חמדת שלמה חלק א קכד

לפמ"ש דמנ"ל דפסול ע"ז הוא פסול מצד עצמו ופוסל לאחר הגרלה אמנם לפמ"ש התוס' חולין (דף כ"ג ע"א) דנפקא ליה מתנא דבי ר"י כ"מ שנאמר השחתה ד"ע וע"ז פוסלין דכל היכא דמום פוסל ע"ז ג"כ פוסל וביומא (דף ס"ג) ילפינן מלד' דשעה"מ נפסל במום וקאמר התם להדיא דאפילו לאחר הגרלה נפסל במום וכיון דמום פוסל ה"ה ע"ז פוסל מצד עצמותו וע"כ לא קאמר רק בציפרים שהחליפם בציפרי ע"ז ומוכח מזה כשיטת הרמב"ם דיעמד חי אתי למעוטי נטרפה לאחר הגרלה

(ה) אמנם לכאורה יש להקשות עמ"ש לעיל (באות ד') הכרח לדרשא דיעמד חי למעוטי טריפה כדי ליישב קושית התוס' דמה דפסול משום אין הגורל קובע ל"ה פסול משום מכפרי חוץ ולכאורה יקשה ע"ז הא מצינן למילף ממכפר חוץ מעגלה ערופה דהוי ג"כ מכפר חוץ וזה ודאי פסול משום כפרה כתיב בי' הן אמת דרש"י כתב מכפר חוץ היינו שעיר המשתלח אך בסוגיא דקדושין (דף נ"ז ע"א) מוכח להדיא דמכפר חוץ הוי ג"כ עגלה ערופה וכ"כ רש"י שם, אך נראה דאם ל"ה ילפותא למפסל טרפה בשעה"מ ל"ה מצינן למילף (צפורי מצורע) מעגלה ערופה מכשיר ממכפר כיון דאשכחן מכפר חוץ דאין פוסל טריפה כגון שעיר המשתלח שנטרף לאחר הגרלה והנה לכאורה עדיין יש להקשות למה לא נילף מכפר ממכפר דהיינו שעה"מ מעגלה ערופה דכיון דתנא דבי ר"י יליף מכשיר ממכפר כ"ש דאיכא למילף מכפר ממכפר וכמ"ש רש"י בכריתות (דף כ"ה) ועיי"ש בתוס' דלפ"ד לא מוכח דנילף מכפר ממכפר, והנה לשיטת הרמב"ם י"ל דמוכח דלא ילפינן מכפר ממכפר מדאצטריך יעמד חי למעט טריפה, וע"ד רש"י דכריתות הנ"ל קשה היאך אפשר למילף עגלה ערופה משעיר המשתלח דמה לשעה"מ שהמום פוסל משא"כ עגלה ערופה דאין המום פוסל כדילפינן מאין בה מום דכתיב בפרה ועדיין צריך ישוב בכ"ז בשעת הכושר אי"ה להיות בעזרי וירחיב לנו

(ו) ולקושיית הלחם משנה למה לא קאמר הגמרא טעמא דיעמד חי וקאמר הטעם משום אין הגורל קובע י"ל לפמ"ש לעיל (אות ב') לשיטת הרמב"ם דס"ד מ"ה לקולא רק דהוי אתחזק איסורא מן בשר בשדה טריפה כמ"ש לעיל להחזיק דברי הט"א א"כ זה שייך לענין פסולא דממשקה ישראל דלישראל הוי אתחזק איסורא משא"כ לענין פסולא דיעמד חי ל"ש זה וכעין שכתבתי לעיל (אות ב') לענין פ"א אי ילפינן ממן הבקר ע"כ הוצרך לומר מטעם אין הגורל קובע דהוי משום ממשקה ישראל והוי אתחזק איסורא, ולפ"ז מיושב הקושיא שהקשיתי לעיל (אות א') לר"ש דס"ל הגרלה אינה מעכבת א"כ לא מצי למילף משעיר המשתלח די"ל לר"ש דס"ל ס"ד מ"ה לחומרא כמ"ש לעיל (אות א') י"ל דיליף ליה מיעמד חי ודוק היטב הדק בכ"ז [וגם לפמ"ש לעיל (אות א') בישוב הרמב"ם דהוי חתיכה מב' חתיכות י"ל ג"כ דעדיפא לי' ללמוד מחמת אין הגורל קובע כדי להוכיח אפילו דרובא וחזקה רובא עדיף דמחמת אין הגורל קובע הוי חזקת איסור כמ"ש לעיל משא"כ מכח יעמד חי ועכ"פ לר"ש מוכח דאזלינן בתר רובא מיעמד חי ועיין לקמן אות ט']

