חמדת שלמה חלק א קסו

הנאת הבעלים עיין שם, ולפי עניית דעתי דברי הנ"י תמוהים דהא רב ששת מוקי למתניתין בנטלה ע"מ להביא עליה גוזלות וקסבר שואל שלא מדעת גזלן הוי וכולה ר"י הוא אם כן הדרא הקושיא לדוכתה הא לר"י דסבירא ליה לא כלתה לו שמירה לא הוי כלל שואל שלא מדעת ולמה יהיה חייב ונהי דמסיפא דמיירי ביחדו לא קשה דיש לומר כיון דיחדו הבעלים מקום והוא נטלו מאותו מקום שוב לא מיקרי הבעלים נהנים עמו במלאכתו ולא דמי לרועה ועל כן ל"ק לי' להנימוקי יוסף רק לדידן דאפילו בלא יחדו חייב דקיימא לן כר"ע ועל כן תי' דלר' עקיבא אתי שפיר, אמנם מרישא קשיא דתני אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור משום דהוי שואל שלא מדעת ולפי דעת הנימוקי יוסף הא לר"י לא הוי שואל שלא מדעת כלל, ומלבד זאת קשיא לי על גוף הסברא של הנ"י דכיון דהא דכלתה לו שמירה הוא מטעם דנעשה גזלן אבל אי לא נעשה גזלן מהכ"ת נימא דכלתה לו שמירה ואם כן האיך אפשר לומר דמשום הכי נעשה שואל שלא מדעת הואיל ונעשה גזלן וכלתה לו שמירה, אדרבה נימא דלא כלתה לו שמירה ולא נעשה שואל שלא מדעת ואף אם נרצה לדחוק ולומר דסוף סוף כיון דנשתמש שלא מדעת בעלים כלתה לו שמירה לר"ע אף אי לא הוי גזלן ועל כן ממילא נעשה גזלן מכל מקום קשה מאי החרדה הזה דקאמר ר' יוחנן מאן דמתרגם לי אליבא דחד תנא וכו' ושאר אמוראי דחקו לומר הניחה במקום שאינה מקומה הא מצינן לאוקמי כולה ר' עקיבא ועל כן לא סבירא ליה לר"ע דכלתה לו שמירה רק היכא דהוי גזלן, וע"כ ברישא כיון דאי לא כלתה לו שמירה לא נעשה גזלן משום הכי ממילא לא כלתה לו שמירה ולא נעשה גזלן משא"כ בסיפא דיחדו ונטלו מאותו מקום דאף דלא כלתה לו שמירה הוי שואל שלא מדעת כדלעיל לר"י ע"כ ממילא לר"ע כלתה לו שמירה ועל כן חייב אפילו בהניחה למקומה, והנה באמת המעיין בנימוקי יוסף יראה מרהיטת לשונו דאף ביחדו קשיא ליה דלא הוי שואל שלא מדעת הואיל וגם לבעלים איכא הנאה במה שהוא ברשות השומר יעיי"ש, ולפי זה קשה טובא אוקימתא דרב ששת דמוקי לה בשואל שלא מדעת ואפילו הכי אוקי כר' ישמעאל כדאיתא בגמרא וכולה ר"י הוא וצריך עיון גדול, ולקושית הנימוקי יוסף היה נראה די"ל דעד כאן לא כתב הרמב"ן ברועה דלא הוי שואל רק משום דהתם עיקר מה שנעשה גזלן על ידי שהכישה ורצתה לפניו וזה הוא גם כן לצורך המפקיד שתהיה בהמתו רועה משא"כ בחבית כיון דעל ידי הגבהה נעשה שואל שלא מדעת דהוי גזלן והגבהה זו אינה לצורך בעל הבית כלל על כן שפיר הוי שואל שלא מדעת

ועפ"ז נתיישב לי היטב לשון הגמרא דקשיא טובא דהא דקאמר תרגמה ר' יעקב ב"א וכן אידך אמוראי לא תיקנו כלל בתי' דאף לאוקימתא דר' יוחנן צריך לאוקמי בחד מהנהו ג' אנפי וכמו שכתב המהר"ם שי"ף והפני יהושע ומה שתירץ הפ"י הוא רחוק קצת דנימא אף דהוי שואל אפילו הכי כלתה לו שמירה והוא רחוק מדעת הרמ"א (בסימן רצ"ב) דסבירא ליה דאפילו אי שואל שלא מדעת הוי גזלן אפילו הכי לא כלתה לו שמירה ועיין ש"ך שם, וגם קשה טובא למה לא קאמר הגמרא תחלה ר"י הוא וסיפא בהניחה במקום שאינה מקומה ואחר כך הוה ליה לסדר הנהו תרגמה

