חידוד הלכה ט

והפ"מ שם מתיר גוף התרנגולת לצורך אורחים וכ"ש כשלא שהא ש"כ. וצ"ע דנראה דזה דומה למ"ש הט"ז הנ"ל בס"ק ל"ג בדין השלישי דכשמלח בשר ששהא בכשא"מ עם בשר שכבר פלט דמו דנאסר הבשר הנכשר מחמת הבשר ששהא ע"ש. ובדברינו שם יבואר

עוד שם. אם מלחו עם הזפק והקורקבן ר"ל שגם הזפק והקורקבן נמלחו למעלה ולא הוציאו הפרש דהפרש בלע דם ונתבשל עם הפרש, והתיר דהדם נפגם בפרש. והג' מהרש"ק כ' דבעינן בבישול ס' נגד הפרש שבהם רק איסור דבוק לא אמרינן, ונ"ל להתיר דאדרבה משום שאין ס' נגד הפרש הפגם יותר גדול ונרגש טעם הפרש במאכל. ולא גרע מיתורא מלח או חסורא מלח במאכל דאז אין האיסור אוסר המאכל בשעת פגמו עס"י ק"ג ומכ"ש בכה"ג ומכ"ש דדם שבשלו דרבנן

[יג] אם לא לצורך. כגון לרפואה שמזיק לו אם יהי' נמלח משני צדדין ונפתח. וכשימלחנו רק למעלה יהי' בו טעם מושבח וכה"ג

[יד] ודוקא אם נתבשל כך. להט"ז קאי זה אהיתר דה"מ וה"ק דוקא כשנתבשל מועיל לההיתר דה"מ אבל כל שלא נתבשל אין ה"מ מועיל להתירו בבישול דהא אפשר לצלי אם עברו יב"ש. ורק קודם יב"ש מועיל ה"מ למלחו ולבשלו. ולהש"ך ס"ק כ"א ה"פ ודוקא אם נתבשל צריכין להיתר דה"מ אבל כשלא נתבשל יש תקנה אחרת. דקודם יב"ש ישלים המליחה ויבשלנו ואחר יב"ש יצלנו. ואם הצלי מזיק לו כגון בשומן יבשלנו אחר מליחה ב' לכ"ע. וע"ל בקו"א לס"ב בסק"ג כתבתי לענין מלח בלא הדחה א' בלא שהא

[טו] אם תוך יב"ש. הט"ז מתיר אפי' כבר הודח להשלים מליחתו בצד ב' ולבשלו ואף שיש תקנה בצלי ולהט"ז כל שאפשר בצלי לא חשיב ה"מ להתיר בישול. מ"מ בכה"ג מותר כיון שיש מתירין נמלח בצד א' לגמרי. וגם הט"ז ס"ל לק' סי' ע' דלא חיישינן לסתימת נ"פ בהדחה. והנה הפ"מ כ' שימלחנו אז בשני הצדדין, אמנם לפי"ז יש חשש סתימת נ"פ. ולדברינו בסק"ז יש תקנה למלוח רק צד שני ותיכף יניחו בצד הנמלח עכשיו למטה ודם אין מפעפע למעלה. וידקדק במהירות שלא יונח אפי' רגע א' למעלה הצד שמולח עכשיו

ובכל דינים אלו יש חילוק בין שומן שא"א בצלי' לבשר. ובמקום דבעינן בבשר ה"מ די בשומן ה"ק

וכ' הפ"ת בשם חמודי דניאל במלח שהי' מעורב עם גרופין לשליש או לרביע ומלח בו דהוה כנמלח מצד א' אף שלא הי' מעורב עד חציו. משום דבלא"ה אין מולחין בכ"מ. ויש חשש שע"י הגרופין הי' נאכל מחמת מלחו. ולפי"ז קודם ידיחנו ויחזור וימלחנו. ואם אחר ש"מ ותוך יב"ש ידיחנו מעט להעביר הלכלוך ולא יפה מחשש סתימת נ"פ וימלחנו עכ"ל. ונ"ל דכאן עדיף לנפצו מהגרופן כי הם נתפרדים בנקל וימלח מחדש וא"צ הדחה. מיהו אם אירע המעשה במלח דק עם קמח דצריך הדחה נ"ל דכאן יכול להדיחו יפה ואפי' אחר מעל"ע יועיל הדומל"ב. דממ"נ אם הי' בפעם א' אנמ"מ הרי טוב. ואם לאו א"כ גם פליטה לא היתה בו דכ"ז שלא נמלח יפה לא מפליט כ"ז שנאכל מ"מ. ול"ד לנמלח מצד אחד דבמקום המלח הי' פליטה ופתח נקבי הפליטה וגם יש חשש סתימת נ"פ בהדחה משא"כ כאן

