חמדת שלמה חלק א קיא

האחרונים הח"מ והב"ש דהכא אף בלא קנסא אסור משום חזקה שליח עושה שליחותו כיון דאין כאן רובא להיתרא ומדכתב התוס' כאן דהוי חומרא בעלמא כמו לעיל אף דהכא ליכא רובא להיתרא משמע דאין חילוק, אמנם עדיין ד"ת צ"ע דהכא מאי קנסא שייך דא"ל דהוי לה לפרש שלא יהיה הגט עד שיגיע למקום פלוני וכדומה דהא מ"מ עדיין תהיה בספק לאחר שיגיע השליח לאותו מקום ומהכ"ת תהיה מותרת לאכול תרומה, ולומר דאין לה לעשות שליח קבלה כלל נראה דחוק, ע"כ נראה לכאורה דתוס' לא כתבו רק לדמיון בעלמא ובאמת אסורה כאן אף בלא קנסא כיון דליכא רובא להיתרא ומוכח אדרבא כשיטת הח"מ והב"ש וצ"ע, עכ"פ מוכח מד"ת דל"ה רק חומרא בעלמא ודלא כמ"ש הט"ז שם דהוי ספק דאורייתא וגם מ"ש הט"ז דאסור מצד הדין משום דאפשר לברר ומד"ת לא משמע כן, ולשיטת הרמב"ן דס"ל לעיל דאסור מצד הדין עיי"ש בר"ן נסתר תי' התוס' ונלענ"ד דה"ט דאסור לגרום הספק לכתחלה מש"ה אסרינן לה לאכול בתרומה [וכמדומה שכעין סברא זו כתב הרשב"א בסוגיא שולח אדם ירך לנכרי] ודוק

שם ע"ב גמרא וגיטא ל"ה עד דמטי' למתא מחסי' לפמ"ש התוס' ע"ב ד"ה גיטא בתי' הראשון קשיא לי למ"ל לגמרא לומר דאמרה הכי אפילו בלא אמירתה אם הבעל עושה אותו שליח להולכה עד מתא מחסי' למה לא תהני, ול"ד למ"ש ההג"ה הרמ"א (סי' קמ"א ס"י) בשם הריב"ש יעיי"ש ובב"ש כיון דאי אפשר לו להעשות שליח לקבלה שם ודוק וצ"ע

שם גמרא עירב לי מן התאנים עיין בס' מים חיים להפ"ח ות"ל כוונתי לדבריו, אמנם צ"ע אם הר"מ יסבור כפי' רש"י דלרבה משום שינוי שליחות אתינן עלי' אף בלא קפידא, עיין היטב בהר"ן וכ"מ להדיא מרש"י א"כ קשה למה בהביא לי גיטי ממקום פלוני והביא לה ממקום אחר לכ"ע הוי גט לפ"מ שפסק הרמב"ם דאשה יכולה לעשות שליח הבאה, ועיין בהר"ן שפי' דהוי שלוחה לקבלה רק דהגירושין אינם נגמרים עד שיבא הגט לידה והביא ראיה מדקתני מתני' הבא לי גיטי ואי הוי שליח דידי' קשה פשיטא עיי"ש ר"פ האומר, ולפ"ז אי הוי שליח קשה דנהי דל"ה קפידא מכל מקום כיון דהוי שליח דידה הוי שינוי שליחות לרבה, גם על הר"ן גופיה צ"ע שנראה מדבריו שהסכים לפי' רש"י וס"ל כשיטת הרמב"ם דהוי שליח דידה וצע"ג לענ"ד, אחר העיון נתיישבתי די"ל דע"כ ל"א דשינוי בשליחות מבטל כל השליחות רק היכא שאין ביד הבעלים לתקן אם נימא דלא בטל השליחות כגון בעירוב דא"נ דהוי עירוב אם כן כבר קנה שביתה וכן בשליח קבלה דבשעת קבלה נגמר הגט, משא"כ בשליח הבאה דממ"נ אם הוי קפידא אצלה מה ששינה השליח יכולה שלא לקבל הגט כיון שהתנתה שלא יהיה גט עד שיגיע לידה וכמ"ש הר"ן אם כן עדיין בידה שלא לקבלו, ולפי זה יש לומר באמת אם לא הגיד לה השליח שקבלו במקום אחר י"ל דל"ה גט לרבה ודוק היטב: מי שאחזו פרק שביעי

