חידוד הלכה פט

בסי' ק"ט בתערובות יבש להשליך א' מהם כאן א"צ להשליך דבלא"ה כל ככר אין בו רק כדי סעודה אחת ומותרת. ובלא"ה אין להחמיר כאן בענין ביטול דהככר שנתערב אין בו רק כדי אכילה אחת וחשוב היתר אף שבא מעיסה גדולה שהיתה כולה באיסור. אבל הככר שנפרש ואין בו אלא כדי אכילה אחת מותר לדעת הכרו"פ שמתיר לחלקו פשיטא שמותר. ואם כל העיסה נתערבה בין עיסות י"ל כיון דעיקר האיסור הוא באפיתה דהעיסה אינה בת אכילה והתערובות היה בשוגג. ודומה לדין דלעיל שנפלה החלב בשוגג ויערב כל העיסות ויהי' ס' נגד החלב שבעיסה זאת. ויהיה הדין כבא האיסור לעולם בתערובות

[ב] בתנור שטחו באליה. לדעת החו"ד סוס"י צ"א זה גרע מדין דלש עיסה בחלב דלעיל דשם התערובות בלישה ונתערבה היטב וכתבתי לעיל בס"ק שלפ"ז דמועיל ס' או טעימה וכאן שבלע באפיה ואין ידוע עד היכן מתפשט מחמת הבקעים ושמא במקום טעימתו לא הלך השומן. אבל העליתי בסי' צ"א סק"י דמועיל ס' וגם טעימה ויטעים במקום הדבוק לתנור. ואף דשם ודאי ירגיש כי זהו בתוך כ"נ ששם נשאר הטעם לכן עדיף לשער בס' ומקום הדבוק בלא"ה אסור מחמת איסור דכ"נ דצלי. ולכל היותר יחלקם אחר נטילת מקום לכמה בע"ב ויזהירו שלא לאכול בחלב וכל זה אסור לכתחלה דהוה מבטל בידים. רק יאפה במחבת בשינוי צורה שיהי' ניכר שהוא נקרא שמאלץ קיכן. והא דמותר ללבן היין בחלב דשם אין כוונתו לבטל החלב רק ללבן היין ואם יש ס' ביין לא יוכל לעולם לבא לידי איסור וגם לא גזרו על יין כמו שגזרו על פת דאין דרך סתם יין ליתנו למאכלי בשר משא"כ פת דתמיד ניתן לאכול בסעודתו הן בבשר הן בחמאה או גבינה

[ג] ואם אפה דינו כפת שנלושה בחלב. מכאן ראי' למ"ש בס"ק הקודם דפת שטח התנור בשומן לא גרע עכ"פ מנילוש בחלב שלא להועיל ס' או טעימה כדעת החו"ד משום שא"י עד היכן מתפשט מחמת הבקעים דכאן לא שייך זה רק דמקום הדיבוק אסור מטעם כ"נ אפי' יש ס' כמ"ש שם. החו"ד כ' כאן דאם נפל מפת זה לירקות מותר התבשיל כשלא הי' בירקות חלב. ואם היה שם חלב או שנפל לחלב ממש צריך ס' נגד כל הלחם דנ"נ. ובה"מ יש לסמוך עכ"פ אהסוברים דל"א בש"א חנ"נ אפילו בדאורייתא וכאן כל האיסור שעל הלחם מדרבנן. ואם נגע לחם זה בלחם אחר בחום אמרינן אין בלוע יוצא בלא רוטב ולא עוד אלא אפי' נגע בבשר די"א אפי' בלוע שמינה א"י בל"ר ולכל היותר יטול כ"נ משניהם. ולא דמי לדין דאו"ח סי' תמ"ז דכשהלחם שמן אוסר להמצות הנאפים עמו דהתם הלחם איסור בעין ולא בלע

עוד הערה להמורים אם יש לבע"ב מדוכה מיוחדת לתבלין לא בשרית ולא חולבת ופ"א דך בתוכה תבלין עם חמאה דלכתחילה אסורה אפי' לחלב כיון שרגילותו לדוך בתוכה גם לבשר אא"כ יקח עוד מדוכה אחרת ויחדנה לבשר לסימן ולזאת יעשה סימן שהיא חולבת. אבל תו לא יסמוך על מה שישאל משכינו כשיצטרך לתבלין לבשר מחמת שכחה ואם רשם זאת בסימן חולבת מותר או יגעילנה. וכ"ז כשנתן חלב ממש בדיכה אבל אם דך רק בשמים הבלועים מחלב כבר ביארתי בסי' צ"ו ס"ג והבאתי שם דעת החו"ד והעוזר

[ד] ואם זב וכו'. הפ"מ והחו"ד כ' דאפי' לא זב תחת הפת רק תחת הפשטידא עצמה נאסר הפת. וכן ראיתי בהגהת אשיר"י סו"פ הפועל. ובב"א העלה מכח כמה קושיות דדוקא כשהגיעה הזיבה תחת הפת. והנה טעם החו"ד שאוסר מכח הזיבה דתחת הפשטידא משום דכל שבשעת הילוכה לא אמרינן היתר דנ"ט בר נ"ט וכאילו נפל בב"א מראשון לשלישי. אבל קשה דהוא עצמו פסק בסי' צ"ב סק"כ דדבר לח לא מקרי חיבור ואם זחל חלב ע"ג הכירה והגיעה לתחת הקדרה א"צ רק נגד הטיפות שנגעו ממש בשולי הקדרה ולא נגד כל הזחילה. ומכ"ש כאן שלא הגיעה הזיבה להפת כלל. ואף שהוא כ' שם דוקא משקה אינו חיבור אבל אוכל הוה חיבור. והשומן נקרא אוכל. דא"כ די לאסור כשהגיע הזיבה תחת הפת להצריך ס' נגד כל הזיבה אבל לא כשלא הגיע כלל להפת. ועוד דא"כ הי"ל לחלק בין פשטידא של בשר לפנדאש שיש בה חלב כה"ג או חמאה. וגם בעיקר חילוקו בזה בין אוכל למשקה הוכחתי שם בחידודי לסי' צ"ב סק"כ מכמה משניות דאין לחלק בזה בין אוכל למשקה אלא בין הזחילה במקום אשבורן ויש בכירה כמין עמוק להקיף הטיפות אז הם נקראים תתאה ואוסרים מכח תתאה ע"ש באריכות לכן יש להקל כאן כהב"א דעכ"פ לא יאסר אא"כ זב תחת הפת ואז ישער נגד מה שזב תחתיו דלא חמירא פת זה שיש בו רק חשש שמא יבא לאכלו עם חלב מזיבת חלב ממש תחת קדרה של בשר עצמו ואם הסיר הפשטידא והעמיד פת על אותו מקום ממש ולא היה נראה זיבה במקום הפשטידא כשהסירה הוה בלוע ואינו יוצא בלא רוטב. וגרע מתנור שטחו באליה שנראה הטיחה בתנור. ומ"מ בעינן ס' וגם כ"נ כמ"ש בס"ק שלפנ"ז. אא"כ אין בפת רק כדי אכילה אחת דמותרת לבשר. ואם אחר שהסיר הפשטידא הציג שם קדרה עם חלב אם נראית לחלוחי זיבה שם די לאסור הקדרה כשיש ס' נגד הלחלוחית ואם לאו הכל מותר דזה כשני קדרות הנוגעות זו בזו והתנור ילבן. גם הכרו"פ מתיר כשלא זב תחת הפת ממש: ולפי"ז אם זב תחת פת א' ויש שם כמה ככרות וא"י ובכולם יש ס' ובכל א' אין ס' כיון שכל האיסור דרבנן אמרינן כל הנכנס בספק מסייע לבטל דאפי' אם יאכלו בחלב אין זה איסור תורה דאינו דרך בישול ומכ"ש כשיזהר שלא לאכלו עם חלב. ובלא"ה כתבתי לעיל דין ביטול בכה"ג. ולכל היותר יחלקם לכמה בע"ב. ואם זב תחת קדרה אחת ויש שם כמה קדרות ונתערבו. והשומן שבפשטידא שומן בהמה י"ל דהוה ספק דאורייתא ואין אומרים בזה כל הנכנס לספק מסייע. אבל י"ל דמ"מ אין זה איסור תורה ממש דאין זה דרך בישול דאין בישול רק כששני המינין בתוך קדרה ולא בכה"ג שהשומן תחת הקדרה. דגם גבינה חמה עם בשר חם בלא בישול חם בלא רוטב אינו מדאורייתא. וחוץ מזה התיר החו"ד בסוס"י זה בהעמדת קדרה בכל ענין רק הקדרה אסורה. וכבר דברתי מענינים כאלו בסי' צ"ב

עחו"ד בשם מהרי"ט דאין מועיל ס' בפת והגאון מהרש"ק בחכמת שלמה מתיר וכבר כתבתי מזה בס"ק ב' ג' ויש שרוצים לאסור הפת ע"י ס' משום דהוה דשיל"מ לאכלו עם מין שזב תחתיו אבל נ"ל שזה אינו דדין דשיל"מ הוא שיש היתר לדבר שנאסר בו משא"כ כאן שלא תתיר אותו לדבר שנאסר. יעוד דהא אנן אסרינן לפת שטחו התנור לאכלו אפי' במילחא ורק הביטול מתיר אותו. וכיון שהותר למינו מותר גם למין ההיפוך. מיהו כבר כתבתי בסק"ג דבאמת יזהר לאכלו במינו וגם יסיר כ"נ. וע' בח"ש לענין אם לש במי חלב

[ה] תנור שטחו באליה אין אופין בו וכו' עד שיתלבן. לעיל סוסק"ד הבאתי דברי החו"ד דבכה"ג אין מועיל ס' וגרע מפת שנילוש בחלב דמהני ס' משום דכאן ניכר מקום האיסור ועומד לפנינו. כלומר מקום שנאפה בדביקתו בתנור. לכן לא שייך ביטול. ולעניותי איני מבין ד"ז דא"כ בכל מגע גוש חם שניכר מקום הכ"נ לא יהני ס' ויהי' כולו אסור אתמהא. לכן המחוור כמ"ש וגם בשו"ת ב"א כ' כן וכוונתי לדה"ג שיהני ס' ויסיר כ"נ במקום דיבוקו בתנור ולחשש דשיל"מ כתבתי בסק"ד: [ו] ואפי' הוא של בוכיא. כלומר שמסיקין אותו בתוכו