חמדת שלמה חלק א קיז

מכרת כריתות כלל, ואדרבא מזה נראה ראייה גדולה לשיטת הר"מ דלעולם הוי כמו ל"ת יין כ"י חייכי דאל"כ קשה באמת על הגמרא למה לא אסיק על פירכת ראב"ע ובמאי, ומ"ש הרשב"א דפירכת ראב"ע הוי בין בחוץ ובין בעל מנת קשה באמת מנ"ל למעוטי בע"מ דלמא לא ממעטינן רק חוץ אבל ע"מ שרי מ"ד אכל תנאי דעלמא אבל לשיטת הר"מ ניחא דאי פליגא בע"מ פליגא בלעולם והוי כמו כ"י חייכי והקשה שפיר כנלענ"ד נכון מאד בעזה"י בישוב שיטת הרי"ף והר"מ

ולפ"ז נ"ל להוכיח ג"כ שיטת הב"ש דע"מ של"ת יין כי"ח גרע טפי דהא קשה לפ"מ דאסיק הגמרא השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו זה אוסר וזה מתיר ומשמע דמסיק הגמרא כוותיה דאין סברא כלל לומר כן ואף דחוץ הוי גט מ"מ לאותו שנאסר אסורה לעולם וא"כ קשה לראב"ע למה לי כרת כריתות ת"ל כיון דדרשינן מכריתות לל"ת יין כי"ח ממילא ממועט חוץ דהא אסורה לעולם לזה, הן אמת שראיתי בב"ש שכתב די"ל ג"כ חוץ לזמן לענ"ד לא הבנתי האיך שייך לומר חוץ מזה שלא יתיר לו הגט עד אותו הזמן ובמאי תהיה מותרת אח"כ לו כיון שכבר קנאה הגט להתגרש עכשיו לכל אדם חוץ מזה, ול"ד לנותן לה גט להתגרש לאחר זמן דמתגרשת אח"כ אם הגט אז ברשותה דשם עיקר הנתינה הוא אח"כ אבל הכא דכבר קנאה להתגרש עכשיו במאי תהיה מגורשת אח"כ לפלוני ומה שהכריח הב"ש לזה כיון דלהר"מ מיירי ע"מ לזמן ה"ה חוץ לזמן אינו הכרח כלל דעל מנת לזמן וחוץ לעולם שוין דבתרוויי' לא אגידא ביה לעולם כיון דבחוץ מותרת לזה שנאסר לאחר שנשאת לאחר, ולעולם די"ל דחוץ לזמן ל"ש כלל וצריך אני להתלמד עדיין בדברי הב"ש הנ"ל, וכמדומה לי שיש ראייה לדברי מקושית הרשב"א על הר"מ שהביא הכ"מ שהקשה על הר"מ מדקאמר בחוץ פליגא אבל ע"מ מודו משמע ע"מ דומיא דחוץ משמע דחוץ פשיטא ליה דהוי לעולם. אך לשיטת הב"ש הנ"ל דע"מ גרע טפי ול"ה אפילו ריח הגט א"ש דאצטריך כרת כריתות דאף דהוי ממעטינן כ"י חייכי אפ"ה ל"ה ידעינן חוץ אפילו אי מצד הסברא אסורה לעולם לזה שנאסרה דמ"מ ל"ד ללא תשתי יין כי"ח כמ"ש לעיל כיון דע"י התנאי אגידא ביה לעולם וע"כ צריכים תרוויי'

