חמדת שלמה חלק א קכה

ועיין חולין סוגיא דמסוכנת מוכח דטרפה מקרי חסרון וע"כ מוכח שפיר דרבינא הדר ביה ועיין היטב בכ"ז

(יב) עוד היה נ"ל להוכיח דדרשינן ע"כ יעמד חי ע"פ קושיית התוס' ישינים שהבאתי לעיל (באות י') על הצריכותא דאי כתב רחמנא מחוסר זמן הו"א הואיל ולא מטא זמניה והקשו התו"י לפום תי' דרבינא הא א"א לאשכוחי מחוסר זמן רק שהומם ומוכח ממילא בע"מ ותי' כמעט אינו מובן ועיין מ"ש לעיל באות הקדום דלכאורה הו"מ למימר דנעשה טרפה וחללו לשיטת הרמב"ם דיליף דנעשה טרפה לאחר הגרלה פסול מיעמד חי אך הא ליתא דהא קי"ל אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אך לפמ"ש התוספו' כאן בסוגיא דציפרים דמחי מצינן למעוטי מחוסר אבר א"ש דאי לא הוי לן מעוטא לבע"מ לא מצינן למילף מדלא אשכחן מחוסר זמן כקושית התוס' דהא מצינן לאשכוחי שנעשה מחוסר אבר באבר שלא נטרפה בו דוודאי פסול מיעמד חי ומותר לחללו רק אליבא דאמת דממעטינן בע"מ לא צריכין יעמד חי למחוסר אבר וע"כ לטרפה אתי ודוק היטב

(יג) שוב מצאתי בספר מים חיים להפ"ח (בהלכות יה"כ) שכתב דינו של רבינא דבמהומם אין צריך הגרלה להלכה ותמיה לי שלא התעורר מדוע השמיטו הרמב"ם ז"ל גם ראיתי שם שכתב דנראה לו היכא דנעשה טרפה יכולים לפדותו כדי לקיים מצות שילוח אף דקי"ל אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ולא הביא ראייה לזה ולפמ"ש לעיל יש להסמיך דבריו ליישב קושיית תוספות ישינים הנ"ל ונימא באמת דרבינא הו"מ לאוקמי בטריפה רק דנקט בע"מ דחד מיניה נקט וע"כ א"ש דאי לא הוי כ' בע"מ הוי מוקמינן לטרפה שחללו על אחר ומוכח דכעין זה פודין את הקדשים להאכילם לכלבים ולפ"ז מוכח דאף מטרפה ומחוסר זמן לא מצי למילף בע"מ ואפ"ל דה"ט דמה להצד השוה שבהן שכן שייכים בעופות לא מבעיא תורים דקטנים פסולים אלא אפילו בני יונה נמי קטני קטנים פסולים משא"כ בע"מ דקי"ל אין תמות וזכרות בעופות [גם י"ל דהתורה גלי שיהיה פסול משום ממשקה ישראל] ועיין היטב ועיין שם מ"ש עוד דהרמב"ם יליף טרפה מבע"מ ויעמד חי ל"ה רק אסמכתא ודוק וצ"ע ע"ד דלפ"ד אין ראייה לציפורי מצורע שיהיה טרפות פוסל משעיר המשתלח הואיל ונאמר מכשיר כיון דעיקר טרפות ילפינן מבע"מ וכיון דמום אינו פוסל נימא דאף טרפות אינו פוסל בעופות וצ"ע ודוק

