חמדת שלמה חלק א קיד

מהגירושין נהי דלא הוי מגורשת מ"מ הגט הוא בידה כמו עכשיו וע"כ לא מקרי נתינה מהבעל אבל הכא גבי תיחד ותפתח אם היה הבעל חוזר מהקנין בשעת קנייתה ממילא אין הקנין כלום וגם הגט אינו ברשותה א"כ מה שהגט הוא ברשותה הוא מכח הבעל ע"כ לא דמי לטלי גיטך מע"ג קרקע דהתם בשעה שנוטלת הגט אף אם היה הבעל חוזר מהגירושין מ"מ הגט הוא בידה מכח נטילתה וע"כ לא קרינן ביה ונתן, וא"ל דהא מ"מ לא קני' הגט אם הבעל חוזר מהגירושין דז"א דהא קי"ל אפילו כתבו על איסורי הנאה כשר אף דל"ש ביה קנין כמ"ש הר"ן ז"ל במס' ע"ז, או מגרשה בע"כ דאף דבגט נתינה בע"כ הוי נתינה מ"מ אינו זוכה בע"כ כמ"ש הרשב"א ז"ל לעיל (דף ע"ה ע"א) וא"כ צ"ל דלא קפיד קרא רק שיהיה נתינה לידה מכח הבעל ובטלי גיטך מע"ג קרקע הנתינה היא מכחה מה שהגט בידה ע"כ לא מהני משא"כ הכא דבאמת אין הגט בידה רק שקונה אותה עם החצר וזה תלוי דוקא ברצון הבעל דאל"כ אף הגט אינו ברשותה כנלענ"ד

וע"ז נתיישב לי מה דקשאי בה טובא בפ"ק (ד' י"ג) שכתבו תו' ד"ה האומר וכו' והוא לא נטלו אלא לאחר מיתה, וקשה ת"ל אף בנטלו מחיים אפ"ה ל"ה שליח קבלה דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע וכמו כן קשה שם בתוס' ד"ה תנו דמשמע שם דמעמד ג' מהני בשיחרור וקשה דהא אין כאן נתינה דאין סברא לומר דמהני מה שנתן לאחר תחלה לשם פקדון, ולא דמי לנתן בידה לשם פקדון דמ"מ הוי נתינה לידה אבל מה שנתן תחלה לאחר שלא היה שלוחה אין סברא לומר דהוי נתינה, וכן קשה על הר"ן שם דדחיק לומר שלא תקנו מעמד ג' בשטר ולא קאמר דל"ה נתינה, ולפי זה יש לומר כיון דזה לא נעשה שליח העבד רק לענין שיחרור דהוי זכות לעבד דבזה אמרינן זכין לאדם שלא בפניו אבל לענין הלקיחה לידו ל"ש לומר דהוי כאלו נטלו העבד וא"כ תלוי הנתינה ג"כ בשיחרור דע"י שרוצה האדון לשחררו מכח זה אמרינן שליח ש"א כמותו והוי כאלו בא ליד העבד וע"כ הוי נתינה מכח האדון ואם יחזור בשעה שלוקח השליח הגט נהי דהשליח נוטלו מ"מ בזה לא בא ליד העבד דלזה לא נעשה שלוחו רק לשיחרור דהוי זכות וכיון דלא מקרי בא לידו רק מחמת שרצון הרב לשחררו שפיר הוי נתינה, ואף דלפ"ז יש לפקפק ולומר דאף בשליח לקבלה מהני טלי גיטך מע"ג קרקע דלא נעשה רק לגירושין אבל לא לקבלה בלא גירושין וזה לא מצינו בפוסקים ומשמע להיפך ממ"ש הטור סי' קמ"א דכל דין ש"ק הוי כמו נתינה לידה ומסתמא משמע גם לענין טלי גיטך מע"ג קרקע, מ"מ יש לחלק בין היכא דעשתה שליח להדיא דהוי לגמרי כמותה ובין לא עשתה שליח רק מטעם זכין לאדם דל"ש לומר דנעשה שלוחה רק אם מתגרשת בנתינה זו ודוק היטב, וכעין סברא זו כתב הש"ך ביו"ד (סי' קס"ט ס"ק ט"ז) עיי"ש היטב ודוק], ועיין בב"ש (סי' כ"ז ס"ק ג') שנסתפק בשם הרש"ך בקידושין אי מהני טלי מע"ג קרקע ולפמ"ש נראה דל"ד לגט כלל ודוק

אח"ז רב מצאתי בס' תורת גיטין שרוצה להוכיח דבשיחרור כשר טלי גיטך מע"ג קרקע, ולענ"ד דבריו תמוהים הנה הוא כתב ג"כ הראיה מתוס' הנ"ל והוא לא נטלו אלא לאח"מ, והנה לפמ"ש נתיישבה ראיה זו דנטילת השליח לזכות לה הוא רק מכח הבעל, עוד כתב שם ראייה מדלא תני שוה גיטי נשים לשיחרורי עבדים לענין טלי גיטך מע"ג קרקע ול"ש תי' הגמרא מלתא דאיתא בקדושין לא תני דבקידושין כשר טלי קדושיך מע"ג קרקע כמ"ש הב"ש, הנה באמת הב"ש לא כתב כן בפשיטות רק שהוא ספק, גם לענ"ד נראה דהב"ש לא מיירי רק מקדושי כסף אבל בקדושי שטר נראה דאף בקדושין פסול, והנה לפמ"ש כיון דקדושין ל"ה רק מרצונה וצריכה לזכות בהשטר ע"כ הוי הנתינה מכוחו ולפ"ז י"ל דל"ש כלל טלי קדושיך מע"ג קרקע והוי רק בכלל בע"כ שזה באמת הוא קושית התו' שם בסוגיא דה"ל למיתני שוה גיטי נשים לש"ע לבע"כ גם כיון דכתיב בהדיא חופשה לא ניתן לה מוכח להדיא דבעי נתינה כמו בגט אשה ע"כ לענ"ד דבריו תמוהים

שם תוס' ד"ה מה שקנתה אשה ור"ת מפרש וכו' כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים מש"ה לא מהני, ולא הבנתי כיון דאפילו שאלה מהני כדאמרינן בסמוך דאושלי מקום והכי קי"ל בש"ע אף דאינה יכולה למכור אפ"ה מתגרשת א"כ מה שנתן לה במתנה למה יהיה גרע משאלה ואף דבהו"א זו עדיין ל"א גיטה וחצירה באין כא' מ"מ כיון דאין צריך להיות שלה רק בתורת שאלה וכיון דאין הבעל אוכל פירות לשיטת ר"ת אם כן לא צריכינן לגיטה וחצירה באים כא' דהא אף קודם הגט הוא שלה יותר משאלה כיון דאין הבעל אוכל פירות וצ"ע, שוב מצאתי בחי' הרמב"ן לב"ב שהקשה על ר"ת למה יגרע מחצר שאלה ושכורה וכתב וחילק הרב ז"ל לפי שזו אם מתה מיד הבעל יורשה ול"ד לשאר שאלה שהיורשים משמשים כ"י שאילה ולא עלו דבריו כהוגן שא"כ שאל לעצמו סתם לא תקנה לו עיי"ש היטב, ולפי זה יש לומר היכא דשאל לה מקום להגט עדיף טפי ועדיין צ"ע, גם מהא דאמר לקמן מקום חיקה קנוי לה ומקום קלתה קנוי לה והתם וודאי ל"ה רק שאילה בחיי' ואפ"ה מהני וצע"ג, ונ"ל דכיון דקלתה הוא שלה לגמרי מהני הא דמקומה קנוי לה אף על גב דבעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר אינו קונה והוא נכון ודוק

דף ע"ח ע"א גמרא אמר רבא כתב לה גט ונתן ביד עבדה ישן ומשמרתו וכו' אמאי חצר מהלכת היא, וק"ל דלמא מיירי שהעבד הוא בקצירה ומש"ה הוי גט דנהי דהעבד לא מקרי חצר משום דהוי מהלך מ"מ מגורשת מטעם דהוי בחצירה, וכעין זה הקשה הראב"ד בב"מ (דף ט') עיי"ש בס' אס"ז גבי היתה מהלכת ברה"ר וזרק לתוך קלתה דנהי דקלתה מקרי חצר מהלכת מ"מ תתגרש מטעם ד' אמות ותי' שם דלגבי קלתה לא מהני ד' אמות דהוי רק קנין דרבנן יעיי"ש וזה ל"ש הכא גבי חצר, וצ"ל דא"כ אמאי נעור ומשמרתו אינו גט משום דמשתמרת שלא לדעתה דבשלמא היכא דהעבד הוא החצר צריכה שהיא תהיה משמרת דוקא דאל"כ לא מקרי חצירה וכעין שכתב הרא"ש עיי"ש אבל היכא דמתגרשת מטעם החצר ובע"כ דהוי חצר המשתמרת לדעתה אף דהעבד ג"כ משמר מ"מ לא גרע בזה קנין החצר כנלענ"ד מוכרח, ולפי זה נסתר מ"ש הגאון בעל מעיל צדקה בתשובה (סי' ס"ה) ליישב דברי רי"ו שפסק בכתב גט על ידו של עבד בעי כפות, ותמהו עליו כיון דלאו מטעם חצר מתגרשת למה בעי כפות וכתב הוא הטעם דבגט אף בלא חצר בעי משתמר לדעתה דוקא וע"כ אף אם נותן העבד בחצירה לא מהני, ולפי מה שכתבתי מוכח דדוקא משום חצר בעי משתמר לדעתה דמש"ה לא מצי לשנויי דמיירי בחצר דידה דא"כ אף בנעור הוי גט ודוק

יש לראות לשיטת הסוברים דבמתנה ל"ב משתמרת לדעת המקבל ומהני אף לדעת הנותן כיון דדעת אחרת מקנה אותו וכשנוי' דרב פפא בב"מ (דף י"א ע"ב) דלפי זה יש לתרץ קושית התוס' לעיל (דף כ"א ע"א) ד"ה והלכתא בכפות וכתב דכפות וישן בעינן כדמוכח סוגיא דהכא, ולפי זה צריך ליתן טעם למה לא אסיק הגמ' לעיל דבעי ישן ג"כ ולפי זה י"ל דהתם דמיירי ביד של עבדו וכתב לה שטר מתנה עלי' מוכח דמיירי מדעתה וכיון דהוי מדעתה י"ל דהוי דעת אחרת מקנה אותה כמו במתנה ולא בעינן משמרת לדעת המקבל וכמו דמהני לדעת הנותן ה"נ י"ל דמהני משתמר לדעתו של עבד כיון דאף במשתמר לדעת הנותן ל"ה דומיא דידה ואפ"ה מהני ועיין בהרא"ש, א"כ נראה דעדיף מה שמשתמר לדעת העבד אבל הכא דנתנו לעבדה מיירי כסתם מגרש והוי לה חוב ולא מהני דעת אחרת מקנה אותו דמשום ידה מגורשת ע"כ בעי משתמר לדעתה ומש"ה בעי ישן, ואף לשיטת הפוסקים דלא כר"פ עיין ש"ך (סי' ר') מ"מ ניחא דהגמרא לא אסיק לעיל דבעי ישן כיון דתליא בפלוגתא דלר"פ ל"ב ישן, וגם לפי מה דקאמר רבא שם בב"מ (דף י"א ע"ב) שפיר עביד דל"ק וכו' טובת הנאה אינה ממון לקנות אג"ק מוכח דס"ל כתי' דר"פ דבדעת אחרת מקנה אותו ל"ב משתמרת לדעתו וע"כ סגי לרבא כפות לחוד, [אחר כתבי' ראיתי לעיל בפ"י ות"ל כוונתי לדעתו הרחבה, ועוד היה נ"ל דהיכא דמתגרשת מדעתה מהני מה שהעבד משמר בשבילה, ועיין תוס' (דף ע"ט ע"ב סוף ד"ה פנימית) א"נ השוכר הוי כמו שלוחו של המשכיר לשמור משא"כ היכא דמתגרשת בע"כ דלא ניחא לה בשמירת העבד וגם זה נלענ"ד נכון וצ"ע]

ועפ"ז יש לתרץ קושית הרשב"א לקמן ע"ב גבי היתה ידה עשויה קטפרס אינה מגורשת, והקשה לפי זה מאי בעי רבא התם בב"מ אויר שאין סופו לנוח הא אפילו מתגלגל לא מהני, ותי' הרשב"א לא זכיתי להבין שכתב דבגט שאני דבעי נתינה לידה ממש, דלפ"ז ק"ל מאי קאמר הגמרא תתגרש מאוירא תפשוט וכו' הא בגט בעי נתינה לידה או לאויר מחיצות כמ"ש הרשב"א, ולפמ"ש יש לתרץ קושית הרשב"א לפי מה שכתבו התוס' והרשב"א דהכא אינו משתמר בידה א"כ י"ל דמש"ה אינה מגורשת משום אינו משתמר אבל התם בעי רבא במתנה, ואף לגי' ואפקרי' מ"מ הא כתבו המפורשים דאפ"ה הוי כמו דעת אחרת מקנה אותו ול"ב משתמר לדעתו כמו ברץ אחריהן ואינו מגיען דמהני וודאי בדעת אחרת מקנה אותן כדאיתא התם קבלה מיניה וכו', וע"כ בעי רבא אם אויר הוי כמו מתגלגל אבל בגט דבע"כ מש"ה לא מהני כ"נ לכאורה לענ"ד נכון: