חידוד הלכה צג

שאם נתערבה ביצת דם חד בחד מותרים שתיהם מטעם דלא שכיח שיהיו שתיהם שוים ממש בלא חסרון ויתרון וחזרינן לספק שמא יש אחת גדולה ואחת קטנה ושמא הקטנה איסור והכל מותר וכיון שיש אופן אחד להיתר שוב אין חזקת איסור ומתירם חד בחד וא"כ גם בדין שלפנינו דידוע דא"א להזדמן שיהי' שני עופות אחר שחיטה שוין לגמרי דאפי' אם נזדמן משקל שניהם שוה מ"מ אולי באחת יש יותר צואה או דם מבשניה לכן יש להקל כדברי הש"ך בסי' ס"ו

ואני הבאתי ראי' בחידודי לסי' ק"י בדיני ס"ס ממשניות תרומות מ' ה' ו' ז' דחד בחד אין על שניהם שם איסור ודאי רק שניהם בספק וכאן בדין הנ"ל יש עוד סניף דג קודם חיתוכם היתה מונחת עם החצי ואם לא הי' נודע התערובות קודם שנחתכו היו כולם מותרין לכן יש להתירם גם עכשיו. ודי בהערה

שם חיב בדיני לח בלח. פ"א בלח בלח מה"ת גם לח במיני ברוב ומדרבנן בס' ומשכח"ל כגון חלב טמאה בטהורה וגם באיסור דרבנן בעינן ס' בלח. ולא מבעיא לדעת הרשב"א בסי' ק"ט ס"ב דגם ביבש שנתבטל ברוב אסור לאכול שלשתן יחד דהביטול אינו היתר ברור פשיטא דבלח הוה כאוכלם יחד דיש בילה בלח. ואפי' להרא"ש שם שמתיר עכ"פ יש להצריך בלח ס' גזירה אטו א"מ. והא דהש"ך שם מתיר יבש בא"מ ולא גזרינן אטו לח א"מ י"ל יבש לגמרי בלח לא מיחלף אבל לח מינו אטו לח א"מ מיחלף

הפמ"ג מביא קו' הלח"מ פט"ו ממאכא"ס לטעם הירושלמי בהא דתרומה בטילה בק"א וערלה וכ"כ בר"א משום דתרומה בעינן ק' מדרשא דאת מקדשו ממנו. וערלה וכ"כ דהוכפלו איסורן נגד תרומה דאסורין בהנאה הוכפל שיעור ביטולן. וקשה דא"כ בב"ח דאסור בהנאה יצטרך ק"ך בכפל משאר איסורין דבששים. ונ"ל דלק"מ דשיעור ק' ור' אינם לבטל הטעם דאדרבה שיעורים אלו דק' ור' לא נתנו רק במינם במקום שאין טעם ורק בא"מ שיעור כולן בנו"ט. וכיון דנתנו לתרומה שיעור ק' מאסמכתא דאת מקדשו ממנו שפיר כפלו לפי דעתם בערלה וכ"כ. משא"כ באיסורים שלנו דכולם בנו"ט לא שייך לכפול הנו"ט דכשאבד הטעם אין איסור. ועוד דגם שיעור ס' הוא יותר מנ"ט האמתי כמ"ש הרשב"א בחידושיו לסוגיא דזרוע בשילה וא"כ למשל אם שיעור ביטול הטעם האמיתי הוא בנ"ט וכשיש ס' נמצא דחלק זה כבר כפל ונכפל שיעור איבוד הטעם. דהא באמת גם בערלה וכ"כ אם בא"מ שיש טעם לא אסרו יותר מנו"ט וא"כ איך נאמר להכפיל שיעזר הנו"ט. וגם לא שייך כלל מדת כפל בנו"ט. ותמיה על גאון כמותו שהקשה קו' זאת. ובביצים טמאים החמירו בס"א מחשש קטנים ולהרמב"ם הטעם דהוה כעין ברי' החמירו באחת יותר. וכ"ז לא שייך בתערובות בב"ח או חמץ אחר ו' שעות. ולענין חקירת הפמ"ג בס"י דס"ל מב"מ בכ"ש ולרבנן ברובא לפי' הר"ן דהיתר בהיתר לא בטל יבואר בדברינו בסימנים הבאים בס"ד: פ"ב בביאור תערובות לח בלח בא"מ הנק' טכ"ע. ידוע מחלוקת הר"ת והר"ש אם טכ"ע מה"ת או דרבנן ובבב"ח לכ"ע מה"ת. מיהו לענין ביטול קיי"ל דמין בא"מ בלח צריך ס' מה"ת ודיני חנ"נ בש"א מדרבנן. וקיצור הדברים כך הם. אם חתיכה בלעה כזית חלב ונפלה לתבשיל בעינן ס' נגד החלב להאומרים אין חנ"נ בש"א ולדידן בעינן ס' נגד כל החתיכה ולענין שאר החתיכות בעינן רוב ג"כ. וחומרת חהר"ל לא אמרינן באיסור בלוע דאין הבלע ראויה לכבד. ואם נתערבה אותה חתיכה בא"מ ביבש [כגון שהיו מונחים כמה מינים ונבלע החלב באחת מהן וא"י באיזה לדעת הש"ך בסי' ק"ט דיבש בא"מ ברוב ה"ה כאן ולהמנ"י והמ"כ דיבש בא"מ בס' מטעם שאם יבשלם יתן טעם ה"נ בעינן ס' אף דהחתיכה כולה אינה אסורה מחמת חנ"נ רק מדרבנן גזרו כן כמ"ש לעיל בשמם ויצטרך ס' נגד כל החתיכה באין ה"מ. ובבב"ח כה"ג דחנ"נ מה"ת אם בלע חלב ונתערב עם מין אחר יצטרך ס' כנגדו לכ"ע. ועבמ"ש בסמוך ברפ"ב

