חמדת שלמה חלק א קכח

בבא מציעא

דף ב במתני' שנים אוחזין וכו' עיין פני יהושע שהקשה למה לי בבא דרישא דהא מסיפא יהיה מוכח הכל, ולכאורה נראה לי לפמ"ש תוספות ליישב הקושיא דלא אמרינן אין ספק מוציא מידי וודאי דהכא אין סברא לומר הואיל והחצי שלו אף החצי האחר יהיה שלו, והנראה בהסברת דבריהם דבשלמא גבי יורש הכח שיש לו להיות יורש החצי זה הכח בעצמו יוכל לגרום שירש הכל רק היכא דאיכא יורש אחר יורש האחר ג"כ החצי הואיל והוא ג"כ יורש ע"כ אמרינן הואיל וזה יש לו כח וודאי להיות ראוי שירש הכל והשני ספק ע"כ אין ספק מוציא מידי וודאי אבל גבי טלית שהשני אומר שזה שטוען כולה שלי לא עשה קנין רק בהחצי שלא הגביה רק חצי טלית וע"כ אין לו וודאי זכות שיועיל להחצי האחר כן נראה פשוט בכוונת דבריהם, ולפ"ז יש לדון באחד רוכב ואחד מנהיג או שניהם רוכבים י"ל דל"ש תי' התוספות דהא מודה לו היאך שעשה קנין הראוי לקנות כל הבהמה ולא דמי לטלית שאומר שלא הגביה רק חצי הטלית, אבל בהיו רוכבין כיון שמודה לו שעשה קנין הראוי לקנות כל הבהמה רק שאומר שהוא עשה ג"כ קנין א"כ נראה דדמיא לספק ויבם, והנה באמת במתניתין לא תני גבי בהמה זה אומר כולה שלי וז"א חצי שלי ולדברי התוספות י"ל באמת דבהא אמרינן אין ספק מוציא מידי וודאי ומיושב קושיית הפ"י הנ"ל כיון דהתנא רצה לאשמעינן בבא דכ"ש וחציה שלי הוצרך להשמיענו בטלית

אמנם בש"ע (חו"מ סימן קל"ט) איתא אף בהיו רוכבין בבא דזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי ולדברי התוספות צ"ע, ונראה דיש לתרץ קושיית התוספות דלכאורה קשה על התוספות דלמא משום הכי נאמן ליטול רביע ול"א אין ספק מוציא מידי ודאי משום דאית ליה מיגו דא"ב אמר כולה שלי כקושיית התוספות דלעיל ותי' לא שייך לכאורה לענין שיטול רביע דלענין רביע שניהם מוחזקים וצ"ל דהתוספות ס"ל אי הוי אמרינן אין ספק מוציא מידי וודאי הוי ליה אידך מוחזק בכולה וכ"ר אח"כ בשיטה מקובצת שתי' כן אך לפ"מ שתירץ הנ"י קושיית התוספות דלעיל דמש"ה לא אמרינן מגו דטענה זו עדיף ליה דנוטל כל טענתו א"כ וודאי לקושיא זו לענין רביע ודאי הוי מיגו מעלייתא דהא השתא נמי אינו נוטל כל טענתו וע"כ אתיא שפיר דינא דש"ע דמשום הכי אף בשנים רוכבין נוטל רביעי