ועפ"ז י"ל מאי דקשה בגמרא הא דמפרש דברי ראב"ע אחר שמפרש הברייתא ומה שהשיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולא פירשו לעיל תיכף כמו שמפרש אינך ג' זקנים והוא דקדוק עצום לענ"ד, ולפמ"ש י"ל דהגמרא אתי לאורויי לן דלא נימא כיון דראב"ע דרש כרת כריתות וקשה באמת כרת כריתות למה לי וצ"ל דחוץ ל"ד ללא תשתי יין כי"ח כיון דמותרת לאחר שנשאת לאחר להנאסר עצמו וכפ"ז ל"ה מוכח סברת הב"ש ע"כ הביא דברי ראב"ע לאחר שקאמר השיב רשב"א תשובה לאשמעינן דאף לדברי רשב"א דריש ראב"ע כרת וכריתות ומוכח כסברת הב"ש, [וקצת היה מקום להוכיח דלא כשיטת הב"ש מחמת קושית הרשב"א שהקשה מאי הקשה הגמרא אילימא בחוץ משרי שרי ר"א אלא בע"מ וכיון דלפ"ז צ"ל דלא פליגא בחוץ ופליגא על ברייתא דמודה א"כ דלמא בחוץ ופליגא על ברייתא דמודה עיי"ש, ולפי שיטת הר"מ י"ל דהגמרא לא רצה לתרץ כן דהא מוכח אי פליגא בחוץ דמודה ר"א שמותרת אח"כ להנאסר דאל"כ הוי כמו ל"ת יין כ"י חייכי לשיטת הר"מ וקשיא ליה כריתות, אבל לשיטת הב"ש נסתר זה דע"מ של"ת יין כ"י חייכי גרע טפי אך אין אנו אחראין ליישב הקושיא לשיטת הר"מ יותר מלשאר השיטות וע"כ אין ראייה מזה לסתור דברי הב"ש]

