חמדת שלמה חלק א קכ

קשה מהיכא פשוט לן דאלמנה לכה"ג הוי שיור נימא הואיל וממילא אסורה עליו אף דשייך ביה נישואין ל"ה שיור כמו זנות דאבא ואביך, ע"כ נראה דרבנן ילפי לי' מוהיתה לאיש לכל איש ואיש היינו בין שיכול לקדשה בהיתר בין שא"י לקדשה בהיתר כגון אלמנה לכה"ג וממילא ילפינן דלא הקפידה תורה רק על מי שהוא בר הויה משא"כ אבא ואביך ואפ"ה מספקא להגמ' חוץ מזנותך די"ל למי שהוא בר הויה אף זנות הוי שיור אבל לאבא ולאביך ל"ה זנות שיור כיון דל"ש גביה והיתה

ובזה יש ליתן טוב טעם למ"ש לעיל דלר"א י"ל דהכל הוי שיור רק דאינו פוסל ולרבנן כל מה דל"ה שיורא כגון עכו"מ ועבד אם נתגייר אח"כ מותרת אף להעכו"מ דכיון דגלי לן רחמנא דצריך להיות גט ובלא שיור אפ"ה לא קפיד רחמנא רק על מי שהוא בר הוי' ע"כ על מי שאינו בר הויה לא יוכל לחול השיור כלל וע"כ אף לגבי דידי' מותרת לאחר גירות וכמ"ש לעיל באריכות. אבל לר"א דיליף מוהיתה לאיש אפילו לא התירה אלא לאיש אין לנו ראיה דמי שאינו בר הויה לא הוי שיור די"ל רק דגזה"כ הוא שצריך עכ"פ להתירה למי שהוא בר הויה ולעולם אף מי שאינו בר הויה מיקרי שיור לענין שאסורה עליו בזנות או לאחר שיהיה בר הויה

שם תוס' ד"ה אפילו וכו' הנה כבר הארכתי לעיל ליישב קושי' הא' של התוס' מה שתמהו עליהם המפורשים ועוד הקשו התוס' ליתני ט"ז עריות כגון ע"מ שלא תנשא ול"ת. וכ' המהרש"א דקושיתם הוא ללוי דתני דאי, וקשה דס"ס האיך מצי למיתני דפוטרת הצרה דבשלמא באינך דקתני מותרת הצרה להנשא תיכף אבל בע"מ של"ת ול"ת לא מבעיא דלא פטרה דאדרבא דאסורה לעולם דחיישינן שמא תבעל הצרה להנאסר ויהיו הקידושין בטלים למפרע ולא היתה צרת א"א ואסורה [ואפילו חליצה לא מהני לה דא"כ אתה מצריכה כרוז לכהונה כשלא תעבור הצרה על התנאי] ולאחר מיתת היבם דהוא הנאסר דליכא למיחש תו שתעבור על התנאי פשיטא דהצרה מותרת דאין כאן יבם וליכא לאשכוחי רק לאחר מיתת בעלת הגט עכ"פ ל"ה דומיא דאינך ול"מ למיתני בסתמא פוטרת צרתה, ואף דהירושלמי הקשה כן המעיין בירושלמי יראה לכאורה דקושיתו מחוץ ול"ה סבר כברייתא דמודה ר"א עיי"ש ובמפרש שם

עוד יש לי לפלפל על המהרש"א הנ"ל שכ' דקושי' התוס' הוא ללוי דתני דאי. וי"ל בפשוט על שלא כתבו התו' כן הכא להדיא כמו ביבמות די"ל דעיקר קושיית התוס' למאן דלא יליף מאחות אשה ולדידיה קשה אף מלא תנשאי לחוד דס"ס אין לו ליקוחין באחת מהן ול"ש לומר אי בעי האי נסיב וכו' דזהו הטעם למאן דיליף מולקח ולקחה וא"כ ל"ה דאי דהא בלא תנשאי כ' התוס' לעיל דמותרת להנשא ול"ח שתעבור על התנאי דהוי בידה, אבל התם ביבמות כ' התוס' להדיא דאף בלא תנשאי חיישינן שתעבור ע"כ הוכרחו להקשות ללוי דוקא וזה פשוט. אך לפום רהיטא הקשיתי דנהי שכ' התוס' דבע"מ שלא תנשאי ל"ח שתעבור על התנאי דהוי בידה מ"מ לאחיו של הנאסר י"ל דאסורה להנשא דהא היבם קונה בע"כ וחיישינן שפיר שיבא בע"כ עלי' לאח"מ בעלה הראשון, אך לשיטת התוס' לקמן דס"ל דהיכא דנשאת להנאסר מבטלינן הנשואין כדי שיתקיים הגט. (דלא כשיטת הר"מ והב"י ע"פ פי' הב"ש בשם הה"מ] א"כ י"ל ה"נ בע"כ לא הוי יבום דאם הוי יבום בטילין קדושי אחיו וממילא ל"ה יבמתו וא"כ תו לא חיישינן. אך לכאורה י"ל דס' התוס' ל"ש רק בקידושין ונישואין דצריך דעת דאמרינן נשואין כאלו ל"מ לחול דאי הוי נשואין בטל הגט וע"כ ל"ה נשואין, אבל ביבום דע"כ קונה במעשה הבעילה ואפילו לא נתכוונו האיך שייך לומר דל"ה יבום וא"כ צריכין ע"כ לבטל הגט דאם לא כן אין לצייר דל"ה יבום ובוודאי התוס' מודים לדעת הר"מ וא"כ הדרא הקושיא לדוכתיה

והיה נ"ל די"ל דהכא ל"ח שיבא עלי' היבם בע"כ ע"פ סברת הירושלמי בע"מ שתבעלי לפלוני אסורה לבעול לו דתחלת ביאה הוא באיסור. א"כ ה"נ אם היבם יבא עלי' תחלת ביאה הוא באיסור כיון דאינה זקוקה לו כיון דאם יבא עליה יהיו קדושי אחיו בטלים. ונהי דאם יבא עליה לא תהיה אשת אחיו כלל מ"מ תחלת ביאה הוא באיסור ול"ח שיבא עליה כיון דאסור לבא עליה ולפ"ז י"ל דאף בלא תבעלי לפלוני מותרת להנשא לאחיו דל"ח שתבעל לו דאף לאח"מ המגרש אסורה לו תחילת ביאה ול"ח. ולפ"ז י"ל קושית מהרש"א דהכא ל"ה צריכין התוס' להקשות ללוי דוקא דתני דאי דאף למאן דלא תני דאי קשה דלאחיו מותרת לכתחילה אבל התם דס"ל להתוספת דאף בלא תנשאי חיישינן דלמא תעבור על התנאי אף דעשתה איסור למפרע מכש"כ דחיישינן שתבעול להיבם ואף דתחלת ביאה אסורה מ"מ בסוף ביאה תהיה מותרת למפרע וע"כ לא מצי להקשות רק ללוי. אמנם באמת נ"ל לדינא דאף לאחיו אסורה דכיון דבסוף ביאה תהיה מותרת חיישינן שתבעול לו. וכ"מ מסתימת הפוסקים שלא כ' חילוק זה, וא"ל א"כ אף בלא תנשאי לחוד תהיה אסורה לאחיו דשמא יבא עליה בע"כ וע"כ צ"ל דהגט בטל דאל"כ בע"כ הוי יבום כמ"ש לעיל וקשה על הפוסקים להיפך למה לא כ' דאסורה לאחיו. י"ל דכיון דאם תבעל לו יתבטלו קדושי אחיו תו לא רמיא קמיה כלל והוי כאשת אחיו שיש לו בנים וא"כ אף שבא עליה מ"מ לא קנה אותה בע"כ אף דקדושי אחיו הוי קדושין דלא רמיא קמיה כלל ולא קנה בע"כ. וזה י"ל אף לשיטת הר"מ. ולפ"ז י"ל היכא דאמר שלא תנשאי לפלוני דמותרת לכל ואף לאחיו של הנאסר כמ"ש מ"מ היכא דנשאת לאחר בחיי המגרש ואח"כ מת המגרש י"ל דאסורה להנשא לאחיו של הנאסר דבזה ודאי איכא למיחש לשמא ימות בלא בנים ויבא עליה היבם בע"כ כיון דממ"נ זקוקה לו אף אם יתבטל הגט דהא אחיו נשאה לאחר מיתת המגרש וקניה בע"כ ונמצא הגט בטל ובניה מבעלה הראשון שנשאה בחיי המגרש יהיו ממזרים כנ"ל לכאורה לדינא

