חידוד הלכה י

יתן הבשר בכרי וידיחנו פעמים וישטוף הכלי בין רחיצה לרחיצה: הג"ה. וי"א [יט] שצריכין להדיח הבשר ג"פ. וה"נ לכתחלה. ע"כ ישטפנו או ינפץ המלח שעליו וידיחנו ב"פ דזה הוה כהדחה ג"פ. או ישים המים בכלי. ואח"כ יניח הבשר וידיחנו ג"פ וה"נ. ולכתחלה יתן מים הרבה בכלי בהדח' א' כדי שיבטלו כח המלח שבציר. מותר להדיח הבשר במי פירות וא"צ מים

[יט] וי"א שצריכין וכו' ע"כ ינפץ וכו' או ישים וכו'. הט"ז נדחק מאוד בפי' דברי הרב אלו. והקשה א' דגם המחבר כ' דבעינן שטיפה או ניפוץ. ואח"כ הדחה פעמים, והש"ך הוסיף להקשות במ"ש או ישים המים בכלי ויניח הבשר וידיחנו ג"פ. הא בלא ניפוץ תחלה חוזר חשש המחבר למקומה כמ"ש הש"ך בס"ק כ"ז דכשמניחו לכשא"מ אף שיש שם מים ונחלש כח הציר מ"מ יוכל הדם ליבלע עם המלח עכ"ל הרי דבעינן שטיפה או ניפוץ קודם שמניחו בכלי. והאריכו בתירוצים שונים. ולענד"נ לתרץ הכל בדרך קל בס"ד. דלק' בס"כ במעשה דרש"י כ' הט"ז ס"ק מ"ו ומ"ז דלרש"י מותר אם הניח הבשר אחר ש"מ לכלי אפי' בלא מים כלל. נמצא דהא דהצריכו שטיפה או ניפוץ הוא להחולקים במעשה דרש"י דלרש"י עכ"פ כשנותן בכלי עם מים לכתחילה שרי. וכשאין מים כלל התיר בדיעבד. ולש"ך שם ס"ק ל"א גם לרש"י בעינן שיהי' המים או הציר בכלי. ואם ליכא בכלי לא מים ולא ציר [ר"ל ציר דהיתר דאחר ש"מ כמו שכתבתי בס"ק שלפ"ז] אלא מיחוי דם של איסור גרידא [ר"ל שהניחו בציר של הכלי התחתונה שעמדה תחת הכ"מ ונטף שם הדם שפלט המלח] דזה אסור גם לרש"י

ולפי"ז יהי' הדין דשטיפה או ניפוץ קודם שמניחו בכלי לכ"ע דגם לרש"י בעינן שונ"פ שמא יניחו בכלי בלא מים וציר דהיתר. ורק בדיעבד כשלא עשה שטו"נ והניחו בכלי אז רואין מה שנתקבץ בכלי אם הי' מעט מים או אפי' ציר דהיתר דהיינו מה שזב מהבשר זה עצמו אחר ש"מ שהציר מותר אז מותר הבשר. ואם הי' בכלי ציר איסור של בשר שקודם ש"מ אז אסור לכ"ע דיבלע דם. וא"כ מה שהצריך המחבר שטו"נ וגם הדחה זהו לצאת ידי החולקים ארש"י דחוששים מלהניחו בכשא"מ אפי' במים כשיש עליו מלח הרבה כמ"ש הש"ך בס"ק כ"ז שהבאתי

וע"ז כ' הרמ"א בדקדוק. וי"א שצריכין להדיח הבשר ג"פ. ר"ל קודם שמבשלו ודקדק שיהי' הבשר נודח ג"פ. ואין זה ענין לרש"י ומחלקותו לענין אם הונח תוך כלי אחר ש"מ רק להכשירו לבישול. וזה יוכל להיות גם לרש"י דכ"ז דאינו מנוקה ממלח האסור ומדמו בלא הדחה ג"פ כשבא לבשלו. ורש"י ומחלקותו לא פליגי לענין הכשירו לבישול רק בענין הנחה בכלי אחר ש"מ. וכתב ע"כ ישטפנו או ינפץ וכו' ר"ל אם אינו בא עדיין לבשלו רק להניחו בכלי יעשה כמ"ש המחבר לשטפו או לנפצו ואז יכול להניחו בכלי וידיחנו אח"כ פעמים ואז יוכל גם לבשל כי השטו"נ עולה במקום הדחה אחת. או ר"ל ואם אינו רוצה להניחו בכלי רק בא לבשלו תיכף ישים מים רבים וידיח ג"פ וישטף הכלי בין הדחה להדחה. נמצא דהרמ"א עושה פירוש וגילוי דעת בדברי המחבר דהשטו"נ עם ההדחה פעמים הם ב' ענינים. דהשטו"נ בעינן להתירו להניח בכלי ולזה א"צ הדחה עדיין וההדחה אח"כ היא לבישול כשאינו מניחו בכלי. והואיל וי"א דלבישול בעינן הדחה ג"פ ע"כ כשעשה שטו"נ להניחו בכלי חשבינן זה לפעם א' ואח"כ ידיח ב"פ. ואם לא עשה שטו"נ שלא רצה להניחו בכלי בלא אים רק לבשלו אז א"צ שטו"נ רק הדחה ג"פ

נמצא לדברינו אלה האי וי"א דכ' הר"ב לא לחלוק בא אלא לפרש דלדברי הי"א דבעינן ג"פ לבישול נמצא דהשטו"נ דכ' המחבר ואח"כ הדחה ב"פ אינם ענין א' דהשו"נ בעי לענין היתר הנחה בכלי. ואז עדיין א"צ הדחה ורק כשיבא לבשלו ידיח ב"פ והשטו"נ יוחשב לו במנין הדחות לי"א. אבל אם אינו רוצה להניחו בכלי יבישה רק להכשר בישול א"צ שטו"נ רק הדחה ג"פ ע"י שיתן מים רבים וישטוף הכלי בין רחיצה לרחיצה כדמסיק. והכל א"ש בפשוט

ובהגהות א"ב רצה לתקן והגיה בהמחבר ובמקום פעמים גרס במים ורצה בזה דלהמחבר די בהדחה אחת אחר שטו"נ והרמ"א הוסיף להצריך ב"פ. אבל איני מבין דבריו כלל דא"כ מה בא המחבר במלת במים אם להוציא מי פירות בא א"כ יעשה פלוגתא חדשה ביניהם דהא הרמ"א מתיר במ"פ. ולדבריו הי"ל למחבר לכתוב וידיחנו ולשתוק ולשון במים מיותר ובלא פירוש. וע"כ כמו שכתבתי והכל בא על מכונו בשלום. ובסעיף שאח"ז ובפירושי שם תראה שמוכרחים דברי גם כאן

סעיף ח

אם לא ניפץ המלח שעליו ולא שטפו אין לאסור [כ] כי המים שבכלי מבטלים כח המלח: הג"ה. ואפי' המים מועטין בכלי שוברין כח המלח. ויש מתירין אפי' לא הי' מים כלל בכלי והניח בו בשר [כא] דאין לחוש בשעה מועטת כזו שעוסק בהדחת הבשר ויש לסמוך עליהן. ואין לחוש בכ"ז רק בהדחה א' אבל אחר הדחה א' אין לחוש. [כב] ואין חילוק בין הדיחו בכלי כשר או טרפה או חולבת. ואם הי' מעט מים בכלי אפי' היתה הכלי חולבת מלוכלך באיסור אין לחוש

[כ] כי המים שבכלי. ז"ל הש"ך ס"ק ל"א לאו דוקא מים דה"ה צירו ונקט מים לאפוקי היכא דליכא לא מים ולא ציר אלא מיחוי דם של איסור גרידא וכו'. וכבר כתבתי בס"ק שלפ"ז הכוונה דה"ק אם יש שם מים או ציר היתר כגון במעשה דרש"י שנתמלא מציר של אותו בשר שכבר עבר עליו ש"מ שצירו נקי מדם אז גם אותו הציר מחליש איסור ורתיחת המלח אבל אם נפל לכלי שיש בה ציר איסור דהיינו מנטיפת בשר של קודם ש"מ שזהו דם איסור ודאי דאסור לכ"ע. והט"ז כ' דדין זה תולה ברש"י ומחלקותו ודין זה להחולקים אמעשה דרש"י ודוקא מים בעינן אפי' בדיעבד. ובס"ק שלפ"ז נתבארו הדברים

[כא] דאין לחוש בשעה מועטת. כ' הש"ך בס"ק ל"ב. דאפי' נמצא קצת מוהל שרי ורק ציר ממש אסור מיד. והכוונה כמ"ש בסמוך דמה שבשר זה פולט אחר ש"מ הוה מוהל. וכשנפל לציר מבשר של קודם ש"מ הוה ציר איסור ודבריו שבס"ק ל"א ושבס"ק ל"ב לא סתרו זא"ז כמו שמבינים קצת לומדים. ולא תקשה דא"כ אתיין דברי המחבר כדעת רש"י שבס"כ זה אינו חדא דהמחבר שם כ' רק לכתחלה לאסור וכן דיעבד. ועוד דהמחבר באמת כ' כאן מים רק שהש"ך כ' לדינא דבדיעבד להמחבר ה"ה מוהל. אבל ציר גם לרש"י אסור

ואם נפל למי שריית בשר מהדחה ראשונה אף שיש שם גם דם מותר. ורק כשנפל תוך ש"מ ידיחנו וימלחנו שנית. ואפי' הי' מי שרי' מועטים. דהפ"מ מביא בשם הצ"צ דאם הדיח בדבר איסור כגון בחלב או בפסח בשכר אסור דנבלע בבשר. והחו"ד מתיר אם הי' הרבה חלב דחלש כח