שם תו' ד"ה המגרש וכו' הנה התוס' הוכיחו בע"מ שלא תנשא ולא תבעלי ג"כ מותרת לרבנן ולא הוי שיור כמו חוץ אך הקשו א"כ מאי קאמר הגמרא לקמן הרי הותרה אצלו בזנות הא י"ל דקושיתו מעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי, ונלענ"ד דיש מקום לתרץ ועם זה יתיישב דברי תוס' יבמות (דף י') שכתבו דאי ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי הוי שיורא מותרת לר"א לאחר שנשאת לאחר כמו בחוץ ותמהו בזה המהרש"ל, והמהרש"א הסיב כוונתם לדעת אחרת ודבריו תמוהים מאד בכוונת התוס' כאשר כתב עליו המהר"ם שיף בסוגיא זו גם כתב ע"ד התוס' שהוא נגד השכל כיון דהוי תנאי נהי דהוי שיור ג"כ מ"מ כשעוברת התנאי הגט בטל למפרע וע"פ דברינו יהיה ת"ל פתח פתוח ליישב דברי תוס' התמוהים ונדקדק עוד על הברייתא דריב"י למה נקט לא תנשאי לחוד ולא ל"ת ול"ת [וי"ל דאתי לאשמעינן רבותא דלאותו האיש מותרת וכמ"ש התוס', אך לשיטת התוספות ביבמות קשה], ועוד ק"ל למה נקט שר"א מתיר לכ"א חוץ מאותו האיש פשיטא דלאותו האיש אסורה והא ראיה דבמתניתין נקט סתם ר"א מתיר ואפ"ל דבמתניתין לא פסיקא ליה כיון דמותרת לאחר שנשאת לאחר], ואפשר לומר כך לפי מה דקשה לי אי נימא דעל מנת הוי שיורא דס"ס שייר בגט נימא דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד ויהיה התנאי בטל ומעשה קיים וכמ"ש התוס' פ' מי שאחזו דבשלמא אי לא הוי שיור כלל והוי כמו לא תשתה יין כ"י חייכי אף דהתנאי פוסל הגט מטעם אחר מ"מ התנאי אינו סותר המעשה דעיקר נתינת הגט ל"ה רק להתירה להנשא ולא לשתות יין וכן מתנה עמ"ש בתורה לא הוי דאינה מחויבת לשתות יין אבל ע"מ של"ת אי נימא דהוי שיור א"כ התנאי סותר המעשה ונימא דהתנאי בטל ומעשה קיים דבשלמא אי ל"מ שיור כלל אינו סותר המעשה כיון דרק ע"י התנאי אסורה להנשא, והנה י"ל דבלא תנשא לחוד ל"ש זה כיון דהותרה אצלו בזנות או בלא תבעלי לזמן י"ל ג"כ דאינו סותר המעשה לגמרי דעכ"פ שריא לאחר הזמן ולפ"ז צ"ל הא דקאמר אלא בחוץ אבל בע"מ וכו' מ"ד אכל תנאי דעלמא ול"א דהתנאי בטל צ"ל או דמיירי בלזמן כשיטת הר"מ או דאי אמרינן דלא הוי שיור כלל ל"ש התנאי בטל ובמאי דקאמר או דלמא ע"מ ובע"מ הוא דמכשיר ר"א וקשה מ"ט דרבנן אי נימא דהוי שיור הוי כמו ע"מ לעולם וקשה נימא דהתנאי בטל ומעשה קיים, רק דבאמת י"ל דכ"ע ס"ל דל"ה שיור רק די"ל דרבנן פסלו דהוי כמו ל"ת יין כ"י חייכי וכשיטת הר"ם ומיושב בזה הגי' ישינה דל"ק טעמא דר"א מ"ד אכל תנאי דעלמא כמו שהוגה בגי' הגמ' החדשות דלפמ"ש מוכח דלא בהא פליגא דאף לרבנן ל'"ה שיורא רק משום דהוי כמו ל"ת יין כי"ח ואף בשאר תנאים כה"ג פסול ולר"א כשר דמוקי כריתות לחוץ, ולפ"ז י"ל דריב"י לא הוי מצי למינקט לא תנשאי ולא תבעלי די"ל דרבנן ס"ל דהוי שיורא והוי תנאי בטל ומעשה קיים ומיושב הא דנקט שמותרת לכ"א חוץ מפלוני דהו"א טעמא דר"א משום דהתנאי סותר המעשה והוי תנאי בטל ומעשה קיים ומותרת אפילו לאותו האיש ע"כ קמ"ל דאסורה לאותו האיש, ולפ"ז ניחא דלא הו"מ למימר בריה"ג דפריך היכן מצינו האסור לזה וכו' וקאמר הגמרא אי בעל מנת הרי הותרה וכו' ולא קאמר בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי וכמ"ש התוס', די"ל כך דהא דקאמר היכן מצינו וודאי אין זה נתינת פעם לומר דבשביל זה מוכח דל"ה גט דכיון דאין לנו שום מיעוט מנ"ל לפסול גט כזה וצ"ל דסברא זו מכריע לומר כרבנן דפסול משום שיורא ולפ"ז לא הו"מ למימר דפלוגתיי' בע"מ של"ת ולא תבעלי דקשה ממ"נ מ"ט דרבנן דפסלי אי משום דהוי שיורא נימא דהתנאי בטל ומעשה קיים ואי משום דהוי כמו ל"ת יין כי"ח וכסברת הרמב"ם א"כ היכא דאסרה לזמן אף רבנן מודו כיון דבע"כ ס"ל דלא הוי שיורא דאל"כ נימא דהתנאי בטל ומעשה קיים וא"כ קשה לרבנן ג"כ בל"ת ולא תבעלי לזמן היכן מצינו וא"כ בע"כ דאף לרבנן אין זה קושיא וע"כ הוצרך לומר לפום קושית ריה"ג דפלוגתיי' קאי בלא תנשא לעולם, ולפ"ז א"ש לרבנן די"ל דפסול משום שיורא ול"ה תנאי בטל וכו' כיון דהותרה אצלו בזנות ול"ת ולא תבעלי י"ל באמת דתנאי בטל וכו' ע"כ הקשה שפיר דל"ש לומר היכן מצינו דהרי הותרה אצלו בזנות, אך אליבא דר"ע אינו מיושב דהא איהו פוסל מק"ו מגרושה לכהן א"כ י"ל דזה טעמו של רבנן ולעולם דפליגא בל"ת ולא תבעלי והקשה שפיר לר"א אך לר"ע הקושיא מעיקרא ליתא דאי ל"ת ולא תבעלי באמת מותרת לכהן דכשנשאה הגט למפרע בטל וצ"ל דקושיתו היכא דהתנה לא תנשאי והוא בא עליה בזנות אם כן מוכח דל"א ל"ת, דאין לומר מטעם תחלת ביאה וכסברת הירושלמי די"ל דזה לא שייך רק בחייבי כריתות וכשיטת הר"מ דשאר קריבות אסורין בח"כ ואי דלא התנה על תחלת ביאה א"כ י"ל הרי הותרה אצלו בתחלת ביאה. ואין להקשות הא קי"ל באיסורי כהונה בעי קידש ובעל וא"כ הדרי הקושיא לדוכתיה דקידש ובעל התנאי בטל למפרע ובעל לחוד אין איסור. אך זה לק"מ דהא אליבא דר"ע קיימינן דס"ל אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולדידיה בע"כ בעל לחוד לוקה

ועתה הבא נבא לכלל ישוב דברי התוס' הנ"ל אשר כל העובר ישתומם במ"ש דלר"א בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי אי הוי שיור מותרת להנאסר לאחר שנשאת לאחר ומצוה לפתוח