עוד נ"ל דגם אם הי' מעורב בפרורי גבינה דמותר דזה כלל בידינו דיש בחתיכה שלשים נגד המלח שעלי' כלק' ס"ח. וא"כ יש ס' ויותר נגד הגבינה. ורק שהבשר יאסר כ"ק מהגבינה כלק' פי' צ"א. ונחמיר ב' צדדי חומרות להצריך מליחה ב' להבשר שמא לא הי' במלח ראשון כדי להפליט שהגבינ' מיעטתו. וקליפה בעינן משום שמא הי' אנמ"מ. ואין החומרות סותרות זא"ז. דידוע דהגבינה עצמה ודאי היתה אנמ"מ דהמלח רב כנגדה. וקי"ל המלוח מבליע בהתפל [בדבר שמן בכולו ובכחוש כ"ק] והבשר הי' בספק אנמ"מ וכבר כתבתי שיש בהבשר בשופי ס' נגד הגבינה. וגם קליפה בעינן דהגבינה כחושה. ואם לא קלף הבשר וחזר ומלחו יש להתיר. דהחו"ד סק"א חקר למה לא נצריך תמיד כ"ק להבשר מאיסור מליחתו עם דם ותי' דכיון דטבע המלח להפליט אינו עושה שום פעולת מבליע אפי' כ"ק. ונ"ל ראי' לזה ממ"ש הכבד פולטת ואינה בולעת דר"ל דכל שיש בטבע פעולת פליטה אין בליעה וה"נ במלח שעל הבשר כן. והי' הדין לפי"ז שלא להצריך קליפה כלל רק משום שיש גם ספק שמא הי' הבשר נאכל מחמת מלחו מחמת שהגבינה מיעטתו. והגבינה ודאי דהיתה א"נ מ"מ. והמלוח מבליע בתפל לכן צריך קליפה אף שיש ס'. והואיל ומליחת בב"ח הוא רק מדרבנן והוה ספק בדרבנן דכשאם הי' הבשר אנמ"מ לא בלע מחמת חוזק הפליטה לכן מותר בדיעבד כשמלחו בלא הסרת כ"ק. אמנם כשבא לבישול ולא קלף הוה הספק בדבר תורה ויש להצריך בבישול ס' נגד הכ"ק אמנם א"ד לא אמרינן מחמת שבלע במלחו כ"ק. ובה"מ יש להתיר גם כשנתבשל בלא קליפה בלא ס' כיון דהקליפה אינה רק מספק ובסי' ע' ס"ג ובסי' צ"א יבוארו דינים כאלו. וכאן רק להערה באתי

סעיף ה

אחר [טו] שנמלחה החתיכה אם חתך ממנה א"צ לחזור ולמלוח מקום החתך

[טז] אחר שנמלחה. ר"ל אחר ששהא ש"מ דקודם ש"מ יתבאר לק' ס"כ בחתך שצריך להדיח היטב מקום החתך וימלח מחדש וע"ל ס"ק י"ח

סעיף ו

שיעור שהי' במלח אין פחות מכדי הילוך מיל והוא [יז] כדי שליש שעה בקירוב: הג"ה. ויש לסמוך ע"ז [יח] בדיעבד או לכ"ש ואורחים אבל בלא"ה המנהג לשהות שיעור שעה ואין לשנותה

[יז] כדי שליש. היינו י"ח מינוטן

[יח] בדיעבד. ר"ל כבר שנתבשל ש"ך. וכ' הדגמ"ר דוקא בשיעור מיל בצמצום בעינן דיעבד דנתבשל. אבל בשהא ח"ש די בדיעבד דכבר הדיחו. ונראה דלחומרא נדון שיעור מיל לש"מ כגון בחתך בו אחר ש"מ שכתבתי בס"ק ט"ז דבתוך ש"מ צריך לחזור ולהדיח ולמלוח מקום החתך דלחומרא אמרינן דהוה כתוך ש"מ דסעי' כ'. מיהו יפול בחשש סתימת נ"פ לכן אם החתך בחלק קטן מותר בלא הדחה ומליחה ודי במליחה לבדה דלחשש ריכוך אין כאן צורך הדחה דכבר נתרכך והוה כדיעבד. ואם מלח בלא הדחה ראשונה ושהא שיעור מיל ודאי דאסור בלא ה"מ דבס"ב מחמרינן גם בלא שהא כלל, ובסי' ע' נבאר לענין נפלה לציר בכה"ג. ואם אחר שיעור מיל הציג את הכלי עם הבשר על גבי כלי אחרת ונטף ציר נאמר דהציר זה אינו של איסור דכבר פלט הדם. והציר שבכלי ראשונה שנטף בה קודם ש"מ הוא דאיסור ואם נפל בשר לכלי ראשונה נאסרת בש"כ כלק' סי' ע' ואם לכלי שני' לא נאסרת ויבוארו הדינים במחודשים שכתבתי בסוס"י ע'

סעיף ז

קודם שיתן הבשר לכלי שמדיחין בו ינפץ המלח שעליו. או ישטפנו במים ואח"כ