חמדת שלמה חלק א קכא

מגורשת מחמת התנאי של מיתת חברתה רק מחמת מיתתה. וע"פ ס' זו יש להוכיח מה שנסתפק המל"מ באמר לה ע"מ שתתן לי ר' זוז או שלא תשתי יין כ"י חייכי עי"ש, דס"ס אם אינה נותנת לו ר' זוז אינה מגורשת רק מחמת התנאי של כ"י חייכי וע"כ אינה מגורשת, ואף שהיה באפשרות שתהיה מגורשת אם תתן לו ר' זוז הא התם נמי היתה אפשר להתגרש ע"י מיתת חברתה. ואפשר לומר דשאני התם דאינה בידה שתמות חברתה אבל התם בספיקו של המל"מ הוא בידה ליתן לו ר' זוז. מ"מ נלענ"ד דאין לחלק בכך [מלבד דהתם נמי מחוסר ממון] דבאמת לא תלוי כלל במאי שהוא בידה דהא כ"י חיי פלוני הוי כריתות אף שאין בידה, וא"כ צ"ל דהתם ביומא ה"ט כיון דבמאי שמגורשת עכשיו הוא תנאי של כ"י חייכי ה"ה בנדון של המל"מ

דף פ"ד ע"א ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני עד אמר ליה רבא לר"נ לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא וכו' עיין במהרש"א, ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דנהי דר"נ הוי ס"ל תנשא מ"מ וודאי דל"ה משום דמצי לקיומי לתנאה דהא לדידיה לא תצא לאחר שנשאת לאחר א"כ בע"כ הא דתנשא היינו משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה וא"כ אליבא דאמת דלא אפקעינהו רבנן לקידושין מנ"ל דס"ל לר"נ לאחר תנשא, ודוחק לומר דנהי דאמרינן לא תצא שלא להחזיק הלעז היינו בע"כ דבזה מחזקינן הלעז אבל מרצונם מותרת להנשא לאחר מלבד שזה דוחק קשה דלפ"ז ל"ה רבא מקשה מידי דאי לא יגרשה סוף סוף לא אתיא לידיה איסורא דאפקעינהו רבנן לקידושין, והיה נ"ל לפרש ע"ד מהרש"א דמדלא פי' ר"נ כפשטיה לא תנשא לאחר א"ו ס"ל דאי לא הוי אסורה לפלוני הוי מותרת לאחר ע"כ צריך להשמיענו תחלה האיסור להפלוני וא"כ מוכח דלאחר תנשא גם י"ל דהוכיח רבא מדלא פי' ר"נ תיכף לא תנשא לו ואם נשאת לא תצא דזהו הפשוט דמהכ"ת לומר אפקעינהו וצ"ל דהיה קשה לו למה לא תני האיך הדין באחר ע"כ הוצרך לפרש דאפקעינהו רבנן לקידושין ולאחר תנשא, רק לפ"ז קשה האיך קאמר ר"נ אליבא דאמת דקאי הכל על הפלוני למה לא תני הברייתא הדין באחר וצ"ל כך דוודאי בתחלה היה סבור דהלעז הוא חשש גדול עד דמצינן למימר בשביל זה אפקעינהו וכו' ממילא הוי ס"ל דאף לאחר שנשאת לאחר אסורה לפלוני ודלא כסברת התוס' כיון דהוי חשש כ"כ אף לאחר שנשאת לאחר חיישינן ליה וע"כ בע"כ אסורה להנשא לאחר דלא מצי לקיומי לתנאה והוי קשה ליה למה לא תני הברייתא הדין באחר ע"כ הוצרך לומר אפקעינהו וכו' אבל לבתר דהדר ביה וס"ל דל"ה חשש כ"כ י"ל לאחר שנשאת לאחר ל"ח כלל וע"כ מותרת להנשא לאחר והוכיח רבא שפיר דס"ל לאחר תנשא

