חמדת שלמה חלק א קיח

פתח אף כמחט סדקית ליתן מקום לדבריהם כאשר תמה עליהם המהרמ"ש בסוגיא שהוא נגד השכל דנהי דהוי שיור מ"מ אף תנאה הוי וממילא כשעוברת התנאי הגט בטל למפרע ול"ש לומר נתרוקן ולפ"ז י"ל כך דהא ר"א מודה דלאחר שנשאת לאחר מותרת לזה והנה זה פשוט לר"א דאף דאמר להדיא חוץ מפלוני אף לאחר שתנשא לאחר דלא מהני ומותרת להנאסר דלאו בדידיה תליא דממילא נתרוקן [וכ"מ מדהקשה הגמרא אילימא בחוץ משרי שרי ר"א משמע בכל גוונא], ולפ"ז י"ל לר"א ג"כ היכא דהתנה ע"מ של"ת ולא תבעלי לפלוני אי אמרינן דהוי שיורא רק דר"א ס"ל דשיור אינו פוסל א"כ בזה דאסרה אף לאחר שתנשא לאחר א"כ התנאי סותר המעשה דמצד המעשה אי אפשר שתהיה אסורה לאחר שתנשא לאחר וע"י התנאי אוסרה א"כ הוי התנאי סותר המעשה ומהראוי להיות התנאי בטל ומעשה קיים ותהיה מותרת תיכף להנאסר רק דנהי דבדרך תנאי אינה אסורה דכיון דהתנאי סותר התנאי בטל מ"מ כיון דרצונו שתהיה אסורה לזה ור"א ס"ל דמצי לשייר בגיטא הוי כמו ששייר בלשון חוץ. דבשלמא בעלמא היכא דהתנאי בטל כגון בלא כפליה לתנאי וכדומה אינה מחוייבת לקיים התנאי כלל דאין בידו להטיל חיוב עליה זולת בדרך תנאי שאם לא תתן לו יהיה הגט בטל וכיון דזה אי אפשר כאן היכא דהתנאי בטל ממילא אין עליה חיוב כלל אבל הכא כיון דיכול לשייר אף בלא תנאי א"כ נהי דמצד התנאי לא מהני מ"מ אסורה להנאסר כמו בחוץ אך כ"ז קודם שנשאת לאחר דמצי לאסרה בחוץ אבל לאחר שנשאת לאחר דאי אפשר לאסרה רק מצד תנאי וכיון דהתנאי סותר המעשה ממילא התנאי בטל וע"כ כ' התוס' שפיר דאי הוי שיור מותרת לאחר שנשאת לאחר ודוק הדק היטב בזה ואף כי לפ"ז קצרו התוס' ביותר מ"מ לעומק כוונתם יכול להיות שתפסו כן בפשיטות [ועיין לעיל בע"מ שתחזירי לי את הנייר דשם אם נקיים דבריו יהיה הגט בטל ע"כ צריכין לבטל דבריו לגמרי אבל הכא בחוץ דמהני לר"א א"כ אף בע"מ של"ת ולא תבעלי יוכל עכ"פ לקיים שיהיה שיור), כ"ז הפלפול עד"ת ביבמות עדיין צ"ע וישוב אצלי כי הוא דבר חדש לא נזכר בראשונים ולא היה הזמן מסכים לעיין בעומק הענין ואעפ"כ רשמתי לזכרון לעיין בזמן הפנאי אי"ה

ועפמ"ש דהסוגיא אזלא כאן למאן דסובר לר"ע אין קידושין תופסין בח"ל אף באיסורי כהונה מצאתי ת"ל מקום להוכיח כשיטת הרמב"ם שהבאתי לעיל דסובר דדרשה דאשה גרושה ל"ה רק אסמכתא לרבנן וכבר כתבתי לעיל דאף דלר"א הוי דרשא גמורה היינו לדידיה דמצינן למימר דהוי גט גמור ושייך גבה שם גרושה אבל לרבנן אין סברא כלל לדרוש קרא לאוסרה לכהונה דאין עליה שם גרושה וכהנה רבות בתלמוד עיין כתובות (פ' אלו נערות) ברא"ש סוגיא דיתומה שנתארסה] ועיין בהה"מ שתי' דהר"מ ס"ל דרבנן לדבריהם דר"א קאמרי והקשה הלח"מ למה לא תי' בפשיטות דהר"מ פסק כר' ינאי משום זקן א' ומצינן למימר דאף ר"א ס"ל דהוי אסמכתא. ונ"ל פשוט דהא הגמרא