא ליה לומר דסוגיא דהכא מיירי שהעדים יודעים שדרכה ליתן פרוטה מכח קושיא הנ"ל דלא מקשי הגמרא ממתניתין ומר"ח וכמ"ש לעיל אליבא דהר"ן, גם זה דוחק דלישנא דספיקא הוי משמע דהוי ספיקא דאורייתא. וגם אפשר לומר דס"ל כספיקו של הר"ן דהיכא דשויה לדידה דהיינו שדרכה ליתן בשום פעם פרוטה כמו רב כהנא אפי' שאינו שו"פ יכולה לומר לדידי שוה לי והי' קשה לו קושי' הנ"ל אם נאמר שדרכה ליתן פרוטה למה לי לחששא דשמא שו"פ במדי ת"ל שמקודשת די"ל שנתרצה דהוי כאלו אמרה לדידי שוה לי וכמ"ש לעיל. ע"כ י"ל דהר"מ הי' מפרש כך דהנה נחזי אנן לפי ס' הכ"מ הנ"ל דאע"פ שאינו שוה בשוק רק ששוה לשום אדם יכולה לקבל בפרוטה או לגבי כהן בה' סלעים מוכח לכאורה דמכ"ש היכא דשוה במדי בשוק פרוטה או ה' סלעים אע"פ שאינו שוה כאן לשום אדם מכש"כ דיכולה לקבל דהא אם נאמר דלא כס' הר"ן בטעם הר"מ רק כמו שהבין הרמב"ן ז"ל דטעם הר"מ הוא כיון ששוה פרוטה במדי והוא דבר המתקיים שיכולה להוליכה לשם אף כאן מקרי שו"פ, אבל זה ודאי לא יעלה על הדעת היכא שאין הדבר שוה כאן פרוטה לרוב ב"א רק דמקרי א' שנותן פרוטה שיהא נקרא שו"פ דבשלמא אם שו"פ במדי בידה להוליכה לשם ותקבל פרוטה אבל הכא מי יימר שיזדמן לה אדם שיתן לה פרוטה והוא ברור ופשוט. והארכתי בזה ללא צורך א"כ כיון דסובר הכ"מ דהיכא דשוה ה' סלעים לשום אדם מהני קבלת הכהן מכש"כ היכא דשוה במדי ה' סלעים או פרוטה בקדושי אשה. ולפ"ז י"ל דהכי פי' שמא שו"פ. במדי היינו כפי' הר"ן כיון שקבלה מסתמא קבלה בעד פרוטה והוי כאלו אמרה, רק דאמירתה לא מהני כיון דאינו שוה כאן לשום אדם מש"ה קאמר שמא שו"פ במדי וכיון דשו"פ לשום אדם מהני רצוי דידה שקבלתה בעד פרוטה. ואין לומר לפ"ז למה לא קאמר הגמ' שמא שו"פ כאן לשום אדם, דזה י"ל דלא חיישינן דאלו הי' שוה כאן למקצת ב"א היו יודעים מזה ע"כ קאמר שמא שו"פ במדי

וע"פ ס' הר"ן הנ"ל נלפענ"ד ליישב קושיית הפ"י שהקשה על מ"ש התוס' בריש מכילתין הא דתני לה לגבי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה אף דלגבי שני הוי להיפוך משום דאיתשל לגבי ראשון והקשה הפ"י ז"ל הא לגבי ראשון ל"ה מקולי ב"ש לגבי שוה דינר דהא אף בפחות צריכה גט משום שמא שוה דינר במדי. והנה מה שתי' הוא ז"ל דמתני' איכא לאוקמי בדבר שאינו מתקיים לשיטת הר"מ. לכאורה דבריו תמוהים דהא כל הראשונים הקשו מאי מקשי הגמ' ממתני' על שמואל דלמא מתני' מיירי בדבר שאינו מתקיים. ותי' הריטב"א דתי' שינויא דהוי קושטא. דמתני' בקדושי ודאי ולפי' תי' הפ"י מוכח ע"כ דמתני' מיירי באופן דלא הוי אף קדושי ספק