חמדת שלמה חלק א קו

היכא דשייך כדי שיודיע, ורבי מאיר דמיירי מעיקר הדין ס"ל אפילו שוגג חייב משום קנסו שוגג אטו מזיד והיינו היכא דל"ש כדי שיודיע, ובזה י"ל קושי' התוס' בב"ק שהקשו דלמא ר' אושעי' לא תני מטמא ומדמע וכו' משום דשוגג פטור, ולפמ"ש דפטור דשוגג הוא מלתא אחריתא משום ת"ע ורק היכא דשייך כדי שיודיע ודוק ולפ"ז הקשה שפיר דר"י אדר"י דליכא למימר משום כדי שיודיע דבזה אף ר"מ פוטר כדמוכח במתני', וא"ל לפ"ז תקשי על הר"מ דפטור בשוגג בסתם וכמ"ש שלא קנסו על השוגג ואפילו היכא דל"ש כדי שיודיע, דזה פשוט דהר"מ פסק כר"י נגד ר"מ דבדרבנן לא קנסו וכר' יוסי בנפלו ונתפצעו, ע"כ פסק סתם שוגג פטור, דלא קנס שוגג אטו מזיד, והשתא דאתינן להכי י"ל דשמואל ס"ל ג"כ קנסא מקנסא ילפינן וכמ"ש הש"ך כדמשמע מסוגי' דחולין ואפ"ה אמר מערב והצריכתא לפטורא משום כדי שיודיע כמו לחזקי'. [ואי קשי' לשמואל יין ביין ל"ה הפסד מרובה דס"ל ימכור עיי"ש בהר"ן בשם הראב"ד דהיכא דנתערב ביין סך חשוב שכנגדו במים הוי מזוג כולו אסור וע"כ שפיר שייך ה"מ גם אפשר ע"י ניצוק עיין ס' תורת גיטן ודבריו תמוהים מ"ש לר"ח לית לי' ניצוק עיי"ש בע"ז דאכתי משכחת לה אף לדידי' עיי"ש)

(יד) הנה ליישב הקושי' הנ"ל אי נימא כשיטת המל"מ דל"ה מנסך תקנתא. או לפמ"ש די"ל משום רוצה בקיומו ל"מ לומר הרי ש"ל וקשי' דל"ה מנסך תקנתא י"ל לרב דס"ל בבא במחתרת אפילו אתניהו א"צ להחזיר דקנינהו בדמים ולפי המתבאר שם בסוגי' הגמרא דרב ס"ל דליכא קנין לחצאין לומר שחייב באחריות ולא קנינהו וע"כ ס"ל דקנינהו לגמרי רק שמחויב להחזיר גוף הגזילה בתורת גוביינא כמ"ש רש"י שם. ולפ"ז לכאורה קשה במנסך דס"ל לרב מדאגבי' קני' מנ"ל דרוצה לקנות בשלמא לדידן י"ל כיון דהגביהו כדי להפסידו נעשה גזלן וחייב באחריות מ"ד כשואל כדאי' התם בסנהדרין אבל לרב דלא ס"ל הכי רק דקני' לגמרי וכיון שאין רצנו לקנות מהכ"ת נימא דקני לגמרי וכדאי' בב"ק זה מתייאש וזה א"ר לקנות לא מהני. ע"כ נ"ל די"ל לפמ"ש הפ"י נימא בכ"מ דאמרינן קלבד"מ שיהי' חייב משום שלא יהא כ"א וא' הולך ותי' תמוה כאשר כתבתי לעיל (אות א') וע"כ הי' נ"ל די"ל פשוט דזה הוי כעין עקירת דבר מן התורה כיון שהתורה כ' להדי' כדי רשעתו שאין כח ביד ב"ד לענוש היכא דיש חיוב ממיתה אע"ג דבאמת חייב אפ"ה אין כח ביד ב"ד לענוש, וע"כ הוי כעין עקירת דבר מן התורה אם נימא דחייב היכא דשייך קלבד"מ ועיין רש"י (פ' הפועלים). משא"כ מה שחייבו חכמים היכא דאין חייב מן התורה משום תיקון אין זה עקירת דבר מן התורה דאין ההיפך מבואר, ועוד י"ל הנה מצינו לקמן בסוגי' דחטאת הגזולה כרת שע"י דבריהם אוקמי רבנן ברשותי', וא"כ ה"נ י"ל דעילה מצאו לחייבו משעת הגבהה לאוקמי' ברשותי' שלא יהי' בגדר קלבד"מ וע"כ שפיר הוי רק תקנה אף לס' המל"מ או למ"ש דל"מ למימר באיסור ע"ז הרי ש"ל משום רוצה בקיומו אפ"ה הוי רק תקנה דלולי זאת א"ח משעת הגבהה דל"ה קנין כלל כ"ז לרב דלית לי' בגזלן קנין לחצאין, ולפ"ז דמתני' ר"מ ופטור משום כדי שיודיע היכא ששייך והיינו מפני ת"ע ור"מ מיירי בלא ת"ע היינו היכא דל"ש כדי שיודיע ע"כ קניס שוגג אטו מזיד ואתי' מתני' שפיר כר"מ, ולפ"ז י"ל דשמואל ס"ל ג"כ קנסא מקנסא ילפינן, ואפ"ה ס"ל מערב דהצריכותא לפטורי והא דל"א מנסך י"ל דאי נימא דאיירי בהגבהה הוי מצד הדין והרי ש"ל ל"מ למימר משום רוצה בקיומו אבל לרב א"ש דהגבהה אינו מחייבו מצד הדין כיון דא"ר לקנות רק דאפ"ה חייבו חכמים מהתקנה כיון דל"ה בגדר קלבד"מ ול"ה עקירת דבר מן התורה וא"ש בזה שוגג פטור לרב אע"ג דל"ש קלבד"מ ל"ד לאינך ול"ה חידוש ולפ"ז א"ש כיון דאף מזיד ל"ה קנין לרב וכיון דרב מצי לומר מנסך ע"כ תי' מנסך, אבל לדידן שפיר י"ל מערב אפילו אי מקנסא ילפינן אליבא דאמת דהצריכותא לפטורי ומיושבים כל הקושי' דל"מ למימר טעמא דר"י משום כדי שיודיע, דע"כ מיירי היכא דל"ש כדי שיודיע וא"ש כהנים שפגלו משום כדי שיודיע [ואי קשי' שילם תרומה דלמא כדי שיודיע י"ל למ"ש לקמן בתרומה שלו מ"ל לכהן אחר אתן וקושי' הפ"ח י"ל כמ"ש להוכיח מר' יוסי דאהלות ועיין היטב בכ"ז] וע"כ הר"מ לא הוצרך לאתויי שוגג פטור במנסך דלדידן ל"ה התיקון רק הדין ובשוגג ל"ש מדאגבי' קני'

(טו) דף נג ע"ב בגמ' ורמי דר"י אדר"י הקשיתי דלמא הכא מודה ר"י דלא קנסינן לי' משום כדי שיודיע וכן הקשה הפ"י גם הפ"ח בס' מים חיים הקשה כן ותי' מגומגם עי"ש ומה שתי' הפ"י דהא דקנסו שוגג אטו מזיד ע"כ במומר איירי דבישראל אמרינן לצעורי קא מכוון ובמומר ל"ש כדי שיודיע דאינו נאמן וק"ל טובא דהאיך אפ"ל דר"מ דוקא במומר איירי א"כ מאי קאמר הגמ' מש"ה לא קניס ר"י במנסך דמשום חומרא דע"ז בדילי מיני' הא במומר איירי והאיך שייך לומר בדיל מיני', וגם מאי הקשה הגמ' לר"מ הא מנסך דאורייתא הוא וקניס ר"מ הא הטעם דבדאורייתא לא קנים היינו דלא חיישינן שיעשה במזיד איסור דאורייתא וזה ל"ש במומר, ועיקר דבריו תמוהין ג"כ מ"ש דל"ש למקנס שוגג אטו מזיד משום דבמזיד לא נאסר היין הא אנן אמרינן שיעשה במזיד ויאמר שוגג הייתי ואז נאסר היין אף בישראל כמ"ש הפ"י בעצמו כמה פעמים בסוגי' זו אשר ע"כ דבריו תמוהין לענ"ד. אשר ע"כ נלענ"ד לפ"מ דאסיק הגמ' לקמן דהיכא דמכוון למצוה לא קניס ר"מ א"כ י"ל היכא שלא ידעינן שנסך רק הוא בא מעצמו ואומר כן לא שייך למקנסי' דגברא לאפרושי מאיסורא קמכוון ואנן ניקום ולקנסי', ואף שיש לחלק דהתם בעיקר המעשה שעשה כגון זריקת דם וטבילת כלים קמכוון למצוה והכא בעיקר המעשה שניסך לא נתכוון למצוה מ"מ י"ל מצד הס' דל"ש למקנסי' כמו התם וע"כ מוכרח לומר דר"מ מיירי היכא שידעינן שניסך וע"כ הקשה הגמ' שפיר, ובזה נתיישב לי מאי דק"ל לפמ"ש התוס' לתרץ מתני' דדן את הדין לפ"מ דאוקי כר"מ א"ש דקניס שוגג אטו מזיד וקשי' לי א"כ מאי קאמר לימא תנן סתמא כר"מ הו"ל להקשות תרי סתמא אהדדי דהתם קניס שוגג ובמתני' דהמטמא והמדמע לא קנסינן, ולפמ"ש א"ש די"ל דמתני' מיירי היכא דלא ידעינן אלא ע"פ כמו לחזקי' וע"כ לא קניס משום כדי שיודיע והתם ל"ש כדי שיודיע כמו שכתבו התוס' ועדיין צ"ע

