חידוד הלכה צ

והפת נדבק בו בחוץ כן פי' הרמ"ח ולפי"ז יש להסתפק בכלי מתכות כה"ג כמו הנקרא בראטרייער שהוא משוקע בכותלי תנור בית החורף והאש מנפח תחתיו דרך הלופטין והלחם נאפה בתוכו אם מהני לו הליבון דרך הלופטין לומר כבלעו כך פלטו. ולומר דוקא בבוכיא של חרס קפדו שלא מהני לי' ליבון בחוץ דבלא"ה לא מהני בכ"ח ליבון רק כחזירת כבשן משא"כ במתכות דלא גרע ממחבת שאופין בו. ובאו"ח סי' תנ"א לא מצינו שום חומרא בכ"מ לומר שלא יהני בו הכשר כפי תשמישו ובפרט כשרוב אפיות שבתוכו אינו בלחם ממש רק ע"י מחבת שהלחם בתוך המחבת ונאפה כך וגם בפסח ישמש בו כך. וקי"ל אזלינן בהכשר אחר רוב תשמישו ולא דמי לבוכיא של חרס שאינו יוצא מידי דופיו וכיון שהבוכיא אין היסיקו כתנור החמירו בו. והכל כפי ראות המורה אם יש בו כח אש מרובה או מועט דלא כל הלופטין שוים בכח חומם לכן בפסח העושה חדשים או מעמיד בתוכו בלעך חדש תע"ב. ורק להערה באתי. ובכל השנה אין נזהרין ולא ידעתי למה ובסי' ק"ח אבאר. דבאמת עפ"י הדין בכל השנה אם מעמידין שם פעם בשר ופעם חלב ובפרט פעם איסור ופעם היתר. גרע מבפסח דהחמץ שבלע כל השנה היתה בהיתר וי"ל נ"ט בנ"ט משא"כ באיסור ממש נגד היתר לכן אם אירע שאפה או בישל בהבראטרייער איסור ישאל למורה איך יכשרני. ואיני רוצה ליכנס בפרצות דחוקות והמורים ידקדקו בדבר

[ז] הפת שאפאו עם הצלי ודגים שצלאן בתנור א' עם בשר אסור לאכלם בחלב. הנה בסי' ק"ח מתירים כה"ג משום דריחא לאו מלתא וכאן הדין לענין לכתחלה ובדיעבד יבואר שם. ואם לאסור הדגים משום סכנה י"ל כיון דגם לעיל בפשטידא לא מחמרינן עד שזב תחת הפת ממש מכ"ש כאן ומכ"ש שאין איסור סכנה מחמת שנצלו בתנור א' ומכ"ש שבדיעבד מותרין גם לחלב כמבואר בסי' ק"ח

סיימתי מהדורא רביעי ה' כסליו תרפ"ט. הש"י יזכני להוציא לאורה להאיר עיני התלמידים ולא המורים כי אני עצמי איני מורה רק מעודי עד זקנתי נתפרנסתי מיגיע כפי. ואולי אזכה שאחרים יורו מתוך דברי אלה אבל רק אחר דקדוקם בספרי המורים הגדולים נ"ע כיה"ר