והדרי' הקושי' לדוכתי' וצ"ע ליישב דבריו. ע"כ נלפענ"ד לפמ"ש בשם הר"ן בטעמא דמלתא דמקודשת משום שנתרצה הו"ל כאלו אמרה לדידי שוה פרוטה ולכאורה קשה ע"ז דהא לעיל בפדיון הבן אם אומר עגל זה לפ"ה לא מהני עד שיאמר עגל זה בה' סלעים לפ"ה א"כ מוכח דסתמא ל"ה כמו שקבלה בה' סלעים אע"ג דהדבר ידוע שאין הבן נפדה בפחות מה' סלעים א"כ ה"ה הכא למה נימא בסתמא שקבלה בשוה פרוטה. ע"כ נלפענ"ד דע"כ לא קאמר הר"ן דסתמא נעשה כאלו אמרה לדידי שוה אלא הכא כיון דאין אשה מתקדשת בפחות משו"פ כדאיתא בריש מכילתין ופי' רש"י דגנאי הוא לה ועיין בהר"ן שכ' דאנן סהדי שאין אשה רוצת להתקדש בפחות משו"פ ע"כ אמרינן שפיר אי חזינא שקבלה פחות משו"פ הוי כאלו אמרה לדידי שוה לי דלולי זאת שהי' שוה לה לא היתה מקבלת אבל התם גבי פ"ה דבעי ה' סלעים מצד גזה"כ ע"כ אין ראיי' מקבלתו דדלמא טועה בדין וכדומה אבל בקדושין דבדעתה תלוי מוכח שפיר דהוי כאלו אמרה לדידי שוה לי וזה נראה לפענ"ד מוכרח. וכיון שזכינו לדין אני אומר בטח דס' זו לא שייך רק לב"ה דסובר בפרוטה ושייך שפיר ס' הנ"ל אבל לב"ש דסובר בדינר וטעמייהו דיליף מקדושי יעוד כדר"ל או כדרבא שלא יהיו בנות ישראל הפקר ואין הטעם משום קפידא א"כ אין ראיי' מקבלתה דלהוי כאלו אמרה לדידי שוה והוי דומיא דפ"ה ומיושב קושי' הפ"י הנ"ל דלב"ש ודאי א"מ בפחות משוה דינר כיון דאין ראיי' כלל שיהיה כאלו אמרה לדידי שוה והוי שפיר מקולי ב"ש דלב"ש א"מ כלל. ואפילו לפי הטעם דאיתא לעיל טעמא דב"ש הואיל ואשה מקפדת. הא אסיק הגמרא לפ"ז הטעם דמתניתין איירי בקדשה בלילה או דשוי' שליח ושם לא שייך ג"כ ס' הר"ן. וזה פשוט והארכתי בזה ללא צורך

ועפ"ז יש ליישב קושי' הראשונים הנ"ל שהקשו על הר"מ דלמא מתני' מיירי בדבר שאינו מתקיים. ולפ"ז י"ל דשו"פ לב"ה הוי כמו שוה דינר לב"ש וכמו בשוה דינר לב"ש אף בדבר המתקיים בעי שו"ד דלדידי' ל"ש ס' הר"ן וכמ"ש לעיל א"כ שו"פ לב"ה הוי ג"כ אף בדבר המתקיים. ומתוך דברים הללו נתעוררו בעז"ה הרבה דינים חדשים שלא ראיתי מי שהתעורר עליהם. הא' לפי ס' הר"ן ל"ש דינא דשמואל היכא שקדשה בלילה או ע"י שליח. הב' היכא שי"ל שהיא סוברת ששו"פ כאן א"כ אין ראיי' ששוה לדידה יותר משער שבשוק ג"כ אינה מקודשת. והא דל"מ הגמרא מתניתין בהני גוונא מיושב בתי' הנ"ל לקושי' דבר שאין מתקיים, ולתי' מי שראיתי לא' מהגדולים דמש"ה ל"מ בדבר שאין מתקיי' דדומיא דפרוטה קתני דהוי דבר המתקיים עדיין הו"מ לאוקמי בהני גוונא דכתיבנא הג' לפמ"ש הש"ע ביו"ד לענין פ"ה היכא דשוה לשום אדם ה' סלעים מהני קבלתו אף שאינו שוה בשוק א"כ נהי דהקיל הר"מ בדבר שאינו מתקיים דאין חוששין לקדושין מ"מ היכא דשוה כאן למקצת ב"א מקודשת דשוב מהני קבלתה כמו בפ"ה לשיטת הש"ע. ולשיטת התוספות יש לראות היכא שאמר לה התקדשי לי בפחות משו"פ מפירות אלו דלכאורה ל"ש בזה גזירת הרואים דהא אמר לה להדי' שמקדשה בפחות משו"פ. בשלמא לשיטת הר"מ הוי שפיר קדושין כיון דכוונתו למה ששוה כאן פחות משוה פרוטה ומה ששוה כאן פחות משו"פ יכול להיות שבמדי שו"פ. אבל לשיטת התוספות דהטעם שמא יראה אחד שמקדשה כאן בתמרה ואין חוששין לקדושין אף במקומו לא יחוש אף ששם שו"פ אבל היכא שיאמר להדי' שמקדש' בפמשו"פ אין חשש. ולפ"ז קשה לשיטת התוספות דהו"מ לאוקמי' מתניתין בהאי גוונא שאמר לה שמקדשה בפחות משו"פ וצ"ע

ועפ"י השקלא והטריא הנ"ל נ"ל דיש מקום ליישב קושי' הלח"מ על הר"מ שלא הביא הא דאיכא סהדי באודית דהו"ל להביאו אף דקי"ל כשמואל מ"מ נ"מ בדבר שאינו מתקיים. ונ"ל די"ל דהר"מ הי' מפרש הא דאיכא סהדי באודית דההוא יומא הוי שו"פ היינו דבאודית היה שו"פ די"ל ע"כ לא פליג ר"ח על שמואל רק דלא ניחוש שמא שו"פ במדי אבל היכא דידעינן ודאי דשו"פ במדי מודה דמקודשת. והא דלא קאמר סתמא דבאודית שוה פרוטה זה י"ל כיון דבאמת אין אנו יודעין אם שוה עכשיו באודית שו"פ רק שבשעת הקדושין היו כאן עדים מאודית והיו אומרים ששוה שם פרוטה ע"כ קאמר הגמרא סתמא דבההוא שעתא הוי בי' שו"פ. ולכאורה נראין הדברים כן דאל"כ רק דהעדים יודעים שהיה כאן שו"פ קשה המציאות למה לא ידעו האנשים ג"כ אם דבר זה היה שו"פ כאן. אבל לפי' הנ"ל א"ש דהעדים היו אומרים שבאודית היה שו"פ ובזה לא פליג ר"ח על שמואל וע"כ שפיר עביד הר"מ שלא הביא זה דבדבר שאין מתקיים אין נ"מ במה שהיה שוה באודית ולהביא נ"מ חדשה היכא דאיכא קלא דאיכא סהדי באודית שהיה כאן שו"פ ובדבר שאינו מתקיים י"ל דקשה המציאות כמ"ש לעיל דמסתמא יודעים האנשים שבכאן ג"כ כמה היה שוה אז. ע"כ שפיר עביד הר"מ שהשמיטו ודוק היטב בכל זה

ובעברי עיוני בהאי דר"כ שקל סודרא ראיתי להב"ח שהקשה דעל הטור קושית הב"י במקומה עומדת שלא כתב לישנא דאינו שוה בשוק ה' סלעים ונדחק בישוב עיי"ש. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהטור היה מפרש פי' אחר בגמרא דהטור כ' במתנה ע"מ להחזיר אף דבנו פדוי מ"מ אסור לעשות כן משום כהן המסייע בבית הגרנות. והנה מצד הסברא נראה דמכש"כ דאסור לקבל כלי שאינו שוה ה' סלעים ולומר לדידי שוה. דבשלמא במתנה עמ"ל אין ס' לומר שיעשה כן בכל פעם דאין לו הנאה מזה כיון שמחזיר הכל. והא דקאמר הגמרא בתרומה דאסור לעשות כן משום כהן המסייע