דף ע"א ע"א אמר רב כהנא וכו', עיין ביבמות (פ' חרש) אמר שמואל אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי סבר לה כר"א בעי ר"ש דעתא קלישתא אית ליה א"ד עתים חלים וכו' עיי"ש, וקשה לי דבשלמא אי אמרינן דעתא קלישתא אית ליה הו"ל ספיקא דאבעיא ול"ש לומר העמידנה על חזקתה וכמ"ש המל"מ אבל אם מספקינן על שעת קדושין אי היה לו דעת או לא למה לא נעמידנה על חזקת פנויה, לפי מה שכתב הר"ן בקדושין בסוגיא דנתן הוא דכל ספק קדושין ל"ה רק מדרבנן דמדאורייתא מעמידין אותה על חזקת פנויה ואם כן נהי דשמואל ל"ב חתיכה מב' חתיכות מ"מ הכא שריא לגמרי מדאורייתא משום החזקה, וצריך לי עיון דלכאורה הוי דומיא דבר שטי' בכתובות (דף כ' ע"א) דאוקי נכסי בחזקת בר שטי' ואמרינן כשהוא שוטה זבין ה"נ נימא הכי דנעמידנה בחזקת פנויה, גם בהנ"מ דקאמר אי עתים חלים ל"מ מגרש קשה למה לא נימא דהוי ס"ס דלמא לא הי' חלים בשעת הקדושין ואת"ל דהי' חלים דלמא אף בשעת הגירושין הוא חלים, ולפמ"ש הפ"י בשיטת פ"פ דלשיטת הרמב"ם דס"ד מ"ה לקולא היינו טעמא בכל מקום דמתירין ס"ס משום דבספק א' מותר מ"ה ולא נשאר רק איסור דרבנן ע"כ מותר בספק שני אם כן התם דאזיל למ"ד דחייב אשם תלוי בחתיכה אחת ולדידיה ס"ד מ"ה לחומרא וכמ"ש הפ"ח (סי' ק"י) ומש"ה ל"מ ס"ס כיון דספק הראשון אסור מן התורה, גם לשיטת שאר הפוסקים יש לומר דהוי כמו ספק א' בגופו וספק א' בתערובת כיון דהספק השני מתיר מטעם אחר וצ"ע בכ"ז לעת הפנאי, ועפמ"ש דהוי ס"ס יש לדחות ראיית הב"ש (סי' קי"ט ס"ק י"ג) שהקשה למה לא קאמר הגמרא נ"מ אי שרי' לאנסובי דכל רגע יש לספק דלמא השתא נתחלמה ויש לחוש לחימוד. ולפמ"ש הוי ס"ס ומכש"כ דחימוד גופיה ל"ה רק חששא, ולקושיא הראשונה י"ל כיון דעיקר הספק הוא על החרש אם הוא פקח או שוטה לזה לא מהני חזקת פנויה שלה ולא דמי לשאר ספק קדושין שכתב הר"ן דהוי מדרבנן דהתם הספק בענין הקדושין וכעין שכתבתי בסוף סוגי' דסימנים יעיי"ש, [ועיי"ש במ"ש בסוגי' דסימנים ואעפ"כ צ"ע דהכא היה הספק תיכף על הקידושין]. (ועיין בשו"ת חמדת שלמה חלק אה"ע (סי' י"ז י"ח י"ט) מה שפלפל על זה עם הגאון מליסא ז"ל): סוגיא דתנאי כפול

דף ע"ה ע"א גמרא ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי וכו' עד סוף הסוגיא, הרי"ף והרמב"ם והגאונים כתבו דבתנאי דמעכשיו או על מנת דהוי מעכשיו לדידן לא בעי תנאי כפול ושאר דיני תנאי רק בתנאי דאם, והרמב"ן הקשה עליהם מהירושלמי דמוכח דעל מנת בעי תנאי כפול ותנאי דלאחר ואם לא בעי ת"כ, וכתב הר"ן נהי דמוכח מגמרא דידן דאף תנאי דאם בעי תנאי כפול מכל מקום מהכ"ת לומר לגמרי היפך דעת הירושלמי ועיין ביש"ש שכתב דאף הירושלמי סבירא ליה בתנאי דאם דבעי תנאי כפול ולא קאמר דלא בעי תנאי כפול רק בלאחר, והא דמקשה התם מאם לא יעברו עיי"ש שמחלק דהתם לא נתן להם עכשיו כלל והוי אם כלאחר אבל היכא שנותן לה גט שפיר יש לחלק בין תנאי דאם ובין לשון לאחר, אך הר"ן לא נחית לזה וס"ל דאין לחלק וע"כ כתב דסוגיא דגמרא דידן פליג בהא על הירושלמי

(א) ולענ"ד היה נראה די"ל דלא פליגא דלכאורה ראיית הר"ן מדמשני אביי דע"מ שתחזירי לי הנייר מגורשת משום דלא כפלי' לתנאי' ולפי הו"א זו הוי ס"ל דברייתא כרבנן דעל מנת ל"ה כמעכשיו כמו שמבואר בסוגי' ובתוס' א"כ מוכח דאף תנאי דאם בעי תנאי כפול, ולכאורה יש לדחות ראייתו ואדרבא יש להוכיח להיפך דתלמודא דידן ס"ל כהירושלמי דהא רש"י נדחק באתקפתא דרבא טעמא דלא כפלי' וכו' הא הוי מעשה קודם לתנאי, וקשיא לרש"י מ"ש אי מטעמא דכפילא או מטעמא דמעשה קודם וכו' ותי' רש"י דבהא אף רבנן דפליגי על ר' מאיר מודו והתוס' והר"ן הקשו על רש"י ואם כן נשאר קושית רש"י, וצריך לדחוקי דטעמא דלא כפלי' אינו מבואר כ"כ די"ל דמיירי דכפלי' רק דהברייתא קיצר הלשון אבל זה מבואר יותר דהא קתני הרי זה גיטך על מנת דהוי מעשה קודם אך לפי זה אין זה אתקפתא כ"כ די"ל אביי רצה לשנויי אף דהקדים התנאי מ"מ הא לא כפלי', ולפי סברת הירושלמי הנ"ל י"ל כך דוודאי היכא דמקדים מעשה לתנאי כגון שאומר הרי זה גיטך אם תחזירי לי את הנייר אף הירושלמי מודה דבעי תנאי כפול דכיון דאמר הרי זה גיטך התחיל ענין גירושין ואח"כ כשמסיים אם תחזירי לי בזה מבטל דבריו הראשונים וע"כ צריך תנאי כפול וכיון דבעי תנאי כפול ממילא התנאי בטל משום מעשה קודם לתנאי, והא דקאמר הירושלמי דבאם ל"ב תנאי כפול היינו היכא שהקדים התנאי קודם כמו שצריך להיות תנאי קודם למעשה כגון אם ירדו גשמים תהיה מקודשת דאין כאן מקום להקדושין רק לאחר שירדו גשמים דאי אפשר לפסוק לשון הקדושין מדבריו שהתחיל לומר אם ירדו, וחזינן שכל כוונתו רק שתהיה מקודשת לאחר ירידת גשמים רק באומר ע"מ דחזינן שרצונו שתהיה מקודשת עכשיו א"כ לא תלה הקדושין דוקא לאחר ירידת גשמים ע"כ צריך תנאי כפול אף בהקדים התנאי למעשה אבל בתנאי דאם שפיר י"ל לחלק בין הקדים התנאי למעשה דאז אין מקום לחלות המעשה רק לאחר התנאי אבל בהקדים המעשה י"ל דמה שאומר אח"כ התנאי הוי עקירה למעשה ולא מהני ולפ"ז הקשה רבא קושית אלימתא לאביי דמשני דל"כ לתנאיה וקשה הא בתנאי דאם לא בעינן תנאי כפול כשיטת הירושלמי וצ"ל כמ"ש דכיון דהקדים המעשה אף בתנאי דאם בעי תנאי כפול ע"כ הקשה רבא כיון דע"כ מוקמית הברייתא דהקדים המעשה דאל"כ ל"ב תנאי כפול וכיון דהקדים המעשה אף אי כפליה לתנאי לא מהני דהא הוי מעשה קודם לתנאי וע"כ אסיק רבא באמת דבע"כ טעמא דברייתא משום דהקדים מעשה לתנאי דבלא הקדים המעשה לתנאי אף ת"כ ל"צ וא"כ ליכא למימר דהא דמשני אביי משו' ת"כ דנ"מ היכא דהקדים התנאי דאפ"ה התנאי בטל משום דלא כפליה דז"א דבהקדים התנאי אף ת"כ ל"צ בתנאי דאם וא"כ מוכח אדרבא מסוגי' דידן כשיטת הירושלמי: