חמדת שלמה חלק א קטז

למימר דקאי בתרווייהו דא"כ לר"א כריתות מע"ל, ולפי זה יש ליישב שיטת הרמב"ן דס"ל אליבא דאמת אף בע"מ פסליה רבנן וכן פסק רמ"א בש"ע להחמיר כדעת הרמב"ן וכתב הב"ש דלדידיה צ"ל קושית הרשב"א על הגמרא דלמא ס"ל ג"כ דבתרוויי' פליגא ולפמ"ש א"ש דוודאי מבחוץ לדידן י"ל כמו דפסלי רבנן בחוץ וסבירא ליה דהוי שיורא ה"ה בע"מ אבל הפלוגתא בע"כ דל"ה להדיא בתרוויי' דא"כ הוי מכשיר ר"א אף בע"מ לעולם וקשה כריתות מע"ל א"ו או דפלוגתיי' הוי בחוץ ופוסל ר"א בע"מ לעולם דנפ"ל מכריתות או דפלוגתיי' הוי בע"מ ופוסל ר"א בחוץ מדרשא דכריתות ולעולם אליבא דדינא מצינן למימר לרבנן דאף בע"מ לזמן פסלי דס"ל דהוי שיורא וא"ל ס"ס קושית ר"ע הוא כיון דפליגא בחוץ ור"א מכשיר אם כן מכש"כ דמכשיר בע"מ לזמן וע"כ ל"נ גט בטל וכו' הא ליתא דוודאי אי לא פליגא בהדיא בע"מ וודאי לא מצי ר"ע להקשות דדלמא באמת ע"מ גרע כיון דר"ע הוי סבר דיש סברא לפסול ע"מ מטעם פיסול הגט למפרע וכ"מ לכל השיטות דהא כ"ע ס"ל דיותר יש לפסול בחוץ מעל מנת אם כן דלמא ר"ע שמיע ליה מחוץ וס"ל דר"א מכש"כ מכשיר בע"מ וצ"ל דלשיטת ר"ע אין זה כש"כ דוק ותשכח, ול"ק רק דלמא שמיע ליה להדיא דפליגא בתרוויי' וזה מיושב שפיר דא"כ הוי פליגא בלעולם וקשה כריתות מע"ל, וכיון שהוכחנו דע"כ ל"ה הפי' במתניתין באלא תרוויי' ממילא מוכח להר"מ לשיטתו דלא כשיטת הרמב"ן מדלא קתני במתניתין ויאמר לה ה"ז גיטך דליכא למימר דאתי לאשמעינן כסברת הפ"י כמש"ל הא לרבנן אף בפעם הראשון לא מהני א"ו מוכח דמהני, ולפ"ז יש לעיין על שיטת הב"י דלא הביא דעת הר"מ דה"ז גיטך מהני ומשמע דס"ל כהר"ן ובזה פסק כהר"מ דע"מ מהני ולפמש"ל הא בהא תליא עוד נ"ל ליישב קושית הב"ש על הרמב"ן נימא לר"ע דס"ל בתרוויי' פליגא די"ל וודאי מחמת קושי' לא נמצא גט בטל אין סברא דבשביל זה יהיה הגט בטל דמנ"ל לפסול משום ה"ט רק דזה הוא נתינות טעם דבשביל זה יותר מסתבר לומר דהוי שיור וכסברת רבנן דאי נימא דל"ה שיור יוכל לבא לידי ממזרות אבל עיקר הפסול הוא משום שיור וא"כ בשלמא אי קושיתו, הוי אי פליגא בע"מ אי הוי שיור או לא אבל בחוץ כ"ע מודו דהוי שיור י"ל שפיר דבסברא זו הכריע ר"ע כרבנן אבל אי הוי סבר דפליגא בתרוויי' וא"כ סובר ר"א דשיור אינו פוסל וע"כ ממילא ע"מ כשר אף דהוי שיור וא"כ אין להכריע כלל לפסול רק מכח קושיא השניה לא נמצאת אלמנה וכו' וע"כ לא הו"ל להקשות רק קושיא השניה וע"כ צ"ל דשמע איכא דמתני בחוץ ואיכא דמתני ע"מ ולעולם לדידן מצינן למימר דאי פליגא בחוץ אף בע"מ פסלי רבנן דהוי שיור, אך לפ"ז י"ל הקושיא שהקשה הרמב"ן דמהכ"ת לדחות הני אשלי רברבי דפסלי אף בע"מ, די"ל דאינהו לא קאמרי סברא דנפשיהו לומר דע"מ פסול משום שיור רק להכריע בזה סברת רבנן דכיון דלרבנן מסתבר לומר דהוי שיור קאמרי אינהו הכרעה לזה אבל אי מעולם ל"ה קאמרי רבנן דע"מ הוי שיור אף אינהו לא הוי פסלי מחמת הקושיא שהקשו דזה אינו גורם להמציא לפסול הגט וע"כ שפיר פסקו הגאונים די"ל בחוץ פליגא וע"מ לד"ה כשר ועיין]

