חידוד הלכה צז

לבשר איל אבל בתבשיל שיש בו ב' בשרים אלו קשה להבחין בזה

ובזה נבין דין שלישי שנתערב במינו וא"מ כלומר שיש ברוטב בשר שור כשר ובשר שור טרפה ובשר איל כשר וסילק כל הבשרים ואח"כ נשפך וא"י לידע אם הי' ס' נגד הבשר שור הטרפה דאם יש בבשר השור הכשר רוב אמרינן סלק לבשר האיל הא"מ והבשר השור הכשר ביטל הבשר שור הטרפה וממילא גם הרוטב כשר כי הרוטב נגררה אחר הבשר. וגם משכח"ל כשלא סילק הבשרים רק שנשפך אחר שנצטננו דתו לא אוסר במה שאין עכשיו ס'. כנלע"ד ברור להבין דברי המחבר והרמ"א בהפסיקו בין הדינים רמז זה להבין כל הענין על בוריו. ומשמיא אהרינהו לעינין בס"ד

[ט] במינו וא"מ ונשפך וכו'. בס"ק שלפ"ז ביארתי הענין במשל שהי' שם בשר שור כשר ובשר שור טרפה ובשר איל כשר ואחר שנצטנן נשפך וא"י אם קודם שנצטנן הי' ס' נגד בשר השור הטרפה כיון שיודע שחלק בשר שור הכשר גדול מהטרפה אמרינן סלק בשר האיל הא"מ והמינו רבה וכו'. והנה הט"ז מתיר הכל גם הא"מ. והש"ך לא התיר אלא המינו והא"מ אסור מספק. והנה הרש"ל חולק אדין דסלק. ולכאורה הדין דסלק איתא בגמ' בחומרת ר"י דמב"מ לא בטל כלל ובא"מ די בס' ואם נתערב במינו וא"מ אמרינן סלק להמינו החמור. וגם אנן בדידן דהמינו בטל ברוב ובא"מ בעינן ס' למה לא נאמר סלק. ונ"ל דהרש"ל הכי קשיא לי' דבשלמא לר"י דחומרת מינו הוא מגזה"כ דולקח מדם הפר והשעיר. ואם באמת לא היה המינו כאן היה הכל כשר דהמינו אין אוסר רק כשהוא בעין אבל טעמו אינו אוסר דאינו נרגש שפיר אמרינן סלק כאלו אינו דבכה"ג לא גזרה התורה. דבדם פר ושעיר לא הי' רק מינו ולא דבר אחר מעורב שם. אבל כשיש שם גם מין אחר שפיר בטל גם המינו. משא"כ לדידן דהא"מ אוסר בין אם הוא בעין בין טעמו אוסר וכשסלקת אותו אחר שנתן טעמו ג"כ יש איסור. ומה תועלת באם נאמר סלקהו כאלו אינו הלא גם טעמו אוסר וטעמו יש. ואיך נאמר דכשהוא באמת מסולק אוסר ובאמירתך סלק ולא סילקתו יהי' מותר ואפי' לפשרת הש"ך דלא נתיר בהסלק רק המינו אבל באמת גם המינו קיבל חלקו בטעם מהא"מ לכן חולק הרש"ל על היתר דסלק לדידן. והט"ז מתיר שניהם דלא גרע חומרת הא"מ לדידן שיש גדר להחומרא עד ס' ותו לא מאמירת סלק לר"י נגד חומרת מינו שהוא בכ"ש לדידי'

[י] רואין את הא"מ כאלו אינו. ידוע כאן פלוגתת הט"ז והש"ך דהט"ז מתר הכל והש"ך אוסר הא"מ מטעם שמא לא הי' ס' ורק המינו ניתר מטעם רוב וכ' חילוק בין הסלק דר"י דמסלק המינו דמהני לשניהם אבל כאן דאמרינן סלק הא"מ דסוף סוף הטעם נרגש אם לא הי' ס' זת"ד. ואני הדל אין דב"ק מובנים דאיך נוכל לומר דהמינו שהוא האיסור מותר ע"י סליקת הא"מ [דאם תחשב הא"מ כאלו נסתלק הי' המינו אסור] וגוף הא"מ יהי' אסור. וכ"ת דהמינו ניתר בלא סלק רק מטעם רוב. א"כ אין כאן איסור ואיך תאסר הא"מ משום ספק שמא קיבל טעם מהמינו הא אם אין איסור אין טעם והיכן מצינו שגוף האיסור מותר וטעמו יאסר גם בספק. ובסי' ק"ט להמחמירין שבהמחבר בעינן בא"מ ס' זהו בודאי ולא בספק וגם בדיעבד מותר להוסיף עכ"פ עדס'. וגם הפ"מ כאן הסכים להט"ז והתיר הכל. ואף דשם מיירי שנפל תחלה למינו ונתבטל וכאן מיירי שנפלו שניהם בב"א למים דלא היה ביטול ורק ע"י הסלק נעשה הביטול ואמרינן כאלו אינו ולא יעכב הביטול וממילא אזיל האיסור מהמינו וכשאין איסור ליכא חשש טעמו דאיסור ובפרט בספק שמא לא היה ס' ושמא היה. ואדרבה יותר היה שייך לומר שהסלק לא מהני רק לספק של הטעם אבל לא ליהני להמינו כיון שיש שם איסור ברור דכה"ג מצינו בתערובות חהר"ל בין חתיכות ורוטב דכשיש ס' הרוטב מותרת והחתיכות אסורות והיינו דגוף האיסור לא נתבטל רק טעמו נתבטל אבל לא לומר דהאיסור נתבטל ע"י אמירת סלק וספק טעמו יאסר ואין לזה סברא יסודית לעני כמוני. גם מ"ש הש"ך דהוה ספיקא דאורייתא תמוה איך נוכל לומר ספיקא במקום שהתרת האיסור וכשאין איסור אין טעם. ואם רצונך שיש ספק טעם מכ"ש שיש ספק איסור. ועוד דהש"ך בסי' קי"א סקי"ז כ' בדין דתולין בשני הקדרות כשיש בשניהם ס' ובכל א' אין ס'. אף דודאי לא נפל האיסור רק לאחד ואותו האחד נ"נ ותי' הש"ך שם דל"א חנ"נ רק בנפילה ברורית ולא בספיקות. מכ"ש כאן שי"ל דהי' ס' קודם השפיכה. ונגד האיסור יש רוב בבירור דזה עדיף מדין דב' קדרות. ולסברתו זאת שייך להתיר כאן אפי' אם הי' נופל לא"מ תחלה ונשפך ואח"כ נפל הרוב דמינו דהט"ז מודה בזה לאיסור מכח ספק נ"נ. ולהש"ך הנ"ל דלא שייך חנ"נ בספק ב' קדרות ה"ה דלא נאמר נ"נ בספק ס'. אמנם בכה"ג ודאי דלא נוכל להקל אם הי' התערובות תחלה בא"מ יבש בלח אבל אם הי' הא"מ לח בלח כגון חלב בהמה טמאה עם של טהורה בלא"ה בה"מ לא אמרינן בלח נ"נ כבסי' צ"ב. ואם היה תערובות ראשון יבש ביבש פשיטא דא"א חנ"נ. וע"כ דא"א לאסור גם בנפל תחלה לא"מ אלא יבש בלח. ואז שייך להחמיר משום ספק תורה. וגם בזה כשנפל אח"כ המינו רוב א"א להתיר מטעם סלק הא"מ דהרי כבר אסרתו מספק נ"נ. אבל כשנפלו בב"א כמ"ש הט"ז ודאי דלא שייך להתיר המינו שהוא עיקר האיסור ולאסור הא"מ משום ספק טעמא וע"כ הי"ל להתיר ע"י הוספה עכשיו עד ס' דלא גרע מנפל תחלה למינו ונתבטל ונתנו לכתחלה לא"מ שיש שם ס' וכאן עכ"פ יש ספק שמא הי' ס' וגם עכשיו מוסיף. ואולי גם כונת הש"ך שהא"מ אסור עד שיוסיף. ובלא"ה הפ"מ והחו"ד מתירין הכל

ודע דיש לחקור בכל הדינים שבמחבר זה. ומכ"ש בדין ראשון שנתערב מב"מ ונשפך דאיך משכח"ל תערובות מב"מ שיהי' נשפך דא"כ כבר נתבטל במים א"כ המים הם א"מ והו"ל מינו וא"מ דעיקר הטעם בא ע"י הרוטב שמבלבל הטעמים מכל מה שניתן בה. ובמהדו"ק כתבתי דכל הנך דינים מיירי בלח. והדין ראשון מיירי שנתערב חלב מבהמה שנטרפה עם חלב מבהמה כשרה. וידע שהחלב של הטרפה היתה רביעית יהי' צריך ס' רביעיות וע"י שנשפך א"י אם הי' ס' רביעיות ורוב היה בבירור דמה"ת גם לח ברוב. ובדין אמצעי נתערב חלב טמאה ממש בחלב טהורה דלח בא"מ מה"ת בס' לכן אין מועיל נשפך. ודין ג' בנתערב במינו וא"מ א"א לפרש שכולם לח חדא דבלח בלח לא שייך להתיר ע"י הסלק דהכל נבלל. ועוד דבכה"ג דהכל לח לא שייך חומרא דהש"ך להא"מ דהכל נבלל וגם בלח אין אומרים חנ"נ ומהמחבר נראה דכל השלשה דינים מיירי בחדא גווני וע"כ כמ"ש בס"ק שלפ"ז דהתערובות הי' ביבש ונפלו ללח והרוטב של בשר נעשה כבשר. ולכן אם באופן דדין ראשון מיירי שבישל בשר כשר ובשר טרפה במים ונעשה רוטב ונחשב הכל כמין א' ולכן כיון שהי' רוב בבשר כשר דאם היו הבשר מעורבין זב"ז קודם בישול הי' הכל מותר וכיון שהתערובות נעשה בשעת בישול דאז בעינן ס' עכ"פ נגד האיסור מדרבנן כיון שנתן טעם ברוטב לכן מקילין בנשפך לתלות שהי' ס' ורוב יש בבירור והכל כשר. ובדין ב' שנפל בשר שור כשר ובשר איל טרפה לרוטב דלהמחבר חשיבי כשני מינים כמ"ש בס"ק שלפ"ז לכן הוה ספק דאורייתא ואסור ובדין ג' נפל בשר שור כשר ובשר שור טרפה ובשר איל כשר ונשפך אמרינן סלק הא"מ שעושה חומרת נו"ט כאלו