אמנם נראה דאפ"ל דאף לשיטת התוספות אתי שפיר דין הנ"ל, דהנה באמת תי' הש"מ נראה דחוק לומר דמשום דאין ספק מוציא מידי וודאי הוי אידך מוחזק בכולה, ע"כ נראה די"ל עפ"מ דקשיא לי למ"ש הש"ך בח"מ (סי' קל"ג) דהיכא דמחזיר המעות רק דבא לזכות בחפץ ל"ה מיגו להוציא וקשה לכאורה דא"כ יקשה קושית התוספות על מו"מ נהימנא במיגו דא"ב אמר כולה שלי ותי' דהוי מגו להוציא ל"ש לס' הש"ך כיון דאין דנין על המעות רק על החפץ, ונראה לי כיון דאסיק הגמרא דנקט זוזי מתרווייהו א"כ בזה אומר כולה שלי וז"א חציה שלי י"ל ג"כ דיודע המוכר דא' נתן מעות בעד כל הטלית ואחד בעד החצי ויודע שעל החצי וודאי נתרצה לזה שאומר כולה שלי רק דמסופק על החצי השני ותו לית ליה מיגו ואין מזה סתירה לדברי הש"ך, ולפ"ז י"ל דקושית התוספות נימא אין ספק מוציא מידי וודאי קאי על מו"מ ול"ק הקושיא הנ"ל דלמא משום מיגו נאמן על הרביע דבמקח וממכר ליתא למיגו דהמוכר יכחישנו אם יאמר כולה שלי והמוכר יהיה נאמן, ועל זה תירצו התוספות שפיר דאין סברא לומר הואיל והחצי שלו יועיל על החצי האחר, ולפ"ז א"ש תי' התוספות אף בשנים רוכבין דבשלמא במציאה שייך שפיר לומר הואיל ועשה קנין המועיל לקנות כל הבהמה דמי לספק ויבם אבל במו"מ דהספק הוא דלמא לא נתרצה המוכר למכור לו רק החצי וממילא הקנין שעשה לא מהני רק על החצי וודאי דאין סברא לומר דאין ספק מוציא מידי וודאי, ולפי זה אין חילוק דאף בשנים רוכבין הוי הדין כמו בטלית דממ"נ במציאה י"ל דמהימן ליטול רביע משום מיגו ובמו"מ דליתא למיגו י"ל כתירוץ התוס', אך לשיטת התוספות לקמן דסבירא להו דמיירי באין מקחו בידו רק דקושיית הגמרא דלהימן המוכר כע"א, וא"כ עדיין י"ל דאף במקח וממכר אית ליה מיגו דאף אם יכחישנו המוכר מכל מקום אין נ"מ בזה כיון דלא יכחישנו רק על החצי רק דהוי מיגו להכחיש את העד ואנן קי"ל דהוי מיגו זולת היכא דאיכא למימר מתוך שאינו יכול לישבע משלם כדמוכח בנסכא דר' אבא, ואפשר לומר דהתוספות סבירא להו במקח וממכר ליכא מיגו דיש לומר דאין צריך רק החצי טלית ואינו רוצה ליתן דמים עבור חצי השנית

ועם האמור י"ל קושיית הרא"ש על הרי"ף שפירש דמשום הכי משני הגמרא ולא ידע מהי מדעתיה אף דבאין מקחו בידו א"נ דס"ל להגמרא דמיירי במקחו בידו ואוחזין לא קאי רק אז"א אני מצאתיה ותמה הרא"ש דלמה ליה להגמרא לדחוקי בכך ולא תירץ כפשוטיה דאף במקח וממכר מיירי באוחזין, ולפמ"ש א"ש דקשיא להגמרא במקח וממכר להמנא במיגו כקושיית התוספות ותירוצם לא שייך כס' הש"ך דל"ה מיגו להוציא כיון שנותן דמים וצ"ל כמ"ש דעל החצי האחר יהיה המוכר נאמן א"כ בע"כ צ"ל דהוי עדיין ביד המוכר ומיושב ג"כ קושיית התוספות דל"ה מצי לומר דליתיה קמן דבע"כ צ"ל דאיתיה קמן כדי שלא יהיה נאמן במיגו כקושיית התוספות

ועם זה מיושב ג"כ מה דקשיא לי למה לא משני הגמרא דבאמת מצאתיה ראיתיה ואפילו הכי צריך למיתנא כולה שלי היכא שטוענים דקני בהגבהה וגליא אדעתיה דלא למקני בראייה כסברת התוספות ואין לומר הא תו למה לי דלפי הסברא הנ"ל י"ל היכא דקני בראייה יש לומר אין ספק מוציא מידי וודאי דראייה הוי קנין על הכל וע"כ לא הוי מצי למיתנא בבא דחציה שלי רק היכא דקני בהגבהה די"ל כתירוץ התוספות, אבל לפמ"ש א"ש די"ל דנאמן במיגו כן י"ל דרך פלפול רק דעדיין קשה דילמא אתי לאשמעינן כתירוץ התוספות דבזה ל"ש לומר אין ספק מוציא מידי וודאי ואפשר דזה הוי מלתא דפשיטא להגמרא וכ"מ מגמרא דלקמן דל"ח לרבותא מדלא קאמר הגמרא דמשום הכי קתני בבא דחציה שני לאשמעינן דלא נימא אין ספק מוציא מידי וודאי דהרבותא דקאמר הגמרא הוא מלתא דפשיטא דמהי תיתי לא נאמר אערומי קמערים וע"כ צ"ל דסברת התוספות היה מלתא דפשיטא להגמרא ומשם מוכח ג"כ דלא כמ"ש לעיל בשיטת התוספות דמשום הכי לא הוי מיגו במקח וממכר משום דלמא אינו רוצה כל הטלית מדלא קאמר הגמרא התם האי טעמא דמש"ה לא הוי מיגו אבל מ"ש לשיטת הרי"ף יש לקיים דלפי מאי דקאמר הגמרא דהו"א דלהימנא במיגו וצריך להבין מהכ"ת לא נימא אערומי קא מערים וצ"ל דס"ד דגמרא דסוף סוף חזינן דהוא נאמן מדלא טען כולה שלי א"כ י"ל אף דהמוכר יכחישו מ"מ הוא היה לו לטעון טענה גדולה ע"כ קאמר הגמרא באמת אערומי קא מערים ואפשר לקיים לפירוש התוספות ג"כ מ"ש לעיל דסוף סוף ס"ד דיש ראייה שהוא איש אמונים דלולי זאת היה טוען שהוא נתן כל המעות

תוספות ד"ה ויחלוקו וא"ת מ"ש מארבא וכו' צ"ל דהתוספות ס"ל דאף בארבא שייך לומר כדי שלא יהא כ"א הולך ותוקף דאל"כ לא הוי קשיא מהתם דכיון דהכא טעמא שלא יהא כ"א הולך והוצרכו לתקן שבועה ממילא ליתא לדינא דכל דאלים גבר, [ע' בריטב"א (דף ה') העיר בזה] דאין לומר דכל מי שיגבר ישבע דהא התוספות סבירא להו אם חזר ותקף השני מעמידין ביד השני כמ"ש לקמן בסוגיא דתקפו כהן יעיי"ש וא"כ היאך אפשר לתקן התם שבועה דאם אח"כ יגבר האחר יהיה שבועת הראשון לבטלה, וצ"ל דהתוספות סבירא להו דאף בארבא שייך לומר כדי שלא יהיה כ"א הולך ותוקף ואפילו הכי אמרינן כל דאלים גבר וע"כ קשיא להו ה"נ נימא כדא"ג ולתירוצם צ"ל דהתם כיון דאין מוחזקים לא תקנו כלל, ואף דשייך לומר כדי שלא יהא כל אחד הולך וכו' צ"ל כמ"ש הרא"ש דהיכא דאין מוחזקים לא צריכים הב"ד להזדקק להם גם אפשר לומר דכיון דאינו זוכה רק אם יגבר שוב לא אמרינן שלא יהא כ"א הולך וכו' דלא יעשה כן שמא יגבר האחר רק לשיטת התוספות דאף אם בפעם הראשון יגבר אחד אם אח"כ גובר השני מעמידין בידו, נראה דסוף סוף יתפוס אולי יגבר בפעם אחר וצ"ל כמ"ש בשם הרא"ש ועיין

בא"ד ולסומכוס וכו' בענ"ד הקלושה איני מבין סברת התוספות דבשלמא הא דסבירא ליה לסומכוס דלא אמרינן כל דאלים גבר בדררא דממונא הוי טעמא דמסתבר כיון דהספק הוא לב"ד בלא טענותיהם ע"כ צריכים הב"ד להזדקק להם ע"כ אין לפסוק להם