חידוד הלכה ח

מיהו נק' סי' ע"ב בדין מלח טחול בלא ניקור מוכח דגם בכה"ג מיתר והט"ז שם מחמיר. ולדינא נראה כך דבכ"מ דבעינן הדומל"ב בה"מ דוקא כדין דסעי' זה אז תהי' ההדחה קלה במעט מים דלא יבא לחשש סתימת נקבי הפליטה. וגם תהי' ההדחה הקלה תוך יב"ש דוקא ואף דהט"ז בס"ק ט"ו מתיר ההדחה תוך מעל"ע. מ"מ כאן דגם תוך יב"ש בעינן ה"מ א"כ יהי' אחר יב"ש כתרי קולי בה"מ. ומבעי גם סניף אחר כמו לכבוד שבת וכה"ג. ורק במקום שמותר בהדומל"ב בלא ה"מ אז נתיר בה"מ אחר יב"ש תוך מעל"ע. ולהש"ך שם ס"ק כ"ב הודח גרע סתימתו מאחר יב"ש דבס"ק כ"א מתיר אחר יב"ש בהודח מעט. ע"ש. ואם נפל אחר הדחה לציר או למי מלח יתבאר בס"ד בסי' ע'. ושם כתבתי במהדורא ב' גם לדינים דכאן. ובפתיחתנו כתבתי פלפול עצום בעלין חשש דמולח בלא הדחה א' להסוברין טעם איסורו משום דם שע"פ. והענין נוגע להמחבר ורמ"א דסעי' זה דוק שם ותשכח גם כאן

קו"א

לס"ב

(ג) ש"מ בחידוד סק"ח כתבתי ד' הש"ך דלצלי מותר בלא ה"מ וכ' בגליון רש"א דלהט"ז ס"ק ט"ו דבכ"מ שמותר לצלי אין להתיר בבישול ע"י ה"מ דאין זה ה"מ כיון דאפשר בצלי. וא"כ בשר שאפשר לצלותו אין להתיר הבישול עכ"ל ולפי"ז ההיתר דבישול ע"י ה"מ כאן לא יהי' רק בשומן שא"א בצלי' וזה דוחק להעמיס בדברי הרמ"א ע"כ נ"ל דכאן כיון דגם לצלי בעינן ה"מ לכן אין חילוק דעיקר ההיתר בא ע"י הה"מ דבלא ה"מ גם לצלי אסור. והט"ז בס"ק ט"ו מיירי במקום דמותר לצלי בלא ה"מ. והשתא א"ש דהט"ז כ' בסק"ה בסי' ע"ו דבדין שלפנינו אסור גם לצלי אפי' בלא שהא ורק ע"י ה"מ מותר. וכיון שההיתר בא רק ע"י ה"מ אין חילוק בין בישול לצלי. ולהש"ך שם אף דס"ל דלצלי מותר בלא ה"מ. אבל לשיטתו כאן אין היתר דצלי מונע הבישול. וא"כ שפיר מותר כאן לכ"ע. עוד יש דוחק לשיטת הרש"א דיציבא בארעא וכו' דבשהא יועיל ה"מ משום דאי"ל היתר דצלי. ובלא שהא יהי' אסור אתמהא ולדברינו א"ש הכל

(ד) אם הי' ס'. עש"ך ס"ק ט"ו בשם הת"ח דאע"ג דאין לך חתיכה שיהי' בה ס' נגד דם שע"פ היינו בסתמא ואי מיקרי חתיכה עבה שיש בה ס' מותר. והבאר יעקב כ' דמשכח"ל כגון שהודח שפיר רק שחתכה לשנים ולא הדיח החתך. ושפיר יש ס' נגד אותו חלק של החתך. ולדברינו לעיל בס"ק ג' דכשחותך ויש דוחק הקופיץ זב דם גם שאר שטח החתיכה וכשבא המלח ופוגע במקום דם עושה פעולת בליעה להיפוך מטבעו להפליט. וא"כ גם ע"י חתך קטן א"א לידע אם יש ס' נגד שטח המקום שזב עליו ע"י החתך. מיהו אם אירע כך יש להתיר אם יש ס' נגד מקום החתך דדוקא בלא הדיח כלל דלא נהג מנהג חז"ל קנסו לחוש לחומרות וחיישינן למר לדוחק הקופיץ. ולמר לדם שע"פ לדונו כד"ב אבל אם הדיח ואח"כ חתך קצת לא נחמיר יותר משיעור החתך. גם אין דוחק כ"כ בחתיכת סכין מקצבת הקצב במקולין. ובהסרת טלפים כתבתי לעיל להחמיר דבדוחק גדול מסירים

מחבר ס"ג

לא ימלח במלח דק [יא] כקמח ולא בגסה ביותר וכו': ס"ד. יפזר עליו מלח שלא ישאר בו מקום בלא מלח. וימלחנו עד שלא יהא ראוי לאכל באותו מלח וכו'. וימלחנו משני צדדין. [יב] ועופות צריך למלחם גם בפנים. ואם לא מלחם רק מצ"א כשרה: הגה וי"א אפי' בדיעבד וה"נ [יג] אם לא לצורך [יד] ודוקא אם כבר נתבשל כך. אבל אם עדיין לא נתבשל לא יבשלנו כך רק [טו] אם הוא תוך יב"ש יחזור וימלחנו בצד ב' ויבשלנו ואם אחר יב"ש יצלנו דנורא מישב שאיב. ואין צד שנמלח בולע מצד שלא נמלח

[יא] דק כקמח. כ' הט"ז בשם רש"ל מ"כ יש נוהגין ליזהר שלא להניח בשר ע"ג דף או שלחן שאינו מיוחד לכך דשמא יש שם מעט מלח ולאו אדעתי'. ונ"ל דבמקום שהטבח מדיח א"צ ליזהר בזה אם הדף חלק שאין חשש כשא"מ והבשר נידח. וחשש מליחה מועטת לא גרע מלא נמלח בכ"מ דמותר בדיעבד כלק' ס"ד ואין להחמיר בספק קל כזה

[יב] ועופות וכו'. כ' הט"ז ה"ה כל דבר חלול ע"כ יש ליזהר כשפותחין הריאה למלחה שיפתחו הקנוקנות שבה וכ' הפ"מ דמנהג בעלמא הוא דלא גרע מלב דאם לא קרעו קודם מליחה קורע אח"כ. וסיים דבדבר שצריך לפתחו בלא"ה כגון בעופות שצריך ליטול הב"מ מתוכן ע"כ יפתחנו קודם וימלחו בשני צדדים. ואם באמצע מליחה פתחו ועדיין לא פלט כ"ד. ימלח גם במקום החתך. וגם ידיח שם מעט ובנקל וע"ל סק"י באריכות. ואם אחר ש"מ כבר ניתר העוף רק הב"מ יצלה. כמ"ש בסאך וע"ל ס"ק ט"ז: הפ"מ כ' נשים שמפרידין ומעלין את העור בנפיחה מעל הבשר ומולחין ע"ג העור אסור אפי' בדיעבד עכ"ל. ונ"ל דהעור בפ"ע מותר דנמלח מצד א' והבשר אפי' ידי הדחה לא יצא אם נפחו קודם הדחה. ואם לא שלטו הרוח בכל העור רק בקצתו מותר דהוה כלא נמלח בכ"מ: עוד שם תרנגולת שלא נפתחה ומלחה ע"ג העור הבשר נכשר. ואי משום הלב והכבד שפלטו אין בכך כלום דהתרנגולת אינה בולעת מהם דלגבי התרנגולת הוה כדם פליטה כמ"ש הרמ"א בס"ב. והכבד ממילא יצלה והלב יקרע וימלח וממ"נ מותר דאם לא פלטה במליחת התרנגולת הרי טוב ותפלוט עכשיו. ואם פלטה הרי קורע אותה עכשיו. והמלח לא מזיק לה [רק יזהר שלא למלחם עם שאר בשר רק לבדו] ואין לחוש שמא המלח הראשון פעל בה לפלוט. וההדחה לא שלט בה. דאם המלח פעל בה גם ההדחה עלתה לה. והקריעה שקודם המליחה אין מעכבת כלק' סי' ע"ג

עוד שם אם נמלחה אחר הדחה ב' לקיום בכשא"מ ועלה ציר עלי' ושהא ש"כ בציר בעינן ס' נגד הלב וכבד וקורקבן דשמא לא פלטו בתחלה ועכשיו התעוררו. ולכאור' קשה דהט"ז לק' בס"ק ל"ב מביא דברי הרש"ל בבשר ששהא ג"י בל"מ ומלחו בכ"מ ואחר הדחה ב' מלחו בכשא"מ דהרש"ל כ' ממ"נ אם במליחה א' יצא כ"ד הרי טוב ואם לא יצא אז גם עכשיו לא יצא. והט"ז שם החזיק דבריו דשם החשש שנתיבש דמו ואינו יוצא ע"י מליחה ושייך הממ"נ הנ"ל. וגם כאן י"ל כן אם דרך האיברים הפנימים לפלוט דרך הדופן כמו שהמוח שבקולות פולט דרך העצם הא כבר פלטו ואם לא פלטו תו לא יפלוט גם עכשיו מיהו הפ"מ דקדק כאן לכתוב ושהא ש"כ דחישיינן לחריפות הציר שנעשה בהם חומרת כשא"מ. אבל במליחה א' לא חיישינן בהאיברים הפנימים לחשש כשא"מ דלא גרע מפרסות הרגל כשלא קצץ צפורניו בסי' ס"ח ס"ח דמותר. מיהו גם שם יש אוסרים וצ"ל דשם שהפרסה דבוק בבשר הרגל יותר שייך חשש דוחק כשא"מ משא"כ כאן דאמרינן במליח' א' או דפולט או דלא פולט ויפלוט אח"כ ורק פ"י ששהא ש"כ בציר חיישינן לחריפות הציר בכשא"מ ממש. ובחידודי לק' ס"ק ל"ג ביררתי כדעת הנקה"כ שם לאסור ולא אמרינן הממ"נ הנ"ל וא"כ גם בלא שהא ש"כ בציר יש לאסור לדעת הנקה"כ שם. ועוד יש לאסור כאן ע"י הכבד שיש בו בודאי כל דמו. וגם הלב לא נקרע דרק במליחה ראשונה אמרינן קרעו אחר מליחתו ומותר לק' בסי' ע"ב מטעם שיע אבל כאן שמונח בכשא"מ מאן יימר דמועיל שיטתו. ולפי"ז נ"ל דאף בלא שהא ש"כ אסור. ופשיטא שאין בעוף ס' נגד כל האיברים הפנימים ונאסר מחמתן