חמדת שלמה חלק א קיט

של התוס' קשה יותר לכ"ע דהא מצי לאשכוחי בקידש חוץ מא' הנשוי אחותה דוודאי כמו דמהני בגירושין מהני בקידושין ומצי לאשכוחי ט"ז נשים. הן אמת התוס' לא הקשו רק למ"ד אשת ב' מתים דאורייתא וא"כ אין הקושיא חזקה כ"כ דהא זה ג"כ פלוגתא כמ"ש התוס' וי"ל ג"כ בפלוגתא לא קמיירי. אך באמת דברי התוס' תמוהין לי לפמ"ש בתחלה לתרץ קושיא הראשונה בקידשה א' חוץ מראובן אחיו דלא מקרי לגבי לוי אשת אחיו משום שהיתה אסורה לו מקודם מחמת א"א וקשה לפ"ז בקושי' שניה למה תקרא אשת ב' מתים כיון דע"כ קידשה שמעון בחיי ראובן כמ"ש התוס' דקידושי דשמעון אהני למיסרה אראובן וא"כ נימא דלא מקרי לגבי יהודה אשת שמעון כיון דאסורה לו מקודם שנתקדשה מחמת אשת איש של ראובן וצ"ל כיון, דאח"כ כשמת ראובן ולא היתה רק אשת שמעון הו"ל אשת אחיו וע"כ הוי שפיר אשת ב' מתים [ובאמת קשה לפ"ז ע"ד התוס' לפי מ"ש הרשב"א בחי' דהיכא דמת א' קודם אסורה משום כיון שנאסרה שעה א' משום א"א וכתב דהא דאמר אביי צרת ב' מתים היכא משכחת לה אזלא לריה"ג דס"ל אפשר לצמצם ומשכחת לה דמתו תרווייהו כהדדי ולשיטת התוס' א"א לומר כן דאי מתו תרוויי' בהדדי תו ל"ה אשת ב' מתים כיון דראובן קידשה קודם וכשקידשה שמעון כבר היתה לגבי לוי אשת ראובן וכשמת ראובן מת ג"כ שמעון וא"כ ל"ה אשת ב' מתים הן אמת דמצינו לאשכוחי שקידשו ג"כ בב"א אך מלשון הגמרא לא משמע כן דאמר שקדשה ראובן וכו' ובא שמעון וכו' וצ"ע]

אך לפ"ז קשה לי דהו"ל להקשות בפשיטות ליתני צרת א"א כגון ראובן שקידש חוץ מנכרי דהיינו שאינו אחיו וחוץ משמעון אחיו ואח"כ קידשה הנכרי חוץ משמעון אחיו של ראובן ומת ראובן וייבם שמעון צרתה ולגבי לוי היתה א"א מחמת קידושי הנכרי שקידשה אח"כ דתו ליכא למימר כתי' התו' כיון דנאסרה מקודם מחמת א"א דהא כשקדשה ראובן עדיין לא קדשה הנכרי. בלא דברי הנ"ל הו"מ לדחוקי דהתוס' ס"ל דאף בשעת נפילה צריכה שלא תהיה א"א מאחר דאל"כ לא הוי אשת אחיו אך לפ"ז לא הקשו בקושיא השניה דהא כשמת ראובן בע"כ היה שמעון אחיו עדיין חי כמ"ש לעיל ואפ"ה הוי לגבי לוי אשת ראובן וע"כ דס"ל להתוס' דתלוי רק אם היתה פ"א אשת אחיו ולא היתה א"א וא"כ קשה ליתני צרת א"א כשקדשה ראובן חוץ מנכרי ואחיו כמ"ש לעיל דכשקדשה שפיר היתה לגבי לוי אשת אחיו ואח"כ קידשה הנכרי והוי לגבי לוי א"א דע"ז ל"ש התי' בפלוגתא דאשת ב' מתים לא קמיירי ואין לנו שיור רק התי' כיון דלרבנן ל"מ חוץ הדר הוי ליה פלוגתא ולפי האבעי' דלקמן דחוץ מקידושי קטן או בחוץ מבעל אחותה מהני לכ"ע הדרי הקושיא לדוכתיה ליתני צרת א"א בכה"ג אליבא דכ"ע

והנה לשיטת הר"מ דפסק דלא כפשיטות דרבי אבא ויצאה והיתה רק דס"ל דבקידושין הוי ספק ולפ"ז י"ל כמו דמבעיא לר' אבא לר"א דאף דשיור אינו פוסל בגט אפ"ה בקידושין צריך קנין מעליא א"כ י"ל ה"ה כל השיורים דלקמן ל"מ רק בגט אבל בקידושין י"ל דל"מ שום שיור כיון דאבעי' דר' אבא לא נפשטה א"כ כמו שפסק הר"מ די"ל קידושין עדיף ומהני אף דל"מ בגט א"כ י"ל ה"ה להיפך אף מה דמהני בגט י"ל בקידושין ל"מ. ולפ"ז י"ל הקושיא הנ"ל די"ל דהאבעיא דגמרא לקמן קאי באת"ל דבקידושין ל"מ שום שיור ולא קשה ליתני ט"ז נשים ויהיה מזה ראייה גדולה לשיטת הר"מ דהאבעיא דר' אבא לא נפשטה ובזה ניחא ג"כ שלא הביא הרמב"ם דינא דמתניתין לענין קידושין לענין אם שייר עכו"ם עבד דהוי וודאי מקודשת ובזה ניחא דבקידושין לעולם הוי ספק קידושין דכמו די"ל קידושין עדיפא ומהני חוץ מפלוני ה"ה ז"ל דקידושין גריעא ול"מ שום שיור. אך לשיטת הפוסקים ואבעיא דר' אבא אפשיטא הדרי הקושיא לדוכתיה. אך אי נאמר כפי צד הספק הנ"ל דאף לאחר שנתגייר או לאחר שמתה אחותה אפ"ה מותרת לינשא לבעל אחותה דכיון דהיה הגירושין חלים ממילא שוב אינם נפסקים וכיון דצריך כריתות גמור ממילא אף לאותו האיש מותרת וכעין סברת הגמרא כיון דפסקה פסקה ואין לו בה שום שיור צד אישות ולפ"ז מצינן למימר דזה ל"ש רק בגרושין אבל בקידושין אם קדשה חוץ מבעל אחותה כיון דאחר שתמות אחותה א"א לומר דאפ"ה תהיה מקודשת נגדו כיון דקדשה חוץ וא"כ הוי שיור דבשלמא בגירושין שייך לומר כיון דנפסקה ממנו שוב אינו קרוי אישה כלל וממילא מותרת כיון דל"ה אשת איש וממילא ל"ה שיור אבל בקידושין י"ל דל"ש לומר דתהיה אח"כ ממילא אף נגדו א"א וע"כ הוי שיור אף בבעל אחותה וכדומה ולפ"ז מיושב הקושיא הנ"ל דלא מצי למיתני ט"ז נשים דבקידושין ל"מ בשייר בעל אחותה

ועוד י"ל דזה תלוי בפלוגתא דר"א ורבנן דלרבנן דס"ל דלא מהני שום שיור בגט א"כ כששייר בעל אחותה יש מקום להגט לחול כיון דממילא אסורה עליו וכיון דחל א"א לחול לחצאין ע"כ אף אחר מיתת אחותה מותרת לו אבל לר"א דשיור אינו פוסל י"ל דאף דהגט חל מ"מ אח"כ אסורה לו כיון דלר"א שיור אינו פוסל בגט. וכעין סברא זו כ' הרשב"א בשמעתין דלקמן כיון דפסקה וכו' עיי"ש ולפ"ז מיושב הקושיא הנ"ל שהקשיתי לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל הו"ל לאקשויי לרבנן ג"כ נמצא אלמנה אצלו וגרושה אצל כ"א דלפמ"ש היכא דלרבנן לא הוי שיורא ממילא הוי לגמרי גט לגבי דידיה כגון בבעל אחותה לאחר שתמות אחותה א"כ לפ"ז נראה דה"ה בכהן כגון שאמר חוץ מכהן דל"ה שיורא לר"ע כמ"ש לעיל כיון דאין קידושין תופסין בו וחל הגט לרבנן וכיון דחל הגט ממילא הוי מגורשת אף לענין שלא יתחייב משום א"א כיון דא"א לחול בשיור כלל וכיון דמחמת הקידושין ל"ה שיור ממילא מגורשת לגמרי ממנו וע"כ אף להכהן מקרי גרושה ולק"מ לרבנן אבל לר"א הקשה דלדידיה מצי חל בשיור א"כ לגבי הכהן אף דלא הוי שיור לבטל הגט מ"מ וודאי דהוי עכ"פ קצת שיור ולדידיה מצי חל בהכי וע"כ שפיר הוי אלמנה אצלו והקשה שפיר

והנה לפ"ז יש מקום ליישב התימה שהקשו התוס' בברייתא דנקט ומודה ר"א למאן מודה. ולפ"ז י"ל דהא אשכחן לרבנן היכא דאמר חוץ מעכו"מ ועבד דל"ה שיור וכפי מ"ש דאם אח"כ נתגייר מותרת אף להגר לרבנן אבל לר"א אסורה כיון דלר"א מצי חל בשיור וא"כ הו"א דלר"א מצי חל אף בשיור לאחר שנשאת לאחר ע"כ קמ"ל ומודה דלאחר שנשאת אף לר"א מותר ודוק היטב, אך עדיין קשה הקושיא הנ"ל להר"מ דס"ל אליבא דאמת דאיבעיא דקידושין לא נפשטה וי"ל דמהני חוץ אף לרבנן בקידושין והדרי הקושיא לדוכתיה ליתני ט"ז נשים כקושיא הנ"ל דהיינו צרת א"א כמו שהקשיתי לעיל וכמו שהקשו התוס' לפום בעי' דר' אבא [ואפ"ל דע"כ לא איבעיא ליה לר' אבא בקידושין האיך רק לפום מאי דאמרינן בחוץ פליגא וכיון דבגט אשכחן דפליגא ולא בקידושין י"ל דדין קידושין אשתני מגט כיון דלא אשכחן דפליגא בקידושין וע"כ י"ל או דכ"ע ס"ל דמהני או דל"מ או דילפינן מהדדי. אבל לפי התנא דברייתא דבע"מ פליגא ולא בחוץ ולא אשכחן שום פלוגתא בחוץ וא"כ מצד הסברא י"ל דקידושין וגט שוים כיון דל"ק לן כלל מה דלא אשכחן דפליגא בקידושין דהא אף בגט לא פליגא בחוץ וע"מ ל"ש בקידושין כמ"ש מהרש"א ז"ל א"כ עדיין י"ל בפלוגתא לא קמיירי כיון דלתנא דברייתא ל"מ בקידושין ולפ"ז מוכרח הסברא הנ"ל אף לשיטת הרמב"ם דשייר בעל אחותה וודאי ל"מ בקידושין דאל"כ עדיין קשה ליתני ט"ז נשים כמ"ש לעיל]

ועוד י"ל בישוב הקושיא הנ"ל דהא לר"ט שהקשה גורם לעקור דבר מן התורה א"כ לדידיה מוכח דס"ל דאף קידושין לא מהני בחוץ דאל"כ עדיין הקושיא במ"ע בקידושין גורם לעקור בקידשה חוץ מראובן ונתקדשה לו וכשמת אסורה להתייבם לאחיו דלאחיו אסורה מחמת קידושין הראשונים וא"כ לדידיה מוכח דאף בקידושין לא מהני והא דאבעיא ליה לר' אבא היינו לדידן דס"ל דל"ה גורם דאל"כ בת אחיו לא ישא כקושית הגמרא וכיון דלר"ט וודאי ל"מ שוב הוי פלוגתא ובפלוגתא לא קמיירי ומיושב קושית התוס' על ר' אבא בפשיטות

שם ע"ב בגמרא ורבנן האי איש לכל איש ואיש. והיא תמוה כיון דמצד הסברא לא מהני שיור בגט אם כן למה לי האי ילפותא וכן הקשה בפ"י. ונ"ל די"ל לפ"מ דאיתא לקמן אלא לאבא ולאביך כשר אלמנה לכה"ג וכו' פסול הואיל ושייך בה קידושין בעבירה ולכאורה אין הדבר פשוט כל כך דכמו אבא ואביך אף בזנות לא הוי שיור אע"ג דשייך ביה זנות ולגבי אחר מבעיא לן חוץ מזנותך. ועיין ב"ש שכ' להדיא דבאבא ואביך וודאי ל"ה זנות שיור ולענ"ד מפשטא דמתני' מוכח כן דהא אלא לאבא ואביך וודאי משמע אף שלא תבעלי וכמ"ש התוס' ריש פרקן דאלא לפלוני משמע בין בזנות ובין בנשואין וע"כ ה"ט הואיל ולית בה הויה אף הזנות ל"ה שיור ולכאורה