חידוד הלכה צב

וכן אם נסתפק בשבת וביום של אחריו. אבל קשה אסוגיא דקבוע קידושין ע"ג כתובות ט"ו ויבמות ספ"א דאם הזכר הלך לבית הנקיבות הו"ל הנשים קבועות ולא מהני רוב היתר וא"כ יש לחייבו א"ת גם בב' נשיו ואחותו ולכן צ"ל דלכוונה הגירסא במשנה הנ"ל אשתו ואחותו „עמו“ בבית דהאי עמו מיותר והכוונה שהי' עמהם בבית אחד ואינם קבועות כי הם בביתו ולא בביתם לחשבם קבוע. והא דלא מקרי קבוע גם הנך שתי חתיכות א' שומן וא' חלב י"ל דבאמת אין דין קבוע מה"ת אלא באיסור ברור לכל כתשע חניות ונלמד מקרא דוארב לו וקם עליו שידוע לכל החניות שמוכרות בשר טרפה וכן האיש העברי ידוע רק שזה הקונה או זה הזורק אבן לגיו שכח לאיזה חנות הלך. אבל החתיכות אחר שנתערבו ושניהם בספק לא שייך קבוע ול"ד לאשתו ואחותו שזאת ידוע בהיתר וזאת באיסורה. וצ"ל דהנשים היו ישנות דאל"כ הא הנשים ידעו את מי מהם בעל

אחר הפלפול הזה ראיתי לפשוט ספיקו של הפמ"ג אם די במשהו יותר מירושלמי תרומות פ"ד מ"ז [בדפוס זיטאמיר דט"ז] בדין ליטרא קציעות וז"ל. אר"י וצריך שיהא בכל אחת ב' ליטראות וכ"ש כדי שיהא ביטול ברוב עכ"ל. ואין זה מובן דאם דרס ליטרא אחת למה בעינן בהיתר ב' ליטרות וגם כ"ש וע"כ דה"ק שיהי' בכל כד כ"ש יותר ונקט ליטראות כלומר בשאר הכדים אף שהם רבים אבל גם בכל כד יהי' כ"ש יותר ויהי' כל כד מותר מה"ת ורק מדרבנן בעינן ק"א וסבר ר"א לצרף כל הכדים לק"א כיון שכל כד מותר מה"ת ועי' רמב"ם פט"ו מתרומות

ואם באמת בדין דהרשב"א אחת גדולה מחברתה בכ"ש אז גם כשאכל שתיהן אינו חייב חטאת דשמא הקטנה היתה חלב וניתר הכל. דלדידן אין חיוב א"ת בחתיכה אחת ס' חלב ס' שומן וגם זה כן. ובסי' ק"א בחידודי סקט"ז כתבתי סברא כזאת לענין חהר"ל ונחתך אחת דנעשו כולן היתר משום דפטור מחטאת. ועדיין צ"ע בש"ס ר"פ ספק אכל בהי' לפניו כזית וח"ז ושתיהן חלב וא"י איזהו ע"ש. ובחידושינו לש"ס הארכתי יותר וכאן קצרתי מיראת האריכות

בפמ"ג כאן ח"ג פ"א בחקירתו בח"ז איסור וח"ז היתר אם די בס' נגד הח"ז לבד דיבש ביבש לא נ"נ. ותמה דהא כשאין רוב הכל אסור מה"ת. ובירושלמי תרומות פ"ד הי"ג בדין דר"ע דנפלה אגודה שחציה חולין וחציה תרומה דדי במאה חצאין. מיהו י"ל דקל הקילו בדימוע דנתנו כלל דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. ובביאורי שם בהלכה ז' בדר' יוחנן העליתי דרק בחד בחד ממש א"צ רק לפי חשבון התרומה דשניהם רק בספק השקול. אבל אם הי' ידוע שהי' באיסור משהו יותר דמדאורייתא נתבטל ההיתר ומגרע גרע. ואם נפלו לתוך תבשיל צריך ס' נגד הכל. ואף דקיי"ל דיבש ביבש אין חנ"נ היינו כ"ז שאין באיסור רוב אבל כשיש רוב כמו שמהני להקל כשההיתר רוב כן מהני להחמיר דאפי' בד"נ אזלינן בתר רובא בין לזכות בין לחוב רק שלא השוו במנין הרוב דלזכות די באחד ולחוב מגזה"כ בעינן שנים אבל עכ"פ הרוב מבטל המועט. וצ"ע בזה כי לא מצאתי בין ספרי הפוסקים