מסיק רבא כר"י משום זקן א' מתני ליה ועיין בתוס' דממה שהקשו לר' יוחנן מוכח דס"ל בפשיטות דאף ר"ע מתני כר"י משום זקן א' וכן משמע בפשטות הסוגיא דאל"כ ל"ש לומר בפשיטות אית ליה פירכא כיון דלשיטת ר"ע לק"מ וא"כ קשה כיון דר"ע מתני כר"י א"כ מנ"ל להקשות לא נמצא אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם דלמא באמת לר"א שריא לכהן כיון דהוי אלמנה אצלו וצ"ל דקושיתו מאשה גרושה מאישה א"כ מוכח בפשיטות דאף למאן דיליף לר"א מוהיתה לאיש אפ"ה מוכח מקרא דאשה גרושה מאישה דאסורה לכהן ולא הוי אסמכתא דאל"כ לא מקשה ר"ע כולם [וגם מרבא מוכח הכי דאל"כ ל"ה צריך להקשות איסור כהונה שאני רק דבאמת שריא לכהן מדאורייתא וממילתא דרבנן וודאי דאין להקשות דוודאי זה פשוט כמה פעמים בש"ס מעלה עשו ביוחסין ואין לדמות גזירת חכמים] ע"כ הוכרח הה"מ לומר דנהי דלר"א דרשינן קרא לדרשה גמורה מ"מ לרבנן אין סברא לדרוש הכי כמ"ש לעיל רק עדיין קשה מנ"ל להר"מ הא כאשר הניח הה"מ בעצמו בצ"ע. ונלענ"ד ליישב עפ"מ דאי' לקמן במתניתין אלא לאבא ולאביך ולכל מי שאין להם עליה קידושין ה"ז כשר ובסיפא קתני חוץ מאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכל מי שיש עליה קידושין אפילו בעבירה פסול א"כ לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל אף אם שייר כהן הדיוט הגט כשר כיון דלדידיה בלא"ה אין הקידושין תופסין ואף לרבנן הגט כשר וא"כ קשה לימא איהו לנפשיה דהא אף לרבנן הגט כשר בשייר כהן וכשמת המגרש אסורה לו וק"ו הדברים כמו שהקשה לר"א אבל לפמ"ש הרמב"ם דלרבנן ל"ה רק אסמכתא א"ש דלרבנן י"ל באמת דמותרת אח"כ לכהן מדאורייתא כיון דלא גירשה כלל ולא מקרי גרושה לכהן אבל לר"א דס"ל דמצי לשייר בגיטא ולדידיה דרשינן אשה גרושה מאישה לדרשא גמורה דפשטא דקרא משמע הכי דהא שם גרושה עליה ע"כ הקשה שפיר (ובזה מיושב ג"כ קושית המהרמ"ש שהקשה דלמא לעולם בע"מ והק"ו הוא מחוץ ולפ"ז דאי הפלוגתא בע"מ ל"מ כלל דר"א דריש אשה גרושה דכיון דחוץ פסול ל"ה גרושה וגם מה שהקשה דאדרבא ניליף ק"ו לענין קידושין י"ל דאי פסלינן בחוץ לא דריש אשה גרושה מאישה כלל ואין כאן ק"ו דוק ותשכח]

וארווחנא בזה ליישב דקדוק עצום שהקשה הרשב"א לקמן במתניתין דנקט אלמנה לכה"ג גו"ח לכהן הדיוט לאשמעינן דקידושין בעבירה הוי שיורא למה ליה למינקט אלמנה וגרושה תיפוק ליה דמחמת גירושין אלו אסורה לכהן וא"כ אי הוי אשמעינן דכהן הוי שיור ממילא יהיה מוכח דקידושין בעבירה הוי שיור ותי' דאורחא דתנא הכי ולענ"ד תי' דחוק למאד למיתני שפת יתר לגמרי. ולפמ"ש דלהרמב"ם רבנן לא דרשו כלל אשה גרושה מאישה א"כ הוצרך לשנות שהיתה מקודם אלמנה או גרושה דאל"כ לא הוי מוכח דקידושין בעבירה הוי שיור דהו"מ למימר דמש"ה הגט פסול אם שייר כהן משום דכששייר הכהן תו ל"ה גרושה אצלו