חמדת שלמה חלק א קלט

לענין חצר הואיל דחצר דאשה משום ידה אתרבאי ע"כ כל היכא דאית לה יד הן לענין מתנה דהוי יד גמור והן לענין מציאה משום ד"ש יש לה חצר ג"כ אבל חצר דגברי דמשום שליחות אתרבאי ל"מ בקטן הואיל ואין שליחות לקטן אבל לענין יד אין חילוק כלל בין קטנה לקטן, גם סיום דברי הש"ך שם צ"ע, שכתב ואין להקשות ממה דמקשה לקמן בשמעתא דמציאת בנו אלמא קטן אית ליה זכייה והתנן מציאת חרש שוטה וקטן גזל מפני ד"ש ר' יוסי אומר גזל גמור מדבריהם דלמא מיירי בקטן שהגיע למדת צרור וזרקו ותי' דא"כ ל"ה פליגא רבנן, ודבריו אינם מובנים דהא טעמא דרבנן דסבירא להו כרבנן דמתניתין בשעה שמוצאה מריצה אצל אביה כדאיתא התם וצריך עיון

וע"פ סברא זו שכתבתי דמגט ליכא למילף הואיל ואי' בע"כ ואין צריך דעתה כלל היה אפשר לומר מלתא בטעמא דלכאורה אינו מובן מהכ"ת לחלק בחצר בין גברי לאיתתא לומר דבגברא משום שליחות אתרבאי ולא נימא דלא הוי רק גילוי מילתא בעלמא כמו באשה אתרבי משום יד הכי נמי בגברי, גם קשה מ"ש התוספות ילפינן לא הוי רק מדרבנן והעמידו דבריהם על מציאה מגט ולפמ"ש הש"ך בשיטת הפוסקים דקטנה וודאי יש לה יד לענין מציאה הוה מצי למימר דילפינן הוי מדאורייתא ומוכח מתוספות ג"כ כמ"ש לעיל אך קשה למה לא נקט הגמרא הילפותא לענין דאורייתא ולענין מתנה בד"א מקנה אותו דמהני מדאורייתא כדמוכח בפרק האומר, וכ"כ הרא"ש בקדושין גבי אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך, ע"כ היה נראה לי דאפשר לומר דוודאי מדאורייתא אף אי נימא דבגט משום ידה אתרבאי ליכא למילף מתנה מיניה דשאני גט הואיל דאי' בע"כ ולא בעינן רק שם נתינה י"ל דלענין זה החצר כמו יד, משא"כ מידי דליתא בע"כ יש לומר לענין זה לא הוי חצר כמו יד ולא הוי רק כמו שליח רק כיון דאשכחן תורת יד בחצר דאתתא לענין גט סבירא ליה לר"י דמדרבנן נתנו תורת יד לחצר דאתתא לכל מילי דאין הכל בקיאין לחלק בין גט משום דהוי בע"כ כמ"ש משא"כ בחצר דגברי דלא אשכחן בשום פעם דהוי יד לא נתנו לו תורת יד וע"כ אין לקטן חצר ולא ד' אמות כך היה אפשר לומר לולי שהקדמונים ז"ל לא פירשו כן וצ"ע

ראיתי בספר מקור חיים על ה"פ שכתב ע"ד החק יעקב שכתב דבנכרי לא שייך חצר כיון דלא הוי בר שליחות וכתב הוא להוכיח מהר"ן שהביא הנ"י שהקשה במציאה איך אפשר לקנות ע"י חצר דלא שייך מיגו דזכי לנפשיה וע"כ הוכיח הר"ן דחצר המשתמרת הוי כמו יד אריכא והקשה הגאון הנ"ל הא הרי"ף כתב דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי וע"כ דמשום שליחות לא הוי רק בקטן וקטנה דאין שמירתם כלום ובקטנה הוי גזירת הכתוב דמהני אבל בקטן ל"מ הואיל ולא הוי בר שליחות וכל דבריו תמוהים ונפלאים, דהא דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי נפקא ליה מאם המצא תמצא דע"כ בגדול מיירי והתם או דהוי חצר המשתמרת או בעומד בצדו וזה לשיטת הר"ן ע"כ משום יד אתרבאי מדמהני במציאה אע"ג דלא שייך מיגו דזכי לנפשיה וע"כ דהוי משום יד וכן חצר דקטנה בגט ע"כ משום יד אתרבאי כדאיתא בגמרא וא"כ ליכא לקיומי שליחות בחצר כלל וע"כ לשיטת הרי"ף שכתב להדיא דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי אין מקום לדברי הר"ן ועיין בש"מ לקמן בסוגיא ראה אותן רצין סוף הסוגיא מ"ש בשם הראב"ד דחצר משום שליחות לא נ"מ רק בחצר שאינה משתמרת בדעת אחרת מקנה אותו דלא בעינן עומד בצד שדהו והנראה לי מוכרח בדעתו דסבירא ליה דלרב אשי דאמר חצר משום יד אתרבאי ול"ג משליחות דס"ל דאפילו חצר דגברא משום יד אתרבאי מדמהני במציאה אע"ג דלא שייך מיגו דזכי לנפשיה כקושיית הר"ן הנ"ל ואח"כ הביא הש"מ שם דברי הר"ן הנ"ל שהביא הנ"י ונראה דאזיל ג"כ בשיטה זו ועיין שם היטב, אבל לשיטת הרי"ף שכתב להדיא אליבא דמסקנא חצר דגברי משום שליחות אתרבאי אין מקום לסברת הר"ן הנ"ל, ועיין היטב ודוק

ובאמת צריך ישוב לשיטת הראב"ד והר"ן סוגית הגמרא דלעיל דמשמע בפשיטות דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי ואפשר דס"ל כיון דרב אשי סבירא ליה ג"כ כתירוץ דר"פ דבדעת אחרת מקנה ל"ב עומד בצד שדהו ובמציאה בעי עומד בצד שדהו וע"כ ס"ל לרב אשי דס"ל כל חצר משום יד אתרבאי רק דמסברא ל"ג משליחות, וע"כ מהני בד"א מקנה אפילו אינו עומד בצד חצירו משום שליחות וכמ"ש הראב"ד שם ועיין שם מ"ש הראב"ד דאהני הקישא דיד והקישא דשליחות, וצ"ל דאין כוונתו דהכתוב הקישו לשליחות דהא קרא דהמצא תמצא דילפינן מיניה שליחות לא מיירי בד"א מקנה אותו רק מה שאנן מדמינן ליה ליד גם מדמינן לשליחות קרי ליה הקישא ועיין שם שכתב קודם לזה שלא נתברר בכל הסוגיא אי משום שליחות אתרבאי או משום יד, והנה כ"ז לשיטת הראב"ד והר"ן ז"ל דבד"א מקנה לא בעינן עומד בצד שדהו יש הכרח להחלוקים הנ"ל לומר דבמציאה משום יד הוא ע"כ משום דלא שייך מיגו דזכי לנפשיה, והא דאמר ר"א לעיל משום שליחות נ"מ בד"א מקנה אותו דלא בעינן עומד בצד שדהו, אבל לשיטת הרי"ף והר"מ ז"ל דסבירא ליה דאפילו בד"א מקנה בעי עומד בצד שדהו א"כ חזינן דאף במידי דשליחות בעי עומד בצד שדהו ע"כ אין ראייה דבמציאה משום יד אתרבאי מדבעי עומד בצד שדהו וע"כ ס"ל להרי"ף באמת דרב אשי סבירא ליה ג"כ דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי, ולענין קושיית הר"ן דלא שייך בחצר מגו דזכי לנפשיה זה אינו קושיא כ"כ למ"ש לעיל די"ל הא דתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים דל"ק הוא משום גדר אין שליח לדבר עבירה וכן כתב הפ"י, א"כ בחצר ל"ש זה כתירוץ הגמרא דבע"כ מותיב ביה, וכ"ר שכתב הגאון בעל מק"ח הנ"ל, אך מ"ש הגאון הנ"ל ראייה לזה מחצר שקונה גניבה אע"פ שמחייב לבעלים לענין שבח גזילה מזה נראה דאין ראייה די"ל דזה לא מיקרי חוב דאלו לא קנה ממילא לא הוי חייב באחריות כמו בקרקע דברשות בעלים עומד ולא הוי באחריות הגזלן ע"כ מצינן למימר דאלו לא הוי קנוי ליה לא הוי באחריות של הגנב וע"כ לא מיקרי חוב של הבעלים דיש לומר דניחא להו יותר שיהיה באחריות הגנב

ואין להקשות על זה ממ"ד בתמורה והרי גזל דאמר רחמנא לא תגזול ותנן הגוזל עצים ועשאן כלים ומוכח דמהני לקנותו ואי נימא דזה תלוי באחריות א"כ אין ראיה משם דבע"כ קניא ליה כדי שיתחייב באחריות, אמנם נראה דאין ראייה מזה די"ל לפום קושיית הגמרא דלא היה לימוד דשינוי קונה רק מצד הסברא הואיל וגזלה קמה ברשותיה מקשה הגמרא לימא לא מהני ואפילו הכי לא יתחייב באחריות דמנ"ל דמשום הכי חייב באחריות הואיל וקניא ליה אבל אליבא דמשני דמוכח מקרא דחייב באחריות וגם דקניא ליה יש לומר שפיר דתלוי זה בזה ודוק היטב

דף יא ע"ב ר"פ אמר דעת אחרת מקנה אותו שאני עיין בש"מ שכתב ראייה לדעת הרי"ף והר"מ דס"ל אליבא דאמת דלא כר"פ ואף בד"א מקנה בעי עומד בצד שדהו וצ"ל דר"ג מטלטלין אג"ק הקנה להם, מסוגית גמרא קידושין (דף כ"ז) דמוכיח שם מעובדא דרבן גמליאל שדה ל"א ומטלטלין ל"א מהני, מוכח דסתמא דגמרא ס"ל מטלטלין אגב קרקע הקנה ולענ"ד יש לדון לפי מ"ש בטור אה"ע (סי' ק"מ) להסתפק בשליח קבלה של אשה, אם נתן הבעל הגט לחצירו אם מהני או לא ועיין ב"ש וט"ז ובס' ב"מ כ' ליישב מה דקשה כיון דחצר דגברא משום שליח אתרבאי ובשליח קבלה אין שליח עושה שליח א"כ איך מהני חצר של השליח ועיי"ש שכתב דיש לומר דהכא עדיף ולענ"ד קשה יותר דאם השליח קבלה ממנה שליח נראה פשוט דהשליח השני נעשה שליח האשה כדאיתא פרק ג' דגיטין (דף כ"ט ע"ב) אמר בר ר"א הא דאבא וכו' כולהו מכח בעל קאתי איתא לבעל איתנהו לכולהו ליתא לבעל ליתנהו לכולהו ואם כן בשליח דעלמא י"ל שפיר אם השליח הראשון עושה שליח נעשה השליח שלוחו של המשלח הראשון משא"כ בחצר נהי דהתורה רבתה שיכול להעשות שליח של בעל החצר אבל שליח של אחר ודאי אינו יכול להעשות, וא"כ מה מהני נתינת הגט לחצר השליח כיון דאין החצר יכול להיות שליח של האשה

אמנם לכאורה יש להביא ראייה דאף כעין זה מהני לפ"מ דס"ל להגמרא דר"ג בתורת חצר אקני לר' עקיבא שיזכה לענים א"כ היה החצר צריך לזכות תיכף להעניים ואע"ג דהוי חצירו של ר"ע ולא מבעיא אם זכיה מטעם שליחות הוי ממש דומיא דגט שר"ע זיכה להם על ידי החצר שהחצר יעשה שליח עניים וקשה ג"כ כנ"ל ואף אם זכיה לא הוי מטעם שליחות מ"מ כיון דהחצר ל"ה רק מטעם שליחות, איך יכול לזכות לאחרים כיון דלא הוי החצר שליח של הבעלים ולא של אחרים ולדעתי צריך עיון גדול, אך לפ"מ דאי' בקדושין שם לדחות הא דשדה לא' ומטלטלין לא' די"ל מושכר למעשר או שאני ר"ע דיד עניים הוי והוי כמו עניים גופיהו א"ש, ולפ"ז נסתר הוכחת הש"מ הנ"ל מסוגיא דקדושין דמוכח דלאו משום חצר הוי רק משום מטלטלין אגב קרקע, ולפמ"ש אין ראייה די"ל וודאי לפום ס"ד דגמרא דלא אסיק אדעתיה מושכר למעשר או יד עניים ממילא אי אפשר לומר משום חצר כיון דהחצר לא הוי שליח עניים וע"כ משום מטלטלין אגב קרקע וע"כ הוכיח הגמרא שפיר דשדה