ע"כ היה נראה לי ליישב כך דוודאי לר' יוחנן דמוקי רישא ר"י וסיפא ר"ע אם כן וודאי ליכא שום אוקימתא אחריתא רק בנטלה על מנת לגזלה דליכא למימר בחד מהנהו גוונא דהא למאן דמוקי על מנת לשלוח בו יד או על מנת להביא גוזלות בע"כ צ"ל הא דלא קא משמע לן בע"מ לגזלה ואפילו הכי פטור ברישא משום דאין צריך דעת בעלים וצריך לומר דרצה לאשמעינן רבותא בסיפא דאפילו ביחדה והניחה במקום שאינה מקומה חייב ולא נחית לאשמעינן רבותא ברישא דיש לומר דעיקר רבותא משום הסיפא דגוף הדין של הרישא כבר אשמעינן ר' ישמעאל במכילתא אחריתא בברייתא דגונב וכן מוכח ממתניתין דבבא קמא ועיין ש"מ בשם הרא"ש אבל לר' יוחנן דמוקי לה רישא ר"י וסיפא ר"ע אם כן כיון דתנא דרישא לא אתי רק לאשמעינן דינו של ר"י דלא כלתה לו שמירה וכיון דבאמת סבירא ליה לר"י דאפילו בגזלן לא כלתה לו שמירה הוה לה למתני' לאשמעינן רבותא טפי וליכא למימר משום סיפא דהא סיפא תנא אחרינא הוא על כן נראה פשוט דלר' יוחנן מוכרח לומר נטלה על מנת לגזלה רק להנהו דמוקי לה כולה ר"י מצינו לאוקמא בגוונא אחרינא ומשום רבותא דסיפא על כן קאמר דאפילו הכי תרגמה ר' יעקב בר אידי שנטלה על מנת לגזלה דסבירא ליה ש"י צריכה חסרון וע"כ אף לדידיה לא מצינן לאוקמי באוקימתא אחריתא אבל מאן דסובר ש"י אין צריך חסרון וכן שש"מ הוי גזלן ניחא ליה לאוקמי בהכי ומשום רבותא דסיפא רק לפי זה קשיא יותר קושיא השנייה דהוה ליה להגמרא לסדר האי וכולה ר"י הוא קודם התרגמה ועם סברת הנ"י הנ"ל י"ל דאי הוי קאמר הכי הוה מצי למיטעי באוקימתא דרב ששת מחמת קושית הנ"י ולומר דמוקי לה כולה כר' עקיבא וברישא לא הוי שואל שלא מדעת כקושיית הנימוקי יוסף ובסיפא דיחדו יש לומר דבזה לא נעשה שליחות הבעלים כמו שכתבתי לעיל על כן קאמר בתר אוקימתא דרב ששת כולה ר"י לאשמעינן דאפילו לאוקימתא דרב ששת מוקמינן לה כר"י או דהוה מצי למיטעי כסברת הגה"ה ברמ"א דבשואל שלא מדעת לא כלתה ליה שמירה ועל כן אתיא ליה שפיר אליבא דר"ע, וסיפא בהניחה במקום שאינו מקומה על כן קאמר לבתר אוקימתא דרב ששת כולה ר"י הוא ודוק

ועיין בש"מ בתוך דבריו הביא בשם גי' ולפי זה אתי שפיר הא דקאמר רב ששת לעיל וקא מפלגי בשואל ש"מ גזלן הוי עיין שם ואם הדברים אלו באו בדקדוק נראה מבואר שהיה לו גירסא אחרת בגמרא באוקימתא דרב ששת היינו דרב ששת מוקי כר"י דאתיא כתרי תנאי ומדנקט טלטלה מוכח דמיירי בשואל שלא מדעת על כן מוקי דפליגא בהא אי הוי גזלן או לא כמו דפליגא ר"י ורבנן בב"ב (דף פ"ח) ומוכח דמוקי כולה מתניתין כר"ע דלר"י לא מהני הא דהוי גזלן דסוף סוף לא כלתה לו שמירה ואם כן היה גי' הנ"י א"ש ולא קשה מה שהקשיתי לעיל עליו אבל לגירסא דידן וכן הביא הרי"ף ז"ל לא אשכחן פתרא לדברי הנימוקי יוסף וגם מוכח לפי גירסא זו דהא דקאמר הגמרא וכולה ר"י הוא לא קאי על תירוץ רב ששת או דלא גרס ליה כאן רק קודם תירוץ רב ששת, ובזה היה מיושב קושיית הש"ך על הגהת רמ"א (סימן רצ"ב) שהעתיק דברי המרדכי דבשואל שלא מדעת לא כלתה ליה שמירה והקשה עליו מאוקימתא דרב ששת ומנא ליה דר"י פליג וחי לא גרסינן באוקימתא דר"ש כולה ר"י אתי שפיר דיש לומר לרב ששת אתיא אפילו כר"ע דבשואל שלא מדעת לא כלתה לו שמירה וסיפא בהניחה במקום שאינו מקומה, אמנם אני מסתפק אם דברים אלו בשיטה הנ"ל באו בדקדוק כי קשה מאוד לחדש גירסא מה שלא נזכרה בפירוש