(ז) וכשזכיתי ללמוד לימוד השיעור יומא (דף ס"ג ע"ב) דשני רבינא כגון שהומם ופדאו באחר וקמ"ל קרא דמחוסר זמן פסול דבזה אין צריך הגרלה כיון דמכח ראשון קאתי ותמיה לי על שלא הביא הרמב"ם דינו של רבינא דהיכא דהומם יכול להביא אחר שלא בהגרלה ולא ראיתי במפרשים מי שהעיר בזה, ונ"ל דס"ל להרמב"ם הואיל דהגמרא הביא תי' של רבא אחר תי' של רבינא וכיון דרבא הוה קדים לרבינא הו"ל לסדר תי' רבא קודם א"ו דאליבא דאמת לא ס"ל להגמרא כתי' של רבינא ואפשר דרבינא גופיה לבתר דשמע תי' של רבא הדר ביה וע"כ סידר הגמרא תי' רבא אחר תי' רבינא (ועיין כיוצא בזה בתוי"ט במס' כריתות (ר"פ ספק אכל) ובש"ך ח"מ ס"ס מ"ו ס"ק קי"ז] כנ"ל ליישב

(ח) ועפה"ד שכ' לעיל (אות ד') יש להוכיח דרבינא גופיה הדר ביה דיש להקשות לרבא דשני התם ביומא כגון ששחט אמו וא"כ קשה למ"ל לד' דבעל מום פוסל לילף ממחוסר זמן וליכא לתרוצי כמו דמשני הגמרא לרבינא דשאני מחוסר זמן דעדיין לא הגיע זמנו דהא הגיע זמנו כבר רק שנעשה מחוסר זמן מחמת ששחט אמו וא"כ ממילא נילף מיניה דבע"מ פוסל, ונ"ל דממחוסר זמן דרבא ליכא למילף דהתם שאני כיון דאיכא איסור אותו ואת בנו ע"כ משום האיסור של או"ב פסלה רחמנא משא"כ בע"מ דאין כאן איסור רק שאינו ראוי לגבוה מחמת בע"מ וס"ד דבשעיר המשתלח לא ליפסל וע"כ צריך קרא, וכן צ"ל להרמב"ם דפסק דנעשה טרפה פסול מיעמד חי וקשה לילף מבינייהו מבע"מ ומחוסר זמן דליכא למיפרך בע"מ מאיס מחוסר זמן יוכיח וצ"ל דבמחוסר זמן טעמא אחרינא איכא משום איסור אותו ואת בנו ולאו משום דפסול להקרבה וע"כ ליכא למילף מבע"מ משום דמאיס כן נ"ל מוכרח משא"כ לרבינא דס"ל דמחוסר זמן דהיינו תוך שמונה פסול ג"כ בשעיר המשתלח קשה שפיר לדידיה למה לי יעמד חי, וי"ל עפ"מ שפי' רש"י בחומש יעמד חי עמידתו לחיים אבל שילוחו למיתה ולפ"ז אין ראייה דיעמד חי אתי למעט טרפה די"ל טרפה אתי' מבינייהו מבע"מ ומחוסר זמן וא"ל לפ"ז מנ"ל להרמב"ם דיעמד חי אתי לטרפה הא צריך לדרשא הנ"ל שילוחו למיתה די"ל כיון דאיהו פסק כתי' דרבא כגון ששחט אמו וא"כ מוכח בע"כ דשילוחו למיתה דאל"כ ליכא לאשכוחי מחוסר זמן בשעיר המשתלח דליכא למימר דחייתו לצוק הוא שחיטתו אם לא דשילוחו למיתה ואייתר יעמד חי לטרפה

