חידוד הלכה צח

אינו והמינו רבה ההיתר על איסורו וכשר. אבל לומר שהרוטב נגד בשר שנתבשל בתוכה חשיבה א"מ א"כ לא משכח"ל לעולם שיהי' כל התבשיל מינה ותשפך הרוטב. וע"כ דהרוטב של בשר כ"ז שאין שם שני מיני בשר הוה מינו של הבשר כנלע"ד לחומר הענין

[יא] מינו רבה עליו ומבטלו. כאן בנשפך וספק אם הי' ס' מתירין. ומיירו שנפל המינו עם הא"מ ביחד לתבשיל וכשנצטנן נשפך. וזה נלמד מדברי ר"י לשיטתו דלדידי' מינו חמיר מא"א אמרינן סלק המינו החמור והא"מ מבטל עכ"פ בס' ושם בלא נשפך דמה תועלת בשפיכה כיון דחומרת מינו בכ"ש ואנן ילפינן להקל בנשפך. ולדידן דדשיל"מ אוסר במינו בכ"ש נאמר ג"כ בכה"ג סלק המינו. ותנאים שכתבתי לעיל שיפול תחלה למינו הקל ולא להיפוך או שיפלו שניהם בב"א וכאן צריך שיפול תחלה להא"מ הקל בס' או בב"א דאם יפול המינו החמור תחלה כבר נאסר ואף דדשיל"מ וכל הדברים שאין בטילין מחמת חשיבותן הם מדרבנן מ"מ מחמרינן כעין דין נ"נ. והגמהרש"ק כ' דבדשיל"מ לא אמרינן סלק המינו וצ"ע למה יגרע ממב"מ לר"י דהחומרא דכ"ש לדידי' מה"ת ואפ"ה אמרינן רואין. ויש לחקור אם ספק טרפה נפלה לתבשיל ונשפך אם נקיל ג"כ מס"ס ובסי' ק"ר אבאר להקל בה"מ וה"ה בספק טריפה וספק אם נפל לתבשיל ככל

הפ"מ נסתפק בדשיל"מ ביבש במינו עם א"מ אם בטל כגון הרבה מיני עופות ואחת הולידה ביצה בי"ט והשאר הולידו בחול. וידוע דכל האסורים יותר מס' אזלינן בתר שמא ושמות העופות מחולקים אם נאמר סלק. והספק הזה הביאו לשון הגהת אשיר"י ע"ז דע"ג וז"ל שם כ' הרשב"ם וכן הלכה כל מין ומינו וא"מ ואינו בעין כדבר לח אמרינן סלק עכ"ל. משמע הא ביבש כה"ג לא סלק. ונ"ל דאין וראיה מכאן שלא נאמר סלק ביבש דדין סלק נלמד מדר"י לשיטתו דכל מב"מ במשהו וס"ל סלק והט"ז מצייר הסלק דר"י ביבש בלח דמסלקינן היבש המינו ונשאר הלח ויש ס'. וכיון שסלקת היבש מה לי אם הנשאר לח או יבש. וגם בס"י ס"ו בביצת דם שנתערב בשתים ולש מהן עיסה דאמרינן סלק הא"מ אף שהכל יבש. וגם אין שום סברא לחלק בזה ואם שייך לחלק בזה א"כ גם בדין שלפנינו דמסלקינן הא"מ והי' ג"כ רק בלח ולא ביבש. וכבר הראתי בס"ק הקודם דמיירי ביבש בלח. ואולי הרשב"ם קאי אדברי ר"י דהמינו אוסר בכ"ש והא"מ אם הוא בלח יש לו גבול עד ס' ואם הכל יבש די בא"מ ברוב. ושם בלא נשפך רק אמרינן רואין המינו כאלו אינו. ואיך תאמר דאתה רואה אותו כאלו אינו והרי אתה אוחזו בידך ואתה אוכלו בפיך לכן א"א אלא בלח שהכל נתערב וגם מהר"ן שם בסוגיא מוכח דא"א לומר לר"י סליק כ"א בלח דאל"כ נראה כשיקרא אבל לדידן דבנשפך רואין הא"מ כאלו אינו אין הכוונה כאלו אינו כאן כלל רק כאלו ניתר ע"י ס' דאז הוה כאינו ואין זה שקר. לכן בדידן אין חילוק בין יבש בין לח ואדרבה ביבש קיל יותר דא"צ ס' מן הדין גם בא"מ רק משום שכשיבשלם יתן טעם ושפיר אמרינן רואין. ולפי"ז בדין הפ"מ הנ"ל שפיר יש להחמיר שלא לומר סלק כיון שכולם לפנינו ורוצה לאכול כולם וא"א להתיר רק בליבן בארשט בכל הביצים דמותר דאז שפיר י"ל רואין המינם כאלו אינם והביצים דמין אחרת יבטלם. ודע דכ"ז באיסורי תורה או דבר דעקרן מה"ת אבל בדרבנן אין חילוק בין ספק דנשפך או ספק אם נפל כלל בכ"ע מותר כמעשה דקטן או נכרי ששמו דם בתבשיל וא"י כמה דם לשערו בס' דמותר דדם שבשלו דרבנן. ואם הי' המעשה בכ"ש הוה חשש דאורייתא. וכן ספק ששפך חלב שחוטה לקדרה הוה דרבנן. אבל חלב ממש ששפכו בבשר עוף אף דזהו ג"כ דרבנן מ"מ להט"ז לא פליג בשום איסורי בב"ת וכעין דאורייתא תיקן והש"ך מתיר גם בזה. ובסי' ס"ט בקו"א סק"ה פלפלתי בחהר"ל שנפל לרוטב עם חתיכות אם נאמר סלק וברוטב יש ס' ויהי' הכל מותר. ולדברינו לעיל דא"א לומר סלק כשאנו רואין בעינים האיסור בתשובתו ומחזי כשיקרא ול"ד לסלק הא"מ דידן דלא מסלקינן אותו רק אמרינן שיש ס' ואז הוא כאלו אינו משא"כ בחתיכות איך נאמר בהם סלק ואח"כ יטלם בידו לפיו ויאכלם ודו"ק

הפת"ש מביא בשם שער אפרים בנפל בשר ליורה חלב וסלקוהו מיד קודם שנתבשל הבשר כמאב"ד שהחלב מותרת ע"י טעימה דכ"ז שלא נתבשל הבשר כמאב"ד לא נאסר מה"ת ואין החלב נאסר וגם יש אומדן דעת דהי' ס'. והבשר נאבד וא"א לשערו ולדברינו בפתיחה לבב"ח דאף שהבשר לא נתבשל כמאב"ד אבל החלב שנבלעת בבשר נתבשלת בקל דאין שיעור בישול בשר גוש ושיעור חלב שוה ואותה החלב שבלע אסורה מה"ת כמו שמקשינן בסוגיא דחולין לרב אמאי החלב מותרת הא חלב נבלה היא ורב ס"ל מב"מ בכ"ש. וה"נ לדידן החלב שנבלעת ברתיחה לבשר ונפלטה ממנו נאסרת אף שהבשר לא נתבשל כמאב"ד וכשתירצו דקדם וסלקו קודם שנח היורה מרתיחה וגם נפל בעידן ריתחא דאז גם בהחלב אין איסור תורה דמבלע בלע מפלוט לא פליט מיהו אנן לא בקיאינן בזה כמבואר בדברינו בריס"י צ"ב. ובהנאה יש להתיר וצ"ע ואכ"מ להאריך יותר: סעיף ג

בד"א בשנשפך אבל איסור שנתערב בהיתר והוא לפנינו [יב] וא"א לשערו אעפ"י שהוא מאיסור של דבריהם אסור

[יב] וא"א לשערו. זהו ספק חסרון ידיעה ואין החסרון רק לאותו יחיד שאינו בקי במדידה אבל אם הספק הוא לכל כגון שאנן לא בקיאין בין כחוש לשמן. שניטלה הבקיאות מכל הדור יש להתיר בה"מ כיון שיש גדר להקולא כגון כשיהיה שמן גם לפי בקיאותינו ואז נחמיר וגם יש בזה גדר לעיקר האיסור דבמליחה נאסר עכ"פ כ"ק ובצלי כ"נ ולא יקילו לגמרו. ולכן מתיר הראב"ד בבישל בשר בלא מליחה שיטול חתיכה כזאת ולמלחה כדינא ע"ג כ"מ ויציג כלי תחתיו ויראה כמה דם נטוף וכזה ישער בחתיכה זאת. דעכ"פ לא יתיר לגמרי אבל בכחל אף להספק לכל העולם כמה פלטה חלב מ"מ כיון שאם לא נצריך ס' נגד כולה לא יאסור כלל לכן מחמרינן בה לשער בכולה. ואף דדם שבשלו דרבנן וחלב הכחל ג"כ דרבנן. ולא היקל בכחל כמו בבשר שנתבשל בל"מ לשער נגד כחל אחרת כמה חלב יוצא ממנה י"ל דאין כל הכחלין שוין בחלב שבהן דיש מניקה ושאין מניקה יש רבת החלב ויש ממעטתה אבל הדם לפי עובי החתיכה ומשקלה שוים בדמיהם. וגם בקילא ואת של הראב"ד בדם יש קצת חומרא שהדם שינטף מהחתיכה אין כלה דם דיש שם מלח וציר עם הדם. וגם טבע המלח להוציא הדם בכל מה שיכול משא"כ החלב דכחל א"א להוציאה לגמרי אפי' ע"י טיחה בכותל

סעיף ד

איסור [יג] שנתבשל עם ההיתר אפי' מכירו וזרקו צריך ס' נגד האיסור כולו דלא ידעינן כמה נפק מינ'. לפיכך המבשל בקדרת איסור ב"י או תוחב כף איסור בהיתר ישער נגד כל הקדרה או נגד כל מה שתחב מהכף