ועפה"ד האלה נ"ל להוכיח שיטת הב"ש שכתב להוכיח מלשון הר"מ דאם נתן לה גט על תנאי של"ת יין כל ימי חייכי באופן דל"ה כריתות ל"ה אפילו ריח הגט ואינו פוסל לכהונה אף דבלא נתגרשה אלא מאשה פסולה לכהונה מ"מ בזה לא פסלה וראיתי בספר בית מאיר תמה עליו וס"ל דאין חילוק והנה התוס' כתבו בפשיטות דאשה שנתגרשה מאשה ל"ה גט ומותרת להתיבם וע"כ הקשו לר"א האיך יליף מאשה גרושה מאשה הא פשיטא דאיסור כהונה שאני והמר"ם שיף ופ"י תמהו עליהם מנ"ל הא דלמא לר"א הוי גט מעליא ולמה להו לדחוקי בכך ולהקשות כי תי' התוס' כמעט אינו מובן כמ"ש הפ"י, ולענ"ד נראה פשוט בכוונת התוס' דלפמ"ש לעיל דכ"ע דרשי כריתות כדמשמע פשטיה דסוגיא לקמן דלכ"ע כריתות אתי לשלא תשתי יין כי"ח ולפ"ז ר"א דמתיר בחוץ נהי דלא דריש כרת כריתות מ"מ קשה ת"ל דלעולם אסורה לזה לפי שיטת הר"מ דע"מ שלא תנשא לעולם לזה פסול וצ"ל כיון דר"א מודה שאם נשאת לאחר ונתארמלה מותרת לזה וכיון דיש לה היתר לזה לא דמי לכי"ח. והנה הר"ן חלק בזה על הר"מ וס"ל דאף ע"מ שלא תנשאי לפלוני לעולם כיון דלאח"מ פלוני לא תהיה אגידא ביה הוי כמו חיי פלוני אבל מ"מ נראה פשוט אם אמר ע"מ שלא תשתי יין כ"ז שיחי' שום אדם דפשיטא דל"ה גט דגמירי דלא כלה שבטא וא"כ לעולם תהיה אגידא ביה ולפ"ז היכא דאמר הא"מ וכו' ואי את מותרת לשום אדם דא"א לה להנשא לעולם כיון דלא הותרה לשום אדם דנימא דאח"כ תהיה מותר להנאסר וע"כ פשיטא דאינו גט מדרשא דכריתות דהוי כמו ל"ת יין כי"ח ואם כן בע"כ הא דכתב ואשה גרושה מאישה היינו לענין פסול כהונה ואם מת מותרת להתייבם דאין זה כריתות והאיך מצי יליף ר"א דגט כזה מתיר הא גט כזה וודאי פסול מדרשא דכריתות רק דפסולה לכהונה דאיסור כהונה שאני כן נ"ל נכון בקושית התוס' דלפ"ז קושית התוס' קושיא חזקה והוצרכו לדחוקי בתי', אמנם לשיטת הב"ש הנ"ל דס"ל אליבא דהר"מ דע"מ של"ת יין כי"ח לא הוי ריח הגט כלל ואינו פוסל לכהונה ואשה גרושה מאישה פסול לכהונה ונ"ל פשוט בטעמו דבשלמא בע"מ של"ת יין כי"ח לעולם אגידא ביה לענין שאם פ"א תשתה לא תהיה מגורשת כלל אף ממנו אבל באשה גרושה מאישה גרשה ממנו בלי שום תנאי ונהי דאגידא שלא תוכל להנשא מ"מ ממנו נתגרשה לגמרי ואף דהתורה פסלה גט כזה מ"מ כיון דהיה שם גירושין גמורים פסלה לכהונה ולפ"ז מצינן למימר שפיר דר"א ס"ל דאשה גרושה מאישה הוי גט גמור ואסורה להתייבם והא דנפ"ל מכריתות לל"ת יין כי"ח היינו מטעם הנ"ל דע"י תנאי גרע כיון דאם תשתה פ"א יהיה הגט בטל לגמרי ואף ממנו לא תהיה מגורשת ומיושב קושית התוס' דלר"א הוי גט גמור ושפיר יליף מיניה דחוץ מפלוני מותרת לכל והתוס' צ"ל דלא ס"ל לחלק בכך וכסברת הב"מ וע"כ הקשו שפיר אבל באמת לענ"ד נראה נכון הסברא הנ"ל שכתבתי

ועוד נלענ"ד להכריח דהר"מ בע"כ לא ס"ל כתי' התוס' דאף לר"א לא הוי גט לענין ייבום רק לענין כהונה לחוד, דהנה הר"מ פסק דאשה גרושה מאישה ל"ה רק מדרבנן דלא הוי רק אסמכתא בעלמא ותמה עליו הה"מ דהא לר"א דיליף מיניה דחוץ מהני בע"כ דסובר דהוי דרשא גמורה ורבנן לא פליגי רק משום דאיסור כהונה שאני ולעולם בזה לא פליגי וס"ל ג"כ דהוי דרשא גמורה ותי' דהר"מ ס"ל דרבנן לדבריהם דר"א קאמרי ואעפ"כ הניח בצ"ע מנ"ל להמציא דרבנן לדבריו קאמרי, ולפי הנ"ל י"ל דס"ל כך דוודאי לר"א דס"ל דמצינן למילף דהוי גט אף לענין שאר דברים כגון לענין יבום או בחוץ מפלוני דמותרת לכל וודאי מסתבר לדרוש פשטיה דקרא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה לדרשא גמורה כיון דלא הוי כלל נגד הסברא דהא לבתר דדרשינן כן ילפינן מיניה אף בעלמא דהוי גט גמור אבל לרבנן דס"ל איסור כהונה שאני וא"כ תו לא מצינן למילף מיניה בעלמא דהוי גט דהא אף דנימא דלענין כהונה הוי גט מ"מ בעלמא ל"ה גט וא"כ ממילא אין סברא כלל לדרוש קרא להכי לומר שתקרא גרושה כיון דבאמת לא נתגרשה כלל בזה וע"כ ס"ל להר"מ דלרבנן הוי אסמכתא בעלמא והדברים מצד עצמותן מסתברים ונכונים, כל זה אי נימא דלא כתי' התו' רק דלר"א הוי גט גמור שפיר מצי למימר דרבנן ל"מ דרשי לדרשא גמורה אבל אי נימא דאף לר"א לא הוי גט בעלמא כתי' התוס' רק דאפ"ה ס"ל דפסול לכהונה וא"כ חזינן לר"א דס"ל דאף מה דבעלמא לא הוי גט כלל אפ"ה פסול לכהונה מדאורייתא וקראה התורה גרושה אף דל"ה גרושה כלל רק דס"ל דמיניה ילפינן דבחוץ הוי בעלמא גט כמו שתי' התוס' א"כ מנ"ל לרבנן דלא ס"ל הכי דאיסור כהונה שאני מדאורייתא אף דבעלמא חוץ לא מהני מ"מ באיסור כהונה אסור מדאורייתא כיון דאף לר"א לא הוי גרושה בעלמא ואפ"ה פסלה לכהונה וקראה התורה גרושה אלא וודאי מוכח דהר"מ סובר דלא כתוס' וס"ל דלר"א הוי גט גמור וקשה מכריתות כנ"ל וצ"ל כשיטת הב"ש דעל מנת גרע כמ"ש לעיל

ועפ"ז נ"ל לתרץ הקושיא שהקשה הרשב"א לשיטת הסוברים אליבא דאמת דרבנן מודו בע"מ דלפ"מ דאי' לקמן בגמרא דראב"ע עדיף מכולהו דלית ליה פירכא ומשמע דמסיק הגמ' כראב"ע ומדלא הקשה הגמרא ובמאי אי בעל מנת או בחוץ כמו באינך משמע דפירכת ראב"ע הוא בין בחוץ ובין בע"מ ואם כן משמע דפסול בין בע"מ בין בחוץ וקשה על הרי"ף והר"מ וש"פ דס"ל להתיר בע"מ, ולפמ"ש לעיל דאי פלוגתיי' קאי בע"מ ומדלא פי' לזמן משמע לעולם והוי כמו ל"ת יין כ"י חייכי לשיטת הר"מ וע"כ הקשה ראב"ע שפיר כיון דאיהו דריש כרת כריתות מוכח תרוויי' לאיסור דבע"מ דאגידא ביה לעולם הוי כמו כי"ח וממועט מכריתות וחוץ דלא אגידא ביה לעולם כיון דמותרת לאחר שנשאה אחר ממועט מכרת כריתות ואם כן הקשה ראב"ע שפיר בין אי פליגא בע"מ בין אי פליגא בחוץ אבל לעולם לדידן דפליגי בחוץ ומודו בע"מ היינו לזמן דומיא דחוץ דלא אגידא ביה לר"א לעולם וכמ"ש הר"מ שפיר הוי גט דליכא למעוטי