(ט) אך לפ"ז קשה לפ"מ דהוכחתי לעיל (אות ד') דרבינא דשני לעוף שהרג את הנפש ס"ל דזה אינו פוסל בשעיר המשתלח לאחר הגרלה וכמ"ש לעיל וקשה למה לא יליף מבינייהו מבע"מ ומחוסר זמן דליכא למימר שאני בע"מ דמאיס מחוסר זמן יוכיח וליכא למימר שאני מחוסר זמן הואיל ולא מטא זמנו בע"מ יוכיח ונילף מיניה כל הפסולים שפוסלים בשעיר המשתלח א"ו דרבינא הדר ביה בתר דשמע תי' דרבא ושוב לא מצי למילף מבינייהו כמ"ש לעיל (אות ח') דמחוסר זמן דרבא הוא משום איסור אותו ואת בנו ולא משום פסול ובע"מ משום דמאיס וע"כ מוכח שפיר דרבינא הדר ביה וע"כ שפיר עביד הרמב"ם שלא הביא דינו של רבינא דמדלא מוקמינן קרא לד' לסתם מחוסר זמן וכגון שהומם ופדאו מוכח דפדייה לא מהני וצריך הגרלה דוקא ודוק היטב (ולפ"ז י"ל דלכאורה קשה עמ"ש לעיל (אות ו') דלר"ש נפקא ליה מיעמד חי הא לר"ש צריך יעמד חי עמידתו לחיים דלר"ש לא מוכח מכח תי' דרבא כגון ששחט אמו דהא לר"ש מצינן לאוקמי במחוסר זמן כפשוטי' כיון דס"ל הגרלה אינה מעכבת כדאיתא שם ביומא גם לר"ש ליתא לתי' דרבא דהא ס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה וליכא למימר דחייתו לצוק זהו שחיטתו אך לפמ"ש כאן דמאן דמוקי מחוסר זמן כפשוטיה נפקא טרפה מבינייהו א"ש דלר"ש נפקא טרפה מבינייהו וע"כ אתי בפשיטות שפיר דלא נקט קרא דיעמד חי דמוכח אפילו לר"ש דס"ל אין הגורל מעכב ולפ"ז א"ש דלמ"ד אין הגורל מעכב ומוקי מחוסר זמן כפשטיה צריך יעמד חי לעמידתו לחיים וע"כ על כרחיך צריך לאתויי הא דאין הגורל קובע ולר"ש נפקא מבינייהו ודוק היטב]

(י) ועוד היה נ"ל בישוב הקושיא מה דבחולין (דף י"א) לא מייתי מיעמד חי רק משום אין הגורל קובע די"ל עפ"מ דאיתא ביומא (דף ס"ז) איברי שעיר המשתלח רב ושמואל חד אסיר וחד שרי מאן דאסיר משום דכתיב גזירה ומאן דשרי ס"ל דגזירה אתי לדבר המתגזר ויורד ואסיק רבא התם מסתברא כמאן דשרי דל"א תורה שלח לתקלה וכ"פ הרמב"ם ולפ"ז י"ל דלמאן דלא ס"ל דבר המתגזר ויורד צריך יעמד חי כדפי' רש"י בחומש עמידתו לחיים ושלוחו למיתה וגזירה אתי לאסור האיברים בהנאה אבל לדידן דקי"ל דבר המתגזר ויורד ואברי שעה"מ מותרים לא צריך קרא לשלוחו למיתה דמוכח מגזירה דבר המתגזר ויורד וע"כ יעמד חי אתי לטרפה ולפ"ז י"ל דסוגיא דחולין רצה להוכיח אליבא דכ"ע ע"כ נקטו טעמא דאין הגורל קובע

(יא) ויש להוכיח דאף רבינא ס"ל דרשא דיעמד חי מדקאמר הגמרא התם ביומא (דף ס"ג) וצריכא דאי כ' רחמנא מחוסר זמן הו"א משום דלא מטא זמני' וקשה הא אי אפשר לאשכוחי כלל מחוסר זמן אם לא דבע"מ פוסל וכגון שהומם כתי' דרבינא שוב ראיתי שהתוספות ישינים הקשו קושיא זו אמנם תירוצם אינו מובן לי שתירצו דהוי צריכין לדרוש לד' לדרשא אחרינא ולפ"ז קשה היאך קאמר הגמרא מחוסר זמן הואיל ולא מטא זמניה משמע דאיכא לאשכוחי מחוסר זמן בלא בע"מ וזה ליתא לתי' דרבינא וצ"ע על התוס' ישינים וע"כ נראה דרבינא ס"ל ג"כ דטרפה פסול מיעמד חי ובאמת הו"ל לתרוצי כגון שנעשה טרפה ופדאו רק לדידן דקי"ל אין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים כדאיתא בתמורה (בפרק כל האיסורין) ליכא לאוקמי בטרפה ע"כ אוקמי בבע"מ ואי לא הוי כתיב בע"מ להדיא בע"כ הו"א פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ועיי"ש בגמרא (סוף פרק כל האיסורין) דאיכא דאמרי פודין את הקדשים וכו' [ועיין פסחים (דף כ"ט ע"ב) ר"א אמר דכ"ע אין פודין וכו' ובפ"י שם] וצ"ע עוד בישוב זה, ואין לומר למה לא יליף רבינא ציפור שהרג את הנפש מבע"מ וטרפה די"ל שאני הני דתרווייהו אית בהו חסרון בגופו משא"כ הרג את הנפש דאין חסרון בגופו משא"כ ממחוסר זמן תוך ח' ומבע"מ שפיר הו"מ למילף