חמדת שלמה חלק א קיג

לכשיתן אם קבלה קדושין מאחר מהני אף אם ירצה הבעל אח"כ לקיים התנאי כמו דאיתא לעיל א"ב קבלה קדושין מאחר גם י"ל שאין בידם לכבוש הארץ וכיון דהתנה דוקא ונכבשה הארץ לפניכם היינו כמו תנאי אם מתי דאף בע"מ בעי דיני תנאי כמ"ש לעיל (אות ג') הואיל ול"ה בידו

ובזה היה נ"ל ליישב קושית התוס' לעיל דלא אמר א"ב נאבד או נשרף די"ל דקמ"ל שיכולה לחזור אע"ג דאם השטר קדושין קיים מקודשת למפרע והיינו טעמא ע"כ דאם חוזרת אין מקום להקדושין לחול על כרחה וע"כ גם למפרע אינם חלים ולעיל ל"א פשטה ידה דבאמת היא מקודשת כמ"ש הר"מ דלא תצא וע"כ אף לר"י היא מקודשת ואין חילוק בין ר"ה לר"י רק אם נאבד או נשרף, ואע"ג דלהר"מ במעכשיו ל"ב ת"כ וא"כ אדרבא אי נימא דבאם חל ג"כ הגט למפרע למה בעי ת"כ, אך הא ליתא דוודאי במעכשיו דאפילו אם נאבד הגט הוי מגורשת רק דצריכה לקיים התנאי ותנאי מלתא אחריתא ע"כ אינו מגרע חלות הגט כלל משא"כ באם דבעינן דוקא שהגט יהיה קיים ותהיה יוכל להתגרש בשעת קיום התנאי שפיר הוי גרוע לחלות הגט וע"כ בעי ת"כ משא"כ אם לא היה הגט חל למפרע כלל שפיר הוי כמו לאחר ולא בעי ת"כ כלל, ובזה י"ל קושית הרשב"א שהקשה ממתניתין דלקמן כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי והקשה דהא הוי מעשה קודם לתנאי והניח בקושיא ולפמ"ש י"ל דבכתבו אם לא באתי דשם לא שייך למפרע דאם כותבין הגט לאחר י"ב חודש מאי למפרע שייך וע"כ וודאי הוי כמו לאחר ולא בעי דיני תנאי כלל וע"כ לית לן בה מה דהוי מעשה קודם לתנאי ועיין הדק היטב בכל זה