(יד) ועיין שו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' קכ"ז) שכתב ליישב קושיית היש"ש על הרמב"ם שהשמיט תירוץ רבא שלא יזווג לה אחרת ותירוצו הוא באריכות ותורף דבריו דתירוץ זה לא אזל רק לתנא דבי ר' ישמעאל דלדידיה קשה חיות למה לי כקושיית התוספות וע"כ צריכים לשני למודים מדא לחיות וחדא לטהורות ותירץ רבא לתנא דבי ר"י ממעטינן שלא יזווג לה דלדידיה משולחת אסורה קודם שלוח ומצינן למילף מטהורות דזה הוא אסור משא"כ להרמב"ם דפסק כר"י ולא כתנא דבי ר"י לא צריכין למעוטי רק עיר הנדחת דלדידן ל"ק חיות למה לי דצריך לחיין ראשי איברים כיון דלא ילפינן מכשיר ממכפר גם ליכא למעוטי שלא יזווג ממשמעות טהורות כיון דהמשולחת אינה אסורה קודם שלוח ובזה כתב ליישב ההמשך בתוס' דהקשו תחילה צ"ע האיך משמע זה מטהורות ואח"כ הקשו. וחיות למה לי עיי"ש שכ' דהו"מ למימר דרנב"י לא אזיל אליבא דתנא דבי ר' ישמעאל עיי"ש דפח"ח וסיים שהוא אמת לאמיתו של תורה ועדיין יש לי להתלמד בדבריו הקדושים דאי ס"ל לתוס' די"ל דרנב"י אזיל רק ליישב הקושיא טרפה מחיות נפקא מה הוצרכו לדחוק בדיבור הקדום למעוטי ציפרי עה"נ תיפוק ליה מכשיר ממכפר ותי' תמוה כאשר כתבתי לעיל (אות ב') דהו"מ לתרוצי ג"כ דלא אזיל אליבא דתנא דבי ר"י גם מ"ש בד"ה לציפרים שהחליפן כאן נמי צ"ל דלכפרה כשרות והוא תמוה דר"פ וודאי ס"ל דאפי' היה לו שעת הכושר נפקא ליה ממשקה ישראל כמ"ש לעיל ולשיטת הפ"מ לא היו צריכים לכך די"ל דר"פ אתי ג"כ לשנויי רק קושיא דמחיות נפקא, ועוד קשיא לי על עיקר יסודו דתי' שלא יזווג לה הוא אליבא דר"י דלדידיה חיות וטהורות מיותר דטרפה ומחוסר אבר ידעינן ממכשיר ומכפר וע"כח דא לכדרנב"י וחדא שלא יזווג, ולכאורה קשה ע"ד כמו דאליבא דידן יליף הרמב"ם ציפורי עה"נ והחליפן בע"ז והרג את הנפש מחד לימוד הואיל ואסור אינו בכלל טהורות א"כ לתנא דבי ר"י הדרי הקושיא לדוכתיה כיון דהמשולחת אסור מצי למילף מחד לימוד והדרי הקושיא לדוכתי' למה לי חיות וטהורות דמחד נפקא כל מה שהוא אסור, ואפ"ל כיון דהמשולחת מותרת לאחר שילוח ויש היתר לאיסורה לא הו"מ למילף מחד לימוד עם ציפורי עה"נ וכדומה ע"כ צריך מיעוט בפ"ע והוא נכון, גם אפ"ל הואיל וטהרת מצורע גורם האיסור ע"כ בת מינה לא מחריב בה להיות אסור למצורע אחר ע"כ צריך לימוד בפ"ע

(טו) אך אי קשיא הא קשיא דהא בעגלה ערופה אין המום פוסל כדאיתא במשנה שלימה א"כ לכאורה קושית תוספות מעיקרא ליתא חיות למה לי והיינו דמצינן למילף בע"מ מכשיר ממכפר נהי דבשעיר המשתלח פוסל מום מ"מ היאך מצינן למיפסל בציפרים הואיל במכפר פוסל מום הא אשכחן מכפר גופא דאין המום פוסל כגון בעגלה ערופה ונ"ל דלא שייך כאן לומר לחומרא מקשינן כיון דאין זה היקש רק דנילף בנין אב לאקושי מכשיר למכפר וכיון דאשכחן מכפר בחוץ דאין המום פוסל היאך מצינן למיפסל במכשיר הן אמת שהפמ"א כתב דגם בזה אפ"ל לחומרא מקשינן עיי"ש במ"ש ליישב פי' רש"י וכתב כעין זה אך הוא בעצמו כתב דמתוס' מוכח דלא ס"ל כן ולענ"ד הוא פשוט דבזה ל"ש לומר לחומרא מקשינן ועיקרא בנין אב דמכשיר ממכפר מצינן לקיומי מאי דפוסל בשניהם כגון טרפה אמנם לפי מה דאיתא בירושלמי דמחוסר אבר פסול בעגלה ערופה עדיין הקושיא במקומה עומדת חיות למה לי כיון דמחוסר אבר בשניהם פסול ובציפורי מצורע ממילא ליכא למעוטי רק מחוסר אבר דאין תמות וזכרות בעופות ומחוסר אבר מצינן למילף מכשיר ממכפר אך הרמב"ם השמיט הא דמחוסר אבר פסול בעגלה ערופה ועיי"ש בכ"מ והפני משה מפרש הירושלמי כתב בסוטה טעם להרמב"ם ולפ"ז אף לתנא דבי ר"י צריך חיות למחוסר אבר ול"ק רק מטהורות וא"כ הדרי הקושיא לדוכתיה מה הוצרך לתרץ שלא לזווג לה אחרת והו"ל לתרץ אחד מן התי' אחרים לדידן כמו לתנא דבי ר' ישמעאל גם מחד לימוד מנ"ל שלא יזווג דלמא חד מאידך למודים (והנה לשיטת התוספות היה אפ"ל בפשוט דרבא ס"ל דהנך פסולים משום ממשקה ישראל כקושיית התוספות על ציפורי עה"נ וע"כ הוצרך לאוקמי על שלא יזווג אך לפמ"ש לעיל (אות ד') דמשום ממשקה ישראל אין ראייה לפסול מכפרי חוץ רק טרפה דפסול מיעמד חי א"כ הדרי' הקושיא לרבא לדוכתיה מנ"ל לאוקמי' על חידוש דין שלא יזווג דילמא לחד מאידך דרשות עיין היטב ומכל זה ראייה למ"ש לעיל (אות ד') הכרח לשיטת הרמב"ם לדרשא דיעמד חי כדי ליישב קושיית התוס' מ"ש משום ממשקה ישראל דלפי תירוץ התוס' דל"ש בזה ממשקה ישראל תו לא מצינן למילף מבינייהו דהא אף לקרבן עצמו כשר ודוק הדק היטב]