שם פ"ב במין בא"מ ביבש ומשכח"ל שנפרך לחתיכות דקות ואין ניכר או כמה חתיכות בשר משחוטות מכמה מינים ואחת נשחטה שלא כדין או נטרפה דעת השיך בסי' ק"ט דמדרבנן בעינן ס' שאם יבשלם יתן טעם. וכ' דמחשש זה בעינן ס' גם מדאורייתא. והמנ"י כ' דאפי' הטריפות של האחת היא רק מחומרא דרבנן גם כן גזרינן משום אם יבשלם יתן טעם. וכן אפי' אם נתבטל ברוב ואחר כן בשלו צריך ששים ולא אמרינן כבר נתבטל והכל היתר רק יכול להוסיף עד ס' דאין נ"נ בביטולו ע"ש. והפמ"ג כאן חקר איך יצויר בזה שיהיו חלוקין בטעם. ואי בשר שור ואיל וכבש אין זה נחשב א"מ רן אי בתר שמא אזלינן אבל אי בתר טעמא הכל טעם א' כשיבשלם וסיים בצ"ע. ונ"ל דהכי משכח"ל כגון שיש לפניו כמה מיני ירקות בשנת שמיטה ואחת מגידולי שביעית והאחרות מגידולי ששית וקיי"ל בשביעית פ"ז ששביעית אוסרת בא"מ בנו"ט כשמבשלם וכשהם יבשים די ברוב וגזרינן שאם יבשלם יתן טעם (ובשביעית מינו חמיר מא"מ דמינו במשהו) א"נ שאפה ככרות מכמה מינים ונודע שהרבה מהן פטורין מחלה שלא הי' בעיסתן שיעור חיוב ואחת חייבת בחלה וא"י איזהו. אבל אני מסופק אם שייך חשש זה בככרות הואיל ואין שכיח לבשלם יחד דגזרה זאת לא שייכא רק במינים שדרכם לבשל ביחד ובמיני בשר כבר הקשה הפ"מ דבבישול טעם כולן שוה כדלעיל

עוד נ"ל כגון חתיכת בשר שנפל ליורה חלב ונאסר ונפל בין חתיכות ולא הי' חהר"ל ונתבטל וחיישינן שאם יבשלם ירגיש טעם החלב שבחתיכה ויתעורר איסורו ועדיין אין בכל ציורים אלו בירור ורק להגדיל התורה

שם פ"ג. מב"מ ביבש חד בחד אסור אפי' בדרבנן כיון דבאיסור חלב כה"ג חייב א"ת דאיקבע איסורא כשאין בבירור אחת גדולה כדברינו בתחלת המאמרים מהרשב"א. ואם נפל אחד לים המנ"י מתיר השני באכילה והרבה פוסקים החמירו. ולהשליך א' בידים אסור דהוה כמבטל איסור ובא"מ ביבש כבר כתבתי בפ"ב. ואם כשיתבשלו יהי' לפגם זה בזה מיתר ברוב אבל לא חד בחד. ואין להקל מטעם דא"א לצמצם ושמא אין שוין במדתן ושמא הקטנה איסור והכל מותר כיון דבכה"ג חייב א"ת כמו שהארכתי לעיל מדברי הרשב"א להשואל. ואם מב"מ ויש ביניהם א' גדולה וא' קטנה ובשלם יחד די בס' נגד האחת דביבש לא נ"נ ולא אמרינן שמא הגדולה האיסור ונתבטלה הקטנה ונאסרו שניהם כמ"ש לעיל. דז"א כיון דקודם בישולם ביחד אין מחזיקין איסור של צד החמור כמ"ש הרשב"א להשואל דאם יש בבירור אחת גדולה וא' קטנה אין חיוב א"ת וכשאין חיוב א"ת מה"ת אין להחזיקם באיסור גם להצריך ס' נגד שניהם כיון דדין נ"נ ליתא ביבש ודי בס' נגד האיסור כלומר לכל היותר נגד הגדולה. אמנם בשוין ממש דבכה"ג בחלב ושומן יש א"ת ובאכל שניהם חייב חטאת. י"ל דבכה"ג בנפלו שתיהן לתבשיל שיצטרך ס' נגד שתיהם. אבל באמת גם בכה"ג א"צ ס' רק נגד אחת כיון דאין רוב לא לצד היתר ולא לצד האיסור אין אוסרים זא"ז לדונם כשני איסורים. והא דחייב חטאת כשאכל שתיהם הוא ג"כ משום זית א' שאכלו בבירור ולא משום ב' זיתים. ולכן בכל הנך כשנפלו לתבשיל ויש ס' נגד א' הרוטב מותר והחתיכות עומדים באיסורן כמו שהי' קודם בישולן חד בחד

שאלה. תרנגולת טריפה שנחלקה לשני חצאין ונתערבה בין ג' חצאין כשרות דפשיטא דיש רוב כשרות. ואם הטרפה שלימה ונתערבה עם חדא וחצי כשרה כיון דאין החצי בספק שוב הוה אותן שתים רק חד בחד ושתיהן אסורות. ואם אח"כ נחתכו כולן לחצאין אם חזרו להתכשר. מי אמרינן דזה דומה לחומרת חהר"ל דקיי"ל דלא בטל מחמת חשיבות ואם נחתכו חזרו להתכשר דבטל מהם חשיבותן ולא אמרינן שכבר נ"נ בהיותן חהר"ל וגם כאן כן. או דילמא שאני חומרת חהר"ל דאינה בחזקת איסור דבכל שעה עומדת ליחתך משא"כ בתערובות חד בחד דאיתחזק איסורא

תשובה. הש"ך בכללי ס"ס אות כ' כ"א כ"ב החמיר מאוד בחד בחד אפי' באיסור דרבנן ומכ"ש בדאורייתא. וכ' עוד שם באות כ"ג דאם נתערב חד מתערובות של חד בחד בשני' אחרים דע"י חזקת איסור לא בטל גם בתערובות ב' משום חשש ספק א' בגופו וספק שני בתערובות דאין כאן ספק בגופו כלל כיון דאיתחזק איסורא הוה כודאי איסור שנפל לשתים. אמנם הש"ך עצמו בסי' ס"ו סק"י כ' בהדיא