ע"כ נראה לי דאף לפי גירסתינו יש לתרץ דברי המרדכי הנ"ל דלפי מאי שכתבתי לעיל דלאוקימתא דר' יוחנן מוכח דמיירי בנטלה על מנת לגזלה כיון דלא שייך לומר משום רבותא דסיפא הואיל והוי תרי תנאי ולפי זה קשה טובא למה נקט טלטלה הא על ידי זה מצינו למיטעי ולומר דמיירי בשואל שלא מדעת ונהי דסבירא ליה לר' יוחנן דלא מצינן לאוקמי כאוקימתא דרב ששת משום דסבירא ליה הניחה במקומה משמע מכל מקום הא מצינו למיטעי דכולי עלמא סבירא להו כר' עקיבא רק דפליגי אי שואל שלא מדעת שואל הוי או גזלן הוי וגם על ר' יוחנן גופיה קשה למה לא מוקי מתניתין בהכי אלא וודאי דפשיטא ליה לר"י דבשואל שלא מדעת לא שייך לומר כלתה ליה שמירה אף אי גזלן הוי ועל כן בע"כ דמיירי בנטלה על מנת לגזלה ורישא ר"י וסיפא ר"ע, ואם כן מוכח שפיר דר' יוחנן פליג על רב ששת בזה וסבירא ליה דבשואל שלא מדעת לא כלתה לו שמירה ועלו דברי המרדכי כהוגן (ועיין שם סיום דברי הגה"ה הנ"ל שכתב דבמעות אפילו החזירה למקומה לאחר שנשתמש חייב ועיין שם ראייתו ולפי עניית דעתי אין לדמותם דהתם כתב הרא"ש הואיל ועומד להוצאה משא"כ בזה נהי דשימש פעם אחת שלא מדעת והיה גזלן מכל מקום לאחר שהחזיר מנא ליה שישמש עוד שלא מדעת וצריך עיון]

ועיין במלחמות שהקשה על הבעל המאור דלמא משום שואל מדעת וזה הקשה רבינו שלמה ועדיין לא נגע בו בעל המאור, ולפום רהיטא היה נראה לי ליישב דברי הבעל המאור עם דקדוק הת"ח על קושית הגמרא תסתיים דרב סבר אין צריך חסרון וקשיא דתיקשי ללוי ברייתא דרועה והיה נראה לי ע"פ שיטת הרא"ש דס"ל דבשומרין לא בעינן משיכה לענין חיוב רק לענין חזרה והובא דעתו בש"ע (סימן ש"מ ס"ד) ועיין טור וב"י (ריש סימן ש"ז) ולפי זה יש לומר דמוכח דרב לא מוקי לה משום שואל מדעת דאם כן לא הוצרך לומר הכישה במקל ורצתה לפניו אלא וודאי דמשמע ליה אף אי ליכא לחיוביה משום שואל כגון שבאותה שעה שהניח מקלו ותרמילו היה בבעלים אפילו הכי חייב ועל כן הוצרך לומר שהכישה, ועל כן ל"ק ללוי דיש לומר דמוקי לה משום שואל וממילא מיושב קושיית הרמב"ן על הבעל המאור דלא קשיא ליה כלל משום שואל מדעת, דאם כן למה לי משיכה על כן לא הקשה רק משום שואל שלא מדעת ועל זה תירץ שפיר לפי שיטתו עיין שם

ועוד נראה לי דיש לומר אי שואל שלא מדעת לא הוי גזלן אף שואל לא הוי בענין זה דרועה דלכאורה קשיא לי כיון