הקדמה להל' תערובות והערות על הפמ"ג בשער תערובות שלו

הפמ"ג בפ"א משער תערובות חקר בענין ביטול דיבש ברוב אי בעינן כפל כפי האיסור או די בכ"ש יותר. ובס' עמק השידים דרוש א' ב' פלפל ג"כ בזה. עוד פלפל בדברי המרדכי סוף חולין בהא דאיתא בב"ק דש"ז של זב מטמא במשא כזיבה משום דא"א בלא צחצוחי זיבה וכן ביבמות ביבמה שרקקה דם דכשרה החליצה משום דא"א בלא צחצוחי רוק. הרי דאין לדברים אלו דין ביטול ברוב וכ' המרדכי הטעם דכל שנולדו בתערובות לא שייך בכה"ג ביטול. והקשו מדברי המרדכי עצמו דבגיגית ענבים דרוכים מע"ש והיין זב מהם בשבת דמותר לשתות מהיין בשבת אף שיש נגד ביטול זה דין דשיל"מ ואפ"ה יש דין ביטול משום דהאיסור בא לעולם בתערובות לכן הסברא הפוכה דאפי' דשיל"מ בטיל וכן פסק הרמ"א בסי' ק"ב. ותי' בס' הנ"ל דלעולם אזלינן בתר המבטל אם המבטל קדים ואתא לעולם קודם שבת והוא רוב והמועט בא בתוכו בתערובות נחלש כח המבוטל ביותר עד שאפי' בדשיל"מ בטל. אבל בזיבה ורוק דשניהם באו לעולם מעורבין אין ביטול דגם כח המבטל קליש כחו. ואח"כ סתר חילוק זה וכ' חילוק בין דאורייתא לדרבנן דבדינים שהם מה"ת כמשא דזב וכרוק דחליצה אין ביטול אא"כ המבטל קדים ואתא לעולם. אבל ביין שהוא רק איסור מוקצה דרבנן אמרו להיפוך דאפי' דשיל"מ בטיל זת"ד. ובאמת התי' ב' מוקשה ביותר דעכ"פ הי"ל לומר דבדרבנן מקילין במה שמחמירין בדאורייתא ולא משגחינן בחומרא להצריך שיבא המבטל לעולם קודם. אבל לומר דדבר שהוא חסרון בדאורייתא הוא מעליותא בדרבנן שנתבטל אפי' באופן שאם הי' המבטל בעולם קודם לא הי' מבטלו מחומרת דשיל"מ זה תמוה דמרפסי אגרי. והנו"ב תי' לחלק בין ביטול דרוב בזה בעינן שיהיו המבטל והמבוטל שניהם ברורים וכדיעות הסנהדרין ואח"כ נתערבו אבל כששניהם נולדו בתערובות לא מצינו כה"ג בסנהדרין ולא מהני אבל ביטול בס' דהוה כאלו אין שים איסור בעולם דלא נרגש כלל בזה מהני גם בכה"ג ולכן התיר המנל"מ החלב מבהמה שיש בה אבר היוצא אם יש ס' בשאר איבריה דבא האיסור עם ההיתר בתוך החלב בתערובות וגם תי' זה צע"ג דהא בדשיל"מ גם ס' לא מהני לעשות האיסור כלא ואפ"ה התירו היין. ועוד אטו ביין הביטול ע"י ס' בא ואטו מהני ס' למינו השוה בטעמא ועוד דא"כ נאמר אם הטילה תרנגולת ביצה ביו"ט ע"ג ביצים דחול אחרים נאמר דאם יש שם רק רוב ביצי חול אין ביטול וכשיש ס' ביצי חיל מותרים אתמהא. עוד כ' הנו"ב סי' ל"א לחלק בין מינו לא"מ דבמינו מועיל ביטול כזה כששניהם נולדו בתערובות ולא בא"מ (סברא זאת מהופכת מדבריו דלעיל. דלעולם במינו שייך רוב ובא"מ שייך ס' כידוע]. וגם תי' זה מוסתר מדברי הר"ן בפ' השותפין בחומרת דשיל"מ כ' הטעם משום דמה"ת מב"מ לא בטיל כר"י שלמד מדמי פר ושעיר רק דחכמים ס"ל דכיון שמין האחד איסור ומין זה עצמו היתר ואינם שוין בדיניהם שוב הוה כא"מ ונתבטלו ולכן כשהאיסור זה יש לו זמן שיהי' היתר שוב הוה כמינו ממש וגזרו שלא יתבטל דאין מחולקים כ"כ בדיניהם ע"ש. ולפי"ז איך נאמר דכשהדשיל"מ בא בתערובות והוא מינו אז בטיל אף שהוא דשיל"מ הא עיקר חומרת דשיל"מ הוא דמשווהו כמינו בין בסוג טבעי בין בסוג הדינים. ואיך יהי' ההשתוות סגולה להתבטל יותר מאם היה א"מ

והנה בימי חורפי בספרי פלפולא חריפתא על סוגיות כל הש"ס דברתי הרבה מזה. ובספרי נמוקי הרא"ה על משניות. ותוספתא. וכששניתי בספרי זה מס' מעילה תירצתי דביין שבגיגית ההיתר היה בעולם והאיסור נולד בתוך התערובות אמרינן קמא קמא בטל. וכששותה מיין זה בשבת אמרינן כל דפריש מרובא פריש. ואף דלא אמרינן היתר זה בשאר דברים חשובים שאין להם ביטול אא"כ פירש ממילא ולא כשלוקח בידים מהתערובות כמבואר בסי' ק"י ס"ו מ"מ כאן דנחלש האיסור שלא הי' נראה בעולם עד שנתערב בהיתר אמרינן כל דפריש וכו' דכ"כ הרע"ב בע"ז פ"ה מ"ח בדין יי"נ אוסר בכ"ש. וז"ל דוקא כשמערה היי"נ לתוך יין כשר מכלי רחבה ויש בכל קילוח שמערה מהכלי שיעור גדול בבת אחת אז לא בטל אף שההיתר מרובה ממנו. אבל כשמערה מכלי קטנה שיוצא טיפין טיפין אפי' נופל כך כל היום כולו אמרינן קמא קמא בטל עכ"ל. והתי"ט שם כ' דלהרע"ב אפי' אם אח"כ נתרבה היי"נ יותר מההיתר כשר. ולפי"ז נאמר ג"כ בחומרת דשיל"מ שהוא בכ"ש כחומרת יי"נ דאם היין יוצא טיפין טיפין שפיר בטל בתוך היתר הרב שקדמו. אבל בזוב ורוק הנ"ל באים