חמדת שלמה חלק א קיב

(ב) ולשיטת הגאונים דס"ל דלא כהירושלמי צ"ל כפי' רש"י דקושית רבא דתנאי קודם למעשה אף לרבנן צריך, ונ"ל מוכרח פי' רש"י דלפ"ז מיושב קושית התו' לקמן (דף ע"ו ע"א) ד"ה והו"ל שני כתובים למה לא משני הגמרא בקדושין על רחב"ג דהוי ש"כ ולפ"ז י"ל דהגמרא ס"ל דר"ח לא פליג רק בתנאי כפול אבל בשאר דיני תנאים מודה וצ"ל דיליף מתנאי דבני גד רק כפילא לא מצי למילף דהיה צריך לאמרו וא"כ מוכח ע"כ דלא ס"ל דהוי שני כתובים דאם כן אף שאר דיני תנאים לא מצי למילף ואם כן בע"כ לא ס"ל דהוי שני כתובים רק רבנן דלקמן דס"ל דאף תנאי קודם למעשה לא צריך דהא ה"ז גיטך ע"מ שתניקי וכו' הוי מעשה קודם לתנאי ואפ"ה מהני לרבנן וע"כ לדידהו קאמר שפיר דהוי שני כתובים וגם קושיא השניה של תוס' (ד"ה וגמרינן) היה נ"ל ליישב דה"פ ברש"י דרשב"ג ס"ל כיון דלא אשכחן שום תנאי דלא הוי כפול ע"כ גמרינן מיניה וכמ"ש התוס' (דף ע"ה) ד"ה לאפוקי רק דלא תיקשה הא מוכח דהתורה רצתה דלא ניליף מיני' דהא הוי שני כתובים ע"ז תירץ רש"י דמצרך צריכי אבל רחב"ג התם ס"ל דלא מצינו למילף רק מחמת יתורא וע"כ קאמר דל"מ למילף דמצרך צריכי, והא דלא קאמר הגמרא בקדושין טעמא דר"מ כיון דלא אשכחן שום תנאי דאינו כפול ולמה קאמר התם דטעמא דר"מ מדכתיב ארץ כנען, חדא די"ל התם כאיכא דאמרי לרבי מאיר קאמר ליה, ועוד דמשמע מדקאמר ליה רחב"ג צריך היה הדבר לאומרו משמע דר"מ ס"ל דלא היה צריך לאומרו ודו"ק היטב], ולפ"ז נתיישב דברי רש"י דמוכח מסוגיא דקדושין דאף רחב"ג ס"ל דבעי תנאי קל"מ וסוגיא דבב"מ י"ל משום דלא אשכחן בהדיא מאן דאמר בהדיא דבעי תנאי קודם למעשה רק ר"מ

(ג) ולהקושיא שהקשו על שיטת הגאונים מדאתקין שמואל בגיטא דש"מ וכו' עיין בהר"ן והתם וודאי במעכשיו ומכש"כ לשיטת הר"מ דס"ל מהיום הוי כמעכשיו ולא מעת שאני בעולם עיי"ש לפי גירסתו, היה נ"ל לפ"מ שפי' הראב"ד דמש"ה בתנאי דמעכשיו ל"ב ת"כ משום דהתנאי אינו עוקר להמעשה דלכשיתקיים התנאי תהיה מגורשת למפרע אבל בתנאי דאם דאף אם יתקיים התנאי מ"מ יגרע התנאי כח המעשה שלא יחול תיכף וע"כ הוי התנאי ביטול להמעשה ע"כ בעי תנאי כפול דאי לא כפליה אמרינן דאין רצונו לבטל המעשה כך מתבאר מדברי הר"ן והרשב"א שהביאו דברי הראב"ד, ולפ"ז י"ל דזה ל"ש רק בתנאי שיש ביד האשה לקיים וא"כ אמרינן דהתנאי אינו מגרע להמעשה ואף דאם לא תקיים התנאי יהיה המעשה בטל מ"מ מסתמא תקיים התנאי וכך הוא דעתו שבודאי תקיים התנאי וכמ"ש רש"י פ' כל הגט דמש"ה ל"ה ברירה כיון שיש בידה לקיים ודעתה לקיים וע"כ אמרינן שפיר אף שלא כפל התנאי מ"מ היה דעתו על התנאי כיון דמסתמא תקיים התנאי ואין בזה עקירת המעשה ואם אח"כ לא תרצה לקיים התנאי ממילא נתבטל המעשה כיון דבשעת נתינה היה דעתו על התנאי אך כ"ז שייך בתנאי שבידה לקיים אבל בתנאי דאם מתי שאין בידה לקיים וא"כ אם לא ימות בע"כ יהיה המעשה בטל א"כ ליכא למימר דכוונתו דוקא על התנאי מחמת שאין זה עקירת המעשה דהא אם לא ימות בע"כ יהיה המעשה בטל וכיון דהתנאי בא לעקור המעשה אף דהוי תנאי דמעכשיו אפ"ה י"ל דבעי ת"כ וע"כ הוצרך שמואל לתקן באם לא מתי וכו' ת"כ, ולפ"ז י"ל לפ"מ שמפרש היש"ש דהירושלמי לא קאמר דל"ב ת"כ רק בלאחר אבל באם מודה י"ל קושית הרמב"ן על שיטת הגאונים מהירושלמי דהתם באם ירדו גשמים ג"כ אין בידה לקיים התנאי וע"כ אף במעכשיו צריך ת"כ וכן מברייתא דלקמן ע"מ שתשמשי את אבא או תניקי את בני שתי שנים י"ל כיון דס"ל לר"מ אם מת בתוך שתי שנים אינה מגורשת י"ל דל"ה בידה לקיים דלמא ימות הבן ובזה יהיה מדוקדק דלא נקט סתם בכל תנאי דבעי ת"כ ובזה י"ל כיון דמיירי בע"מ ע"כ צ"ל דוקא תנאי כזה ועדיין צ"ע בזה וכן התוספתא שהביא הרשב"א בחי' אינו מיושב בזה יעיי"ש אבל הקושיא מהירושלמי שפיר י"ל ע"פ הסברא הנ"ל ולענ"ד היא סברא נכונה

(ד) ומעתה נ"ל להביא ראייה לשיטת הגאונים מהא דמקשה הגמרא פ' אע"פ (דף נ"ו ע"ב) כל הפוחת אפילו בתנאי ואית לה משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה וקסבר ר"מ כתובה דאורייתא וכו' עיי"ש ופי' רש"י דקושית הגמרא מדלא תני כל בתולה שאין לה וכו' אלא מוכח דהתנאי בטל וקשיא לפמ"ש הב"ש (סי' כ"ט) היכא דהתנה ולא כפל התנאי שייך ג"כ לומר לא סמכא דעתיה וא"כ דלמא מש"ה נקט כל הפוחת לאשמעינן היכא דהתנה באופן דהתנאי בטל משום דלא כפליה לתנאי או דבר אחר מהדברים המבטלים התנא וא"כ באמת אית לה דהתנאי בטל ומעשה קיים רק דאפ"ה הוי בעילת זנות משום דלא סמכא דעתה ומנ"ל דמשום מתנה עמ"ש בתורה התנאי בטל ונקט שפיר כל הפוחת לאשמעינן אפילו היכא דהתנאי בטל ואית לה, אבל לשיטת הגאונים הנ"ל א"ש כיון דהתם בע"כ בתנאי דמעכשיו מיירי דהא נושאה לאשה על תנאי שלא יהיה לה כתובה ובע"כ דכוונתו שהנשואין יהיה חלין עכשיו דאל"כ פשיטא דהוי בעילת זנות וא"כ לא צריך לשום דין תנאי ואין התנאי בטל רק משום מתנה עמ"ש בתורה דבזה אין נ"מ בין מעכשיו או לא דלאו בדעתו תליא מלתא רק דאין ביכלתו להטיל תנאי כזה וכן להמפורשים הטעם דהוי כמפליגה בדברים ג"כ אין חילוק בין מעכשיו או לא וע"כ הקשה הגמרא שפיר דמוכח דר"מ ס"ל כתובה דאורייתא וזה ראייה גדולה לשיטת הגאונים אבל לשיטת הרמב"ן קשיא דלמא לא כפליה לתנאי, ואין לפקפק דאף לשיטת הגאונים קשיא דלמא מיירי שקדשה ובשעת קדושין התנה תנאי דאם לא יהיה לך כתובה וצריך דיני תנאי כיון דע"י התנאי אין הקדושין חלין רק עד שעת נשואין וא"כ עדיין קשה דלמא מיירי דלא כפליה לתנאיה אך זה נ"ל בפשוט דסתמא דלישנא כל הפוחת משמע בזמן שראוי לה דהיינו בשעת נשואין וכמו מלתא דר"י ברישא כותבת לו התקבלתי דמיירי בשעת נשואין ור"מ דאמר כל הפוחת עלי' קאי משמע דמיירי בשעת נשואין והוי מעכשיו ע"כ ל"ב דיני תנאי (גם בל"ז א"א לומר כן דעל הקדושין ל"ש לומר מתנה עמ"ש בתורה לענין שכו"ע דהא שכו"ע ל"ש רק בנשואה], ולשיטת החולקים צע"ג לענ"ד (ועיין בחי' ח"ש לכתובות בסוגיא זו ובקדושין שהאריך בזה]

(ה) שוב כשזכיתי ללמוד מס' גיטין נ"ל בעזה"י ליישב גם התוספתא שהביא הרשב"א דמיירי בהתנה ע"מ שאדבר עליך לשלטון או שאתן לך מאתים זוז, די"ל דע"כ ל"א דמעכשיו ל"ה התנאי ביטול להמעשה הואיל וחל למפרע כסברת הראב"ד רק היכא דהתנה שהלה יעשה המעשה ויש ביד האחר לעשות המעשה א"כ שוב לא יתבטל המעשה ע"י התנאי דמסתמא תעשה המעשה דע"כ מיירי שהיא מרוצה ומקבלת עליה לקיים התנאי דלולי זאת מה מהני נתינתו כיון שאינה מרוצה לקיום התנאי וע"כ עשה הוא כל הענין לגמרי משא"כ בהתנה ע"מ שאתן לך שיש בידו שלא ליתן לה או שלא לדבר לשלטון וע"כ התנאי מבטל המעשה כיון שעדיין יש בידו לבטלו אם ירצה שלא לקיים התנאי וע"כ שפיר בעי תנאי כפול, וא לומר אף בע"מ שתתן לי ר' זוז יש בידו שלא לקבלם למאן דס"ל נתינה בע"כ לא שמיה נתינה דז"א חדא דהר"ם והרב האי גאון פסקו דנתינה בע"כ שמה נתינה לעיקר הדין רק למעשה החמיר לכתחלה כמ"ש הר"ן בשמו גם אחר התבוננות יש לחלק דכיון דכבר התנה ע"מ שתתן לי וגומר בדעתו שרוצה לקבלם גם עליו לקבלם כמ"ש התו' (דף ע"ה סוף ד"ה מכלל) דמש"ה הוי דומיא דבתי ערי חומה רק דמצי למשוי נפשיה הדרנא שלא לקבלם ואין זה בכלל ביטול המעשה דמסתמא יקבלם משא"כ בתנאי שעליו לקיים אם לא ירצה לקיים אין עליו כלום ע"כ הוי התנאי ביטול להמעשה ע"כ אף בע"מ י"ל דבעי תנאי כפול, גם נ"ל ליישב קושית הרשב"א מ"ש דמהירושלמי מוכח דאם הוי כלאחר ומוכח דבאם ל"ב ת"כ להיפך מתלמודא דידן וממ"ש הרמב"ם, ונלפענ"ד דמזה יצא להר"מ מ"ש דבתנאי דאם אין צריך רק שיהיה הגט קיים ואפילו לא נטלתו בידה ולא היה מונח בצידי רה"ר אפ"ה היא מגורשת גם כתב דבתנאי כזה אם נשאת קודם קיום התנאי לא תצא ותמהו עליו דממ"נ אם חל הגט למפרע אפילו נשרף תהיה מגורשת ואם אין הגט חל למפרע א"כ למה לא תצא הא הוי אשת איש לכ"ד, והנה ע"כ ליישב סברת הר"ם דס"ל כיון דחזינן דע"מ הוא כאומר מעכשיו והיינו משום דמסתמא מקיימין המעשה שיהיה חל תיכף רק אם משמע שיחול המעשה אח"כ מ"מ י"ל דאין הכוונה רק שיהיה שייך הגירושין אף בזמן קיום התנאי ואז ממילא היא מגורשת למפרע וזה הוא החילוק בין ע"מ דבע"מ לא חלה כלל הגירושין בשעת קיום התנאי משא"כ באם דמשמעות הלשון הוא כמו לאחר אבל עכ"פ אינו כמו לאחר ממש ע"כ כל מה שיכולים לקרב שיהיה הגט מעכשיו מקרבין רק שתלה הדבר שיהיה עכ"פ ענין הגירושין יכולים לחול אז וכיון שיכולים לחול אז ממילא היא מגורשת למפרע וע"כ אם נשאת לא תצא ואם אבד הגט או מת הבעל אינה מגורשת כיון שאינה יכולה להתגרש אז כן נ"ל, ובזה י"ל הקושיא הנ"ל מהירושלמי דמוכח דבאם ל"ב ת"כ די"ל באם היכא דאין שייך לומר למפרע לגמרי הוי כמו לאחר וע"כ הקשה מאם יעברו ונתתם דס"ל דשם לא שייך למפרע כלל כיון דנתנו להם רק אח"כ וע"כ הוי לגמרי כמו לאחר וע"כ לא בעי ת"כ וע"כ משני שניא הוא שהיא מוחזקת וע"כ כשנתנו להם אח"כ היה למפרע שלהם ואעפ"כ י"ל דל"ה כמו מעכשיו כיון דל"א להדיא מעכשיו עדיין היה ביד המתנה לחזור בו, וחילוק זה מוכח ג"כ דהא לרב יהודה דאמר