אמנם י"ל בד"א עפ"מ שפסק הר"מ אם נשאת לאחר תצא והולד ממזר והשיג עליו הראב"ד תנשא לפלוני ותהיה מגורשת למפרע וכתב דהכי איתא להדיא בירושלמי וכתב הה"מ דרבינו ס"ל דהתנאי הוא שתנשא תיכף להפלוני ודבריו צ"ע דהא חזינן דבהו"א הוי ס"ל לרבא דמצי לקיומי לתנאה ומנ"ל דהדר ביה ומ"ש הה"מ דמשמע מדלא מפרש רבא להדיא שתנשא לאחר הרואה יראה שאין דקדוק זה כדאי להמציא לומר דרבא חזר בו ממאי דסבר מעיקרא גם לא כתב לפרש מדוע חלק על הירושלמי דוודאי דקדוק כזה אינו כדאי לחלוק על מה שנאמר בהדיא בירושלמי ונ"ל דיש מקום להוכיח פסק הר"מ וכשיטת הה"מ והירושלמי לשיטתו קאמר שפיר אבל לדידן יהיה מוכרח כפסק הר"מ ותחלה נאמר מה דקשה טובא בסוגיא זו חדא מ"ש התוס' הא כפינן ליה לגרש ועוד למה לא קאמר בקיצור בדידה קיימא לאנסובי וביותר תמוה לי דכי היכי דאי הוי בידה לאיגרושי הו"א דמותרת להנשא דבודאי תקיים תנאה וסמכינן עלה באיסור א"א דוודאי לא תנשא ותקיים התנאי. א"כ למה לא נסמך עלי' דידי' ג"כ שבוודאי יגרשנה כדי שתקיים התנאי ולא תהיה אצלו באיסור. וא"כ ל"ק כלל אטו בדידה תלוי דנהי דלא קיימא בדידה מ"מ סמכינן עלי' דידי' שוודאי לא יעשה איסור ויגרשנה שתקיים התנאי וצע"ג לענ"ד

ומה שנלע"ד בישוב כל הקושית הנ"ל עפ"מ שנסתפק המל"מ (פ"ו מהלכות גירושין) לפ"מ דקי"ל האומר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה לא הוי גט כיון שאין בידו לגרשה עכשיו. ונסתפק אם קידש מעכשיו ולאחר ל' יום אם יכול לגרשה עכשיו וכ' דמדברי הר"מ מוכח דיכול לגרשה אך נסתפק בתנאי התלוי במעשה אם יכול לגרשה קודם קיום התנאי דכיון דבשעת גירושין הי' ספק דלמא לא תקיים התנאי ואין כאן קידושין וממילא הוי כמו אשה דעלמא. והנה לכאורה תמיה על המל"מ דנהירין לי' שבילי דשמעתתא שלא הביא ראיי' מסוגיא זו דהא הכא משמע דאלו הוי בדידה קיימה להתגרש היתה מותרת להנשא לאחר על סמך שיגרשנה האחר ואח"כ תנשא לפלוני. ולפי דברי המל"מ נראה לכאורה דהגירושין לא מהני באופן זה דהא בשעת גירושין עדיין לא קיימה התנאי בנישואי הפלוני ואם לא תקיים התנאי לא תהיה אשתו כלל דאין הקידושין תופסין דהוי א"א. ולענ"ד אין שום ס' לחלק בין נדון של המל"מ דקיום התנאי לענין הקידושין ובין נידון דידן דקיום התנאי הוא לקיים הגט הקדום דס"ס אם לא תקיים התנאי אין כאן קידושין ולשיטת המל"מ גט כזה לא מהני כיון דבשעת כתיבת הגט אינה אשתו וודאי וצ"ע עליו ועיי"ש דסיים וצריך עוד להתיישב בכ"ז [שוב ראיתי בשעה"מ (מפ"ז מהלכות אישות) שהקשה קושיא זו על המל"מ]

והנה מצד הס' נראה דיש עוד מקום לחלק ולהסתפק די"ל תנאי שיש בידה לקיים הוי כמו שקיימה ומהני כתיבת הגט קודם קיום התנאי וכמ"ש רש"י בפ' כל הגט דמש"ה כל תנאי דעלמא ל"ד לברירה דכיון דדעתה לקיימן ובידה לקיימן ע"כ לא שייכא כלל לברירה אבל תנאי שאין בידה לקיימו שייך לדין ברירה. וא"כ אף אנו נאמר דנהי דמוכח דאף תנאי דע"מ שתנשא לפלוני מהני [ובאמת צ"ע לשיטת רש"י וצ"ל דברייתא זו אתי' כמאן דאית ליה ברירה]. אך עכ"פ לספיקו של המל"מ י"ל דתנאי שאין בידה לקיימה ל"מ כתיבת הגט עכשיו כלל. ולפ"ז י"ל כל הקושית הנ"ל די"ל ה"פ בדידה קיימא לאגרושי לא מקשה דהגירושין אינם בידה די"ל כמ"ש לעיל דגם הוא מוכרח לקיום התנאי וע"כ בוודאי יגרשנה. רק דקושיית הגמ' בדידה קיימא ר"ל כיון דאין התנאי בידה להנשא לפלוני וע"כ ממילא אין הגירושין חלים כלל וע"כ קאמר בלשון בתמיה בדידה קיימא לאגרושי שיהיו הגירושין חלים. והנה לפ"ז י"ל בפשוט דזה טעמו של הר"מ דכ' בניה ממזרים ולא ס"ל דיכול לגרשה כמ"ש הראב"ד ז"ל ולא צריכין לס' הה"מ. אך עדיין צריכין לס' הה"מ דאל"כ קשה הא עדיין איכא לאשכוחי שתקיים התנאי לאחר מיתת השני. וצ"ל דהתנאי היה שתנשא תיכף לפלוני רק דארווחנא בזה דהיה ק"ל הא חזינן דרבא לא ס"ל הכי דהא הקשה בדידה קיימא משמע דמצד התנאי ל"ק לי' ולפ"ז י"ל דוודאי אי היה באפשרות שתנשא לאחר ושיתן לה גט ותנשא לפלוני הו"מ למימר דתנאו היה כך אבל עכשיו דהקשה רבא דא"א להנשא לאחר מקודם משום דא"א לגרשה וא"כ אף דמצי לאשכוחי לאחר מיתת השני מ"מ בזה אמרינן דוודאי לא היה כוונתו כך כיון דזה אין ביד אדם ודלמא לא ימות בחיי פלוני וע"כ הוצרך רבא לומר בדידה קיימא דע"כ ממילא אמרינן דכוונתה היה להנשא בראשונה להפלוני רק דעדיין קשה מנ"ל להר"מ הא וי"ל דהוכיח כן דלפ"מ דמפרשינן קושי' רבא דהגט ל"מ כלל קשה לפ"מ דאסיק אם נשאת לאחר תצא וקשה הא הגט ל"מ כלל כמ"ש ולא הו"ל לאתקוני גט כזה דאתא לאקלקולי דהיינו שאם ימות המגרש הראשון ותנשא לאחר ודלמא אח"כ תנשא לפלוני ותהיה מקודשת למפרע להשני והגט לא אהני כלל ותהיה א"א למפרע להשלישי א"ו דהתנאי היה שתנשא בתחלה להפלוני וממילא אין קדושי השני חלים כלל רק דצריכ' גיטא מדרבנן כמ"ש הה"מ

ולפ"ז י"ל ג"כ מ"ש הראב"ד דבירושלמי אי' מגרש השני ונושא הפלוני. הן אמת שלא מצאתי כן בירושלמי שלפנינו ועיין במגדול עוז. אך אם כוונת הראב"ד להירושלמי שהביא המ"ע לא היה צריך להביא מהירושלמי דהא ע"כ לא אסרינן להנשא להפלוני רק משום שלא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה משמע דלולי זאת מותרת וא"כ מאי דמוכח מהירושלמי לפי' המ"ע מוכח ג"כ מתלמודא דידן וא"כ מוכרח שהיה כן בגי' הירושלמי שלפני הראב"ד. אך לפמ"ש א"ש דעיין במל"מ שכ' דדין זה תלוי בפלוגתא דר"י ור"ל בחולץ למעוברת דר"י ס"ל אמרינן אגלאי מלתא למפרע ור"ל ס"ל אגלאי מלתא למפרע ל"א ועיי"ש מ"ש ע"פ פי' הנמ"י ונדון דידן דמי לדהתם דמנא ידעינן שהיה בדעת פלוני שתנשא לו. וידוע דאנן קי"ל התם כר"ל וע"כ שפיר אמר רבא דגט כזה לא מהני אך הירושלמי פסק התם להדי' כר' יוחנן. וע"כ לדידיה מהני שפיר גט כזה. ולפי"ז י"ל ג"כ קושי' המהרש"א דרבא היה לו הוכחה דר"נ לא ס"ל כסברתו דהא ר"נ קאמר בתחלה לו לא תנשא ש"י נשותיהם וכו' ולאחר ל"ת שלא להחזיק הלעז כמ"ש רש"י וא"כ קשה בשלמא אם היה באפשרות שתנשא לאחר בהיתר רק שיגרשנה אח"כ שפיר הוצרכו חכמים לתקן דלא תצא שלא להחזיק הלעז אבל אי אמרינן כס' רבא דלפ"ז היה התנאי שתנשא בתחלה להפלוני דוקא ואי אפשר לה להנשא לאחר ממילא אין שייך לתקן דלא תצא דלא צריכנא לזה כלל