עוד ק"ל על התוס' דהו"מ להקשות לאשכוחי ט"ז נשים וליתני אשת אביו כגון שקדשה ראובן חוץ משמעון ולוי בניו ואח"כ קדשה שמעון חוץ מלוי או סתם ומת שמעון וייבם לוי צרתה דלדידיה ל"ה אשת אביו ופוטרת צרתה לאח"כ כשמת לוי ונפלה לפני יהודה דהוי צרת צרת אשת אביו ובזה ל"ש תי' תוס' דלאו משום א"א היתה אסורה ליהודה די"ל שכבר מת אביו רק משום אשת אביו אסורה לו

דף פ"ג ע"א גמ' אילימא בחוץ משרי שרי' ר"א. והקשה מהרש"ל ת"ל דבחוץ ל"ש לומר גט בטל ועיין פ"י נדחק הרבה בקושיא זו. ולענ"ד י"ל ע"פ שיטת הרמ"ה הביאו הטור באה"ע (סי' קל"ז) דפסק בע"מ שלא תהיה מותרת דהוי כמו חוץ, אבל למאן דמכשיר בחוץ ממילא אף ע"מ שלא תהיה מותרת מותר ובזה י"ל אם נשאת לזה גט בטל למפרע (ואף דאין לצייר נשואין בזה מ"מ צ"ל דרך נשואין] וע"כ הקשה בפשיטות משרי שרי ר"א וכיון דתנאו לא היה רק שלא תהיה מותרת מחמת הגט ובזה ממילא מותר משום נתרוקן כל האישות לשני. ואפשר שזה היה הוכחתו של הרמ"ה דזה הוי כמו חוץ

שם ע"ב ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות עיין בהרשב"א שהקשה דהא אם מכר הבית או שמת האב מותרת לילך ותי' בשם הרמב"ם כיון דכ"ז שהבית של אביה אין לה היתר ל"מ כריתות. והקשה עליו מהתוספתא ע"מ שלא תעלי באילן פלוני ובכותל פלוני נפל הכותל ה"ז מגורשת אף שאין לה היתר באילן ובכותל כ"ז שיעמוד. ולענ"ד יש לחלק באילן ובכותל עיקר הכוונה על העליה ומה לה אם תעלה ע"י אילן וכותל או ע"י דבר אחר ול"ש לומר שלא תהיה מותרת במאי שאסרה והוי כמו לא תשתי יין כ"י חיי פלוני דאף שבחיי פלוני תהיה אסורה ולא יהיה לה היתר לד"ז אפ"ה הוי כריתות דאין לה נפקותא בזה. ה"נ י"ל לענין עלייה על האילן והכותל דעיקר הנאתה היא העליי' ולא במאי שעולה על כותל זה דוקא, וכמעט יש הוכחה לזה מהתוספתא גופיה דקשה למה לא נקט דמגרושת תיכף כמו בכל תנאים שהם בקום ועשה דל"ח שתעבור על התנאי. ולפמ"ש י"ל דהו"א דאסר לה גוף העלייה על מקום זה דהו"א דאין ס' כלל לאסור לה דוקא אילן זה וכותל זה דאין בעליה זו יותר הנאה מעם דבר אחר וא"כ לעולם אגידא ביה ע"כ קמ"ל בנפל מותרת והיינו אפילו אם עלתה במקום זה דאין כוונתו רק על האילן והכותל וממילא לא אגידא ביה לעולם כמ"ש. ול"ד ליין זה שכ' הר"מ דהתם יש לה הנאה מגוף השתיה ודוק. כנלענ"ד לפום רהיטא אף שלא עיינתי כעת בהתוספתא גופי'

שם תוס' ד"ה כל ימי חייכי. עיין מה שהקשו מיומא ולענ"ד נראה לחלק דוודאי היכא דהתנה ע"מ שלא תשתי יין כ"י חיי פלוני או כ"י חייכי י"ל שפיר דמגורשת דממ"נ אם מת הפלוני בחייה מגורשת מחמת התנאי של כ"י חיי פלוני ואף אם מתה היא בחיי פלוני מ"מ אינה צריכה להיות מגורשת מחמת שלא שתתה כ"י חייה רק מחמת התנאי של כ"י חיי פלוני דכיון שמתה נתקיים התנאי של כ"י חיי פלוני וא"כ אין נפקותא כלל במה שהתנה כ"י חייכי. אבל התם דאמר על מנת שתמות אחת מכם א"כ היכא דחברתה לא מתה רק היא מתה ואינה מגורשת מכח התנאי של מיתת חברתה כיון דחברתה קיימת ואינה מגורשת רק מחמת התנאי של מיתתה וזה התנאי הוי כמו כ"י חייכי כיון דעכשיו אינה