חמדת שלמה חלק א קכג

העתק מדרשה לשבת שובה משנת תקס"ו לפ"ק ושייך ליומא דף מ' ע"א סוגיא דהגרלה ודף ס"ג ע"ב סוגיא דמחוסר זמן וחולין דף י"א ודף ק"מ סוגיא

דציפרים

(א) בתחלה אמרתי להוכיח שיטת הר"מ דספיקא דאוריי' מ"ה לקולא מחמת קושי' התו' חולין (דף י"א סוף ע"א) לר"ש דס"ל פרה קדשי ב"ה מנ"ל דבעי כשרה וממילא לא מוכח לדידי' דאזלינן בתר רובא ואמרתי ליישב עפמ"ש במ"א [בשו"ת ח"ש בפתח השער] ליישב הקושיא לוכח דאזלינן בתר רובא מדאזלינן בתר קורבא וכתבתי שם די"ל דקורבה לא מהני רק דלא להוי אידך אתחזק איסורא עיי"ש. ולפ"ז י"ל דלר"ש דס"ל ס"ד מ"ה לחומרא דלא בעי חתיכה מב' חתיכות מוכח שפיר דאזלינן בתר רובא מדאזלינן בתר קורבא דלדידי' ליכא למימר כמ"ש דקורבא לא מהני רק דלא להוי אידך אתחזק איסורא דס"ס קשה מאי טעמא אינך פטורים הא ס"ד מ"ה לחומרא ובע"כ דקורבא הוי סברא וודאית ומוכח ממילא לר"ש בלא פ"א דאזלינן בתר רובא ועיין פ' ספק אכל דלרב נחמן התם י"ל דאף ר"ש ס"ל עכ"פ דבעי איקבע איסורא וס"ל גם כן ס"ד מ"ה לקולא, רק לרבא התם דלא ס"ל טעם דאיקבע איסורא משמע דמאן דלא בעי חתיכה מב' חתיכות מחייב אף בחתיכה אחת ומוכח דס"ד מ"ה לחומרא] ועוד הקשיתי לר"ש דס"ל ביומא (דף מ' ע"א) הגרלה אינה מעכבת א"כ מנ"ל למילף משעיר המשתלח מטעם דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם הא לר"ש אין הגורל מעכב ועפמ"ש לעיל מיושב זה ג"כ

(ב) אמנם בד"א אמרתי ליישב וליישב ג"כ קושית הלחם משנה על הרמב"ם דפסק דשעיר המשתלח טריפה פסול מטעם יעמד חי והקשה הלח"מ ת"ל דאין הגורל קובע וכו' וכתב המל"מ דנ"מ היכא דנטרפה לאחר הגרלה אמנם קשה על הגמרא דלא הביא דרשת יעמד חי (וי"ל קצת לראב"י לשיטתו ודס"ל חולין (דף נ"ז) טריפה יולדת וע' חולין דף ק"מ בתוס' ד"ה טריפות מחיות נפקא] וי"ל עפ"מ שתי' הגאון בעל שאגת אריה לקושית הרשב"א והר"ן על הרמב"ם מנ"ל למילף מפ"א דאזלינן בתר רובא דלמא משום ס"ד מ"ה לקולא ותי' הוא באבני מילאים לט"א חגיגה (דף ד') דס"ל להרמב"ם מחזיקין מאיסור לאיסור וכיון דבחיי' בחזקת איסור עומדת ממילא אי לא אזלינן בתר רובא הוי מחזקינן מאיסור לאיסור דהוי טריפה ע"כ מוכח דאזלינן בתר רובא, ואני אמרתי להחזיק דבריו עפ"מ דקי"ל (חולין דף ק"ב ע"ב) כר"י דבשר מן החי נ"ל מבשר בשדה טריפה לא תאכלו וע"כ אכל בשר מן החי ובשר מן הטרפה אינו לוקה אלא אחת לפ"ז י"ל שפיר דהוי אתחזק איסורא באיסור אחד כיון דקודם שחיטה היה אסור ג"כ משום בשר בשדה טריפה ועיין חולין (דף ק"ב ע"ב) ברש"י דס"ל בחיי' לבשר עומדת ואף לשיטת התוס' שם י"ל דמקרי אתחזק איסורא

אך לפ"ז י"ל דהדרי קושית התוס' חולין (דף י"א) לדוכתי' מאי מוכח מפ"א כיון דפרה בת שתי שנים וא"כ בע"כ דלא נולדה טריפה ועיין שם בתוס' שתירצו דהוי חזקה שלא נתבררה אמנם באופן זה י"ל לפ"מ דאמרינן במנחות (דף ה') תלתא קראי כתיבי ממשקה ישראל נפיק היכא דלא היתה לה שעת הכושר אבל היכא דהיתה לה שעת הכושר נפקא לן ממן הבקר ולפ"ז י"ל כיון דפרה בת שתי שנים א"כ כבר היתה לה שעת הכושר לישראל דהא אם היו שוחטין אותה תיכף היתה מותרת לישראל רק דממן הבקר אתינן למיפסלא וע"ז הדרא הקושיא לדוכתא דלמא משום דס"ד מ"ה לקולא ושוב ליכא למימר דאתחזק איסורא דבשלמא אם האיסור הוא משום ממשקה ישראל ולגבי ישראל האיסור הוא בין בחיי' ובין לאחר שחיטה משום בשר בשדה טריפה שפיר הוי איסור אחד משא"כ אם האיסור הוא משום מן הבקר ל"ה אתחזק איסורא כלל והדרא הקושיא לדוכתיה, אך התוס' שם במנחות כתבו דלבתר דכתיבי תלתא קראי אמרינן דאף בהיתה לה שעה"כ אפ"ה אסור משום ממשקה ישראל והוכיחו זה מדאמר ר"פ בפרק כל האסורים דנעבד מותר להדיוט מדאיצטריך רחמנא לאסור לגבוה ולפ"ז א"ש אמנם התוס' (חולין דף ק"מ) כתבו להיפך דבהיתה לה שעה"כ אינו אסור משום ממשקה ישראל ודבריהם תמוהים ומסותרים מדבריהם במנחות והיותר תמי' שכתבו כן לר"פ גופי' דאמר למעוטי צפרים שהחליפם בציפורי ע"ז ולר"פ הא מוכח להדיא דאפילו בהיתה לה שעה"כ אסור ממשקה ישראל וצע"ג ע"ד

(ג) אמנם ליישב קושייתם מה שהכריחם לזה ע"מ דמשני למעוטי צפרי עה"נ וכן לציפרים שהחליפם בציפרי ע"ז ת"ל דאסור משום ממשקה ישראל וע"כ כתבו דבהיתה לה שעה"כ ל"ש לאסור משום ממ"י ועוד הוכיחו זה מדמשני ר"פ לציפרים שהחליפם ולא בציפרי ע"ז עצמן א"ו דציפרי ע"ז אסורים משום נעבד ומצינו למילף מהיקשא דמכשיר ומכפר עיי"ש, ולפענ"ד ק"ל תמיה עצומה לפי תירוצם דהא רבינא משני בעוף שהרג את הנפש וקשה הא קי"ל מן הצאן להוציא את הנוגח וכתב הרמב"ם להדיא דאפילו עוף שהרג את הנפש פסול למזבח וא"כ הדרי הקושי' על רבינא לדוכתיה דהא מצינן למילף מכשיר ממכפר, ועוד תמיה לי בתחלת הסוגיא דרצה להוכיח דסתם ציפור אף טמאות במשמע מדהוצרך רחמנא לכתוב חיות מאי לאו שחיות בפיך למעוטי טמאות וע"ז משני לא למעוטי טריפה ומקשה טרפה מתנא דבי ר"י נפקא וקשה הא אף אי קאי על טמאה נפקא מתנא דבי ר"י

(ד) ע"כ נלענ"ד ליישב הכל בעזה"י ע"פ שיטת הרמב"ם הנ"ל דס"ל דילפינן מיעמד חי דאפילו נטרף השעיר לאחר הגרלה פסול ולפ"ז י"ל כל הקושי' הנ"ל די"ל כל הפסולים מה שפסול השעיר מטעם אין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם לא מצינו למילף מכשיר ממכפר כגון לומר כמו ששעה"מ פסול להיות משל עה"נ כמו כן ציפורי מצורע די"ל דכיון דאין הפסול מצד עצמותו של השעה"מ רק הואיל וצריך הגרלה וכיון שאין ראוי לשם אין כאן הגרלה אבל מצד עצמותו אין כאן פסול אם כן לא מצי למילף דאף מכשיר בחוץ יהא פסול משל עה"נ דהא אף במכפר אין הפסול רק משום הגרלה וכן בהרג את הנפש נהי דפסול משום אוי הגורל קובע מ"מ אין כאן פסול מצד עצמותו משא"כ טריפה דנפקא ליה מיעמד חי דאפילו לאחר הגרלה אם נעשה טרפה פסול א"כ מוכח דהפסול הוא מצד עצמותו לא מצד הגרלה ע"כ שפיר מצינן למילף מכשיר ממכפר משא"כ בהרג את הנפש דבאמת אלו הרג לאחר הגרלה לית לן קרא למיפסלי' רק קודם הגרלה פסול מטעם שאין כאן הגרלה, ולפ"ז מיושבים כל קושית התוס' מציפרי עה"נ וציפרים שהחליפו דכל מאי דפסול משום אין הגורל קובע לא מצינן למילף רק טרפה שפיר מצינן למילף דמוכח דהוי פסול מצד עצמותו מיעמד חי ופוסל אפילו לאחר הגרלה ולפי זה נפקי מינה לדינא אם השעה"מ הרג את הנפש לאחר הגרלה אינו פסול, וא"ל לפ"ז תקשי קושית התוס' על ר"פ דאמר לציפרים שהחליפו ולא קאמר לציפרי ע"ז עצמן ומה שתי' התוס' נסתר