(ו) עוד י"ל על ראיית הגאונים מרב אשי לפמ"ש הב"ש (סי' כ"ט ס"ק א') דבע"מ להחזיר א"צ לכפול התנאי לשיטת התו' בקידושין וקשיא מסוגיא דידן דמשני אביי משום דלא כפליה א"כ מוכח דאף בע"מ להחזיר בעי ת"כ וצע"ג לכאורה ע"ד, הן אמת כשאני לעצמי הייתי מפרש דע"כ לא כתבו התוס' דבע"מ להחזיר ל"ב ת"כ רק כשכל הענין הוא רק נתינה אמרינן דלא נחית לנתינה כלל רק ע"מ להחזיר והוי כמו גילוי מלתא לענין זה דאם לא יחזיר לא יהיה מתנה דחזינן דלא נחית למתנה גמורה אבל בקידושין וגירושין דתלוי בזה ענין אחר דהיינו שאם לא תחזיר לא תהיה מקודשת לזה לא הוי גילוי מלתא כיון דחזינן שרצונו לקדש אשה לענין זה לא הוי גילוי מלתא שאם לא תחזיר לא תהיה מקודשת [די"ל התוס' ל"ס להו סברת הראב"ד כיון דהוי מעכשיו ל"מ ביטול דס"ס אם לא יתקיימו התנאי יתבטלו הקדושין] כנלענ"ד נכון, ודקדוק הב"ש שם על תוס' דלא הקשו על קדושין יישבתי כבר בלמדי מס' קידושין ככתוב אצלי בחי' קדושין, ומה שנלענ"ד ליישב דבריו והוא דבכל תנאי י"ל דמש"ה צריך דיני תנאי לדקדק בכל אופן כתנאי ב"ג וב"ר משום דלולי זאת אמרינן דאינו מקפיד כ"כ בתנאו וזה י"ל מחמת שני טעמים או משום דאינו חושש כ"כ לקיום התנאי הואיל ולא אמרו בדקדוק כראוי, או אף אם רצונו בוודאי שיתקיים התנאי מ"מ כיון שעי"ז גורם ביטול המעשה אם יהיה התנאי בדוקא ע"כ כיון דלא אמר כדין תנאי אמרינן דאין כוונתו לבטל המעשה, ונ"מ בין שני הטעמים לשיטת הב"ש הנ"ל לשיטת התוס' דבתנאי ע"מ להחזיר וודאי כוונתו שיחזיר לו אף אם לא כפל מ"מ י"ל דזה לא מהני לבטל לטעם הראשון דבע"מ להחזיר חזינן דוודאי דעתו שיחזיר לו כיון דהתנאי בגוף הנתינה אמרינן דלא נחית לנתינה כלל רק באופן זה אבל לפי טעם השני דמש"ה אינו רוצה בתנאי כיון שמכח זה יבא ביטול המעשה זה י"ל דשייך אף במתנה ע"מ להחזיר כל כמה דלא כפל לתנאו אמרינן דאינו רוצה בביטול המעשה, אך לפ"מ שהסביר הראב"ד שיטת הגאונים דבמעכשיו ל"ה ביטול המעשה, כלל א"כ לא נשאר רק טעם הראשון דלמא אינו רוצה התנאי בלב שלם לזה י"ל שפיר דבע"מ להחזיר ל"ש זה כיון דהתנאי בגוף הנתינה ולפ"ז י"ל דדוקא בתנאי ע"מ להחזיר ל"ב דיני תנאי אבל בשאר תנאי נהי דל"ה ביטול המעשה מ"מ צריך לכפול שנדע שרצונו דוקא בקיום התנאי ונסתר ראיית הגאונים מרב אשי דבע"מ לא בעינן דיני תנאי די"ל דוקא בע"מ להחזיר ובמעכשיו ל"ב דיני תנאי אבל בשאר תנאי אף במעכשיו בעי דיני תנאי, ובזה מיושב התמיה הנ"ל על הב"ש דבהו"א דע"מ לא הוי כמעכשיו אף בע"מ להחזיר צריך דיני תנאי כיון דהוי ביטול המעשה שאינו חל מעכשיו אבל התוס' כתבו אליבא דאמת דהוי כמעכשיו מש"ה ל"ב דיני תנאים בע"מ להחזיר כמ"ש לעיל דוק ותשכח

(ז) דף ע"ו ע"ב מתניתין כתבו גט אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש עיין בהרשב"א והר"ן שהקשו דהוי מעשה קודם לתנאי [ויהיה מזה ראייה לשיטת הר"מ דס"ל דתלוי בנתינה דהיינו עשיות המעשה לא באמירה בעלמא], ותירץ די"ל בשליח לא בעי דיני תנאי, ולענ"ד י"ל דלא כתי' הרשב"א והר"ן רק דאפ"ה יהיה מוכח דין הנ"ל, ומתחלה נ"ל ליישב קושייתם הנ"ל עפ"מ שהקשו על הר"מ דפי' מעשה קודם לתנאי היינו שנתן לה כסף ואח"כ התנה והקשו עליו האיך יכול להתנות הא בקידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי ותי' הב"ח באה"ע (סי' ל"ח) דהיכא דנראה מדבריו שהוא ענין אחד לגמרי מהני אף בקידושין, [ועיין (סי' ל"ה) מ"ש הב"ש בשם הרי"ו כעין זה], ולפ"ז י"ל דנהי דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר דבעי להקדים התנאי משום דאם הקדים המעשה אמרינן דדעתו להתקיים המעשה אף בלא התנאי מ"מ היכא דאמר המעשה והתנאי ביחד בלי שום הפסק י"ל דל"ה הקדים מעשה לתנאי כיון דאמר הכל ביחד רק דאפ"ה הוצרך משה להקדים התנאי דאל"כ ל"ה ידעינן כלל דאיכא קפידא בהקדמת התנאי והו"א דאף בלא המשכת הדברים מהני ע"כ הוצרך להקדים התנאי רק דאפ"ה י"ל היכא דהוי בהמשכת דברים דלא מקרי הקדמת המעשה כיון דהכל הוא ענין אחד כמו בחזרת תכ"ד להר"מ, ולפ"ז י"ל קושית רבותינו הנ"ל די"ל דמתני' מיירי דאמר בלא הפסק ובהמשכת דברים ומש"ה מהני אף דהקדים המעשה דחזינן שאין כוונתו להתקיים המעשה רק ע"י תנאי כנלענ"ד הסברא נכונ' (וע' בתשובת ח"ש חלק חו"מ סי' י"א)