ואינה אסורה לו רק משום א"א וע"כ הוי שיור ונהי דאף אם היה מגרשה לגמרי היתה אסורה לו ג"כ מ"מ עכשיו שייר שמצד אישות אסורה ולא משום גירושין וע"כ הוי שיור אבל היכא דהיתה אלמנה וגרושה מקודם דבלא אישות אסורה לו לא הוי ידעינן ע"כ הוצרך למיתני אלמנה לכה"ג גו"ח לכהן הדיוט. כ"ז לשיטת הר"מ דלרבנן הוי אסמכתא אבל אי הוי לרבנן דרשא גמורה הדרי הקושיא לדוכתיה דאף דלא היתה גרושה מקודם מ"מ אסורה לכהן משום גרושה ומוכח דאפ"ה הוי שיור ולמה ליה למינקט אלמנה וגרושה כקושית הרשב"א, ובזה ניחא ג"כ לישנא דהרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן דמשמע דוקא לר"א מהני גט כזה ולא לרבנן וקשה הא לר"ע דאין קידושין תופסין בח"ל אף לרבנן מהני גט כזה ונהי שכת' לעיל דלא הו"מ להקשות לרבנן דהא דאסורה לכהן ל"ה רק אסמכתא לדידהו מ"מ פשטיה דלישנא דלרבנן ל"ה גט כלל ולפ"ז ניחא דכיון דלא היתה גרושה מקודם הוי שיורא אף אי אמרינן דאין קידושין תופסין בח"ל דלזה ל"ה גרושה כיון דרבנן לא דרשי אשה גרושה מאישה ומוכרח שיטת הר"מ ודוק היטב [אח"כ ראיתי בס' מכתב מאליהו (שער י"ט סי' כ"ט) כתב ג"כ ליישב דקדוק הרשב"א במתניתין לקמן ודבריו אינם מוכרחים וגם נראה סתירה בדבריו למ"ש הוא אח"כ בד"ה ולענין]

ולשיטת הרשב"א והר"ן שכתבו דאלמנה וגרושה במתניתין דלקמן הוא לאו דווקא וצ"ע הקושיא הנ"ל שהקשיתי לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל, ונראה לתרץ עפ"מ שנסתפקתי בהא דאמרינן במתניתין דלקמן חוץ מעכו"מ ועבד ה"ז מגורשת כיון דאין להם קידושין לא הוי שיורא האיך הדין אם אח"כ נתגייר העכו"ם אי נימא דנהי דאין שיור כזה פוסל הגט כיון דאין לו בה הויה בשעת גירושין אבל מ"מ אח"כ כשנתגייר אסורה עליו דהא אמר חוץ מעכו"ם ועבד ונהי דל"ה שיור משום דגירות לא שכיח ואף שנתגייר אח"כ וודאי דאינו פוסל הגט מ"מ לגביה דידיה אסורה או דלמא כיון דאין שם שיור עליו ממילא פקע כל האישות לגמרי ומותרת לו אח"כ. ולכאורה היה נ"ל להביא ראייה דהיכא דלא הוי שיורא אף אח"כ מותרת לזה דהא אבעיא לן לקמן חוץ מקידושי קטן מאי ולא אפשיטא לפי גי' ר"ח כמ"ש הרשב"א וכן בבעל אחותה דקי"ל דהוי ספיקא וקשה לפמ"ש התוס' ליתני ט"ז נשים וליתני א"א ותי' דבפלוגתא לא קמיירי ואם נאמר דהיכא דשייר בעל אחותה דהוי גט לרבנן קשיא קושית התוס' אף לדידן. ותחלה נאמר לענין קושיא הראשונה שהקשו צרת א"א והנה התוס' הקשו קושיתם מע"מ דמחוץ לא רצו להקשות כיון דמותרת לזה שנאסרה והנה לפ"מ שהקשה ר"ש בן אלעזר היכן מצינו משמע דרבנן לא ס"ל סברת ר"א שתהיה מותרת לזה לאחר שנשאת לאחר וא"כ לרבנן הקושי' יותר חזקה דמצי למיתני היכא שאמר חוץ מבעל אחותה ואח"כ מתה אחותה והוי לדידיה א"א ופוטרת צרתה. אך זה י"ל כיון דלר"א ל"מ לאשכוחי בפלוגתא לא קמיירי אך קושיא השניה