(טז) ולענ"ד אפ"ל לפמ"ש לעיל (אות ח') דלפי תירוץ רבינא דשני ביומא מחוסר זמן כגון שהומם ופדאו על אחר דלפי זה מצינן למילף כל הפסולים ממחוסר זמן ובע"מ וע"כ ממילא ציפורי עה"נ והחליפן בע"ז והרג את הנפש פסול מילפותא דמכשיר ומכפר דבשעה"מ פסול מילפותא דמחוסר זמן ובע"מ ובעגלה ערופה פסול מטעם כפרה כתיב ביה. ועיין בקרבן עדה בסוטה דכפרה אתי לדמויי לכל מילי לקדשים חוץ מבע"מ ולפי זה לית לן לרבוי' מטהורות רק שלא יזווג לה דזה לא מצינן למילף ממכשיר ומכפר דפסול זה ל"ש כלל בשעה"מ ובעגלה ערופה גם ל"ש לומר משום ממשקה ישראל כיון דיש היתר לאיסורו ומכש"כ למאן דס"ל דמשולחת לא נאסרה כל ועיין בחידושי רשב"א בקדושין דאף תנא דבי ר"י מצי סבר דלא נאסרה מחיים וכ"מ לענ"ד מרש"י שם דדוקא ר"ל ס"ל לתנא דבי ר"י דנאסרה מחיים אבל ר"י סבירא ליה דאף לתנא דבי ר' ישמעאל לא נאסרה מחיים, וצ"ע של התוספות היכן מצינו למילף זה מטהורות ע"כ לומר דס"ס לא דמי לשאר טהורות דמותרת מיד וזה ע"כ צריך לקיים מצות שילוח קודם שיאכלנו [ולענ"ד אף למ"ד דנאסרה מחיים קשיא לי היאך ילפינן זה מטהורות. וע"כ לומר כן לשיטת התוספות בקדושין דס"ל דאפילו למ"ד משעת שחיטה אפ"ה המשולחת אסורה משעת שחיטת השחוטה עד אחר שילוח וצ"ל דקושיית התוספות דבשלמא אינך איסורים דהוי מטעם שהוא מתועב הואיל והוא מעה"נ וכדומה הוי ההיפך מטהורות שהוא מסטרא דמסאבא משא"כ ציפור המשולחת דמצותו גרמה לאסור וכי בשביל זה יש ח"ו לומר שאינו טהור כנ"ל פשוט לפרש בכוונת התוספות] רק לפום תירוצא דרבא שם מצינן למעט חד מתלתא או ציפורי עה"נ או החליפן בע"ז או הרג את הנפש או כולה תלתא כמ"ש הרמב"ם ולית לן ריבוי לציפור המשולחת וי"ל דזה הוא ממשקה ישראל וכמ"ש וע"כ לית לן לרבויא שלא יזווג לה ולפי זה יש להוכיח דמחוסר אבר אינו פוסל בעגלה ערופה די"ל דהרמב"ם סובר דלמאן דסבירא ליה