דף נ"ד ע"א תוס' ד"ה שילם חולין טמאים וכו' הקשו עמ"ש רש"י דמשלם לפי מדה ומש"ה הוי התשלומין תשלומין הא היכא דמעיקרא שוי' ד' לא גרע מגזלן וכ"ה הרשב"א והר"ן והוצרכו להמציא דין חדש עיי"ש והתוס' תי' ג"כ קצת דוחק ועיין פ"י, ולענ"ד הי' אפ"ל לפ"מ דקי"ל מזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור כדאי' פ' הזרוע והקשה הגמ' ממי שאנס וכו' גרנו ותי' שאני התם דמשתרשי לי' והקשו התוס' א"כ אכלן נמי משתרשי לי' ותי' שהי' יכול להתענות והר"ן תי' דמשתרשי לי' ל"מ רק באנס גרנו שלא נתכוון להפקיע מתנות כהונה רק שאנסו א"כ עדיין מצות נתינה עליו עיי"ש היטב, ונ"מ בזה באוכל תרומה שוגג בתרומה שלא בא ליד כהן דוודאי צריך לשלם משום כפרה דאפילו באוכל תרומה שלו שנפלו לו מאבי אמו כהן צריך לשלם רק התשלומין הם שלו ויכול ליתנו לכהן והכהן נותן לו דמי התרומה שאכל וכמ"ש הר"מ פ"י מה' תרומות הלכה כ"ב עיי"ש וזה לפי שיטת התוס' דאין עליו חיוב ממון דלא מקרי משתרשי לי' רק משום כפרה ע"כ הוי דומי' דישראל שנפל לו תרומה או שגבה בחובו כ"נ לפום רהיטא אבל לשיטת הר"ן הנ"ל באוכל תרומה שוגג שלא נתכוון להפקיע מצות נתינה צריך לקיים מצד הדין מצות נתינה וודאי אין התשלומין שלו וזה פשוט, ולפ"ז י"ל דאכל תרומה טמאה מיירי בתרומה שלא בא ליד כהן ואין כאן משום גזל. רק דצריך לקיים מצות נתינה מה דמשתרשי לי' ויש לעיין בזה אם שייך בתרומה משתרשי לי' עיין בכורות ל"ז פלוגתא דרשב"א ורבנן ואפ"ל דמיירי בתרומה דרבנן ובאיסור דרבנן ס"ל להר"מ דא"צ המוכר להחזיר הדמים עיין בר"מ פ"י מה' מכירה] וע"כ אם שילם חולין טמאים ששוים לו כמו התרומה שאכל ויצא י"ח מה דמשתרשי לי' שוב אין עליו חיוב מצד גזלן רק מצד נתינת תרומה שתקנו חכמים שלא לשלם חולין טמאים שעי"ז הוא לכהן הפסד מרובה דתרומה טמאה אין עומד רק להסקה וכיון דהתשלומין נעשים תרומה צריך לשלם חולין טהורים וע"כ א"ש דאין כאן לתא דגזילה ול"ד למעיקרא שוי' ארבעה וזה ברור ומיושב קושי' הראשונים הנ"ל לולי דדחיקא להו לאוקמי בתרומה שלא בא ליד כהן, וקצת ראיי' יש לפי' זה דאמר גברא לשלומי קא מכוון ואי מיירי בתרומה שבא ליד כהן וודאי דהכהן יכפה אותו לשלם ושקילי' טבותא וכו' אבל א"נ דמיירי בתרומה שלא בא ליד כהן דאין מי שיכפהו דיכול לומר לכהן אחר אתן או כבר נתתי ע"כ שייך שפיר לומר גברא לשלומי קא מכוון, ולפ"ז מיושב ג"כ מה שהקשיתי לעיל דלמא פטור משום כדי שיודיע דהכא ל"ש למפטרי משום כדי שיודיע דאף א"נ שצריך לשלם אחרים יוכל להודיע לכהן ואפ"ה א"ח ליתן לו חולין טהורים דמצי למימר לכהן אחר אתן, ודוק היטב

והנה לפ"ז נתחזקה עלינו קושי' הפ"ח בס' מים חיים ובחי' ליו"ד (סי' צ"ט) על הא דפסק הר"מ שילם חולין טמאים ל"ה תשלומין הא בדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד, והנה מה שתי' הפ"ח דזה הוי דאורייתא כיון דעיקרו משום אכילת תרומה הוא תמוה כמו שהקשה הפ"ת דא"כ מה מקשה דר"מ אדר"מ הא בדאורייתא לא קניס ר"מ וי"ל בדוחק גם תי' הפ"ת שתי' בלתא