פ"ג לח בלח ע"י כבוש. קיי"ל דכבוש אוסר בכולו בש"א מה"ת ובבב"ח מדרבנן דהתורה לא אסרה רק בישול ואין כבוש בפחות ממעל"ע בדבר לח בלא הפסק אבל אם נטלו משם וחזר לתוכו אין השהיות מצטרפין. ומליחה אוסר לדידן עד ס' מטעם דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן. ובה"מ מתיר הרמ"א בכחוש ע"י קליפה. ובשו"ת צ"צ בספק אם נמלח חלב עם בשר ובחידודנו בסי' צ"א הארכתי. ולח בלח בבב"ח הוה ד"ת ונ"נ ובש"א בה"מ אין נ"נ בלח. עס"י צ"ב ס"ב. וכבוש בדבר חריף כחומץ וציר אסור כשיעור שיתננו על האש ויתחיל להרתיח ובציר בעינן גם קליפה מחומרת מלח שבו. והקליפה היא מד"ת ובעינן ס' נגדה כשבישלה בלא קליפה. ודם שכבשו מה"ח עי' בדברינו בפתיחה להל' מליחה

הפמ"ג מביא כאן שאלה במשחו ביו"ט לחם עם ביצה שנולדה היום והי' עוד לחם בתנור שנגעו בחום בלחם זה ולהתיר שאר הלחמים לאכלם היום מטעם אין בלוע יוצא בל"ר. ולענ"ד גם הלחם הנמשח במי ביצים אינה אסורה היום רק כ"ק דדשיל"מ אין איסור במשהו בדשיל"מ רק למינו והלחם אין נאסר ורק במקום הנמשח מטעם חזותא כמ"ש הרמ"א בסי' ק"ב בלבלו בה בארשט. ומכ"ש שלא יאסר אחרים בלא טעמא דבלוע אין יוצא בל"ר. ואין לומר דמשיחת הביצה להלחם חשיב כמינו לאסרו כמ"ש התוס' ביצה ל"ח דמים ומלח לעיסה חשיבי מינו משום דצריכים זל"ז. דז"א דבאמת אין עיסה בלא מים. וכן בלא מלח כמדתה דכשחסרה מלח היא פגומה לאכילה משא"כ משיחת ביצים שאינו רק ליופי. וא"כ גם אותו הלחם מותר ע"י קליפה ומכ"ש שאר לחמים. ולא עוד דאם משח שאר לחמים בביצת חול ונתערבו מותרים כולם כיון דאין איסור על הלחמים וע"י הקליפה אין נ"נ ולכל היותר נאמר דין דשיל"מ על כל החזותות מלאכלם היום

ובמה שחקר עוד איה מצינו הסברא דאין בלוע יוצא בל"ר. נ"ל מקור הדבר מש"ס בדין דגים ועופות שנמלחו יחד דהדגים אסורים שבלעו מדם העופות והעופות מותרין דדם בלוע אין המלח מוציאו לחזור ולהבליעו בעופות. דרק דם טבעי פולט המלח בטבעו אבל הנבלע ממקום אחר אין זה בטבעו של מלח. אבל ודאי אם יפלו הדגים בתבשיל יאסרו דלדבר בלוע צריכין רותחין וזהו טעם דהגעלת כלים. וכן הדין בשאר דם הנבלע בבשר ע"י מליחה שאסור כשהבשר אין בו דם טבעי שלו ולא אמרינן ככ"פ רק בדם טבעי שבתוכו ולא בדם שנבלע בו ממק"א. ובמהדו"ק הארכתי בראיות כאלה. וביותר מדכתיב בגיעולי מדין תעבירו במים ובקדשים ומורק ושוטף במים הרי דלכל בליעות א"א להכשיר ולהגעיל אלא במים רותחין ואפי' בליעה דמליחה וכבישה אין להכשיר אלא במים. ואפי' מלח שטבעו להוציא דם טבעי אינו מוציא דם שנבלע בבשר ממק"א. וזהו ראי' ברורה דבלע אין יוצא בל"ר ואדרבה אני מסופק בדברי הש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ב דמכלי יוצא בלחלוחית קצת ורק בליעה דמאכל צריך רוטב. ומהגעלה ומליחה דדגים ועופות נראה דשום בליעה א"י בל"ר

ח"ג פ"א בדברים שאין להם ביטול בס'. דבר דעביד לטעמא או מעמיד לא בטל בס' אלא כ"ז שנרגש פעולת המעמיד או טעם התבלין וכבר ביארתי בדברינו בסי' פ"ז בחידוד ובקו"א שם. וקצת פוסקים ס"ל דזהו מדאורייתא אף ששאר דברים שאין להם ביטול בס' הם מדרבנן: