חידוד הלכה צט

שא"י כמה בלעה בין הם שר חרם [יד] או עץ או מתכות: הג"ה. ובלבד שבלעו ע"י כ"ר שאז הבליעה הולכת בכלה אבל [טו] ע"י רתיחת מליחה אין נבלע בכלי אלא כ"ק וא"צ לשער רק כ"ק וע"ל סוס"י ס"ט: ויש מי שמחמיר בכף של מתכות להצריך ס' נגד כולו אף שלא הכניס רק מקצתו דחמקח"ב: הג"ה. ונוהגין כסברא א'. וכל איסור שמבטלין בס' אם מכירו יטלנו משם אע"ג דנתבטל טעמו בס'. ולכן [טז] אם נפל חלב בתבשיל ונתבטל טעמו בס' יתן שם מים צוננים וטבע החל להקפיא צוננים למעלה ויסירנו וכו'

[יג] איסור שנתבשל וכו' אפי' מכירו וזרקו. זה מיירי בבישל מין בא"מ דלכן מכירו וזרקו אבל המבשל מין במינו כגון שנתן בשר נבלה לתוך קדרה של בשר כשר נתבאר בסע"י שלפנ"ז דאם הבשר כשר רוב דמקילין בנשפך. ושם העלתי דהרוטב לא חשיבה א"מ נגד הבשר שנתבשל עמה ושם הארכתי מאוד

[יד] או עץ וכו'. עש"ך סקי"ב דבא להוציא מדעת הראב"ד דבכ"ע או מתכות כיון שאפשר להפריד האיסור מהם ע"י הגעלה א"צ לשער בכלי אלא משער באומד יפה לפי מה שיצא מהם. ובס"ק שלפנ"ז הבאתי עוד קולא מהראב"ד בבישל בשר בלא מליחה ע"ש. וקצת יש לדקדק דכאן מיירי גם מקדרה ששמשה בכ"ר ואיך משכח"ל בישול בכלי עץ. וע"כ דכלי עץ קאי רק אכף. ואף שבשעה ששימש עם הכף בכ"ר והוציאו ממנו נתקרר כמ"ש הט"ז סוס"י צ"ב אבל עכשיו כשחוזר ותחבו בכ"ר נתחמם ומפליט

[טו] ע"י רתיחה מליחה. דאף דאין מליחה לכלים להפליט כלום אבל יש בהם להבליע כ"ק כאוכלים ולכן עכשיו בתחיבתו לקדרה צריך ס' נגד הכ"ק. וכן עירוי מכ"ר מבליע כ"ק וכבוש מבליע בכולו

[טז] אם נפל שם חלב. עש"ך סק"ט וט"ז סק"ז דרק ע"י ס' מותר אבל בלא ס' אין מועיל הסרה ע"י הצינון. והב"ח מיקל בלא ס'. וכ"ז כשהחלב נפשר שם קודם הצינון אבל אם הסירו קודם שנפשר תיכף אחר הנפילה יש להתיר בלא ס' לכ"ע וכנגד המעט שנפשר יש ס' ואפי' אם נאמר שפלט מעט יש ס' נגד הפליטה דכ"ז שלא נפשר לא פלט בכולו. וכ"ז בחלב שדרכו להקפיא אבל בסי' צ"ב בנפל בשר ליורה רותחת של חלב דאמרינן דאם סלקו הבשר קודם שנח מהרתיחה דמבלע בלע מפלט לא פלט ומ"מ בעינן ס' נגד הבשר ולדידן אין חילוק בין סלקו קודם שנח או לא סלקו דרק לרב דס"ל מב"מ לא בטל מקשינן דהחלב שנבלעת בחתיכה וחזרה ופלטה נ"נ ואוסרת שאר החלב בכ"ש שהוא מב"מ לכן משני שסלקו קודם שנח ע' חולין קי"ב. מ"מ בנ"ד דחזינן דהחלב נפל קרוש וסלקו בשעת קרישה ודאי דבשעת קרישה לא פלט אבל בבשר כיון שאין אנו בקיאין בנייחות הרתיחה אסרינן בכל ענין להצריך ס' ואף דגם הכף יצא כולו מהקדרה כמו שהכניסו ואפ"ה בעינן ס' שאני כף דרק העץ יצא וי"ל שנתחמם ופלט משא"כ חלב כשסלקו קודם שנפשר ודאי דלא פלט עדיין. ואם תחב הכף והסירו תיכף ועדיין הוא קר כבתחלה יש לצדד אבל מי יאמר שדקדק בזה דהא התחיבה היתה בשוגג ולא היה אדעתו להבחין בזה. ודוקא בחלב מהותך קריש שייך לומר דכ"ז שלא נפשר ודאי דלא נתחמם עדיין וכה"ג. אבל חלב חי אין היתר מדלא ניתך. דלזה בעי בישול ממש וע"י חימום מעט לא ניתך וי"ל דנתחמם ופלט כמו בכף הנ"ל. ודומה למאי דאמרינן בשבת דבשר שור אף דאינו מתבשל בכ"ר בלא בישול גמור מ"מ אוסר דלחלוחית שבו נתבשל אבל בחלב מהותך קרוש א"א לומר כן דלחלחותו הוא הפשרתו ומדלא נפשר לא נתחמם ולא פלט:

ודבר זה דבשעת רתיחת הלח אין הגוש פולט בה אומרים כן חכמי הפיזוקא דאין הרתיחה עושה ב' פעולות בפ"א רק מתחלה מפשירו ואח"כ מוספת בישול. ולפ"ז בחלב קרוש והסירו בקרישותו כדאי המרדכי והב"ח להתיר בלא ס' דהם מתירין גם בנפשר ונצטנן והסירו אח"כ. וכה"ג נדון בשומן מהותך קרוש לחלב או חמאה קרושה לרוטב ובהנך יש להתיר גם השומן והחמאה ולא נאמר בהם איכשר לסחטו ע"י קליפה סביב אם יודע בבירור שניסר כמו שנפל שם דלא גרע מתתאה צונן ועלאי רותח דאוסר כ"ק אף שאין הצונן עושה איסור ואף דכאן היה התתאה רותח אבל הרי דהסירו קודם שנפעלה בו פעולה. וכ"ז בנפל לתבשיל חם אבל לחלב צונן לכ"ע מותר כשהוציאו קודם ש"כ. מיהו אם נכבש חלב מהותך בלח מעל"ע ודאי דאוסר אף שלא נפשר דאין הכבישה מפשר דבר קרוש לעולם ומה שאמרו כבוש כמבושל היינו שקולט הטעם כבישול אבל עינינו רואות שהבישול מפשיר וכבוש אין מפשיר ועמ"ז סק"ז ובסי' ס"ד בדיני חלב כ' המ"ז בסק"א להתיר חלב חי בכבישה וכ' שם משום דחלב חי אין אסור מה"ת ובספק כבוש מתיר משמע אבל ודאי כבוש אסור ומכ"ש חלב מבושל דאסור גם בכבוש ולפי"ז נמצא דבאופן הקולא של הב"ח קיל בישול מכבישה דבישול כשצינן והסיר החלב מותר ובכבישה יהי' אסור ואיך איפשר לומר כן יציבא בארעא וכו' אלא מדלא משתמיט אחד מן הפוסקים לא מראשונים ולא מאחרונים להתיר חלב בכבישה מטעם דמסירין אותו כמו שהי' כשנפל שם וע"כ דההסרה אינה לקולא רק לחומרא כמ"ש הט"ז והש"ך ובדין שכ' הפ"מ כשנפל חלב לרוטב שמן וכשצננם הסירו החלב עם השומן כשר ויש בבשר רוב בכה"ג י"ל סלק הא"מ כאלו אינו ומינו, רבה עליו ואף דלא נשפך כיון שיש פוסקים בלא"ה דמועיל צינון והסרה בלא ס' ודו"ק

סעיף ה

אם ידוע כמה הוא האיסור כגון [יז] כף חדש או אב"י שבלע זית חלב ואח"כ ניער בקדרה ש"ב א"צ ס' אלא לבטל הזית חצב שבלע (ול"א חנ"נ בכלי אפי' בלעה איסור) אבל כף ישינה וב"י משערין בכלה וכו' וכו'

סעיף ו

כחצי זית וכו'. [יז] או אב"י. עש"ד סקי"ז אם היה כאן קדרה אב"י משני זיתים בשר בלוע בה ובלעה זית חלב בחריפות באופן דאין קולא דנטבנ"ט ולא דאב"י דצריך עכשיו כשמשמש בהכלי ירקות ס' נגד הכזית חלב אם נוכל להצטרף גם הבשר שנבלע בה להביטול עכ"ל. וחקירתו תמוה דפשיטא דהבשר מצטרף ממ"נ דלק' סוס"י זית בשר וזית גבינה כל א' מסייע לבטל חבירו ואיפכא י"ל דהתבשיל של עכשיו עם החלב הנבלע יצטרף לבטל הבשר וכיון שהי' בבשר ב' זיתים ובעינן ק"ך לבטלם ואם ליכא אסור אבל גם זה אינו כיון דכבר עבר מעל"ע מהבשר ואף דבשעה שבישל החלב בחריפות נתעורר טעמו אבל החריפות הקודם לא מהני אבישול דעכשיו להשוותו כב"י ורק נגד החלב בעינן ס' והבשר מצטרף ממ"נ באם לא תצרפו נמצא דלא אסר גם החלב ואם אסר החלב הרי נתעורר וישנו בבלוע

עוד שם כלי שנאסרה כלה ע"י בישול בה איסור וכשנתרוקנה ועדיין חמה נתנו בה צונן לח במקצתה צריך ס'