והנה נ"ל להוכיח תי' זה דהא לקמן (דף ע"ז ע"א) קאמר הגמרא לימא קסבר ר' יוסי כתבו גט על תנאי כשר ופי' רש"י אף שלא נתקיים התנאי, ולכאורה תמוה מאי ס"ד לומר כן כיון דר"י ס"ל דנתינה פסול אם נתנו תוך י"ב חדש א"כ מה סברא יש לחלק בין כתיבה לנתינה ואם זהו קושית הגמרא באמת הו"ל להקשות מ"ט דר' יוסי כיון דאין טעם לדבר כלל או מ"ש כתיבה מ"ש נתינה אבל לשון לימא משמע שיש טעם בדבר רק דהגמרא מסתפק אם ר' יוסי סובר כן ולכאורה אין טעם לדבר כלל, ונראה לי דלכאורה לר' יוסי דס"ל מילי ל"מ לשליח ומסיק הגמרא לעיל דאף אומר אמרו ס"ל לר' יוסי דפסול וא"כ אם אומר לשליח לכתוב לו גט כיון דזה צ"ל דוקא בעצמו א"כ לא יכול להטיל תנאי בדבר וממילא התנאי בטל ומעשה קיים כמו בחליצה ואף דעיקר כתיבת הגט יכול לעשות ע"י שליח מ"מ המעשה שאנו דנין עלי' דהיינו האמירה לשליח זה לא יכול לעשות ע"י שליח וממילא א"י להטיל תנאי בדבר, ולפ"ז י"ל דזהו טעמו של ר' יוסי דס"ל כתבו גט על תנאי כשר, רק כ"ז אי אמרינן דבשליח צריך ג"כ לדיני תנאי אבל אי אמרינן כס' הרשב"א והר"ן דבשליח ל"ב דיני תנאי א"כ אף שא"י לעשות שליח, להאמירה לשליח אפ"ה מהני התנאי דל"ב דיני תנאי לגבי שליח, וא"כ י"ל דהגמ' ס"ל זה לדין קיים דבשליח ל"ב דיני תנאי ע"כ מתמה הגמרא שפיר לימא דהיינו דר"י ס"ל דאף בשליח בעי דיני תנאי, ולפי זה יש לומר כתירוץ הנ"ל לקושית הראשונים דהא לפי הו"א זו ס"ל לר"י דבעי דיני תנאי אף לגבי שליח דמש"ה כתבו גט על תנאי כשר משום דליתא בשליח וקשה א"כ אף הנתינה יהיה כשר משום דהקדים המעשה לתנאי דהא ליכא למימר כתי' הראשונים משום דהוי ע"י שליח דהא השתא קיימינן לר"י דאף ע"י שליח בעי דיני תנאי א"ו מוכח כתירוץ הנ"ל משום דאמר הכל בהמשכת הדברים ול"ה הקדמת מעשה לתנאי או כשיטת הרמב"ם ודוק היטב הדק

אך לפי זה קשה לדבריהם ג"כ מקושית דרבא לעיל (דף ע"ה) ת"ל דהוי מעשה קודם לתנאי וקשה דלמא מיירי דאמר בענין אחד בהמשכת הדברים בלי הפסק וא"כ מנ"ל דהוי מעשה קודם לתנאי, אך לפי מה שכתבתי לעיל (אות א') עפמ"ש הר"ן דבאם ל"ב ת"כ ורציתי להוכיח מסוגיא זו כשיטת הירושלמי דרבא הוכיח דבע"כ מיירי בהקדים המעשה דבזה בעי שפיר ת"כ אף בתנאי דאם כמ"ש לעיל ממילא מיושב קושיא זו ג"כ דבע"כ מיירי בהקדים המעשה באופן דהוי הקדמה גמורה דאל"כ ל"ב תנאי כפול וכשיטת הירושלמי דא"ל כמ"ש לעיל דהכא שאני הואיל והקדים המעשה דזה לא מקרי הקדמת המעשה כלל כיון דאמר בלי הפסק ובענין א' שיהיה גט על תנאי כך ודוק: הזורק פרק שמיני

דף ע"ז ע"ב תוס' ד"ה ותיזול ותיחוד ותפתח וכו' ול"ה כמו טלי גיטך מע"ג קרקע, ועיין פ"י מה שהקשה על דבריהם, ולענ"ד י"ל כך דבשלמא היכא שבא הגט לידה ממש לא מקרי נתינה מכח הבעל כמו בטלי גיטך מע"ג קרקע או בקפצה ידה לפי' ר"ת דבשעה שבא הגט לידה אף אם היה הבעל חוזר